שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה סג: עוד שאלת צבור שכלם או רובם קרובים זה לזה והסופר יש לו צער גדול בשטרותיו למצא עדים כשרים וגם ב"ד בכל מעשה ב"ד מה תהא תקנתם ונ"ל שיש תקנה בזה מלשונו של הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכו' סנהדרין וז"ל מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו עליו עד בין להיותו דיין וכו' אם קנו מידו על זה אינו יכול לחזור בו:

תשובה: כל שקנו מידו לא מצי הדר ביה ואפילו קבל עליו חד קרוב כתרי כמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' דיני ממונות כו'. ואפי' קודם גמר דין אינו יכול לחזר בו דאין לאחר קנין כלום כדאי' התם (סנהדרין כ"ד) אלא שלא נאמרו דברים הללו אלא ביחיד אבל בצבור אפי' קנין לא צריך. וכבר נשאל הרשב"א ז"ל על צבור שרצו לעשות תקנה שיהא סופר מתא כותב עיקר העדו' ותנאיו בפנקסו ושיהא אותו פנקס נאמן כשני עדים כדרך שנוהגין בפנקסי ערכאות העכו"ם והשיב ז"ל כל מה שהסכימו הצבור בענייני ממון רשאין הם והרי הוא מוסכם ומקובל כדין גמור שהסכמתם בזה חזרה דין ובלבד שיעשה מרצון הצבור ואם יש ת"ח ממונה על הצבור שיהא הוא מסכים עמהם ועושים מדעתו וברשותו כדאמרי' בפ' השותפין (ט' ע"א) הנהו טבחי דאתנו וכו' והאריך בזה ובסוף דבריו כ' ועוד שהרי שנינו (סנהדרין כ"ד ע"א) נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך חכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואביו נמי מן הדין כמי שאינו הוא ואפ"ה אינו יכול לחזור בו ואע"ג דהתם קודם גמר דין יכול לחזור בו הסכמת הרבים יפה שאין היחיד יכול לחזור בו לבטלה שאפילו לכתחלה הרוב כופין את המועט עכ"ל וכן הרא"ש ז"ל נשאל על ענין זה והשיב שאם הקהל מינו עדים ופסלו שאר הקהל זולתם יכולין להעיד אף לקרובים כיון שקבלום עליה' ע"כ. גם הר"מ מרוטנבורק ז"ל נשאל מזה וז"ל בתשובתו מה שטען התובע שדרך הקהלו' להעיד בתקנותיהם אנשי מדינ' טענה יפה היא שאם אי אתה אומר כן בטלת כל תקנות הקהלות ומנהגן של קהלות תורה היא ובכל כיוצא בזה מנהג מבטל הלכה. ולפי תשובו' אלו יש לכם תקנה שתעשו תקנה ביניכם שלא יחתום בשטר אלא הסופר ואחד מהקהל אשר תבחרו יהיה הזקן או זולתו או יהיו שנים או שלשה או כמו שתרצו וכל שאר הקהל אם לא יחתמו בשטר לא תקובל עדותן אלא לרחוקים אבל הנבררים תקובל עדותן אף לקרובים ואפילו שני העדים קרובים זה לזה ואין צריך קנין בכל זה. ואף תרצו להוסיף בתקנתכם שיהא ספר הסופר נאמן כשנים אע"פ שאינו חתום הרשות בידכם ובלבד שיסכימו בזה כל הקהל ומנהג הוא בהרבה מקומות שאנשי המקום הם מעידין על תקנת אנשי המקו' ואם עוברי' על תקנת' אין מצריכין להביא עדים ממקום אחר ומנהגן של ישראל תורה היא והרי הוא כאלו קבלו עליהם מי שהוא נוגע בעדותו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וכן הר"מ מרוטנבורק ז"ל כמ"ש למעלה ומיהו אי אפשר בתקנה זו אלא בדבר שבממון אבל בדבר שבערוה כגטין וקדושין אין תקנה אלא בעדים כשרים שאפילו עד אחד הכשר פסול ואפילו שניהם מודים דגזרת הכתוב היא שאין דבר שבערוה פחות משנים כדאי' בפ' האומר בקדושין (ס"ה ס"ו):