שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/טו
מסתגאנים אל הזקן אשר שם
שאלה טו: שאלת ראובן נשא אשה והוציאה לו נכסים ומנו אות' בסך שהוסכמו עליו ולאחר מכאן מת ראובן הנז' וחיי לכל רבנן ולכל ישראל שבק ורצתה אלמנתו לגבות כתובתה וראתה שהנכסי' בלו מקצתם וקצתם אינם שוים הסך שמנו בעת הנשואין ילמדנו רבינו אם הדין נותן שתקחם עתה בכדי שווים עתה ויהיה זה כמקח וממכר או בסך שמנו אותם בעת הנשואין:
תשובה: נכסים אלו נכסי צאן ברזל הם והדין נותן שלא תקבלם האשה אלא בכדי שווים עתה ואעפ שיש בגאונים ז"ל מי שסובר שאם הם משתמשין מעין מלאכתן הראשונה אע"ג דבלו טובא ופיחתו או שהוזלו הכלים ואינן שוין היום כמו שהיו שוין בשעת הנשואין שהאשה נוטלתן בשומא הראשונה ואין היורשין משלמין דמי הפחת כבר חלק עליהם הרי"ף ז"ל וכת' כי לפי דין הגמרא אין האשה נוטלתן אלא בכדי שווים עכשיו כאלו אבדו לגמרי וכמו שתמצא כל זה כתוב בהלכותיו ביבמות ריש פ' אלמנה לכ"ג וכן הסכימו עמו האחרונים ז"ל ומיהו אע"פ שהדין היא כן כתב הוא ז"ל דלא מחייבין ליה לבעל וליורשיו עכשו בפחיתת דמים דכיון דלא נהגי הכי כל מאן דמקבל לנכסי צאן ברזל וכתב להו עליה אדעתא דמנהגא הוא דמקבל להו הלכך לא מחייב אלא לפום מנהגא וכן רמז זה בהלכותיו בפ' אע"פ גבי דין מורדת וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מהלכו' אישות ז"ל הורו הגאונים ז"ל שנכסי צאן ברזל אע"פ שפחיתתן על הבעלים אם היו הבלאות קיימין והיו עושין מעין מלאכתן נוטלת בלאותיה כמו שהן ואם לא היו עושין מעין מלאכתן הרי הן כמו שנגנבו או שאבדו וחייב לשלם כדמיהן ששמו אותם בשעת הנשואין ומנהג פשוט הוא זה וכל הנושא על דעת מנהג זה קבל עליו אחריו' הנדוניא עכ"ל וכ"כ האחרונים ז"ל ודין פשוט הוא זה שהמנהג מבטל הלכה בכל כיוצא בזה דהא קי"ל כרשב"ג דאמר הכל כמנהג המדינה בפ' מציא' האשה (ס"ו ע"ב) ואם המנהג הוא פשוט כזה במקומכם כמו שכתבו הם ז"ל שתקבלם האשה כמו ששמו אותם בעת הנשואין אם הם משתמשין מהם מעין מלאכתן הראשונה אין לה על היורשים כלום בפחיתת דמים ואם המנהג הוא אינו כן חייבין לשלם לה פחיתת הדמים ובמקומנו לא נהגנו אלא כדין הגאוני' ז"ל ואתם עשו כמנהג מקומכם: