שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קעב
מיור"קא אל אנבלשום אפרים על הענין הנזכר למעלה
ענין קעב: כתבת כי בים שעשה שלמה יש לחוש למה שכתו' במלכי' אלפים בת יכיל ובדברי הימים כתיב בתים שלשת אלפים יכיל ואמרו (עירובין י"ד ע"ב) הא בלח הא ביבש וש"מ גודשא תילתא הוי והגבשישו' כפי צורת הכלי אם הוא רחב או גבוה כי ברחב יותר מכפל גבהו הוא יותר משלישו אם בגבוה יותר מחצי רחבו הוא פחות משלישו והתבאר במופת שהמחודד שליש המגושם כשיהי' המגושם בין שתי שטחי' נכוחי' וכן היא שליש האצטוונא והמחודד שהוא גבשישותו שליש הכלי הוא אם יהי' הכלי על זוית נצבת ובתנאי שיהי' התושבת כפל הגובה ואז יעלה גבשישו' המחודד עד שיהי' גבהו כמו חצי התושב' שהוא כמו גובה הגבשישו' ואז יהי' המחודד מהגבשישו' נצב הזוית ועד כאן יעלה גבשישו' הזרע הנמדד וזה שיהי' צורת הכלי שוה בגוב' וצורת הים אינו כן אבל הוא פחו' העליון מהתחתון והוא העגול פחות מהמרובע ועם היות שהגוב' כחצי התושבת לא יהי' הגבשישו' שליש הים ועוד כי שליש אלפים הוא תרס"ו ושני שלישי בתים והיאך יהי' הגבשישו' שהוא המחודד אלף בתים זה לא יתכן ואחר כל משא ומתן לא מצאתי ענין יסבול המקרא והמהנדסים כי אם מה שאומר כי במלכי' אמר פרח שושן אלפים בת יכיל והוא שמחזיק גוף הים לבדו אם בלח אם ביבש ובדברי הימים הוא אומר פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל והוא מה שמחזיק גוף הים ביבש כשיהי' העליון מרובע כמה התחתון עם הגבשישות שהוא שלישו בצורה ההיא וכאשר יהי' כן יהי' מחזיק הים ת"ק אמות ולחשבון ארבעה בתים וחצי לכל אמה בחשבונו יעלה אלפים ר"ן בתים ושלישו שהוא הגבשישו' תש"ן בתים יהי' הכל שלשת אלפים בתים וזה הבדל המקראות והבדל תוכן הנמדד בלשון המקרא זהו מה שיכולתי להבין לקיים המקרא וההנדסה עד שאשמע יותר נכון מזה עכ"ד:
אחר היותך מסתפק במה שהעלת בזה וצפית לשמוע יותר נכון ממנו הרשיתנו לחפש דברים אחרים יותר נכונים. אם אפשר ומה שאני אומר בזה הוא שכל החרדה הזאת אשר נפלה בענין זה היא הכחשת הכתובי' ואנו צריכים להכריע ביניהם והחכמים ז"ל תקנו בזם מה שתקנו והמופת ההנדסי שדא נרגא בתקונם כמו שכתבת ואתה באת בפלפולך לעשות תקון אחר מסכים אל המופת ורפואתך לא הצליחה והחולה נשאר נופל על המטה והוא הכחשת הכתובים אלא שברפואתך ניתק מחולי לחולי יותר כבד שהחולי הראשון הי' בשיעור הדבר הנמדד והחולי השני הוא בתמונת המד' אשר הוא יותר נגלה ונראה לעינים מהראשון שהכתו' האחד אומר שלא הי' שוה אבל תחתונו מרובע ועליונו עגול וכתו' אחד אומר שממט' למעל' הי' מרובע ודברי שניהם בכלי אחד ששני הספורי' בים שעשה שלמה הם וזה אומר בכה וזה אומר בכה וזה לא אסבלהו שאם אי איפשר בלא הכחש' נשאיר ההכחש' בדבר הנמדוד כפשט הכתו' ולא נוציא הכתו' מפשוטו ונעתיקהו מהכחש' אחת להכחשה יותר מפורסמ'. וקודם שאומר מה שאני סובר בפשט הכתובים אשתדל לתקן מאמר חז"ל שלא יהי' כנגד המופת. ותחלת דברי בזה הוא שאני תמה היאך אמרו ז"ל דגדושא תילתא הוי במוחלט ולא הפליגו בזה מצד המדה ומצד הדבר הנמדד כי הדבר ידוע שאין כל הכלים שוים בשיעור גדשם שהרי כלי שהוא במשל ברחב אמתים ובגבה אמה וכלי שהוא באותו רחב בגובה אלף אמות יהי' גדשה בשיעור אחד ועוד שא"א שיהי' מחודד גודש כל הדברים הנמדדים על זוית נצבת שאם הדברים הנמדדים הם גשמים קטנים כדודים חלקלקי' תהיה זוית המחודד נרחבת ואם הם גשמים גסים בעלי זויות דבקיים תהיה הזוית חדה. ברם נראין דברי ר"ת ז"ל שאמר שלענין מקח וממכר נאמרו דברים אלו ופירוש דבריו שהאומר לחבירו מדה גדושה אני מוכר לך במקו' שנהגו למכור מחוקה וידוע הוא שאין כל המדו' שוות ברחבן ובגבהן שלא מצינו בשום מקום שהחכמי' יתקנו שיהיה גבה המדות מתיחם אל רחבן וא"כ זה שנתחייב לתת גודש וסתם דבריו במה יחייבוהו הדיינים הסכימו הם ז"ל שיתן לו שליש מלבר שהוא חצי המדה וסמכו זה להכחשת שני כתובים אלו כי לפי הנראה מהם בתחלת ההבטה פשר הדברי' בהכחשתם הוא מפני הגודש שהאחד מדבר בלח והא' מדבר ביבש ולשון בני אדם בענין משאם ומתנם הוא לפי הנגלה מהכתובי' ועל כן חתכו הדין בזה שבכל מדה ובכל דבר נמדד יתן לו בשביל הגודש המותנה ביניהם שליש מלבר כי במקח וממכר אנו הולכין או אחר המנהג או אחר לשון בני אדם. זאת היא כונת חז"ל בזה לפי פירוש זה הרב ז"ל. ואם רצית לקרב זה בכל היכולת אל המופת אמור כי עובי הים היה טפח והשניה שהיא פרח שושן לא היתה עולה כי אם משהו וסימן לדבר זה הארון ואחר שכן הוא הרי נתוסף הרחב שני טפחים ואם תשתדל למצא דברי' נמדדים יעלה הגודש לזוית חדה כל מה דאפשר יעלה לשליש עם היותו בלתי שוה ממעלה למטה ושמא מנהגן הי' בגודש המדות מה שנוהגין באלו המקומות מוכרי החטה שהמודד נותן זרועו וידו על הגודש לעכבו מלהתגלגל וליפול וכל מה שאפשר להרבו' בגודש על דרך זו הכל הוא ללוקח ועל דרך זו יכול לעלות הגודש לשליש והודיעך הכתוב כל מה שאפשר להיות הגודש בתכלית הגודל בתכונת מדה זו והיא תכונה ראויה לכל המדות שיהי' רחבן כפול גבהן ונלמוד מזה למקח וממכר כי לא היתה כונת חז"ל ללמוד מכתובים אלו ענין הנדסי במחודד האצטוונה כמה הוא אלא לענין דינא איתמר זה כל מה שאפשר לתקן בהכחשת הכתובי' על פי הרב ז"ל עם קיום המופת ההנדסי אבל דרך הפשט בעיני לא ראיתי ולא שמעתי לזולתי היא זאת שהבתים אשר מדד בהם כותב ספר עזרא אינם כשיעור הבתים אשר מדד בהם כותב ספר מלכים כי בדורו' האחרוני' פיחתו מהמדות שליש ומה שהיו מחזיקים שני בתים בדורו של כותב ספר מלכים הם מחזיקים שלש בתים בדורו של כותב ספר עזרא ותרוייהו בלח כי הבת מדת הלח והאיפה מדת היבש וכן פירש"י ז"ל בספר יחזקאל כי הבת מדת הלח היא וכן מוכחין המקראות שם ובישעיה וידעתי ששכלך לא יקבל זה עם היותו אמת דלאו דחוייא קא מדחינן לך אלא קושטא קאמינא לך בראיו' מהכתובי' שכבר נתפרש בדברי הנביאי' שבדורות האחרונים קלקלו מעשיהם ולא נהגו כשורה במשאם ובמתנ' והיו מוכיחים אותם הנביאים על הפקעת השערים כדי לגזול העניי' כמ"ש עמום שמעו זאת השואפים אביון ולהשבית עניי ארץ ואמר לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלי' ומפל בר נשביר ותכלית ערמתם בזה היתה שהיו עושים ההפקעה ההיא באופן בלתי מורגש אל ההמון וזה מהקטנת המדות ומהגדלת המטבעות ובהשאר השער במקומו כמ"ש שם לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין אפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה והקטנת איפה היתה שליש כמו שתראה מחלופי הכתובי' בשיעור הים כמו שכתבתי והגדלת השקל היתה שליש כמו כן כמו שמפורש בעזרא שכתוב שם ועתדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל לשנה לעבודת בית אלהינו ללחם המערכת ולמנחת התמיד ולעולת התמיד וגומר והשלישית הזה הוא חצי השקל הכתוב בתורה שהוא עשרה גרה שאע"פ שיכולי' הצבור להוסיף על חצי השקל ובלבד שתהא יד כלן שוה כמו שמפורש במשנת שקלים (פ"ב ה"ג) אבל לפחות אי אפשר א"כ שלישית זה הוא חצי הנז' בתורה מפני התוספת שהוסיפו עליו וכן פי' הרמב"ן ז"ל והתוספת הזה הוסיפו אותו בימי עמוס הנביא ונשאר כן עד ימי עזרא וכן היה הדבר בהקטנת האיפה והבת אשר תוכן א' להם שנשארה קטנ' מימי עמוס עד ימי עזרא ותראה הפלגת הענין ואיך הכתובי' הם מעידים על יופי זה הפירוש שהרי יחזקאל התחיל להוכיח לישראל על הפקעת השערים ותקן להם מדות ישרות ושקלים ישרים וז"ש כה אמר ה' רב לכם נשיאי עמי חמס ושוד הסירו משפט וצדקה עשו הרימו גדושתכם מעל עמי נאם ה' אלהים מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהיה לכם האיפה והבת תוכן אחד יהיו לשאת מעשר החומר הבת ועשירית האיפה אל החומר יהי' מתכונתו הא למדת שלא היתה הבת שבדורו עשירית החומר שהוא שלש סאין ובזאת הבת מדד עזרא הים כמו ששיער חצי שקל בשקל שבדורו שהי' שלישית כמ"ש. וכן יחזקאל היה מוכיחם על השקלים כמ"ש והשקל עשרים גרה הא למדת שהשקל שבדורו לא הי' עשרי' גרה ונשאר זה עד ימי עזרא כמו שהוכיחו הכתובים וכמ"ש וכן הבת נשארה קטנה בימיו ג"כ וזהו חלוף הכתובים בים שעשה שלמה זהו מה שהעליתי מפלפולי בתקון הכתובי' ע"ד הפשט ולא יכחישוהו חז"ל ומה שאמרו בפירושי המקראות הם נושאים ונותנים ובמקח וממכר הלך אחר לשון בני אדם גם בנדרי' כמ"ש בבתרא (ע"ז ע"ב קמ"ג ע"ב) ובמקומות ממציעא (ק"ד ע"א) ומשבח (ל"ו ע"א) וממסכת נדה ומסכת סכה (ל"ד ע"א) ובחולין ומכתובות ונדרים (ל' ע"ב) ומקומות אחרים מהתלמוד אבל האמת בזה ע"ד הפשט הוא מה שכתבתי. אם זה הוא יותר טוב ממה שעלה בידך קבלהו וברכני עליו. והוי יודע שאם תטה מדרך זו ימין ושמאל בכונתם ז"ל לא תמלט מקושיא לפי שהם צרפו לזה (עירובין שם) בור ספינה אלסכנדרית שהוא מחזיק מ' סאה בלח שהם כורים ביבש כלומר ס' סאה ואע"פ שענין זה הבור בלי צרוף אל הים שעשה שלמה יכול להתקיי' בשנאמר כי הבור ההוא הוא רחב יותר מכפלים בגבהו כמנהג כלי הספינ' אבל במה שצרפהו אל הים הוא יקשה מאד שהים לא הי' שוה עליונו לתחתונו והבור בלי ספק הוא שוה או בעגול או ברבוע ואף אם תחחזק בזה בסברתך כי ספר עזרא עשאו מרובע כלו עדין לא תמלט מקושיא כי לפי מה שפירשת בזה גודש הים הוא שליש מלגו והבור הוא שליש מלבר ובמ' שכתבתי בזה יכול לתקן הכל ואין מפרשי' לחכם. שמעון בה"ר צמח זלה"ה: