שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קנד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


קסונטינה אל ה"ר מימון נג"אר י"א

שאלה קנד: שאלת האומר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים והאשה מכחשת אותו מהו לחוש לדבריו ולהצריכה גט מספק:

תשובה: דברים פשוטים אני רואה כאן דאין לחוש כלל לדבריו ולעגנה אלא כיון דאיהו שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא מתסר בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו דלא שויתיה אנפשה חתיכה דאיסורא כדאיתא בפ' האומר בקדושין (ס"ה ע"א) דתנן התם האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וההיא באומר קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים דאי איהו מודה דלאו בפני עדי' קדשה איהו נמי מותר בקרובותיה דקי"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' שניהם מודים (שם) וכבר כתבת אתה כל זה ויפה כוונת בכל מה שכתבת עליו אין להוסיף. וגם מה שחזקת שאין לנו לחוש בזה משום חשש ממזרות מדהמניני' אשה עצמה לומר מת בעלי ואע"ג דהוחזקה קמן באשת איש משום טעם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת בתחלתה יפה אמרת. וכן נמי מההיא דרב המנונא דאמר (כתובות כ"ב ע"ב) האשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת לפי שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ופסקי לה רבואתא ז"ל יפה כוונת ואין לחוש לחפש אחר אלו הראיות לכלום. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות. וגם מה שאמרת שאין להחמיר בזה משום שלא יהו בנות החשובי' מדרך כף רגל בני פרוצי עמנו יפה אמרת. וכדי שיסמוך לב כל אדם עליו בזה ולא יהי' לבו נוקפו אכתוב לך ענין מעשה אחר שקרה במיורקא בזמן הרשב"א ז"ל מענין איש אחד שטען שקדש אשה אחת ונראין הדברי' שהוא הי' טוען שבפני שני עדי' קדשה ולא העיד בזה בב"ד אלא עד אחד ונשאל מזה הרב הנז' ז"ל והתירה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' שניהם מודי' וכ"ש במכחשת ופסקי רבואתא ז"ל דאפי' בעד אח' אינה מקודשת. ואחד מן התלמידים בעט בהוראתו של הרב הנז' וכתב לו כלשון הזה ויזהר רבינו שלא להתירה בלא גט. והרב הנז' ז"ל כעס עליו ובלשון הזה השיבו מי אתה הרב הגדול שאתה מזהירני על הוראתי ומישר ארחותי. ומה המה עצותיך הלהן הוראותי תשברנה הלהן תעגנה איני רואה אותך רק ככסיל העושה עצמו בסכלותו כסיל עכ"ל הרב הנז'. עוד כ' לו אותו תלמיד ואם לאחר זמן יבואו עדי' שקדשה בפניה' אוי לה לאותה בושה או לה לאותה כלימה למי שיתירנה בלא גט עכ"ל התלמיד הזה. ומכאן נראה שהמקדש הי' טוען שבפני שנים קדשה והרב הנז' השיב לו כך וז"ל על שטה זו היה לי לייסרך בשוטים כאשר ייסר איש את השוטי' ועל כל קוץ וקוץ להכות אותך בקוצי' רק מוסרי וסכלותיך מצילין אותך גם מגודל לבבך אינך מכיר לבבך השובב ובאת אלי בה' שראוי להחמיר על אשה זו להצריכה גט והבאת ראיה מההיא דקדושין (ס"ה ע"ב) דחבילה שהצריכוה שני גטין מספק. ועני בדעת אינך מכיר בזה שאתה בשמועה זו חסר דעת דההיא לא הצריכוה גט מספק אלא שצריכה שני גטין לגבות כתובתה מן החבילה דגרסי' התם ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן אלא למשרייה לעלמא דכ"ע ל"פ דשרייא וה"ק צריכ' שני גטין לגבות כתובתה מן החבילה. ומההיא דפ"ק דסנהדרין (י"א ע"א) דאמרה אחד מכם קדשני בביאה חמורות היא בידך דההיא קדשני בעדי' קאמרא וכן האמת אלא שעמד ר"מ שלא לבייש האחרים וכ' לה גט וכן כלם וההיא דכילה וכשותא דפ' תולין (קל"ט ע"א) אינן אלא חומרא שלא יצא מהם שום הפסד כי כילה ותורמוסין דפ' החולץ (מ"ו ע"א) ופ' בתרא דע"ז (נ"ט ע"א) ומכנים מין ושאינו מינו בדיר שהזכירו בגמ' בפ' הפועלים (צ"א ע"ב) לפי שאינן בני תורה או משום דפריצי אבל לכפות בנות ישראל לפני הפריצים שיתעללו בהם לומר שקדש אחד מן הפריצי' אחת מבנות הנכבדים והעשירי' ויעיד לו פריץ אח' כמוהו כדי לעגן או להוציא ממון מידה זו רעה חולה ומלאה כל הארץ נבלה ועל שנים מעידין ועל כיוצא בזה אנו מצטערין אע"פ שאינו מצוי כ"כ לפי שאמרו בירושלמי (יבמות פ"ב הי"ב) והביאו הרי"ף ז"ל ביבמות פ' כיצד שאין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד עכ"ל הרב ז"ל. אלא שהודעתי מקום ההלכות וראוי לקונן עליו בנות ישראל עליו בכינה וכמה הדבר קשה לסבול דברי' רעים כאלו בקהל נכבד כמו קהלכם אשר שמענו שמעם הולכי' בדרכי התורה בכל דיניהם בממון וכ"ש באישות שתהא פרצה כזו מתפשטת וראוי להם לגדור אותה הן לענוש נכסין ולאסרין לכל פריץ רשע עריץ יזנה ויפרוץ לעשות בנות ישראל הפקר כי יחמוד אשה בלבו יוציא עליה לעז שהוא קדשה כדי לעגנה או ליקח ממנה פדיון מימי הגבעה לא נראתה כזאת בישראל על כן עוצו עליה ודברו ויסרו בקוצים ובעקרבי' ובסלוא דלא מבע דמא כל מתפרץ להעיז פניו לעשות כזאת בישראל מיום זה ואילך ונראה שכדי לגדור הפרצה הזאת היתה התקנה הקדומה בקהלכם שלא יקדש אדם כי אם בשעת נשואין כדי שכל אדם יבוש מעצמו ויתירא מהקנם המוטל בתקנה שלא להוציא לעז כזה ואע"פ שלפי הדין אין בזה לעז כלל שמכיון שאינו נאמן אין לשום אדם לפרוש ממנה מפני אותה חששא אבל יראה שהיה נהוג ביניה' שהיו יראי שמים פורשין ממנה עד שיגרשנה על כן עשו תקנה זו וכל זה איננו שוה לי ועדין הם מתפרצים לומר ככה על כן יש לקנום העושה זה מפני שבאותו מקום שלבם נוקפם בזה פגם בת ישראל והוציא עליה שם רע שאינו שם רע. ומה שאמרת שכן הוא מנהג לעגנה ולהאמינו איני רואה בזה מקו' למנהג שאם מן התורה אינה מקודשת היאך אפשר שהמנהג יעמידנה מקודש' וא"כ בא ונאמר שאם קדשה בפסולים ויש מנהג בזה שהפסולי' מעידין בדבר שבערוה תהיה מקודשת וכן נמי אם מנהג לקדש בלא עדים אם שניה' מודים תהיה מקודשת ואלו דברי הבאי שאין האשה נקנית אלא על פי דרכי התורה ואין המנהג מעלה ולא מוריד לעשותה קנין לבעלה במה שאין מה"ת עושה אותה קנין והיאך יחול הקנין ובודאי שב"ד יכולין להפקי' קדושין מפני התקנה מפני שיכולין להפקיר ממון הקדושין והפקר ב"ד הפקר. אי נמי יכולין לעשות ביאתו ביאת זנות אם קדש בביאה כדאיתא בכמה דוכתי בס' נשים (גיטין ל"ג ע"א וש"נ) ובמקומות אחרים אבל להטיל קדושין דאורייתא במקום שאין שם קדושין אי אפשר להם בכך וכ"ש שאין המנהג עושה כן. וא"ת חומר הוא שהחמרת בזה לעשותה מקודשת זה אינו כלום שאם בעלי הגמרא לא חששו לזה איך נחוש אנחנו דבשלמא אי הוה מאן דאית ליה בגמרא או בפוסקי' האי סברא אע"ג דכ"ע לא ס"ל הכי ולית הלכתא כההיא סברא אי איכא מאן דנהיג בהאי סברה ודאי בהא אמרי' דמנהגא הויא מילתא אבל במה שכל העולם סובר שאין כאן קדושין ורצו בני אדם להחמיר על עצמן בזה זה מנהג בורות ואין לכוף לצבור להעמיד מנהג זה ואם מפני החומרא שאומרי' חומרא דאתיא לידי קולא היא וכ"כ הרשב"א ז"ל באותה תשוב' וז"ל ועל מה שחשבת שזו חומרא היא אדרבא הויא לה חומרא דאתיא לידי קולא שאם יבא אחר ויקדשנה קדושי ודאי לא תצריכנה גט משני אע"פ שהיא לשני מקודש' גמורה. ועוד שאם יקדש זה את אחותה תתירנה בלא גט ויאמרו שאין קדושין תופסין באחותה ולזה חששו בגמ' כמו שנז' בב"ב בפ' מי שמת (קמ"ה ע"א) ובפ"ק דקדושין ובפ' ד' אחין (ל' ע"ב) כיוצא בזה שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה גם גבי האסורות ליבום אמר שאין עולין לחליצ' משו' חשש שאם אתה אומר חולצת מתיבמת עכ"ל הרשב"א ז"ל בתשובה וזו שהזכיר הרב ז"ל אם אתה אומר חולצת מתיבמת היא בפ"ד אחין (ל"א ע"א) והנה נחה עליך רוח להסכים לדעתו כאשר נחה רוח אליהו על אלישע. ומה שכתבת בסוף דבריך שנשאת ונתת מזה עם החכם השלם ר' יצחק בונשתרוק נר"ו ועם היותו מודה לדבריך הוא רוצה לחלק אם יצא קול בדבר ואתה השיבות לו שאין שאלתך באם יצא קול כי אלו דינין אחרים אלא כמו שהוא האמת כי לפעמים כשרוצה נערה לינשא יבא מאן דהו ויאמר קדשתיך ומעולם לא נשמע ולא יצא קול והיא מכחשת ואעפ"כ חוששין עכ"ל יפה אמרת לו שאין תשובתו בענין הנדון אבל לענין דבריו היה אפשר לך לומר לו שאין חוששין בכל קול אלא כדאמרי' בפ' המגרש (פ"ט ע"א) לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות וגו' אי נמי כההיא אחריתי (שם) פלוני מהיכן שמע וכו' ואפ"ה לפי' ר"ח ז"ל באותן מקומות שנהגו להוציא קול כזה מבטלי ליה והא דאמרינן בפ"ק דקדושין (י"ב ע"ב) והאיכא סהדי באודית דההוא יומא הוה ביה ש"פ ומסקי' התם דאביי ורבא קא מחמירי בה ולא קסברי כר' חסדא דאמר הא מיהא ליתנהו קמן והשתא במאי פליגי אי אתחזק קלא מ"ט דרב חסדא ואי לא איתחזק מ"ט דאביי ורבא דהא אסיקנא בפ' המגרש (פ"ט ע"ב) דכל היכא דלא איתחזק לאו כלום הוא ותרצו בזה דודאי האי קלא לא אתחזק והיינו טעמא דרב חסדא דמיקל אבל אביי ורבא ס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' לקלא דלא אתחזק כדאיתא התם היינו לאתחזוקי כולה דמילתא משום קלא כגון יצא שמה בעיר מקודשת דכיון דאיהי בחזקת פנויה קיימא לא חיישי' לקלא דלא אתחזק כדאיתא התם אבל הכא דודאי פשטה ידה וקבלה קדושין אלא דלא ידעינן אי אית בהו שוה פרוטה אפי' בקלא דלא אתחזק חיישי' ומ"מ בעי' שיהא קול יוצא מדברים שקרובים לחוש להם כמו אותם המוזכרי' בגמ' אבל שיהא הדיוט אחד מוציא קול שהוא קדש אשה אחת ומפני דבריו יצא רנון בעיר אין זה קול שראוי לחוש אליו כלל: