שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קב
ענין קב:
עוד לו על הענין הנזכר למעלה.
נתקשית בענין זב ובעל קרי ולא ידעת מהו היוצא ממנו ש"ז ולא הספיק לך מה שכתבתי לך שהבעל קרי הוא היוצא ממנו ש"ז וסברת בזה סברות ואני הארכתי לך בתשובתי הראשונה ועתה אוסיף לך ביאור:
דע כי שלשה דינין בענין זב ובעל קרי. הדין הראשון הוא הנקר' בעל קרי סתם שהוא טמא טומאת ערב ואינו עושה משכב ומושב והוא איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ואין הפרש בזה בין יוצא מבשר המת ובין יוצא מבשר החי דאפילו יצא מבשר המת ודומה למי בצק של שעורים ויוצא באונס הוא טמא טומאת ערב כדין בעל קרי וכדאמרי' בפ' בנות כותים (ל"ה ע"א) א"ר הונא ראי' ראשונ' של זב מטמאה באונס שנאמר וזאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה ש"ז מטמא באונס אף ראי' ראשונה של זב מטמאה באונס והא דרב הונא פי' המפרשים ז"ל דלענין להצטרף לראי' שני' לטמא בזיבה אצטריכ' לי' דאלו לענין לטמויי במגע פשיטא דלא גרע מבעל קרי פי' שהבעל קרי מטמא במגע טומאת ערב אפילו ראה קרי באונס והזב בין בעל שתי ראיות בין בעל שלש ראיו' אינו מטמא באונס ואשמעי' דרב הונ' דראי' ראשונה אפילו ראה אותה באונס אם אח"כ ראה ראי' אחרת שלא באונס הוי זב בעל שתי ראיו' אבל לענין לטמויי מדין בעל ראיה אחת שהוא כדין בעל קרי לא אצטריך רב הונא לאשמועינן הא וזהו דין ראשון:
הדין השני הוא זב בעל שתי ראיו' ויש לו קולא אחת על בעל קרי וחומרא אחת. קולא שהבעל קרי מטמא בין באונס בין ברצון והזב אינו מטמא באונס וזהו ששנינו (זבים פ"ב מ"ב) בשבע' דרכים בודקין את הזב באכילה בשתי' וכו' לומר שאם עשה אחת מאותו ז' דברים אנו תולין שבשביל אותן דברים ראה זיבה וטהור מטומאת זיבה. וחומרא שהבעל קרי אינו עושה משכב ומושב והזב עושה משכב ומושב והיינו דאמרינן התם (נדה ל"ה ע"א) והלא זב בכלל בעל קרי הי' ולמה יצא להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאינו מטמא באונס להחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב וזהו הדין השני:
הדין השלישי זב בעל ג' ראיו'. ושנינו במגילה (ח' ע"א) אין בין זב בעל ב' לזב בעל ג' ראיו'. אלא קרבן שבעל ג' ראיו' טעון צפרים כשיטהר. משא"כ בבעל ב' ראיו'. אבל טומאתם שוה לענין משכב ומושב ולענין שלא לטמא באונס. והיינו דתני' (שם) מנה הכתוב שתים וקרא' טמא שלש וקרא' טמא. הא כיצד ב' לטומאה וג' לקרבן. נמצאת אומר הרואה ראי' אחת בין ע"י תשמיש בין ע"י הרהור. הן באבר מת הן באבר חי הוא בעל קרי שאינו עושה משכב ומושב אלא שהוא מטמא במגע. הוסיף לראו' ראי' אחרת. אם ראה אותה מבשר המת והי' דומה למי בצק של שעורים והי' דיה' ודומה ללובן ביצה המוזרת אע"פ שהראשונ' היתה באונס אם זאת השניי' אינ' באונס הן מצטרפו' מדרב הונא דלעיל וכ"ש אם שתיהן שוות שאינן באונס והוי זב בעל שתי ראיו' לטמא משכב ומושב. הוסיף לראו' ראי' אחרת הוי זב בעל ג' ראיו' והוא טעון צפרים לכשיטהר וכדפרשתי לעיל. זהו מה שעולה מהגמרא אשר היא מקור מים חיים. ואם אתה רוצה לחצוב בורו' נשברי' ולסבור סברו' שאין להם שחר. אתה תבחר ולא אני. ואשיב על דבריך. תמהת עלי שכתבתי לך כי הרואה קרי הוא היוצא ממנו ש"ז. וכי אין בזה ענין ג' אלא זב ובעל קרי והוא אשר תצא ממנו שכבת זרע ואמרת כי יש לך לומר כי שכבת זרע הוא לרצונו. וקרי לאונסו כמו שאמרו חז"ל (ע"ז כ' ע"ב) אל יהרהר אדם ביום כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה והארכת בזה ואני איני מבין דעתך בזה. אם רצית לפרש המלו' בלשון לעז כאדם המלמד לנערים. או אם כתבת זה בלא השגחה ואני שואל אותך וגם אם יהי' כדבריך מה הפרש בין זה לזה לטומא' וכי ללעוז המלות אני צריך איני נושא ונותן עמך אלא לענין הדין. ועדיין אני שואל אותך שתודיעני ענין שלישי לטומא' זולתי זב ובעל קרי. זה מטמא במגע ואינו עושה משכב ומושב. וזה מטמא בהיסט ועושה משכב ומושב. וגם יש דברים אחרים בין זב לבעל קרי אלא שאין אנו צריכין להאריך בזה. ואלו הי' בזה ענין שלישי לענין טומא' לא היתה שותקת המשנה מלהזכירו בפ' יוצא דופן (מ' ע"א) דתנן התם אבל הזב ובעל קרי אין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ. ואלו הי' היוצא ממנו ש"ז אינו בעל קרי למה לא הזכירו התנא. ועוד שהרי בגמ' מפורש שהבעל קרי הוא היוצא ממנו ש"ז ונתבטלה סברתך. והרי אמרו בפ' מי שמתו (כ"ב ע"ב) ובפ' מרובה (פ"ב ע"א) עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים. הרי ג"כ מפורש מכאן שהמצוי אצל אשתו בתשמיש נקרא בעל קרי. ובפ' חלק (ק"ו ע"א) אמרו גבי זנות דשיטים שנעשו כולן בעלי קריין. וכבר פרשתי לך זה בתשובתי הראשונ' ופרשוהו [בירוש'] בפ"ק דתעניות (ה"ו) ובפ' בתרא דיומ' (ה"א) איכ' מ"ד שלא תיקן עזרא טבילה אלא לבעל קרי ששמש מטתו. והכי גרסינן התם רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא המשמש מטתו פי' ובתשמיש המטה בלבד תיקן עזרא טבילה לבעלי קריין. רב הונא אומר אפילו ראה עצמו נאות בחלום. פי' שהמשמש מטתו בחלום גם הוא טעון טבילה מתקנת עזרא. הוון בעון מימר ובלבד מאשה. משמש מטתו בחלום אבל ראה קרי בחלום שלא ע"י תשמיש המטה לא יהא טעון טבילה. ר' יונה ור' יוסי תרווייהון אמרין אפילו מדבר אחר (תנא סעיא) [וסוגיא] דהתם מוכחא דר' יהושע בן לוי ס"ל דעזרא תקן טבילה לבעלי קריין אינה אלא לתשמיש המטה בלבד ממש. הרי שבעל קרי הוא המשמש מטתו. ומיהו אע"ג דלענין טומא' בעל קרי ויוצא ממנו שכבת זרע חדא הוא וכדכתיבנא אפ"ה דייקינן בגמרא בפ' יוצא דופן מדקאמר מקרה לילה דאפילו שכבת זרע שאינו יורה כחץ מטמאה דאילו לא כתב רחמנ' אלא ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע הוה אמינא דלא ליטמי עד דהוי יורה כחץ דראוי להזריע. והשתא דסתם רחמנ' מקרה לילה גמרינן מינה דאפי' אינו יורה כחץ מטמא. דהכי אמרי' התם (מ"ג ע"א) אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת אזרועי הוא דלא מזרעא אבל לטמויי מטמאה שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה אפילו קרי בעלמ'. נמצא שלמדנו ממקרה לילה שאפילו אינו יורה כחץ שהוא טמא כשכבת זרע היורה כחץ. הלכך לענין טומאת בעל קרי לא איכפת לן ביורה כחץ אלא בכל ענין מטמא. ואפילו הי' כמרא' הזב. ומה שהבדילו בגמ' (נדה ל"ה ע"ב) השכבת זרע מהזוב אינו מעלה ומוריד כלל לענין טומאת בעל קרי דבכל ענין שיראה ראיה אחת בין באונס בין שלא באונס מבשר המת ומבשר החי דיהא או קשור בכל ענין הוא טמא טומאת ערב כדין יוצא ממנו שכבת זרע והוא הבעל הקרי המוזכר בכל דברי רבותינו ז"ל ולא הבדילו בין זוב לשכבת זרע אלא לענין הזיב' שאם הי' ב' ראיו' או שלש כעין שכבת זרע אינו זב אלא בעל קרי אבל לענין ראי' אחת בכל ענין הוא טמא טומאת ערב כדין בעל קרי. ומה שאמרת שהמשמש מטתו בחלו' הוא בעל קרי והמשמש מטתו בהקיץ הוא היוצא ממנו שכבת זרע אני אוכיח לך מהגמרא שהמשמש מטתו בחלום נקרא יוצא ממנו שכבת זרע דאמרינן התם (שם מ"ג ע"א) אמר שמואל כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה מ"ט שכבת זרע אמר רחמנ' בראוי' להזריע. ואותבינן עלה הי' מהרהר בלילה ונמצא באשכו חם טמא תרגמו רב פפא דמשמש מטתו בחלומו וכו' הרי במשמש מטתו בחלומו אמרי' דמטמא בראוי' להזריע היא וקרי בי' אשר תצא ממנו שכבת זרע. כתבתי לך זה לבטל כל דבריך וסברותיך שאינן בנויות על עיקר הגמרא. ומה שהוקשה לך מאמר רז"ל (יומא פ"ח ע"א) הרואה קרי ביוה"כ מובטח לו שהוא בן העוה"ב ואם הוא לרצונו אין לך רשע גדול מזה. וכי אני אמרתי לך שאין בעל קרי אלא לרצונו ח"ו אדרבה בעל קרי הוא מטמא בין לרצונו בין לאנסו. אלא שאמרתי לך שאין לך לחלק בין בעל קרי ליוצא ממנו שכבת זרע לענין טומאה וחז"ל כשמזכירים בעל קרי רוצי' לומר מי שיצא ממנו שכבת זרע ושלא בא לכלל זיבו' ולעולם אין ענין שלישי בדברי חכמים אלא זב ובעל קרי אלא שהזב הוא השני מינים א' לטומא' וא' לקרבן ולטומאה. אבל לענין טומאת בעל קרי אין חלוקה כלל. ובריש מס' זבים (מ"א) שכינו הרואה ראי' אחת של זוב ב"ה אומרים הרי הוא כבעל קרי ומייתי לה שלהי מסכת נדה (ע"ב ע"א) פי' ואינו עושה משכב ומושב כזב עד שיראה ראי' שנית וכשיראה השנית הוי זב גמור לענין טומאה וכשיראה השלישית טעון צפרים וטומאתו שוה לטומאת בעל שתי ראיו'. כתבתי לך כל זה על עקרי הדין היוצא מההלכות. ואם תרצה ללכת על דרך אחרת ולדעת פי' המלו' תוכל לפרש כך ותאמר שהמשמש מטתו ויצאה ממנו שכבת זרע. וכן נמי מי שנזדעזע גופו ויצאה ממנו שכבת זרע בהרגשה. וכן מי ששמש מטתו בחלומו שאי אפשר בלא הרגשה ויצאה ממנו שכבת זרע כל אלו נקראים בלשון הכתוב אשר תצא ממנו שכבת זרע. לפי שכל אלו ראוים להזריע כדמוכח בפ' יוצא דופן (מ"ג ע"א) וכל שראוי להזריע קרוי שכבת זרע. ואם יצאה ממנו שכבת זרע בלי הרגשה ולא נזדעזע גופו כלל זה קרוי בלשון הכתוב לא טהור מקרה לילה אפילו קרי בעלמא. אלא שזה לא ראה אלא ראיה אחת טומאתו שוה ליוצא ממנו שכבת זרע שאינו מטמא במשא אלא במגע וטמא טומאת ערב ואינו עושה משכב ומושב ומטמא בין באונס בין ברצון כלומר אפי' באה ראייתו זו ע"י אכילה ושתי' וכיוצא בזה שזהו קרוי אונס בלשון רז"ל (זבים פ"ב מ"ב) ואם לא באה ראי' זאת ע"י שום סבה נקרא שלא באונס כל אלו הם דיני ראי' אחת. ואם ראה ב' ראיו' זה הבעל קרי ושיהי' הייצא ממנו דומה למי בצק של שעורים וכל אותן דברים אחרים הוא קרוי זב בעל ב' ראיו' שהוא מטמא במשא וטמא טומאת שבעה ועושה משכב ומושב וטבילתו במים חיים לא במי מקוה כמו היוצא ממנו שכבת זרע שטובל במי מקוה ובראי' ג' טעון קרבן. זה תקנתי לפי סברתך בפי' אלו המלו' אבל דיניהם כבר פירשתים לך בארוכה:
עוד כתבת מאחר שידענו שאין בין איש לאשה אלא שהאיש מטמא בלובן והאשה באודם ומצינו באשה ימי נדה וימי זיבה. ימי נדה בימי האורח וימי זיבה בלא עת נדתה א"כ היאך אפשר לומר באיש שיהיו ב' עניני' קרי זיבו' וכי יש אורח באיש ודרך נשים לו. אלו דבריך:
דע כי האשה מטמאה באודם מדכתיב דם יהיה זובה ואין דם אלא אדום מדכתיב אדומים כדם משמע דדם אדום הוא כדאית' בפ' כל (גיד) [היד] (י"ט ע"א) ולא הבדיל הכתוב בין נדה לזיבה במראה הדם כלל כמראה זה כן מראה זה. ואין ההבדל ביניהם אלא בין העת ובין בלא עת. כי בעת נדתה טמאה נדה ובלא עת נדתה והם י"א יום שבין נדה לנדה שהם הלכה למשה מסיני כדאי' בשלהי נדה (ע"ב ע"ב) היא טמאה זבה. שהרי כיון שראתה בלא עת נדתה שלשה ימים רצופים הויא זבה גדולה. וחמורה בכל דיניה מהנדה לפי שזה אינו מדרך תולדתה אלא ממיני החלאים וטעונה כפרה והאיש מטמא בלובן כדאית' בפ' בנות כותים (ל"ה) דכתי' בבעל קרי אשר תצא ממנו שכבת זרע ושכבת זרע לבן הוא. ובזב כתי' רר בשרו את זובו הזוב לבן הוא שהזוב דומה למי בצק של שעורים ואין הבדל בזוב מהקרי כהבדל הנדות מהזיבות כי הנדות והזבות מבדילין העת והקרי והזוב מבדילין עצמות הטפה ההיא היוצאת שאם היה ראויה להזריע הוא בעל קרי ואינו זב שהרי מדרך התולדת הוא. ואם אינה ראוי להזריע שהוא כלובן ביצה המוזרת ויצא ממנו בלא סבה. וזהו שאמרו חז"ל שהוא שלא באונס הוא זב שהוא מדרכי החוליים וטעון כפרה כמו הזבה. וכבר כתבו הרופאים בספרי רפואותיהם מחלה זו. ואני ראיתי במיורקא יהודי שחלה מזה החולי כבד ונתרפא. וראיתי בארגון מי שחלה ממנו ומת. זה נראה לי לתקן דבריך ולהשיב לשאלותיך בענין זה:
וששאלת פירוש המשנה שבפ' מי שמתו (כ"ו ע"א) זב שראה קרי וכו' כבר פירשתיה לך בארוכה בקונדריסי הראשון והרי היא פשוטה לפניך כבר ידעת כי עזרא תקן טבילה לבעלי קריין כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ולא תקן תקנה זו אלא לבעלי קרי ולאשה שפולטת שכבת זרע מפני הטעם הזה. אבל לזב ולנדה אע"פ שטומאתן חמורה מבעלי קרי ופולטת לא תקן כלל שלא מפני חומר הטומאה תקן הטבילה אלא מפני שיתמעטו מלשמש מטותיהן אלא עונה הראויה ואמרה המשנה שאם אותו זב ראה קרי כגון ששמש מטתו תוך ימי זיבתו. והנדה שפולטה שכבת זרע תוך ימי נדתה כגון ששמשה מטתה ליל שבת וראתה נדה יום שבת ופלטה שכבת זרע באחד בשבת וכן המשמשת שראתה דם שהן חייבין טבילה קודם שיתפללו מתקנת עזרא. דאע"ג דמדין נדות וזיבות לא צריכי מדין קרי ופליטה צריכי אע"ג דהוו בימי נדות וזיבות. ור' יהודה פוטר. לפי שאם מפני טומאתן החמורה שהוא הזיבות והנידות פטורים. היאך נחייבם מדין הקרי והפליטה שאירע באילו הימים. וטבילתן אינה מטהרתן זהו פי' המשנה. אבל האידנא כבר בטלוה לטבילה זו כדאית' בגמ' (שם כ"ב ע"ב) אלא שיש מקומות נוהגים לתת עליהם ט' קבין מים. ויש מקומות שלא נהגו כן. והכל לפי כמנהג. ודיני זיבה תמצא בהלכות מטמאין משכב ומושב. ובה' מחוסרי כפרה ובה' אבות הטומאות. ומכתבך נראה שלא מצאתים בחבור הרמב"ם ז"ל על כן הודעתיך מקומם: