שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/צ
שאלה צ: עוד שאלת לבאר לך הא דאמרי' בפ' (השואל) [המקבל ק"ט סע"א ועי' בפ' השואל צ"ז ע"א] מקרי דרדקי שתלא וטבחא ואומנ' וספר מתא כולן מותרין ועומדין הן בעידן עבידתיהו כשאל' בבעלים דמו. וכתבת כי לא הבנת השאלה הזו כיצד היא שיתחייב בה המלמד תינוקות ביום שהוא עוסק במלאכתם והשואל מהם יהי' פטור ואפילו פשע בו וכתבת כי היית סבור דלא מיירי אלא כגון שהשאיל ספר לתלמידו והוא מלמדו באותו ספר. וכן הוקשה לך ההיא דאמרי ליה רבנן לרבא (שם צ"ז ע"א) לושלן מר וכו' ואמרת כי לא ידעת כוונת ההלכה מה היא אע"פ שמצאת אותה בפרק ב' מהלכו' שאלה ופקדון:
תשובה: שמועה זו פשוטה היא דקי"ל דשמירה בבעלי' פטור דכתיב גבי שואל אם בעליו עמו לא ישלם ואפי' פשע בשמירתו פטור דפליגי בהא מילתא רב אחא ורבינא (שם צ"ה ע"א) פשיעה בבעלי' אי פטור אי לא וקי"ל כמאן דמיקל כדכתב הרי"ף והאי מלתא לאו בשואל בלחוד היא אלא בכל השומרים הוא כן ואע"ג דקרא בשואל כתיב גמרי' כלהו שומרין מיניה משום דכתי' וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מן התחתון ותחתון מן העליון דקרא נדרש לפניו ולפני פניו ואפי' פשיעה דש"ח חייב עליה כי ליתה בבעלים כי איתא בבעלים פטור דמפרשי הכי לקרא על כל דבר פשע אשר ירשיעון אלי"ם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם וילפי' שאר שומרי' מיניה. והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שכירו' ג"כ כתב ששמירה בבעלים בכלהו שומריה ואפילו בפשיעה פטור ופירש שמירה בבעלים ראובן ששכר שמעון לעשות לו מלאכה או ללמד בנו או לשחוט בהמתו וכיוצא בזה אם שאלו לאחת מהמלאכו' כגון שאמר לו השקני מים וכיוצא בזה ובעודו מתעסק באותה מלאכה נעשה ראובן שומר בבהמתו של שמעון או בכליו ונאבדו או נגנבו אפי' בפשיעתו של שומר זה פטור ראובן מתשלומין לפי שבשעה שנעשה שומר בהן היה שמעון שכור או שאול לראובן השומר ורש"י ז"ל פירש ספר מתא הספר המגלח זקנם והרמב"ם ז"ל פירש סופר העיר וכן פרש"י ז"ל בפרק לא יחפור (כ"א ע"ב) ואין קפידא בזה לענין הדין. ואמרי ליה רבנן לרבא שאיל לן מר כך היא הגירסא שהיו סבורין שהרב הוא שאול אל התלמידים לפי שהוא עוסק במלאכתם להגיד להם ההלכה כמקרי דרדקי והיו רוצים להפטר אם נעשו שומרים לרבא אפילו בפשיעה ומשו' הכי איקפד רבא ואמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו כלומר אתם רוצים להפסיד ממוני שתשאלו כלי ותפשעו בשמירתן ותפטרו דאדרבה אתון דשייליתו לי כלומר אתם הם שאולים אלי ועסוקים במלאכתי שעל כרחכם תעסקו במס' שאני רוצה לעסוק בה והרי אתם עושים מלאכתי ואני [איני] עוש' מלאכתכם לעסוק במסכת' שתרצו לעסוק בה וא"כ אני נעשה שומר לכם אני נפטר אפילו מפשיעה שהרי אתם עמי במלאכתי וקרינא בכו אם בעליו עמו לא ישלם. ואסיק תלמודא דלא היא דלית' להא דרבא אלא בשאר ימות השנה שהוא יכול להשמט והם אינם יכולי' להשמט אבל ביום המיוחד לדרשא אינו יכול להשמט מהם הרי הוא שאול אליהם ואם באותו יום שאלו ממנו כלים ואבדו אפילו בפשיעה פטורים דשמירה בבעלי' הויא. ולפ"ז בכל שעה שהמלמד או הסופר או שאר אומנין הוא עוסק במלאכת בני העיר אם נעשו לו שומרי' בכל דבר בין שיהא מענין המלאכה כגון ספר לקרות בו התלמיד ומרא לחפור בו השתל בין שיהא כלי אחר הויא שמירה בבעלים ופטורים אפילו בפשיעה בין בשואל בין בשאר שומרים ואם הוא שאל מהם הוא חייב שהוא שאול להם והם אינ' שאולים לו. ואם הם אינם יכולי' להשמט ממנו כגון שליח צבור השכור לצבור שאינן יכולין להשמט מלבוא אצלו בעת התפלה אם שאל מהם בשעה ההיא הויא שמירה בבעלים ופטור. ונרא' שגם ביום ההוא אם שאלו ממנו הם פטורין שגם הוא אינו יכול להשמט ואפשר לחלק בהשמטתן בין אם יש בעיר יותר מעשרה לאם אין שם אלא עשרה דבעשרה א"א להם להשמט ממנו לפי שחובת צבור היא להתפלל בעשר' אבל אם יש שם יותר מעשרה כל אחד יכול לומר לו והלא יש עשרה חוץ ממני וא"כ הריני יכול להשמט מלבא אצלך באותה שעה אלא שאין השמטה זו נקראת השמטה כדמוכחא ההיא דרבא דאמר להו אתון דשייליתו לי ולא פטרו עצמן מפני שהיו יכולין להשמט מלבא אצלו: