שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סח[עריכה]
שאלה סח: עוד שאלת ריאה לבשל בקדר' אי סגי במליחה כשאר בשר או בעי הבהוב כמו הכבד ונסתפקת בזה מפני שלא מצאת בדברי המחברים ז"ל שהזכירוה בפירוש כמו שהזכירו שאר דברים וחששת שמא בכלל כבד היא ודינה כדינו:
תשובה: הדבר פשוט דסגי לה במליחה וכן נהגו וכן כתב הרמ"בן ז"ל בפירוש בחדושי חולין בפ' כל הבשר בשמעת' דכבדא מה אתון בי' (ק"י ע"ב) ולא שהי' הדבר צריך לפרש אלא דרך גרר' כתב כן דדוק' בכבד נפלה השאל' מפני שדמו מרובה אבל ריאה עצמה לא נסתפק בה אדם מעולם. ומה שהזכירו לב וטחול ובני מעים וביעי דגדי' בפי' ולא הזכירו ריאה היינו משום דבר שנתחדש בהם שהרי הלב יש בו דם כנוס וטחול נרא' שהוא דם. ובני מעי' אין מחזיקין דם וביעי דגדיא לחלק בין הזריעו ללא הזריעו והוצרכו לפרש דיניהן כמו שפירשו דיני הכבד שהוא עצמו דם אבל ריאה אין בה ענין יותר משאר בשר שיצטרכו לפרש דינה כמו שלא פירש דין הכליות והמוח. ותמה אני מהרמ"בם ז"ל שכתב בפ"ו מהלכות מאכלות אסורות שמנהג פשוט להבהב המוח. ואינו נרא' כן מסוגי' דשמעתא בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) גבי רישא בכבשא ולא כ"כ המפרשים ז"ל דודאי מליחה סגי ליה וכן אנו נוהגין להכשיר המוח במליח' ואין אנו מצריכין הבהוב אלא לכבד בלחוד מפני שדמו מרובה: