שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/לז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לז
[עריכה]שאלה לז:
עוד שאלת מי ששדך אשה והיה יוצא ובא לבית חמיו ואח"כ נשאת לאחר וזה הראשון טוען שקדשה בביאה בלא עדי' והיא מכחשת מהו לחוש לדבריו:
תשובה: אין בדבריו ממש ואפילו היא מודה בדבר כיון שאין שם עדי' ואפי' היה שם ע"א והכי איתא בפ' האומר בקדושין (ס"ה ע"ב) דילפינן דבר דבר מממון מה להלן ע"פ ב' עדים אף כאן ע"פ ב' עדי' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ואע"פ ששניהם מודים ק"ו למקדש בלא עדים עכ"ל. ושטה מפורשת היא בכל התלמוד שאין דבר שבערוה פחות משנים בפ"ק דגיטין (ב' ע"ב) ובפרק בתרא (ס"ד ע"א) וביבמות פרק האשה רבה (פ"ח ע"א) ובמקומות אחרים. וראוי לגעור בזה שהעיז פניו לומר שקדשה בביאה דהא רב מינגד מאן דמקדש בביאה בפ"ק דקדושין (י"ב ע"ב) וביבמות פרק ר"ג (נ"ז ע"א) וגם בפרק האשה שלם (קי"ח ע"ב) אמרינן שהמקדש בביאה עבד איסורא בין לר"ט בין לר"ע. וכ"ש שאם היא ביאה בלא עדים שהיא ביאה של הפקר שיש איסור בדבר שהרי אסרו ייחוד דפנויה בב"ד של דוד כמו שנזכר בפ"ב מע"ז (ל"ו ע"ב) וכיון שמכין מכת מרדות למקדש בביאה וזה העיז פניו לומר שקדש בביאה ראוי הוא לגערה ולנזיפה: