שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/כה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כה
[עריכה]ענין כה:
מיורקה לה"ר אברהם הכהן שלאל בעודו שם יושב בשבת תחכמוני. לבי ואור עיני נרדי וקנמוני.
ראיתי התנצלותך אלי על מה שהשבתי עליך במה שסמכת להתיר האשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה ע"י איש שיתננו ביד שלוחו ולא היו עדים מצויין לקיימו אלא המביא ההוא שאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכתבתי לך שזה אינו שליח שניתן לגרושין כדמוכח בפרק כל הגט (כ"ט ע"ב) וכיון שלא נתן לגרושין לא הימנוה רבנן ואתה התנצלת וכתבת כי סמכת בזה על ההיא דפרק המביא תניין (כ"ג ע"ב) דתנן התם האשה עצמה מביאה את גטה ובלבד שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומסקינן לה בגמ' כגון דא"ל הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטיא התם אימא קמי ביה דינא בפני נכתב ובפני נחתם ונשויו' שליח ונתביה ניהלך וכתבת שלפי דעתך הנדון דומה לראיה כי זאת האשה היא שליח שלא ניתן לגרושין שאינ' רק מביאה הגט לשליח הבעל ואפ"ה היא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ונאמנת ומה הפרש יש. עוד כתבת כי הרמב"ם ז"ל הביאה לזאת דפ' המביא תניין בחבורו והשמיט ההיא דפרק כל הגט (שם) דההוא דשדר גיטא לדביתהו א"ל שליח לא ידענא לה א"ל זיל הביא לאבא בר מניומי וכו' ואסיק דהכי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את והוי שליח שלא ניתן לגרושין ודעתך לומר שהן חלוקו' ודחה אחת מפני חברתה זהו תורף דעתך בזה. ולפי שאני רואה שנעלם ממך פי' שליח שלא ניתן לגרושין מהו וזה גרם לך נטיה מהדין אני צריך להרחיב לך הפירוש בזה ואח"כ אשיב על דבריך:
הוי יודע דשליח עושה שליח מריבויי' דקרא נפקא לן בפרק האיש מקדש דאמרינן התם (מ"א ע"א) ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וכיון דמקרא נפקא לן אפי' בסתמא נמי השליח עושה שליח שבאותו כח שנתן לו הבעל להיות שליח באותו כח עצמה יכול לעשות שליח אא"כ פי' ואמר לו את הולך ואפי' כה"ג איכא בפרק כל הגט (כ"ט ע"א) סברא בגמ' דהיכ' דנאנס יכול לעשות שליח וכל מה שתמצא בההיא סוגיא (שם) במתניתין דהמביא גט בא"י וחלה ובגמ' דידן שאין השליח עושה שליח אלא היכא דנאנס היינו טעמא דמשום דאיכא בני אינשי דקפדי חשו חכמים דילמא שמע בעל ששלוחו עשה שליח ומבטל לי' לשליחותיה והיכא דנאנס ליכא למיחש לקפדנותא והיינו טעמא נמי דרבנן דאמרינן דבאת הולך אין השליח עושה שליח דכיון דא"ל את משמע דקפיד וא"ל את ולא אחר ואפי' הכי אמרי' חלה שאני וכן נמי לרשב"ג דאמר דבין הולך בין את הולך אין השליח עושה שליח מהאי חששא גופה היא דילמא הקפידות בטל לשליחותי' אבל כל היכא דלא בטלי' לשליחותי' מדאורייתא השליח עושה שליח ואי שמעיניה לבעל דלא קפיד כגון דאמר ושליח יעשה שליח כ"ש דמצי למעבד שליח ואפי' היכא דלא נאנס שליח דלא אשכחן בשום דוכתא שאין השליח עושה שליח אלא היכא דקפיד בעל דאפי' מדאורייתא אין עושה שליח אי נמי היכא דאיכא למיחש לקפדנותא דרבנן אמרי לא לישוי שליח דילמא קפיד בעל ומבטל לשליחותיה אבל בלאו הכי מסתמא שליח עושה שליח שזהו כח השליחות שיעש' הוא או שלוחו שליחות זו:
והוי יודע ג"כ שאע"פ ששלוחו של אדם כמותו לכל דבר ומסתמא הרשות נתונה לו לעשות שליחותו כמו שירצה אבל אם התנה עליו ומגרע כחו במקצת השליחות מה שנתן נתן ומה שנטל נטל ואין לו בשליחות זו אלא כמו שהתנה עמו בפירו' דבקפידא דמשלח תליא מילתא והיינו דאמרי' התם (שם) זימנין דלא הוי גטא נעשה כמי שאומר לו אל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעליה אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל. מעתה יש לך לומר שכל שליח שהוא אינו יכול לעשות שליחותו מחמת חולשת כח השליחות אינו יכול לעשות שליח שלא יהא הבא מכחו יפה כחו יותר ממנו וכל שליח שיכול לעשות שליח ע"כ הוא ראוי לעשות אותו דבר מכח שליחותו מזה הטעם עצמו לפי שכל שליח הבא אחר אותו שליח מכח שליחותו הוא בא ומש"ה הוה ס"ל לרב אשי שאם מת השליח הראשון בטלו כולן כדאיתא בפרק כל הגט (שם ע"ב) ואע"ג דלא קי"ל הכי היינו משום טעמא דאמרינן כלהו מכח מאן קאתו מכח בעל דאי מת בעל לית בהו מששא וכיון דאיתיה לבעל איתנהו לכלהו אבל מ"מ כיון שמכח ראשון באו כלם א"א לומר כלל שיוכלו לעשות הם מה שלא הי' כח בידו לעשות מכח שליחותו וכיון שכן כל השליח הבא מכח שליח שיכול לגרש במסירתו הגט ליד האשה על כרחין שליח ראשון הי' יכול לגרש מכח שליחותו שאל"כ לא הי' הבא מכחו כחו יפה יותר ממנו וא"כ כשאמר הבעל לאשה שוי את לשליח וקבלי את גטך מניה א"נ הוי את שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטיא התם אימא קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ונשויוה שליח וניתביה ניהלך על כרחן אשה זו שליח שניתן לגרושין היא שהרי שליח שני מכחה קאתי ומה שהיא עושה בשליחותה הוא עושה וכיון דבשליחותה קא עביד הרי היא שליח שניתן לגרושין ואע"ג דאיהי לא מגרשה בקבלה דידה לא נפקא מכלל שליח שניתן לגרושין שאם היא לא היתה שליח שניתן לגרושין היאך היה שלוחה ליתן לגרושין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. והא דלא מגרשא בקבלה דידה היינו משום קפידא דבעל ותנאה דקא מתנה עלה להתגרש מיד שלוחה ומיבעי לה לקיומי תנאיה ואין זה ביטול שליחות אלא תנאי שהטיל בו. וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהל' גרושין ודומה לההיא דאמרינן בפ' כל גט (כ"ט ע"ב) לא תגרשה עד לבתר תלתין יומין ואתניס בגו תלתין יומין ואסיק התם דעביד שליח דשליח שניתן לגרושין הוא לבתר תלתין יומין וה"נ אע"ג דאיהי לא מיגרשא בקבלה דידה כיון דאמר לה ושוי את שליח הרי עשה אותה שליח לגרושין ע"י שלוחה בתנאי זה שלא תתגרש בקבלתה אבל ההיא דאבא בר מניומי כיון דא"ל אבא בר מניומי ולא את אין כאן שליח לגרושין כלל כדפרישי' אינו יכול לעשות שליח. שוב מצאתי בחדושי גטין להרשב"א ז"ל שכ' ז"ל וכי מטי' להתם הוי את שליח להולכה וקבלי את גטך וא"ת והא שליח שלא ניתן לגרושין היא ולא הוי שליח וכדאמרינן בפ' כל הגט (שם) ההוא דשדר גטא לדביתהו א"ל לא ידענא לה א"ל הביא לאבא בר מניומי וכו' אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא איכסף וה"נ מאי שנא [לא היא]. התם הכי פי' והא שליח שלא ניתן לגרושין ולא מצי משוי שליח וכן פי' שם רש"י ז"ל אבל הכא ברשות הבעל ובמצותו הוא שנעשה שליח עכ"ל. פי' דבריו כיון שבמצו' הבעל עשתה האשה שליח זה הרי היא שליח שניתן לגרושין שכל שליח שעושה שליח אף הוא שליח לגרושין כשליח שני וכמו שפירשתי נמצא לפי זה שכל שליח שהוא יכול לעשות שליחותו שנמסר לו יכול לעשות שליח. אלא היכא דקפיד בעל או היכא דחיישי' לבטול שליחות וכל שליח ששלוחו יכול לעשות שליחותו כ"ש שהראשון היה יכול לעשות אותה שליחות אא"כ התנה עליו המשלח וכל שליח שהוא אינו יכול לעשות שליחותו מחמת חולשת כח שליחותו ולא מחמ' תנאי כ"ש ששלוחו הבא מכחו אינו יכול לעשות אותו דבר כנ"ל לפר' לך בענין זה:
ועתה אני משיב על דבריך מה שחשבת שהנדון דומה לההיא דהאשה עצמה וכו' במאי דפרישו עלה בגמ' אינו כלום שזאת האשה כיון דא"ל שוי את שליח או בב"ד או בלא ב"ד וכדאי' התם הרי היא שלוחו של בעל ויכולה לעשות שליח למי שתרצה ובכל ב"ד שתרצה והכל בא מכחה אבל זה האיש שהביא גט זה אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא. ובודאי אלו אמר לו עשה את שליח למי שתרצה ולא תיתביה את ניהלה היה הנדון דומה לראי' שהוא הי' שליח שניתן לגרושין אלא שמכח תנאו אינו יכול לגרשה אלא ע"י שלוחו אבל עכשו שא"ל תנהו לפ' שלוחי אינו דומה כלל לראיה. ומה שחשבת שהסוגיות חלוקות והוכחת כן מהשמטת הרמב"ם ז"ל כבר פירשתי לך דהאי טעמא לחוד וה"ט לחוד וחס לי' לרבינו ז"ל להשמיט הלכו' קבועות ולדידך הוא דאשתמטתך מ"ש בפרק ט' מה' גרושין ז"ל נתן לו גט וא"ל הולך גט זה לאשתי ואמר לו איני מכירה א"ל הבעל תנהו לפ' שהוא מכירה ה"ז שליח שלא נתן לגרושין ואינו נותן הגט אלא לפ' שאמר לו הבעל ואותו פ' הוא שליח הגרושין והוא נותנו לה או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס עכ"ל הרי שהחזרתי לך אבדתך:
עוד אני תמה עליך שגם עתה כדברך כן הוא שהן חלוקו' הי' לו לרב ז"ל לפסוק לחומרא כההיא דפ' כל הגט דשליח שלא ניתן לגרושין לא הוי שליח ומדבריך נראה דפליגי לישני בגמ' בההיא דאבא בר מניומי וחשבת דללישנ' קמא שליח שלא נתן לגרושין הוי שליח דאמרינן א"ר קפחינהו רב ספר' לתל' סבי סמיכי א"ר אשי מאי קפחותא מי אמר לי' אבא בר מניומי ולא את ולפ"ז כיון דבההיא סוגיא פליגי לישני ולישנא קמא אתי כסוגייא דפ' המביא תניין פסק כותיה זה יוצא מכלל דבריך. אינו כן דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא שליח שלא ניתן לגרושין לאו שליח הוא וליכא בין הני תרי לישני אלא אם במשמע דבריו שאבא בר מניומי ולא את או לא וללישנא קמא נמי אי אמר ליה בפירו' אבא בר מניומי ולא את הוי שליח שלא ניתן לגרושין ולא משוי שליח ועוד קשה על דבריך שאות' משנה של האשה עצמה מביאה וכו' לית לה פתרי אלא בההוא גווני דמסקי' התם ואם כדבריך שמשם נראה דשליח שלא ניתן לגרושין משוי שליח הוה לן לאקשויי מההיא מתני' ללישנא בתרא דפ' כל הגט דמסיק דלא משוי שליח אלא ודאי לא דמיא הא להא כלל וכמ"ש והנה נסתלקה קושייתך.
אבל עדין הי' אפשר לך להשי' עלי ולומר דאע"ג דשליח זה שילח שלא נתן לגרושין הוא ולא משוי שליח אבל מ"מ אם מצא שלוחו של בעל שאינו צריך לעשות שליח מנ"ל דאינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם זו שאלה היא. ואני אומר שכיון שגט זה כשהוא בא אל יד האשה אינו יוצא לא מתחת ידו ולא מתחת יד שלוחו אינו שליח כלל וכמ"ש רש"י ז"ל גבי ההיא דאבא בר מניומי וכיון שאינו שליח הרי הוא כאיניש דעלמא דלא הימנוה רבנן לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא הרי הוא בגט זה כשאר שטרות דעלמ' דצריכין קיום שצריך שיצטרף אחר עמו והרי הוא זה כאלו מסרו הבעל בפניו ליד שלוחו דודאי שאינו נאמן כבי תרי ומה שהביאו הוא ביד השליח אינו אלא מעשה קוף בעלמא ואין עליו שם שליחות תדע שהרי אם שלחו ע"י גוי כה"ג הסכימו האחרונים ז"ל שאם נשאת לא מפקי' לה כמו שכתוב בה"ג והרב בעל העטור הוסיף שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה ור"ת ז"ל הוסיף שאף לכתחל' משדרינן ליה ע"י גוי שימסרנו ליד שליח הבעל שהוא במקום האשה וכ' הרא"ש ז"ל שעל פיו נהגו כן באשכנז וצרפת וכיון שהסכמת רבותי ז"ל כך היא נר' בפירוש שאין על זה המביא דין שליחות כלל שאלו הי' עליו דין שליחות לא הוה אפשר ע"י שליחות דנכרי דנכרי לאו בר שליחות הוא וכיון שאינו שליח לא מהימן לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא כאיניש אחרינא והכי מוכח בריש פ' המביא תניין ובפירוש רש"י ז"ל שם וכ"כ הרשב"א ז"ל בסוף ההוא פרקא. והוי יודע שלא תמצא בכולהו תנויין ולא בדברי הגאונים והפוסקים ז"ל שליח שימסור הגט ביד אשה במדינת הים שלא יהא צ"ל בפני נכתב וכו' או שליח ב"ד אני ואלו היה המביא הזה נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם א"כ מצינו שליח מוסר לאשה בלא כלו' שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחת' ולא שליח ב"ד אני ששליחו של בעל הוא והא דא"ל לההוא גברא מסור מילך קמן ופרש"י ז"ל אמור דברי שליחותיך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפני נכתב ובפני נחתם ואנו נמסרנו לו ויהא שילח ב"ד דמשמע שזה האיש היה נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם היינו מעיקרא דהוה ס"ל דה"ק ליה אבא בר מניומי וה"ה את דהשתא הוי שליח שניתן לגרושין אבל האידנא דאסיקנ' דה"ק ליה אבא בר מניומי ולא את ולאו שליח שנתן לגרושין הוא אפי' איתי' הכא אבא בר מניומי ומסר ליה גטא לא מהימן לומר בפני נכתב ובפני נחתם וצריך שיתקיים בחותמיו זה נ"ל בזה ודברים ברורים הם לסמוך עליהם וכ"ש להחמיר בדבר שבערוה שאין לך אלא מה שמנו חכמים: