שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/נו
ענין נו:
עוד כתבת כי לא הספיק' לך תשובתי בענין שתין אתוון שב"קש שהם ס' תיבות כשתכפול פסוק בשכ"מלו והקשית ע"ז לפי שאין אלו אותיות אלא תיבות ובלשון המדרש תיבין כן הוא האמ' בלשון המדרש הוא תיבין מאותה ראיה שהבאת תליסר תיבין מבראשית עד אלהים תנינא. וכן אמרו שבעין קלין בחושבן תיבין דיענך ה' ביום צרה. וגם באלפא ביתא של אל אדון על כל המעשים אמרו דאינון אתוון בחמשין תיבין.
וגם אני ידעתי זה כי הרבה יש כיוצא באלו באותם מדרשו'. אלא שהענין מחייבנו לפרש במקום הזה אתוון תיבות שהרי מן שמע עד ובשעריך יש יותר מששים אותיות ויתפרש לפי מקומו. וכן במדרש אחר אמרו וצריך לכוין במ"ט אתוון דשמע ובשכ"מלו לסלקא במ"ט תרעין דיובלא וחשיב קודשא בריך הוא לההוא בר נש כאלו קיים אורייתא כולה דאתיא במ"ט פנים ע"כ.
וכדי שלא יקשו המדרשות זה לזה ראוי לנו לדחוק ולפרש אותם בצד שיסכימו לאמת ולשון המדרש הוא הקורא ק"ש על מטתו כתקנה ושמעתי פירושיה שמוסיף שני פסוקים שהם בידך אפקיד רוחי וכו' ועורה כבודי וכו' ובתוספת זה יש שתי[ן] אתוון.
ויותר טוב מכל זה כשתמנה כל האותיות שלימות שבפסוק שמע תמצא אותם ששים על דרך זו:
- שמע -- שי"ן מ"ם עי"ן.
- ישראל -- יו"ד. שי"ן. רי"ש. אל"ף. למ"ד.
- ידו"ד -- יו"ד. ה'. ו"ו. ה'.
- אלהינו -- אל"ף. למ"ד. ה'. יו"ד. נו"ן. ו"ו.
- ידו"ד -- יו"ד. ה'. ו"ו. ה'.
- אחד -- אל"ף. ח"ת. דל"ת.
סך האותיות ששים: