שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/נב
ענין נב:
כתבת ירוש' שבפ' קונם (ה"א) נדר להתענו' ונמצאו ימים טובים ושבתו' לוקה ואינו צריך חקירת חכם נדר להתענו' ונמצאו ימים של מגלה ר' חזקיה וכו' תרויהון מודין וכו' זה אמר מתענה ואינו משלים ואוחרינא אמר לוקה ואינו צריך היתר חכם עכ"ל הירוש' והוקשה לך כי לא נחלקו אלא בימים של מגלה אבל בי"ט ושבתו' לא נחלקו. והרמב"ם ז"ל (פ"ג מנדרים ה"ט) כתב הנודר בשב' לצום או בי"ט חייב לצום שהנדרים חלים על דבר מצוה עכ"ל. נראה שהבנת לשון הירושלמי סותר דעתו של הרמב"ם ז"ל ואינו כן כי דין פשוט הוא בתלמוד שהנדרים חלים על דבר מצוה כדאיתא בפ' ואלו מותרין ובפ' שבועו' שתים בתרא וכן כתב שם הרי"אף ז"ל. והאי דקאמר בירוש' דאינו צריך היתר חכם לאו בנדר גמור קאמר הכי אלא שקבל עליו להתענו' וקבלה כזו כיון שלא אמר הרי עלי לא חמירא כנדרים ממש למעקר י"ט אפילו דמגילת תעני' וכמ"ש בגמ' (תענית י"ב ע"ב) וכי נדר הוא לגבי לוה אדם תעניתו ופורע ומשום הכי קאמר בירושלמי שאינו צריך היתר חכם ובי"ט של מגלה הוא שנחלקו יש מי שהשוה אותם לשבתו' וי"ט ויש מי שלא השוה אותם והצריך להתענו' מפני קבלתו ואינו משלים מפני ימי המגלה. והאי לוקה דאמרינן לאו מלקות דאורייתא הוא כיון שאינו נדר גמור אלא מכת מרדו' מדרבנן וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהלכו' נדרים: