שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כו
מאלקא אל ה"ר חיים נר"ו
ענין כו:
אורך ימי' ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. עמדתי על מה שכתבת בענין כיס של תפילין שמשתי טענות צריך שיעור והטענה הראשון לפי שאין מעבירין על המצות צריך שיהי' הכיס טפח ולא יותר שלא יתערבו ויבואו לעבור על המצות ולפי טענה זאת כל שהוא קטן הוא יותר משובח. והטענ' השנית משום חציצה שיהא מגין על הטומא' או על הערוה שבבית. ולפ"ז הי' צריך שיהי' חללו טפח שאל"כ לא הי' חוצץ דבטומאה כה"ג טומא' בוקעת ועולה אלו הן דבריך כמשמען. ומה שאמרת שהיותו קטן הוא יותר טוב מטעם שלא יבוא לעבור על המצות כן הוא האמת מההיא דאמרינן בפ' אמר להם הממונה (ל"ג ע"ב) דאמרי' התם ש"מ מדריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות עבורי אדרעא אטוטפת' אסו' ורש"י ז"ל הי' מפרש להעביר מלפניו של יד ולהניח תפילין של ראש אסור וזה הפירוש דחה אותו ר"ת ז"ל שהרי אין זה מטעם אין מעבירין על המצות אלא מטעם ולטוטפת בין עיניך כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים כדאית' בפ' הקומץ רבה (ל"ו ע"א) וגם מה שפירש רבינו אליהו ז"ל דנפקא מינה לענין מה שאמרו (יומא ז' ע"ב) חייב אדם למשמש בתפליו כל שעה שימשמש תחלה בשל יד הסמוכה לו יותר משל ראש גם זה הפי' אינו נראה שאם ע"ז אפשר לומר אין מעבירין על המצות א"כ לא היינו צריכין לדרשא דכל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שנים דתיפוק לי' מטעם זה שהיד יותר סמוכה לו מראשו דליכא למימר דקרא אתא לעשה. על כן מה שפירש בזה ר"ח ז"ל בשם הגאון ז"ל הוא הנכון דמיירי כשחולצן ונותנן בתיק שיניח תחלה בתיק אותו של ראש ואח"כ ישים עליהם של יד כדי כשירצה להניחם ימצא ש"י תחלה ויניחם ואח"כ יניח ש"ר כדי שיתקיים הכתוב כל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שנים ואלו הי' התיק רחב יתערבו ושמא יפגע בש"ר תחלה ויצטרך להעבירם מלפניו ואסור מדר' שמעון בן לקיש דאמר אין מעבירין על המצות וזה הפירוש נכון ומכאן יצא המנהג לעשות התיק צר ולפ"ז כל שהוא צר הוא יותר משובח אבל לפי הטענה השנית שאמרת משום חציצה ודאי צריך טפח אבל שיהי' החלל טפח אחר שהכניס התפילין אינו צריך ולא נזכר זה בגמרא לענין טומאה שלא מפני הטומאה הצריכו טפח שאין אנחנו מוזהרי' לשומרם מטומאת מת והרי אנחנו כולנו טמאי מתים וכמו שאמרו בפרק עד כמה (כ"ז רע"ב) וכי הזאה יש לנו וטומאת מת אין לה טהרה אלא באפר פרה וגם לא משום ערוה ומקום הטנופת דכסוי כל דהוא מהני לענין והי' מחניך קדוש אלא לענין הנחה ע"ג קרקע מוזכר זה (ברכות כ"ג ע"א) דבכלי ההוא כליין אם אין בו טפח יש בו זלזול. והנני כותב לך מה שכתבתי בזה בפירוש הלכות ברכו' שעשיתי זה לו שלשים שנה או קרוב וזהו שכתבתי בפרק מי שמתו בלילה עושה להם כיס דחללו טפח דחשיב כלי אהל להפסיק בינו לקרקע ל"ש דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין כלו' כיס העשוי לצרכן דכליין קרוב להיות בטל אצלם הלכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם אבל כלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח ומפרש טעמא בגמרא (שם) שהרי פכים קטנים מצילין באהל המת בהיקף צמיד פתיל ואע"ג דלא הוי טפח חייצי. ואי קשיא וכלי שהוא כליין כי איכא טפח אמאי חייץ והא כגופן דמי וכדתניא בפרקין בסופי' (כ"ה ע"ב) בית שיש בו ס"ת ותפילין אסור בתשמיש המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי לתוך כלי ואמר אביי לא אמרן אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפי' עשרה מאני כחד מנא דמי והא ודאי ל"ק דבכלי א' מיהא הוי והיינו דא' רבא (שם) גלימא עלוי קומטרא ככלי בתוך כלי דמי דאלמא קומטרא מהני בכלי אחד ולא בעי' אלא כלי א' בלחוד. אלא אי קשיא הא קשיא דאדרבה אפי' כלי שהוא כליין אמאי אינו מציל ואפי' בפחות מטפח דמי גרע כליין מעורן שהוא מחובר עליהן ומהודק ואי לאו משום שי"ן דכתיב בהו מציל כדמוכח בפרק במה (בהמה יוצאה) [אשה] (ס"ב ע"א) בענין קמיעין. ונ"ל דל"ק כלל דודאי לענין קדושתן של תפילין להכניסן לבית הכסא סגי חפוי עור אי לאו משום שי"ן דכל שהן מחופין אפי' בחפוי מהודק הרי הן בקדושתן והכא הא דבעינן כלי לאו משום קדושה הוא אלא דלאו בבית הכסא איירי דהא בלילה הוא דמצרכינן כלי ובביתו ומשום כבוד שלא יהיו בזלזול ע"ג קרקע וכן מוכח בפירוש רש"י ז"ל והתם בעינן כלי ואם אינו כליין סגי כל דהו דכיון שאינו כליין לא בטיל לגבי תפלין וכיון דכלי הוא הוי דבר חשוב להניח שם תפילין דרך כבודן ואי הוי כליין כיון דבטל קצת לגבי תפלין וגם הכלי יש לו קדושה אי לאו הוי כלי טפח הוו להו מוטלין בבזיון ומש"ה צריך טפח כך נ"ל כל זה העתקתי מלשון פרישתי. והעולה מכל זה הוא שלענין תשמיש המטה אסור לשמש מטתו בבית שיש בו תפילין אלא א"כ הם כלי בתוך כלי והעליון כלי שאינו כליין ואם יש מחיצה עשרה טפחים מפסק' שרי אפילו בלא כלי בתוך כלי מק"ו דס"ת ולתלותן בכליין מותר אפילו בכלי בפחות מטפח ולהניחן בחלון או בתוך תיבה או ע"ג דף נראה שאפילו בכלי אינו צריך ולהכנס בבית הכסא סגי בכסוי כל דהו ולהניחם ע"ג קרקע בכלי שאינו כליין מותר אפי' בפחות מטפח ובכלי שהוא כליין צריך כלי טפח על טפח ומזה אם אתה מזהירן יפה עשית. ושיעור טפח ששאל' אני דקדקתי בשיעורו לפי שיעור הנז' בהלכות ס"ת ולפי מה שאמרו בפרק התכלת (מ"א ע"ב) שהטפח חצי זרת שלי והזרת שלי הוא הזרת הבינוני ממדת מוכרי בגדים בקנה המדה ממיורקא שהיא ח' זרתות אבל מורי הקדוש הר' וידאל אפרים ז"ל הי' מרבה בשיעור' והיה אומר שהאמה שהיא בת ששה טפחים שיעורה שני זרתו' וחצי מזרתו' קנה המדה אשר במונטפשלי"ר שקנה שלהם מח' זרתו' הם עשר זרתו' מקנה המדה אשר במיורקא הנה אצלכם סוחרים צא וכוין המדה והכריע בשכלך בין מדתו למדתו איזו היא יותר נכונה ע"כ: