שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כה
שאלה כה:
תנס. שאלת ראובן יבם אשת אחיו ויש לה קרקע שנפל לה בירושה והאשה הנזכר מונעת בעלה מלאכול פירותיו ואומרת לו לא נדור בו לפי שאתה מעביר עלי את הדרך ולפיכך נדור בין אנשים וממי שהוא העוות יישרוהו. והבעל אומר זאת אעשה לך אך שאשכיר אני החצר ומדמי שכירותו אשכור במקום אחר והאשה אומרת לא כי אלא שכור לי בית דירה במקום אחר ופירות דירתי אני אטלם ועוד האשה הנזכר מונעת בעלה מלמכור מטלטלי אחיו המת והמטלטלי' הנזכר אינם תכשיטיה ולא תכשיטי הבית ומטלטליו אלא כלי אומנות וזולתם ובכל יום מאיימת על בעלה למכור החצר לישמעאלים כדי להפקיע זכות בעלה והיא ניזונית מן בעלה ועושה מלאכה ואינה רוצה לתת מעשה ידיה לבעלה מהו שורת הדין בזה:
תשובה: בענין פירות הקרקע הדין עם הבעל לפי שהם נכסי מלוג ורבנן תקינו לי' לבעל שיאכל פירות נכסי מלוג של אשתו ואין אשתו יכולה לעכב עליו וגם אינה רשאית למכור אותו להפקיע זכות בעלה ובית דין חייבין למונעה מזה בכח נדוי שלא תזיק שעבוד בעלה למכרו לישמעאלים. ואם מכרה אותו הבעל נוטל כל מה שלקחה מהישמעאלים ולוקח בהם קרקע ואוכל פירותיו וכן לענין מעשה ידיה זכה בהם הבעל כיון שהוא זן אותה משלו אלא שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה אבל שתהי' ניזונות משלו ונוטלת מעשה ידיה לעצמה אינה רשאית אבל לענין מכירת המטלטלים אם זכתה בהם מכח הנדוניא שהי' לה על בעלה הא' אינו יכול למוכרם שאפילו הי' קרקע דבאשה אחרת יכול הבעל למכרו ואין האשה יכולה לעכב על ידו עד שעה שתבוא לגבות כתובתה ממנו שאם לא תמצא נכסי' אחרי' טורפת מן הלקוחות. ביבמה אינו יכול למכור כלל לפי ששעבוד כתובתה אינו אלא על נכסי בעלה הראשון כ"ש במטלטלין שאינו רשאי למכור ביבמה שאפילו באשתו אין אדם רשאי למכור כלים שהכניסה לו אשתו אלא אם הם כלים שאינם צריכים לה רשאי למכרם ולקנות מאותן דמים כלים אחרים שישאר שעבודה קיים עליהם וכל זה מפורש בדברי המפרשים ז"ל ביבמו' פרק אלמנה לכ"ג ובכתובו' פרק מציאת האשה ובפרק נערה שנתפתתה ושלום על דייני ישראל במוציאים הדין לאמתו ע"כ: