שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רב
שאלה רב:
שאלת שני אחים שותפים ומת אחד מהם ויורשיו תובעים אל האח הקיים והוצרך להטיל הדבר בפשרה.
ואח"כ מצא הודאה בכתב ידי אחיו וזה נסחה:
אני ראובן מודה לאחי שמעון ומעיד על עצמי שקבלתי כל מה שהיה לי אצלו ולא נשאר בינו וביני טענה לא ממה שהי' שולח לי ממסתגאנים ולא ממה שהייתי שולח לו ממיורקא וזה כתב ידי יעיד עליו זהו לשון נסח כתב ידו בלי פחת ויתר מהו שתתבטל הפשרה:
תשובה: לפי נסח כתב ידי ראובן שמעון פטור הוא ואע"פ שאין בו זמן לפי' שאפילו שטר העשוי בעדים שאין בו זמן כשר הוא אע"פ שהיא עדו' שאין אתה יכול להזימה שהרי שטרי חוב המאוחרין כשרים וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מלוה וכל שכן כתב ידי בעל דין בעצמו שהוא כשר אפילו אין בו זמן ואנן לא טענינן ליורש שמא אביו טעה או נאנס בהודאתו שאפילו בהודאה בלא כתיבה לא מקבלינן מאבוה האי טענה כמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' קמא דגטין בשם הגאונים ז"ל והסכימו עמו כל האחרונים ז"ל כ"ש בכתב ידו דאלים כחא דכתבא דאפילו ידעי סהדי דליתה הכי מהני אפי' לאפוקי ממונא כדאי' בפ' הנושא (ק"א ע"ב) וכל שכן לאקומי ממונא דבהודאת מחילה לא בעי אתם עדי וכן כתבו כל הפוסקים ז"ל. ואף היורש ידו על התחתונה לומר שקודם מיתתו בזמן מועט כתב אותו. וכל תביע' היורש בטלו' דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכדמוכח בפרק גט פשוט (קע"ג ע"א) דתנן התם האומר לבניו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזה הוא כלן פרועין נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע ואמרינן בגמ' אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע חוב לך בידי פרוע שטרו' שעליו כלם פרועין וטעמא דמילתא משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה. וא"כ זה שהוציא כתב ידי אחיו בהודאה שקבל כל מה שהיה ביניהם ואין בו זמן יכול לטעון האח הקיים שאחר אותו מכתב לא נשא ונתן עמו כלל. ואם היורשי' יטענו שאחרי כן הפקיד אביהן אצלו עליהם הראיה. ואע"פ שפסקו ביניהם המפשרים לחייבו מפני שלא היתה לו ראיה. עכשיו שמצא ראיה סותר הדין דקימא לן כרשב"ג דאמר (בפ"ד) [בפ"ג] דסנהדרין (ל"א ע"א) שאפי' אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד ל' יום ולא הביא סותר את הדין לעולם משום דאמרינן מה יעשה זה שלא מצא בתוך ל' ומצא לאחר ל':