שו"ת רדב"ז/תתע
שאלת ממני אודיעך דעתי אם חייבין על נדר שוא כמו שחייבין על שבועות שוא:
תשובה לא אשכחן בשום דוכתא בתלמוד דאסור נדר שוא וכן ראיתי בדברי מקצת מפרשים ומ"מ אין הדברים אמורים לדעתי אלא היכי דאמר הרי עלי שזה איש והיא אשה או הרי עלי שזו אשה והוא איש או אפילו הזכיר קרבן בהדיא כגון דאמר הרי עלי קרבן שזה איש והיא אשה דכיון שלא הזכיר את השם אין כאן איסור אבל אם אמר הריני נודר להשם שזה איש והיא אשה וכיוצא בזה נ"ל שהוא איסור גמור ונהי דלא מלקינן ליה משום דנשבע לשוא משום דלא אשכחן נדר לשוא אבל חייב נדוי לפי שהוציא שם שמים לבטלה. והכי איתא בריש נדרים (דף ז' ע"ב) א"ר אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להאי איתתא דמפקא ש"ש לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר וכו' וליכא למימר דהכא בשבועה איירי דהא בריש תמורה אמרינן דאזהרה למזכיר ש"ש לבטלה מדכתיב את ה' אלהיך תירא ואי בשבועה איירי הא איכא בהו אזהרות טובא. והה"נ אם אמר הרי עלי קרבן להשם שזה איש והרי היא אשה דחייב נדוי שהרי הוציא ש"ש לבטלה. כללא דמלתא דאע"ג דפטור משום נדר שוא מ"מ חייב משום מוציא ש"ש לבטלה. והוי יודע שיש מפרשים דס"ל דנדרי שוא נהי דלית בהו מלקות מ"מ איסורא מיהא איכא וכ"כ הריטב"א ז"ל ומחלקותם תלוי בסוגיית הגמרא פרק ואלו מותרין ועד כאן לא פליגי אלא היכא דליכא הזכרת השם אבל היכא דאיכא הזכרת השם לכ"ע חייב נדוי:
ולענין נדרים שאין בהם ממש נהי דלענין מלקות מן התורה לא חיילי משום דנדרים איסור חפצא הוא מ"מ איכא בל יחל מדרבנן ומקלינן ליה מדרבנן דקיי"ל כרבינא דאמר בפרק אלו מותרין דף ט"ו לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן. וא"ת והא תנן קונם שאני ישן וכו' קונם שאני משמשך הרי זה בבל יחל דברו ומוקמינן לה בגמרא באומר הנאת תשמישך עלי והוי מן התורה וא"כ היכי כייל להו תנא בחד לישנא הרי זה בבל יחל דברו כיון דרישא הוי מדרבנן לפי אוקימתא דרבינא וסיפא הוי מן התורה. ויש מי שתירץ דלצדדין קתני דלגבי קונם שאני ישן הוי מדרבנן ולגבי קונם שאני משמשך הוי מדאורייתא ואפשר לומר לדהכי כייל להו לאשמועינן דכי היכי דאיסורא דאורייתא מלקינן ליה דעבר על בל יחל באיסורא דרבנן נמי מלקינן ליה דעבר על בל יחל דרבנן והיינו דמסתמא תלמודא ומי איכא בל יחל דרבנן ומשני אין והתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו. והנראה לע"ד כתבתי: