שו"ת מהרש"ל/סימן קא
סימן קא[עריכה]
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' נפתלי בר מתתי' ז"ל והעיד בת"ע בואם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א ר' ראובן אונ' ר' אליקים האבן מיט אננדר גישפילט דא האט ר' אליקים איין גישטעלט אפשר איין זהוב דא האט ר' ראובן פר שפילט דא האט ר' ראובן גירעט איך וויל דירש ביצאלין אזו ויל אז דוא האשט איין גישטלעט דא האט ר' אליקי גירע' דוא נאדלר ווארום נימשטו מיר מיין געלט דא האט ר' ראובן ווידר גירע' דו לייגשט אז איין גנב אזו לנג ביז דוא מיר ביווייזט דז איך אין נאדליר בין דא האט ר' אליקים ווידר גירעט איך ווילש ביווייזן דז דוא איין נאדליר בישט: ושוב בא ר' יודא בר שאול ז"ל ש"ץ והעיד בחומר הנ"ל וז"ל בל"א איך בין אויש דעם שלאף אויף גיקומן דא האב איך גיהירט וויא ר' אליקים הוט גישריגן דו הושט מיר צעהן גילדן גינומן דר נאך האב איך גיזעהן וויא ר' אליקים האט דאש געלט צו זיך גישרט דר נאך האב איך מיך אום גיזעהן וויא ר' ראובן איז באר הייבטיג גיזעשן אונ' זיין היטל איז ור ר' אליקים גילעגין דר נאך האבן זיא זיך גיאיבט אונ' גיצנקט מיט אננדר דא האט ר' אליקים גישפראכין צו ר' ראובן דוא בישט איין נאדלר דא האט ר' ראובן ווידר גירעט בין איך איין נאדלר דו בישט איין גנב ביז דוא עש ביזוייזט דא האט ר' אליקים גירעט איך וויל עש ביווייזין אונ' האט גירעט ר' אליקים צו ר' ראובן דוא שטינקשט מיט דיינם געלט: ושוב בא ר' שמואל בר מרדכי ז"ל והעי' בחומר הנ"ל וז"ל בל"א ר' ראובן אונ' ר' אליקים האבין מיט אננדר גישפילט דא האט ר' אליקים צו ר' ראובן גישטעלט אנדר הלבן גראשין דא האט ר' ראובן דיא אנדר הלבן גראשין גיוואונן דער נאך האט ר' אליקים אלש געלט וואש ער האט ור זיך גיהט איין גישטעלט דא האט עש ר' אליקים גויואונן דא האט ר' אליק' גירעט ביצאל מיר דא האט ר' ראובן גירעט איך וויל דיר ביצאלין דער נאך האט ר' ראובן געלט אויש דער טש גינומן אונ' האט גירעט ציל דירש אב דא האט ר' אליקים אן גיהובן צו צילן אונ' האט ווייטר ניט גיוואלט צילן אונ' האט דאש געלט ווידר צו אים גישטושן דא האט ר' ראובן דאש געלט ווידר ביהלטן אונ' האט גירעט איך ויל עש דיר ביצאלין דא האט ר' אליקים גירעט איך לאז דיך ניט צו דער שטובן הרויש דו מושט מיר מיין געלט ביצאלין אונ' איז אויף גישטנדן אונ' האט גישפראכין צו ר' ראובן דוא נאדלר אונ' האט אס דאש היטל אב גינומן דא האט ר' ראובן גישפראבין דוא לייגשט אז איין גנב אונ' אז איין דיב אזו לנג ביז דוא ביווייזט דז איך איין נאדלר בין דא האט ר' אליקים גירעט דוא בישט איין נאדליר דא האט ר' ראובן גירעט צו ליב דעם חזן אונ' צו הערצקן אתם עדי דא האט ר' אליקים דר נאך גיהיישן זיק יונג גין נאך דעם שמש אונ' המבדיל נאך דעם וואזנא דא איז דער יונג איין ווייל אים הויז גישטנדן אונ' איז דער נאך ווידר אין דיא שטוב גיקומן ומה שנעשה נעשה היום יום ד' י"ז אייר של"ב לפ"ק ומה ששמענו כתב וחתמנוהו:
ירוחם בר יוסף ז"ל: יצחק בר מרדכי ז"ל ה"ה: משה בר שמואל ז"ל אנחנו ח"מ מעידים שזה הב"ד נגבה בפני שני הבעלי דינים דהיינו בפני רבי ראובן בר יעקב ז"ל : ובפני ר' אליקים בר שמואל ז"ל: ירוחם בר יוסף ז"ל: יצחק בר מרדכי ז"ל ה"ה: משה בר שמואל ז"ל
אמת שהיום יום ד' ב' סיון של"ב לפ"ק באו לפני כמ"ר יצחק בר משה וכמ"ר דוד בר משה מרדכי ואסהידו אחתימת ידי העדים הנ"ל ואיך שבפניהם חתמו אגוף הכתב דלעיל ומדאסהידו לפני אשר חי וקיימתי דברי יצחק החונה על יד דגלו בק"ק בעלזא: הועתק אות באות מגוף הכתב והנה שלח אלי ה"ה נ"י ראש ישיבה אשר שמי בקרבו מזה בן מזה מהרר"ש מחעלם להשיב דעתי במה יוסר המחרף ומגדף ההוא ובמה יכופר עונו בהוצאת דיבה על איש נכבד מקציני הארץ ופגע בכבוד הרבים ושוכני עפר והריני מוכן לשועתו להשיב כפי אשר יראוני מן השמים מתורתינו הקדושה: קול צוחה שמענו מעיר. ואבן תזעק מקיר. על איש צעיר. אשר פיו לבלי חוק הפעיר. בשוט לשון ולא השעיר. חרון זדונו הסעיר. ובאיש מלחמות קנאה העיר ע"כ במר אקונן וכגורי אריות אנעיר. וקנאתי כאש תבעיר ע"כ לא אחשה עד אשר אשיב גמולו בראשו כי לפני עלת צחנתו ועלה באשו לכן מלקיות ויסורין ממנו לא ימושו. ואז כל ישראל ישמעו ויחושו. ואדברה לפני מלכים ומלותיי לא יבושו: גרסינן במסכת קידושין בפ"ק תניא הקור' לחבירו עבד יהא בנידוי ממז' סופג את הארבעי' רש' יורד עמו לחייו ובריית' זו הביאו כל המחברים לפסק הלכה ופירשו התו' דהיינו מידה כנגד מידה כלומר הוא קרא לחבירו עבד שהוא בכלל ארור כנען לכן משמתין אותו דהיינו קללת ארור כדאמרי' ארור בו נידוי בו והקורא לחבירו ממזר דמוקי ליה בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות לכן הוא סופג את הארבעים כדין עובר בלאו ועל רשע יורד עמו לחייו לא פירשו מידי אכן בליקוטי' מצאתי לפי שבא לקפח מחייתו ולהפסי' פרנסתו דכתב כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו וא"כ מאחר שהכל תלוי במידה כנגד מידה א"כ כל הוצאת ש"ר שמוציאין על חבירו שהוא עובר בלאו הוא בכלל מלקות בין קורא ממ"ר או פסול לבוא בקהל או בועל עריות או מחלל שבתות וימים טובים גנב וגזלן מלוה בריבית בכולן סופג ארבעי' שהרי רצה להביאו לכלל מלקות ולא תימא דוקא ממזר דחמור שהוא ג"כ פסול לבא בקהל לעולם ע"כ החמירו עליו במדה אשר מדד אבל לא בשאר ש"ר זה אינו דהא אם קראו עבד יהא בנידוי דחמור ממלקות כמו שפי' רש"י אעפ"י שהעבד יש לו היתר לבוא בקהל בשיחרור מה שאין כן בממזר אלא כיוונו חכמים דבריהם שהכל תלוי במידה כנגד מידה וכן פסקו בתשובות הגאונים אשר לפנינו עוד כתוב בתשובות שאם קרא לשני אחים ממזרים שחייב מלקות על כל אחד ואחד ואף א"ת שאם קרא לחבירו ממזר בן ממזר שאין חייב אלא אחת ש' שר אחת הוא שהרי אם אביו ממזר הוא נמי ממזר מה שאין כן בשני אחים שיכול להיות שכל אחד הו' ממזר ח"ו והשני הוא כשר וא"כ זה שקרא לחבירו נאדלי"ר גרוע יותר מאלו קראו ממזר בן ממזר שקרא לכל משפחתו והמצורפי' אליהם בשם הכינוי כאלו הן ממזרים נולדו מפסול ערוה וליכא לתרץ דיבוריה שלא היה לו דעת על פסול משפחה אלא כלומר איש חד ורמאי ובעל ריב וכבר היה בא מעשה לפני באחד שבא לתרץ דבריו בכה"ג וכלל במי' אדירי' העלה חרס בידו כי כבר נפתח ונסתם בגדולים שלא לתרץ דבוריה בעניין ש"ר ואעתיק לך מה שכתבתי בחיבורי הגדול נמצא כתוב בשם רבינו ברוך מצוירך הקור' לחבירו בן הזונ' יכול לומ' כמו רחב הזונה קאמינא ר"ל אכנסאות ע"כ וכן השיב ר' אביגדור כ"ץ שיכול לומר בן פונדק קאמינ' ודבריה' זרים בעיני מאח' שכל הני דברי' אין עליה' שום דין רק בוש' דברי' הוא וא"כ צריך אתה לדון עליו לפי משמעות לשון בני אדם ואיך משמעות לשון באותו מקום ולפי זה יהיה הבושת דהא עיקר הבושת אינו תלוי במחשבתו אלא במה שביישו ברבים ונמצא מתבייש בפניהם ולכן פסק הרמב"ם בפ"ה מחובל כשהאחד מבייש חבירו בינו לבין עצמו והודה אח"כ מעצמו בפני ב"ד חייב דבהודאתו שהוד' בפני רבי' בא הביוש והוה כאלו עכשיו ביישו בהודאתו אלמא דבה' תליא לפי משמעות אנשים אשר היו אצל הביוש וא"כ מה מועילו שוב הדברים מאחר שאותו לשון שגור בפי הבריות על ש"ר את"ל הוא כיון על פונדק ס"ס ביישו שאמר ברבי' לשון שמובן להן לש"ר ואין זה כביישו שלא במתכוון דבוודאי מתכיון הוא שהרי ידע שהבריו' לא יבינו אלא כפשיטו ולא כישובו ע"כ לא אזלינן בתר שינויא לישב דבריו להקל עליו ובפרט מאחר שבא מממ' מריבה וקטטה א"כ מסתמ' להקניט ולהבעי' כיון וסמכינן אאומדנ' שהרי התקינו חכמים שהנחבל נשבע ונוטל נגד דין תורה משום דאוקמינן אחזקה שהוא חבל בו ק"ו בנדון זה לאוקמי אחזקה שע"ד גנאי כיון ועוד תדע דהא מהר"ם פסק דין קנס ומלקיו' על מי שקרא לאשת חבירו נפקת ברא והא יכול לתרוצי דבריו יוצאת לחוץ קאמינ' ואחת ששורש ומקור הלשון כך הוא מ"מ מאחר שלשונו מובן אחר הלשון בני אדם לזנות לא ימלט מן הדין ק"ו בנדון זה וא"כ היכא שאחד קרא לחבירו בן הזונה אפילו טען ואמר שהיתה זונה פנויה מ"מ מאחר שהזכירו בן הזונה ולא אמר אמך זונה היא אלא בלשון בני אדם שאתה בן זונה ולא בן אביך וא"כ הוה כמו שקרא אותו ממזר ואפילו את"ל אזונה בעלמא כיון בדבריו ס"ס ארבעים בכתפיה דסתם זונה היא הנבעלת בעילת בעל או מופקרת והיינו ש"ר וכן מצאתי בתשובה ספר מצות שכתבו בשם ה"ג הקורא לחבירו בן הזונה סופג מ' ולכן פסק מהרם בהאי פירק' על אחד שקרא לאשת חבירו נפקת ברא שאם היו עדי' בדבר היה ראוי לקונסו או בממון או במלקות אע"פ דנפק ברא הוא התרגום של הכזונה יעש' את אחותינו והתם דינה פנויה היתה אלמא דלשון נפק ברא כמו זונה פנויה ואפ"ה ארבעים בכתפיה וי"א שאני התם לפי שהמעשה שהשיב מהר"ם היה על שאלה בכה"ג שאחד אמר לחבירו מה לך להתיחד עם נפק' ברא כמו זוגתך וא"כ ע"כ על אשת איש קאמר שאסורה לו משום ונטמאה מ"ה לא יכול נמי לתרץ דיבוריה דיוצאת לחוץ קאמר דהא ק "ל למה אתה מיחד כו' וטעות הוא בידם מדהשיב מהר"ם וז"ל נ"ל על דברי קנטורי' כו' אם יש עדי' בדבר שקרא אות' נפק' ברא היה ראוי לקהל לקונסו או בממון או במלקו' כו' אלמא דמה"רם לא חלק דבריו אלא הא לחוד שקרא נפק' ברא ואם כדבריהם היה לו להשיב א"כ הוא שאמר לו מה לך להתיחד עם נפקא ברא כמו זוגתך אלא סתמא כתב אם קרא אות' נפק' ברא ש"מ דלא יכול לתרץ לדיבוריה לכן אפי' קאמ' זונה סתם יסבול הדין כדפירישי' ועיקר שאנו הולכים אחר משמעו' הלשון וא"כ עכשיו היכ' נקרא אדם לחבירו עבד אינו בנידוי כי הרגל הלשון הוא כלומ' שהוא שפל עבד נרצע לאחרים דהיינו שתולה בדעת אחרים ומצפה עליהם בפרט האידנא שאין עבדי כנענים מצויים בינינו והה אם קרא לאשה שפחה לית עליו דין מהאי טעמ' אבל אם קרא אותו כנעני אז פי' להדי פסול עבדות וא"כ אפי' בזמן הזה בנידוי ויש כותבי' בשם תו דוקא שקראו בלשון הקדש ממזר אבל בלשון לעז כגון הור"ן זו"ן לא דאין ממזר אלא מא"א ע"כ ואינו נראה לא מבעיא היכא דקראו בן הזונה דארבעים בכתפי' דאין לשון זונה אלא הנבעלת באיסור כדפי' אלא אפילו אם קראו בלעז הור"ן ז"ון דפטרינן ממלקו' היינו היכא שכבר מת אביו ואינו בנמצ' ויכול להיות דכיון לזה שאמו הולידה מפנוייה אבל היכ' שידוע שיש לו אב או אמו הולידה תחת בעלה א"כ ע"כ לא כיון אלא לממזר וסופג את הארבעי' והיכ' שיצא קול על אשה שזנתה במקום אחד ששמה פוריא או טבריא וקרא אח"כ לזה האשה פוריא או טבריא ואמר לא כוונתי לזה החרוף נרא' מאחר שיצא כבר קול עליה שהיא נחשדת באותו מקום א"כ הוה כאלו אמר לה להדיא דהא עיקר הטעם מחמת ביוש הוא וכבר נתלבנה ונתבייש' ברבי' לכן נ"ל כל זה וכה"ג אם אנשי' שהיו אצל המריב' כולם מרגישים שכיון להוציא ש"ר צריך לסבול הדין ואפי' אם אמר לה רק אני לא עשיתי זאת המעש' והזכיר לה המעשה שהיא נחשדת בה וא"כ אזיל סומקא ואתי חיורא והוה כשאר הונאות ש"ר כי מכלל לאו אתה שומע הן וצריך לסבול כל הדין הנ"ל ולא יוכל לתרץ לתרץ לעצמו שלא כיון לשר מאחר שזה חשוד בדבר וכן מצאתי כתוב על שם מהר"ם ובשם מהר"ר מנחם מ"ץ ע"כ עוד אעתיק מה שמצאתי בתשובות והוא ג"כ בחיבורי הגדול וז"ל משפחה שיצא עליה קול ממזרת שאח נשא את אחותו שלא הכיר בה והיא ג"כ לא היכרה אותו שהיה קטן כשהלך ממנה ונעשה לו אח"כ חתימת זקן והיא ג"כ נתגרשה למקום אחר ואח"כ נזדמנו יחד למקום אחד ונשאה ובסוף הימים ראתה לו אחותו שומא אחת על הדד שהיה לו מבטן אמו ונתבהלה ונפל לבה בזוכרה שאחיה קטן היה לו ג"כ כעין שומא על הדד וחקרה ודרשה עד שנודע להם שהוא אחיה והיא אחותו וצעקו במר נפש שהיה להם כמה בנים באיסור וברחו זה מזו זהו הקול שיצא על המשפחה שהם מאות' הבנים שנולדו באיסור ממזרת וקוראים לאותה המשפחה שומה על שם אותו המעשה ואות' המשפחה צווחה כי כרוכיא שהם טהורים וכשרים ולא כך היה המעשה אלא נודע להם מיד קודם שהוליד ממנה שום זרע רק שאחר כך נשא האח אשה אחרת והיא לקחה בעל והם מאותם בנים וכולן נקראו על שם המעש' וי"א אמת שהוליד ממזר אבל מ"מ אחר שנתפרדו הוליד' בני' ובנות לרוב והם מאות' משפחה וי"א כל המעשה היה שקר רק שהיה רוצה לישא אותה וקודם נישואין הכירו זו את זה באותו סימן והנה אות המשפחה נשתרשה ונתרבתה ונפרצה לרוב ואם כן מי שקרא לאחד מאות' משפחה באותו קינוי שומא אע"פ שלא א"ל ממזר להדיא הוי כאלו א"ל ממזר ויסבול הדין במלקות ובפיוסים כדלעיל ע"כ מכל הוכחות דלעיל מוכח להדיא דלא יבול לתרן דיבוריה וא"ב דומה כאלו אמר להדיא אתה מאותה משפח^ שכולן נקראו באותו כינוי לפסול ממזרת ולא די לו בזה אלא הוסיף רשעה על רשעתו ואמר שהוא רוצה לברר ג"כ שנה באיוולתו ראה כמה מלקיות נתחייב אותו המחרף והנה שיעור פדיית המלקות נמצא כתוב בתשובה בשם גדולים שיכולים המחוייבים לפדות המלקות בח' זהו' ריי"נוס ומנהג עוקר הלכה ואפילו בע"כ של המתבייש בפרט מאחר דהמלקות מדרבנן ואות' הקצבה יתנו למתבייש והנה לפעמי' רגילי' המתביישי' ליתן אותו הקנס לצדקה ולקופה והרשות בידם וחלוקים עלי חבירי ואומרים שמצאו בתשובה מ' זהו' כמספר מ' יכנו ואמרתי להם טעות הוא ומזה בא הטעות כי מצאו כתוב בעסק אחד שמנים טאליר והיה העניין שתי ש"ר היה כי שמנים היה כתוב והכונה היה על ש"ר אחת וממילא על שתי ש"ר ט"ז זהובים ואפ"ה מי יכול למנות כמה מלקיות שיגיעו על ראש המחרף ויעלה לסך גדול אלא שדעתי קצת להקל בממונו מאח' שלא הזכיר להדי' שם ממזרות שלא יפדה אלא מלקות אחד אכן מאח' ששנה באיוולתו ורצה לבררא ופגע בכבוד שוכני עפר שצריך להוסיף עליו כאשר אכתו' לקמן א"כ ג"כ דעתי מסכמת לחבירי החולקי' עלי ובפרט עמיתי ה"ה מהררי"ץ שפסק כך מימי' קדמוני' ועח' בקרוב ג"כ פסק בעד כל מכה זהוב ועתה אעתיק לך מחיבורי פסק דין מפוגע שוכני עפר וז"ל מי שפוגם בכבוד שוכני עפר אפי' לא אמר לו בהדיא אמך עשתה כך וכך אלא קראו בן ממזרת ואמו מתה או קראו ממזר בן ממזר או אפילו בן ממזר לבד ואביו מת וכל כה"ג אין לו דין בזה המחילה ופיוס הנ"ל אלא יקבץ מניין בני ברית אנשים חשובים וילך על קברו יחף כן נמצא כתוב אפי' אם הוא בתוך ג' פרסאות ויבקש מחילה מלה במלה על קברו כנ"ל ויש פוסקין שאין צריך לילך על קברו וכן מצאתי כתוב וז"ל אם מביישין את האדם אחר מותו א"צ לילך על קברו ולבקש ממנו אלא במקום שמביישין אותו וראייה מפ"ב דיומא דאמ' רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה מלוכלך בטיט ובצואה אחוי ליה סיוטא בחלמא למחר אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל ולא מצינו שהלך רב נחמן על קברו של שאול וכן פסק מה"ר יחיאל ז"ל ע"כ בפסקי מרדכי קצר ורחוק הוא בעיני דא"כ לדבריו לא צריך שום תשובה ותעניות ומלקיות רק די במה שאמר נעניתי כו' ומהר"ם החמיר בפוגע בכבוד שוכני עפר יותר מאלו חיים וכן נכון כאשר כתבתי לעיל ועוד הלא נדון דידן אין דומה כלל למעשה דיומא חדא דהתם קרא קדריש ותורה היא וללמוד היה צריך ולא דרך ש"ר סיפר וגם קצת הסברא הייתה נותנת שלא האריך במלכותו ולא קיבל ה' תפילתו וע"פ סברתו אמר כדברים אלו וכן החכמים שבקשו למנות שלמה ע"ה אף שטעות היה בידם מ"מ לבם היה נוטה לזה ולא השגיחו בדיוקנו של דוד ובכמה ניסים עד שחזרו במופת ובידיעה שלימה ק"ו בנדון זה ועוד הלא בלשון דילמ' אמ' דלעיל מיני' דריש רב הונ' שאול בן שנה במלכו מה בן שנה בלא חטא אף שאול בלא חטא מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימ' כבן שנה כו' כ' ומ' אין לך הכרח מפסוק ועל מה שהראו לו מן השמים סיוטא בחלמא משום כבודו של שאול והוא ג"כ אומר נעניתי כו' משום כבודו להראות לתלמידים שהיה צדיק גמור אבל מי שמוציא ש"ר להדיא פשיטא שצריך להחמיר ולהחמיר ואם הוא רחוק יותר מג' פרסאות די לא בזה שהוא שולח שליח על אותו הקבר ושם יקבץ השליח מניין ויאמר הנני שלוחו של פלוני מודה ברבים איך שהמשלחני מבקש ה' אלהי ישראל כו' כנ"ל וכן מצאתי בתשובו' וג"כ נמצא כתוב שאסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולהעביר על מידותיו א"ל במילת' דיליה ולא במילת' דאבוה ואמיה כמו שמסקינן בפ"ק דקידושין הכא תורה דיליה בתמיה פי' רש"י מאחר שהכבוד תולה בתורה אינו יכול למחול כלל ומ"מ אם עמד בדין עם א' מהבנים א"נ לעמוד יותר עם שאר אחים ואם זה הפלוני הפוגם בכבוד שוכני עפר חוזר לאורו בפעם שנית צריך להחמיר עליו לפי ראות עיני הדיין בפיוסים יותר מבפעם הראשון וישב במקום האבילים ז' ימים או יותר או ילבש שחורים ע"כ ונראה דוקא בכה"ג שמגיע לכבוד אביו ואמו לבד אבל בשמץ שמגיע לכל המשפחה וכמה משפחות תלוים בהן ונתחתנו בהן כמה גדולי הארץ אשר מנוחת כבוד ויצא שמם בעול' פשוט בעיני שצריך בעצמו לילך יחף ולבקש מחילה מכבוד שוכבי עפר דהיינו פה ק"ק אלבוב אשר שם אביו ואמו ועיקר משפחתו וכדי לו בזה שמן הראוי היה לו לילך לבקש בכל מקו' אשר מנוחת כבוד כאשר היה מן הראוי אלא שאין כח בידינו להעמיד לכל דבר על בוריו ודומה לזה כתב הרמב"ם בע"א ועכשיו עבר את שאילת' על האי' אליקי' המחר' שקר' לר' ראובן נאדליר ושנה בחטא ואמר בשרבוב לשונו הרע שרוצ' לברר עליו דומ' למרגלי' שרצו לברר ולאח' את דיבתם רעה ע"כ משפטו חרוץ להלקותו בבית הכנס' ביום הכניס' הראשונ' ויקר' עליו והפלא ה' את מכותיו זכר למלקות דאורייתא ואח"כ יכריזו עליו שנלקה ע"י ב"ד שפסקו עליו על מה שהוציא ש"ר ואם יבקש לפדות המלקות יתן ל"ט זהובי' ליד כמ"ר ראובן דהיינו פדיון מספר המכות ויבקש מחילה בלשון הזה שמעו רבותיי כי חטאתי לה' אלהי ולכמ"ר ראובן שפשעתי וסרחתי נגדו כי כל אותן הדברי' שדברתי על ר' ראובן הם שקר וכזב ומרוב כעסי דברתי כדי להכעיסו ע"כ אני מבקש סליחה ומחיל' וכפרה מה' אלהי ישראל ואח"כ מפלוני שימחול לי על כל מה שפשעתי נגדו ודיו ואף שלכאור' היה ראוי להקדים האדם הנמחל לה דאי אתה מקדים ה' הוה מחזי כתפילת שוא לפי שכל עבירות שבין אדם למקו' הק"בה מוחל חוץ ממה שבין אדם לחבירו אלא א"כ כבר בקש מחילה ופיוס מחבירו א"כ משום זה היה ראוי להפך נוסח המחילה ולומ' חטאתי לפלוני ולה' אלהי ישראל כו' ע"כ מבקש אני מחילה מפלוני ומה' אלהי ישראל כו' אבל מ"מ בכל הנוסחות שראיתי בסיפרי הפוסקים לא מצאתי אלא כמו שכתבתי ואין זה בתפילתו שוא מאח' שאין זה המחילה תלוי הכל בדעת הנמחל דהא כשהעמיד עליו ג' שורות בני אדם ואינו מוחל לו שזהו פשוט שכבר יצא אפי' ידי שמים אלמא כשעש' המבייש לפי דינו המושל עליו יצא היכא שמבין עצמו לכך לבקש את חבירו לפייסו מיד הקב"ה מוחל לו אפי' אי חבירו לא מחל לו ועוד נוכל לומר דלב' ב"ד יודע בכל בר ישראל מוזהר על זה שיזכור להק"בה וימחול על כבודו ותולה הכל' בהקב"ה שאם בקב"ה ימחול לו ק"ו אני עבד משועב' לה"י איך לא אמחול ומה אין לשנו נוסח המחילה כלל בא וראה מנבוכד נצר שהיה עולה לגדולה בעבור שהיה מוחה מלהקדים חזקיה מלך ישראל להק"בה כדאית' בחגיגה וא"כ איך ח"ו נוכל להקדי' חול לקודש ואם זה האליקים המחרף יוסיף מילות זרות במחילתו כאש' יש רשעי' שמוסיפי' חטא על פשע בנוסח המחילה ע"כ תהא המחיל' על פי הש"ץ מילה כמיל' כאש' כתבתי ואח"כ תוך ז' ימים למחילתו יבא לכאן ויקח עשרה אנשים חשובים עמו מחשובי העיר לא אנשים פוחזים ויהיה הש"ץ והשמש עמהם בחשבון המניין וילך עמהם לבי' הקברו' וכשיגיע לפתח בית הקברות ילך המחרף לבדו יחף עם בני הברית אשר אתו וילך על קברי אבותיו ויבקש ממנו מחילה בלשון הזה שמעו רבותיי כי חטאתי לה' אלהי ישראל ולר' ראובן שפשעתי וסרחתי כנגדו הרבה פעמי' כי כל אותן הדברי' שדברתי על ר' ראובן הם שקר וכזב ומרוב שיחי וכעסי דברתי ובדיתי שקרים ודברתי כדי להכעיסו ע"כ אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה מה' אלהי ישראל וא"חכ מר' ראובן שימחול לי על כל מה שפשעתי כנגדו ודיו: דברי שלמה לורי"א: במותב תלתא בי דינא כחדא הזינא ואתא לקדמנא ר' יששכר בר פתחיה והעיד על פי החרם בואם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א איך האב ניא גיהורט מעולם דז מן העט מקדש גיוועזין רחל בת חיים אונ' איך האב קיין חתימה געבן דרויף אונ' מעולם לא שמעתי דש איין ב"ד ווער גיוועזין דרויף אדר איין חתימה: ושוב העיד רבי שמעון בר יוסף מררי בעונש הנ"ל בל"א איך האב מעולם ניא גיהורט דז מן זולט האבין מקדש גיוועזין רחל בת חיים הנ"ל סוף דבר לא שמעתי מעולם מדבר זה ושוב העיד רבי שלמה בר מאיר בעונש הנ"ל לא שמעתי מעולם דבר זה שנתקדשה רחל בת חיים הנ"ל: ושוב העיד והוד' ר' יחיאל בר משה מאיר הכהן בעונש הנ"ל וז"ל בל"ה ובל"א מעולם לא עלת' על דעתי לקדש רחל בת חיים הנ"ל אונ' דער דאש קול הוט מוציא גיוועזין האט נישט עון מיר גיהערט אונ' איך וויש ניט ווער דאש קול האט אויף גיבראכט זולת זה עש איז גיקומן צו מיר רבי ברוך בן מה"רר יעקב אונ' הוט גישפראכין צו מיר דו קנשט חיים הנ"ל וויא טון זייא אים דיא טאכטיר מקדש דא האב איך גיענטוורט ח"ו דאש טוא איך ניט אונ' האט ומירש גיזאגט פון יוסף בר מנחם וועגין איך זול זיא מקדש זיין דא האב איך עש ניט גיטאן אונ' האב גישפראכין ח"ו דז איך איין זילכש ואלט טון כללא דמילתא ווער וואש רעט פון מיינין וועגין וויא איך העט מקדש ביוועזין רחל בת חיים הנ"ל דער רעט שקר וכזב דען עש איז להד"ם כל זה בין איך מודה ומעיד בפניכם הב"ד בת"ע בלי שום אונס כלל ובלי שום ערמה ומרמה בעולם ורב טול כל המודעות ומה שנעשה נעשה היום יום ה' כ"ה אייר של"ב לפ"ק הכל שריר וקים: אליקים בה"ר מרדכי ז"ל ה"יד: ישראל בר שמואל שליטא: אהרן בן הר"ר משה זלה"ה: חתימות הנ"ל ישדות הן ובפני הוגבו העדיות הנ"ל נאם נפתלי בר מנחם ז"ל ה"ה: הועתק אות באות מגוף הכתב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא אחר שהטילו חרם בבי' הכנס' מי שידע או שמע שנתקדשה רחל בת חיים הנ"ל יבא ויגיד בפנינו בואם לא יגיד ונשא עונו ושלחנו השמש מבית לבית מי שידע או שמע מקידושין הנ"ל כאשר הטילו חרם בבית הכנסת יבא ויגיד ולא בא שום אדם לא איש ולא אשה ולא בחור ולא בתולה להעיד וכתבנו וחתמנו להיוח לעדות ולזכות ולראייה מה שנעשה נעשה היום ד' ב' סיון של"ב לפ"ק פה ק"ק ביצאץ: יצחק בן לא"א אהרן דוד ז"ל ורנק ש"ץ דביצאץ: אברהם בר ברוך ז"ל: פרץ בן החבר שלמה הלוי ז"ל לוריא: בפני חתמו העדים בחתימת ידן לעיל לכן אשרתי וקיימתי אותן כדחזי. נאם יודא בר בנימן ז"ל: הועתק אות באות מגוף הכתב: והנה אבי הבתולה נופל לפני ומתחנן על נפש בתו בתחנונים ובדמעות להודיע לו מהות הקול שיצא ונתפשט אם יש לחוש לחומרא לאותו קול או לא גם הבחור הכהן לובש בגדי כהונה ורוחץ בנקיון כפים שאין בו ממשות באותו קול ובעלי דבבא אפיקו קלא בישא הדין וקורא על גרמיה כהניה נאנחים ובתולותיה נוגות והנה נכמרו רחמי הצועקים ולא אחשה עד אשר יבקע כשחר אורה להיות הבתולה בקיים מקול קידושיה וטהורה לבלתי יבא שום מורה להכנס בעובי הקורה ולהט ליבה לענה ומורה כי הוא כחמה ברה שאין בה שום דררא דאישות כ"א קול הברה: גרסינן בפ' המגרש בעולה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה וכו' ופירש בקונטריס בעולה יצא על בתולה בעיר קול בעולה אין חוששין לה לאוסרה לכהן גדול דדילמא פריצותא בעלמ' חזו לה דהא דמתניתין חיישינן לקנא היינו כדאמרינן לקמן שיהא נירות דולקות כו' שהדברים ניכרים נשואה אין חוששין לה פיר' בקונטריס נשואה יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה אין חוששין לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית ארוסה אין חוששין לה שלא לפלוני חוששין לה וכו' ופי' בקונ' ארוסה יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופי' בקונ' בעיר אחרת יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום במקום פלוני: ומסיק בגמרא אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהא צרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא אקדשה אימא פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהא נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא אקדש' אמר רב פפא אימא פלונית נתקדשה היום ועוד מסיק אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים אמרו דבר זהו קול לא אמרו דכר זהו אמתלא לא אמרו והא לא אמרו ולא כלום לאפוקי דרב בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קמ"ל לא חמרו הוא דהויא אמתלא ועוד מסיק אמר רבי אבא אמר רב הונא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ובודקין והולכין עד שמגעין לדבר הברור דבר הברור עדות מעליותא הוא אלא כי אתא רב שמואל בר יהודא אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ע"כ הסוגי' וכתב הרא"ש מלשון תו' לא פליג רב אהני דאמ' לעיל נירו' דולקות ומטות מוצעות דשני עניינים הם ותרווייהו משיבי קול זה או זה ועוד קול דלעיל שייך בקידושין דווקא וקלא דהכא שייך אף בגירושין ומיירי בתרי דשמע' מתרי בכגון ראובן ושמעון מלוי ויהודא אבל חד מחד ותרי מחד לא תדע מדפריך עדות מעליות' הוא ומסיק והלכו להם למדינ' הים משמע דאיירי בתרי ועוד מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי כשרים ע"כ א"כ משמ' מדבריו היכא דליכא קלא בתרי לא חיישינן כלל וכן נטין דברי רשב"א שכתב בתשובה אם יאמרו שנים שמענו מפלוני ופלוני או אפי' ע"א אמר אני שמעתי מראובן ועד שני יאומר וכן שמעתי אני משמעון חוששין לזה ואין מבטלין הקול הא לאו הכי אין חוששי' ואפי' אמ' אובן אני שמעתי משמעון ושמעון זה יאמר אני שמעתי מלוי ולוי אומר אני שמעתי מיהודא ואפילו אלף כיוצא בזה אין כאן אלא ע"א ע"כ ואם כן בנדון שלפנינו אחר החקירה והדרישה לא היה יוצא הקול כי אם מפי עד אחד שאמר ג"כ בשם א' ואע"פ ששני שמעו מפי הראשון תכלית הוצאת הקול ממי בא המקור לא היה אלא מפי עד אחד אפי' לדברי הרמ"ה שכתב דלא בעינן תרי אפי' תרי ה"מ דווקא באחד ששמע מפי שני' דמקור הקול הוי בתרי אבל שני' ששמעו מפי אחד כ"ע מודי' דלא הוי קול כדאמ' להדי' והלכו למדינ' הים ואף את"ל בי"ג הוי קול ה"מ שה"ך למדינ' הים שלא נוכל לברר הדבר אבל היכא שהאחרון שאומר עליו הראשון שממנו שמע עומד וצווח לא היה דבר מעולם פשיטא שאין כאן קול ולרווחא דמילתא אומר אני שאפילו יבא אחד מן המורים לחלוק ויאמר מאחר שעומד זה בדיבורו ואומר ששמע ממנו להדיא איך שנתקדשה וליחוש לחומרא להצריכה גט חלילה להחמיר ולאסרה לכהונה בכדי כי זה האחרון אומר הקול ושוברו עמו כי כך כתב לי אחר חקירה ודרישה בשאילת חרם ושבועה שכך היה המעשה הנה אדוני היגיעני מכתב מכ"ת מה שכתבת לי מחמת הוצאת הקול אם יש ממש בדבר אל אלהים ה' יודע שלא ידעתי ולא שמעתי שום דבר מענין הקול ההוא ומעולם לא עלתה על לבי אמנם אדוני פלוני הוציא הקול ההו' וחלילה לי אדוני להעלים עיני מדבר כזה אם הייתי יודע שום דבר מעניין הזה וכ"ש לאדוני הייתי מגלה האמת אמנם דברתי לאותו פלוני שהוגבה לפני עדות ע"י הבחורי' מחמת מלשינות שעש' אבי הבתולה כאשר יש עדו' בידי והמסיר לאבד בפני השר ויש לו לברר לפני האב"ד ויהיה לו שירדה גדול' לפני האב"ד והוא בדה מלבו ואמ' בוודאי זה הטירדות היה מעניין קידושין אבל כל ימי לא זכרתי נגד אותו הפלוני שהוציא הקול עניין קידושין ואף שמסקינן התם א"ל אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא פי' רש"י בל"א כגון שחזרו אותן פלוני ופלוני ממדינ' הים ואמרו לא היו דברי' מעולם מבטלינן או לא מבטלינן ופירשו התו' שוה הפירוש עיקר ומסיק א"ל מדאמ' רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"ע מבטלינן קלא א"ל אתרוותא נינהו נינהו בסורא מבט"י קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא אם כן לפי זה קצת היה לחוש ולהצריכה גט ושלא לבטל הקול בכדי אכן מהר"ם כת' להדיא דמבטלי קלא וז"ל הרא"ש פסק רבינו מאיר ז"ל בתשובה דמבטלינן קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתר דשמואל והילכתא כרב באיסורי ואע"ג דרב ששת דהילכתא נמי כוותיה באיסורי אמר אפי' מפי נשים ומינה דייקינן דס"ל דלא מבטלי' קלא ומההיא מסיק דאתרוותא נינהו נראה דרב ששת מנהרדעא הוי ושם נהגו כשמואל תדע דבפ' בני העיר קאמר אבוה דשמואל הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו' עד רב ששת יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדע הלכך אין להביא ראייה מרב ששת דעבד באתריה דשמואל כשמואל כן מוכח גבי מבוי עקום דהוה בנהרדעא והטילו עליו חומרא דרב וחומררא דשמואל ומוכח מיניה דהלכה כרב מדעשו בנהרדעא ברב אבל ממה שעשו כשמואל כנהרדעא לא מייתי ראייה דהלכה כשמואל משום דאתריה דשמואל הוה ועוד דמיחש לקלא חששא דרבנן היא ובשל סופרי' הלך אחר המיקל ועוד דבירושלמי משמ' דר' יוחנן סבר דמבטלינן קלא דאמר נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי פסולין בטל השם ע"כ אכן הרא"ש כת אח"כ וז"ל וראיתי בפי' רבינו חננאל שבת אתרתוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הילכך מבטלינן קלא בנהרדעא לא מקרי ואמרי הילכך לא מבטלינן קלא בנהרדעא משמע שאינה מחלוקת של אמוראי אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין קול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו ע"כ ולפי זה אין אנו מדעי' מנהג מקומות ויש להחמיר וכת' עוד ולפום צורתא דשמעת דפליג בביטול קול מיירי בקול שיצא בלי שובר ואמתלא ונתחזק בבית דין ושוב נתברר לבית דין ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר ואין בדבר אלא חשד ורינון שריננו על ב"ד שמתירין אשת איש כי ההיא דלקמן דשלחו מבי רב לשמואל דקאמר עלה אי דמגליא מילתא דק רוסי קמא לאו קידושי נינהו מבטלי' קלא ע"כ גם מזו ירא' לחלק ולומר דווק' כה"ג הוא דמבטלינן קלא אבל היכא שחוזרין ואומרים להד"ם ומכחישין לאותו שהוציא קול והוא עומד בדיבורו אפשר כה"ג לא מבטל כן קלא והר"ן נמי כת' להחמיר דלא מבטלינן קלא כה"ג שכתוז"ל גרסינן בגמרא מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא כלומר חזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו להד"ם מבטלינן קלא או לא מבטלינן ומסקינן אתרוותא נינהו בסורא מבטלינן קלא בנהרדע' לא מבטלינן קלא והכי מוכח האי פירושא לקמן בגמ' דאמ' אילימ' דאי מיגלי מילת' דקדושי קמא לאו קידושי מעלי נינהו מבטלינן קלא והא נהרדע' אתריה דשמואל הוה ובנהרדע' לא מבטלנין קלא אלמא פרושא דמבטלינן קלא כדכתבינא ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלינן את הקול בשום מקום אפי' בכעניין זה ולפי' לא כתבה הרי"ף ז"ל בהלכותיו ע"כ אכן יש לחלק דווקא באח' ששחט מפי שנים דכה"ג הוי קלא אבל בנדון זה שאחד הוציא איך ששמע מפי אחד לא הוי קלא לכתחילה ואף שאמר ששמע מפי חכם של אותו העיר שא"ל איך שיש עדות בדבר והוגבה ב"ד על כך דהוי יותר מתרי מ"מ אותו פלוני לא שמע מפי ב"ד שאותו חכם חל כך והוא חוזר ואומר להד"ם א"כ איתחזק ההוא קלא מפי שנים ועוד אומר דאפי' אי הוי שנים בעדות זו וכגו' שאמר אותו פלוני שמעתי משנים ואות' שני' אמרו לה"דם דלית כאן בית מיחוש דלא אמרינן לא מבטלינן קלא אלא גבי הלכו למדינת הים דאיתחזק קלא בבית דינ' ושוב חזרו ממדינ' הים ואמרו להד"ם כה"ג לא מבטלינן הקול שכבר נתחזק אבל היכא שלא נתחזק הקול כלל כגון בנדון זה שאמר אותו פלוני שמעתי מפי חכם פלוני והוא קרוב אצלינו הוי מלתא דעביד' לגלוי ולא נתאמת הדבר אצלינו עד אחר החקירה והדרישה ומאח' שחזרו מדבריה' ואמרו להד"ם לית כאן בית מיחוש להחמיר ולהצריכה גט וכ"ש האי קלא שנותני' סיבה איך יצא הקול ואותו האיש טעה בדמיונו כמה שגיזם עליו אותו חכם ע"ד ב"ד והוא סבר שעיקר הגיזו' ההוא מן הב"ד הוא מעניין קדושין ע"כ אומר אני ברבי' שהבתולה ההיא אין עליה שום דררא דאישות ומותר' בלא גט אפי' לכ"ג כך נראה בדעתי לפי העדיות אשר הוגבו לפני ולפי העניין אשר ידוע לי ומי שיוציא קול עוד לומר זכר בעניין קדושין ישתרבב לשונו עד טיבורו וילכד ברשת חרמו וכל ישראל ישמעו ויראו: תם תם תם