שו"ת מהרש"ל/סימן צב
שאלה מי שקיבל עליו שלא לאכול בשר בין המצרים ולא לשתות יין אי שרי במרחץ או לא אם נאמר מאח' שהשוה אות' בקבלתו לאותו שבוע של ט' באב א"כ יאסר נמי ברחיצה או נימא דווקא אכילת בשר קבל עליה ותו לא.
תשובה יראה דשרי מבעי' בסתם דשרי אלא אפי' דאסור לנהוג פרישו' זו לעצמו למנוע מרחץ מע"ש אם מורגל בכך ומתחילה צריך אתה לידע מקום החומרא של הפירושים הנמנעים מבשר ויין מבין המצרים כי הוא חד מתלת טעמי או משום כ"א יום שהתענה דניאל ומאחר שקשה עליו להתענות מכל וכל דלא מצי למצער נפשיה כ"כ וחושש דלא להוי חוטא מתענה במקצת מבשר ויין או משום דחשבינן כחדא פורענות והיינו מה שאמר הנביא כל אויביה השיגוה בין המצרים והיינו מיו' י"ז בתמוז עד ט' באב ובירושלמי נמי אמרינן מה יש ביניהם מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יו' משהוקבעה העיר עד שחרב הבית ר"ל מ"ה מקבלין צערא בעלמא עלייהו כעין תענית כדפרי' או משום האי טעמא שכתב הכל בו משום ר"מ שהטעם הנמנעים מבשר ויין מי"ז תמוז ואילך מפני שביטל התמי' וניסוך היין א"כ לכל הני טעמי ליכא שייכא ברחיצה שהרי אפי' באותן תעניות הכתובים כגון י' בטבת וי"ז בתמוז שרי ברחיצה בתענית גופיה כאשר פסק הא"ז להדיא א"כ לא תלוי רחיצה בתענית כלל ועוד מניעת אכילת בשר תלוי בצער ומניעות מרחץ תלוי באבילות וחילופו באבל ממש א"כ לא שייכי אהדדי ואין מניעות מרחץ בכלל מניעת בשר ומה שכתבתי לעיל שאסור למנוע עצמו מן המרחץ משום כבוד שבת ולא נימ' שהוא רוצה לקבל עליו צערא ואף אבילות כמו שאנו נוהגין באלו ט' ימי' זה אינו שהרי לא יכול למנוע עצמו מן אכילת בשר בשבת אפי' חל בו ט' באב ונדחה ה"נ עניין מרחץ כי ידוע שעיקר ענוג של המרחץ הוא הנאה של אחר שעה כאשר כתב הרמב"ן ואע"פ שהתו' התירו לרחוץ בערב ט' באב אף לאחר שהפסיק במקום שלא נהגו איסו' רחיצה בשבוע של ט' באב ולא כהרמב"ן שאוסר סיכה ורחיצה משום הנאה שלאחר שעה לאו שחולק על סברתו אלא דס"ל נהי שהו' הנא' שלאח' שעה מ"מ כל זמן שהו' אינו ליל' אינו אסור ברחיצה כי אין לנו אלא מה שאסרו חכמים ולא אסרו אלא להעסיק מעט מבעוד יום ואינו תלוי כמה שהוא הפסי' סעודתו וקבל עליו התעני' וא"כ לאסו' הרחיצ' קוד' שבת שהיא התענוג וההנא' של שבת עון הוא בידו לבטל ואין להבי' ראיי' מאלו ט' ימי' שנהגו איסור רחיצה אף בע"ש שאני שכל ישראל או רובו של גולה קבלו עליהו' ויש יכולת ביד הב"ד והגולה להוסיף ולגזור שהוא קצת נגד המצוה כמו שאסרו תשמיש המיטה אף בשבת באבל שהוא מצות עשה ומצות עונה כי עת לעשות לה' וגומר מה שאין כן ביחידי' והאמת שאף באלו ט' ימים אין כ"כ יאות המנהג בעיני לבטל הרחיצ' בע"ש אלא מה אעשה שכבר נתפשט המנהג ועל זה כיון הרמ"בם שכתב כבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבו' התעני' ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מר"ח עכ"ל ומדלא כתב שנהגו איסור אף ברחיצה מר"ח משמע אפי' במקום שנהגו מניעת אכילת בשר מר"ח באיסור מרחץ לא קבלו עליהם אלא בשב' שחל ט"ב ויפה כיוונו כדי שלא לבטל עונג שבת ומ"ה לא אסרו אלא בשבוע שחל ט"ב בתוכ' ואף שכתבתי שאיסור רחיצה אינו בכלל מניעת אכיל' בשר מ"מ נרא' בעשירי באב שאנו נוהגי' כדברי הטור שלא לאכול בשר אף ביום העשירי אסור ג"כ במרחץ ואל תשגיח במה שכתו' במנהגים וטוב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל י' ויומו כו' ומסיק דמותר לספר ולכבס אחר ט"ב מיד אין זו ראייה כי הוא כתב ומסיק כו' דמשמע דכך מסיק התלמוד וכך הוא האמת לפי דין התלמוד כדפי' לעיל אבל לעולם לפי מה שנוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין אף זה בכלל ומ"ה נמי לא קש' איך יכולין אנו לחלוק על התמלוד שפסק הלכה כר"מ בה"א שאין אבילות נוהג אלא עד התענית אבל לאחר התעני' מיד מותר בכל דבר לפי שאינו אלא על פי המנהג שנהגו רוב ישראל של גולה למנוע מבשר ויין מר"ח ומאחר שקיבלו עליהם כל ישראל נעשה חובה כאשר כתב הרשב"א בתשוב' נהגו אבותינו שלא לאכול בשר משנכנס אב ואעפ"י שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתו' יין אפי' הכי מי שיאכל בשר בכל המקומו' שנהגו בו איסו' פורץ גדרן של ראשונים ופורץ ישכנו נחש וא"כ העשירי שהוא בעל מיצרא דט"ב ובו נשרף עיקר הבית כ"ש דלא גרע מהני ימים דהן מר"ח שנהגו בו איסו' אע"פי שאינם בשבוע שחל ט"ב בשלמא לפי דין התלמוד לא קשה מידי דלא אסרו אלא עד התעני' לא גזרו אלא בכח שהציבור יכולין לעמוד בה אבל עכשיו שנהגו וקבלו עליהם איסור אכילת בשר ושתיית יין ורחיצה מה שלא אסרה התלמוד משום צער בעלמא לזכור חורבן הבית ולהעלו' על לבם תוגה א"כ כ"ש בעשירי שהרי מצינו בירושלמי שהחכמים הראשונים היו נוהגין לעשות אותו כט' באב לעניין צום משום דרכי יוחנן שאמר אלמלא הייתי שם הייתי קובע בעשירי ומ"מ נראה היכא שחל ט' באב בשבת ונדחה דשרי אחר התענית הכל שהרי כבר עבר אף העשירי וכן מצאתי להדיא שאפילו במוצא התענית שרי מיד לאכול בשר ולשתות יין אלא שהקארו כתב שב"ל לאסור למי שכבר נהג שלא לאכול בשר במוצאי ט"ב דאין זו משום חומרא דר"יב דבו נשרף ההיכל דאפילו מי שאוכל בשר ביום העשירי נמנע במוצאי ט"ב משום חומרא דתענית ואיבולו של יום ושייך לבין המצרים ע"כ וכתב מילתא בלא טעמא ומ"מ נראו דבריו לפי שמצאתי בספר חסידים שכתבו שעיקר תעני' מעליית' היינו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין לא בכניסת התענית ולא במוצאי תענית א"כ כ"ש בתענית זה שכבר היה ראוי להפסיק מבע"י שראוי למנוע מבשר ויין בלילה שלאחר תענית: הנראה בעיני כתבתי: