שו"ת מהרש"ל/סימן פט
שלום לאהו' המחותני כמ"ר אברהם יצ"ו אשר בקשתני להסכים עם הגדולי' אשר כתבו על מתנגדיך שהשיגו גבולך בעניין המכס שהחזקת בו כמה שני' ובתוך כך עשית חובות בערך ט"ו מאו' ועכשיו לא תוכל לגבו' אות' וכתבו האלופים שצריכי' לשלם ההזיקות ומי זה הוא ואיזה הוא שיבא לחלוק עליהם וכמעט שלא הניחו לי אפי' מקו' להתגדר בו אלא שלא תאמר אינני חש לבושתיך אחוה דעתי גם אני.
וטרם שאכנס במבוי עם הגדולים ונגד מלכים לא אבוש תמה אני עליהם מדוע כיסו פנים חרולים לדמות מעשה ערלים לשמעון ולוי הכלולים הלא המה הידועים ר' יצחק וחבריו מחותנים כמר דוד סענדרלי' ואולי כיוונו על דרך המקרא לשמעון ולוי כלי חמס מפירותיהם וברור לי שאם רי"ץ שרנץ לא התחיל בתקלה כמ"ר דוד לא דימה בנפשו לעשות מעשים כאלה כי לא ניסה בכך ועתה לא באתי לחזק דברי הגדולים כי אין דבריהם צריכים חיזוק אלא לרווחא דמילתא באתי לפר' שלא יבא ב"ד טועה לחלוק ולומר מאחר שמצד התקנה לא מנצאו אותם חייבי' במה שקנאו המכס אלא משום שגרמו בנזקין וכבר הלכה פסוקה שגרמה בנזקין פטור ואם באנו לדמות לדיני מגרמי יש צד לחייבם והיינו לפי פירוש ריב"א שאינו מחק בין גרמא לגרמי אלא משום קנסא מחייבים גבי גרמי אם כן הכא נמי יש לחייבם מצד קנסא כי ראוי לקנוס אותם שהרי יגיד עליהם ריאה שבאו להזיק ולאבד ממונם של ישראל ובעטו בדברי תוכחה ומוסר ולא אבו שמוע לא בב"ד שלהם וכיחשו ועירמו כאשר מבואר בעדות של כמר אברהם אבל לאותם מפרשים שמחלקים בין גרמי לגרמא ואומרים שגרמי הוא מה שמזיק בידים וחייב מדינא ולא מקנסא אם כן יש אן מקו' לחלוק ולומר שאין כאן אלא גרמא לחוד ולא גרמי כי לא מזיק בידים הוא אלא ממילא בא וגם לא כדי היזק כל כך ואינו דומה לשורף שטרותיו של חבירו דמקלא קלי ליה. מה שאין כן בנדון זה א"כ מניין להוציא ממון בלא ראייה ע"כ באתי לפרש שיכלה פסקו וחייב ואפי' הוא גרמא לחוד והיינו טעמ מאחר שמצד הדין אינה כראוי לותר להם מה שקנאו המכס וקפחו מחייתם של חבריהם שדינא הוא דמעכב עליו מדינא נמי הוא בכלל רשע כמו עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ואפשר שהו' נמי בכלל ארור כמו שכתב הרוקח כל המקפח מחייתו של חבירו הוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו ורבים תמהו על דבר זה הלא הלאו דלא תסיג גבול כו' איירי בגוזל תחומו ובא"י ועובר אף על לא תגזול וכמו שהביא הסמ"ג ויש מפרשים שלאזהרה בעלמ' בא החרם והסמיכו על המקרא דהשגת גבול ומ"מ קשה לפי זה ה"ל לומר הרי הוא עובר בלא תשיג גבול ואם להחמיר עליו בא אדרבה הוא דאיסור לאו חמירא מארור אפי' איסור שבות חמור מארור כדמוכח במסכת שבת אין נותנין מזונות לגוי וחזיר בחצר משום שאין מזונותיו עליך ואף שבחול נמי הוא בכלל ארור המגדלי' חזרים כמו שהבי' הסמ"ג אלא שצריכים לפרש שבחול אינו אלא בארור ובשבת עבר בשבות שמכין אותו מכות מרדות וק"ו לאו ממש וא"כ מאחר שרצה להחמיר עליו היה לו לה סמיכו בכלל לא תשיג אלא נראה בעיני שכך הוא מקובל מרבותיו דארור משיג גבול רעהו בא להרבות השגת גבול של משא ומתן ודומה לזה מצינו שאשת חמיו הוא בכלל ארור שוכב עם חתנתו כדאיתא בירושלמי ואף שאינה תורה להיות נידון בה משום חמותו שהרי דוד נשא רצפה בת איה כמו שהביא הסמ"ג מפי רבותינו בעלי תו' ה"נ אף שאינה תורה להיות משיג גבול ממש מ"מ מרבינן לאיסורא מארור משיג גבול מכל הלין שמעינן דתקנה זו נגד דת חכמי התורה הוא שיהא משכרתם שלמה אם דעתם לש"ש ולא להנאת עצמם אלא אומרים ששלום מלכות הוא בזה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה כי לא עדיף ממעמד שלשתן דדינא הוא אלא דהלכתא בלא טעמא ואמרו הבו דלא לוסיף עלה כ"ש הכא דליכא הלכתא וליכא טעמא ולכן נאמר שלא התקינו אלא בעניין שלא יגיע לחבירו שום היזק אלא מניעת הריוח לבד לזה התירו מה שהתירו ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר איכא התרת סחורה בח"ה חלקו נמי כזה ואמרו שמניעת ריוח לא נקרא היזק אבל בגרם היזק לא תיקנו אותה תקנה וחוזר לדינו שיחזרו לו המכס כבראשונה בלי הוספה או ישלמו גרם ההיזק ויעמדו בתקנתם וכל זה לרווחא דמילת' משום ב"ד תועה שלא יבא לחלוק עליהם: