שו"ת מהרש"ל/סימן פח

שפשף ליטול מקודם הקידוש ברכת בטילה מיחז הגאונים רוב רביעי' ישתה חירות ירמז אדמה לטבול לברך ונפשו' רבות ירים אמצעי שלימה לחציה יעשה טמון הא בהמא קול רם אקערה שנית למזוג מצות הדחק רביא בנשתנה ישאל יגיד ציך חור קודם שירים הלל וברך אגאולה הגפן מברך מים צרופי' יברך אראשונה מוציא חבירי' יאחז דברי המצה זכור והסב באכלך רענן מרור יברך זכור השיעבוד לטיבול חרוסת כריכה זכר מעשה אבות הוצא מטמין שלישית כראשונה ימלא למזון ומברך הבעל מדות חכמים כוס ימלא מלסיים ישפוך דם עממיו וישפוך יגמור בהלל יסיים בשמת חתום ישתבח דיינו ומשלש תברך ולא תשתה עוד לרות ותנעים מזמורים ותספר תקפו ואם רוה זעירא יסולק ישתה גדול לכוס החמישי חתום זכור קדוש

סליק סליק סליק

המלות הללו צריכי' ביאור ואל יאמר הקורא א"כ מעיקר' מאי סבר שעשה רשומות אלו וצריך אומן להולמן יאמר הדברי' בצורתם כפי מה שצרי' ואז יהיה הנח' לכל היהודי' הדרים בגולה בשלמ' מהר"ם ז"ל שעשה ג"כ סדר הפסח בחרוזה אין עליו תלונה כי עשה כדי לקצר וסמך על המפיצים שהרי עשה אותו בלא ביאור מה שאין כן בנדון זה שאף המחבר מורה שצריך ביאור למליצתו אשיב מאמרי אין חדש תחת השמש כבר קדמוני אין כמוהו באחרונים מהר"ר איסרל ז"ל אשר חיבר הת"ה עשה חרוזות ארוכו' בסדר הפסח ועשה ביאור ונמצ' עדיין טמון ביד השרידי"ם אשר ה' קורא ואח"כ דרך מהרר"א קץ בדרכו והאריך יותר ומדעת כיוונו לכך לעשות חרוזות ומליצות כעין שיר על דרך רוב חדוה ושמחה של אותה הלילה ולהשתעשע עד שיעבור השינה מעל פניו ולהיות עוסק ושומר רוב הלילה בליל שמורים ג"כ כיוונו על דרך הפסוק השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג פסח דמשמע שהכל יהיה בשירות ובנעימות ואני ג"כ דרכתי בעקביהם ולא שבאתי להאריך אלא לקצר רק שבמקצת מקומות אני מחולק עמהם ע"כ הראיתי ג"כ את שלי הרוצה לקבל יקבל וה' יצילני משגיאות:

אמר המחבר שפשף כו' ר"ל שכל אחד צריך לשפשף אחר שהסיך כדי שיהא מחויב ליטול ידיו קודם שיקדש דאל"כ הוי כנוטל ידיו לפירות שהוא מגסי הרוח ובהיסך רגליו בלא שפשף אף נטילה לא בעי בפרט מאחר שהידים נקיות הן שהרי בא מב"ה ולקדש קידוש בלי נטילה ג"כ אינו מן הראוי כדי שלא לשנות מכל הקידושים שבשנה שנוטלין ידיהם מקודם אף שקצת היה ראוי לטיל ידיו אחר הקידו' בכל השנה כ"ש האידנ' שהרי בלאו הכי צרי' אח"כ נטיל' לאכילה ועוד עם תשנה תוציא לעז על כל הנטילו' בשנה שבאו קוד' הקידו' שלא באו כהלכ' וכשיטול ידיו לא יברך ענ"י אלא אשר יצר שהרי אין מברכין ענ"י אלא לאכילה או לתפלה כאש' כתב האשר"י והטור אחריו ומה שכתב הטור הרוצה לצאת ידי כולם שיסך רגליו וישפשף כו' לא הורה נכונה והגאון מהרא"י בסדר השלחן שלו השיגו מדברי עצמו כאשר כתבתי וזהו מה שאומר ברכת נטילה מיחו הגאוני' ולא ברכת אשר יצר וא"כ ממיל' לטיבול לא בעי נטיל' דלא עדי' האי טיבול מאכיל' ממש שהרי בכל השנה לא הוי קידו' הפס' ואוכלין ע"י נטיל' דמקוד' קידו' כ"ש טיבול ואח"כ ישת' רוב רביעי' בהיסב' דרך חירו' אף שכת' ראבי"ה שאין דרך חירו' האידנ' בהסיב' כ"א דרך חולי' מ"מ נרא' דאין קפידא שאינה אלא לרמס החירו' שהיה בימי' ההם ולכן אומ' חירו' ירמז ומאח' שאינו אלא לרמז א"כ בדיעבד אף אם לא היסב יצא ואין צריך לחזור כו' כמו שפסק האגודה וא"חכ יקח עשבי אדמה ויטבול ויברך בפה"א ולא יקח מרור היכא שאיפש' ויקח פחות מכזית כדי שלא יצטרך לברך ברכה אחרונה כי נפל מחלוקת בין הגאוני' וזהו שאמר אדמה לטבול לברך פי' על האדמה ונפשות רבות שהיא ברכה אחרונה ואח"כ יקח האמצעי שלימה ר"ל שאף היא תהא שלימה ואף שהיא לפרוסה עומדת ויש לחם משנה זולתו מ"מ להידור מצוה תהא שלימה וישברה וחלק הגדול יטמין וזהו שאומר לחציה יעשה טמון כלומר שלא יקח פחות מחציה דהיינו חלק הקטן וכן פסק מהרי"ל ומלשון טמון נרמז דברי האחרונים שכתבו שראוי לכורכה בתוך מטפחת הידים ולהניח בין הכרים וכסתות זכר למשארות צרורות בשמלותם ולא להצניע לבד ואח"כ יתחיל הא לחמא בקול רם ויאחז בקערה ויגביה כמו שהוא בלי שנוי כי אין צריך להסיר תבשילין ממנה כי לשמחה בעלמא מגביה ולא שיגביה המצה לחוד כדעת מהרי"ל דא"כ לא הוו שקלי וטרי הגאוני' אם להוציא התבשילין מן הקערה וזהו שאמר קול רם אקערה שמלת רם משמש לפניו ולאחריו שהכל יהא ברממיות ואח"כ ימזוג: הכוסות ולא ישטפם וזהו שאומר שנית למזוג כלומר שנית למזיגה ולא לשטיפה ואח"כ יסלק הקערה מן השלחן או אם השלחן גדול ירחיק ממקום שאוכלין למקום הפנוי וזהו מצות הרחק ואח"כ שואל הקטן מה נשתנה או בין לאביו או תלמיד לרבו וזהו רביא בנשתנה ישאל והגדול משיב בדברי האגדה שמתחלת עבדים היינו כו' כדאיתא בגמרא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ובודאי הגדול הוא המגיד שהרי כתוב והגדת לבנך אבל קודם שיגיד יחזור הקערה כמו שכתבו רוב הגאונים וכן המנהג וזהו יגיד צריך חיזור קודם וזהו החזר' הקערה למקומה ועוד יש לו כונה אחר' שיחזור האגד' מקוד' וכן נהגו לאומר' במנח' של שבת הגדול אפי' חל פסח ביו' א' והו' משו' חיזו' ואת האגד' קוד' שיתחיל הלל יאמ' ונאמ' לפניו שיר' חדש' הללוי' כאש' פסק המרדכי והוא מגירס' התו' וזהו שיר' הלל ולא יבר' אהלל אלא אגאול' וזהו וברך אגאול' ואח"כ יבר' בפ"ה אף שכבר בירך אכוס ראשון וכן דעת מהר"ם שמברכין בפ"ה אכל ד' כוסות והכי והכי נהוג ודווקא הגפן מברך שהיא ברכה ראשונה דהיינו בפה לחוד ואינו מברך אחרונ' שהיא יותר מן עניין הגפן שהרי יש בה עניני שלש ברכו' ואח"כ יטול מים ויטול ידיו ואל יפסוק ויברך כדינו ענ"י שהרי ההגדה הפסיקה בין נטיל' ראשונ' יותר מדאי ומיד אחר הנטילה יברך על הראשונ' כו' וזהו שאומר מים צרופים יברך אראשונה כו' שמלת צרופים יברך ר"ל נמי שכל הברכות עם הכריכה שמברך ומשבח הש"י במה שזוכר מעשה אבות ועושה זכר למקדש הכל יהא בצירוף בלי הפסק שהרי הברכות הראשונות קאי נמי אכריכה וק"ל וכן מצאתי והנה יקח מצות עם הפרוסה ויברך על הראשונה המוציא וישבר' ולא יפרדנה לגמרי ויניח השלישית ויתפוס השנייה ויפרוס משתיהן ויברך על אכילת מצה ויאכלם בהיסבה וזהו שאומר חברים יאחז דהיינו ב' השלימות שהם החבירים ומסתמא הפרוסה שביניהם מעלה עמהם וה"פ אף שיברך אראשונה המוציא מ"מ יאחז החבירים מקודם דהיינו השלימות שהם חברים ממש וג"כ פי' שאחר המוציא חבירים יאחז דהיינו הראשונ' והאמצעי' שהם חברים ממש ויאכל מכל אחד כזית ויאכלם בבת אחת בהיסבה וזהו שאומר והסב באכלך רענן ואחר כך יקח המרור ויברך על אכיל' מרור זכר לשיעבוד ומ"ה לא שייך ביה הסיבה ומ"מ יטבול בחרוסת זכר לטיט של מצרים ואח"כ יעשה כריכה זכר לפסח בהיסב' ויאמר עליו כך היה הלל הזקן עושה כו' ויטבלנו בחרוסת ומלת חרוסת שאמר קאי נמי אלאחריו חרוסת כריכה יהא זכר למעשה אבות וממילא בהיסבה כמעשה אבות כמו שעשה הילל גם מה שאמר יזכר מעשה אבות הוא עניין בפני עצמו ר"ל שיקח שני התבשילין דהיינו הזרוע והביצה ויאכלם ויזהר שלא יהיה שום אחד צלוי דהא אפילו ביצה צלוייה אסור לאכול באותה לילה כדאיתא במרדכי ומנהג אשכנז שצולין הזרוע והביצה היינו לפי שאין אוכלין אותה ומשמרים אות' לליל שנייה ומנהג זר הוא בעיני והוא נגד מנהג התלמוד עיין בע"פ ולפי דעתי נתפשט המנהג לפי שסוברים שצריך דווקא זרוע וזולתו מעכב ומ"ה שומרים הזרוע לליל שנייה ואינם אוכלין ומה צולין אותה כדי שלא יאכלוהו וליתא כדאיתא בעפ דאפי' בסילקא וארזי נפקי ב' תבשילין וראוי לחלק הב' תבשילין לכל המסובין ואח"כ אוכלין ושותין כל צרכו כי נסתלק הסדר שלפני המזון אחר האכילה יוציא מטמון דהיינו אפיקומן כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית כמו ד' אמו' ויאמר כך היו אבותינו הולכין עם משארותם צרורות בשמלותיהם וזהו שסיימתי לעיל יזכר מעשה אבותיו קאי נמי אמה שלאחריו הוצא מטמון ואח"כ יקח כוס שלישי כראשונ' ר"ל שצריך ג"כ שטיפה והדחה כבראשונ' וזהו דעת כל האחרונים ואף מי שלא נזהר בו בכל השנה אם רואה שהכוס נקי אכן בזה הלילה יזהר ביותר כדי להדר המצוה וימלא הכוס לברכת המזון ויברך הבעל הבית בעצמו כי כך מדת חכמים הוא ואח"כ ימלא כוס הרביעי לסיים עליו וישפוך דם עממיו וישפוך ר"ל שיאמר שני פעמים שפוך ויגמור הלל ויסיים נשמת ויחתום ישתבח ואז די ואח"כ ישתה ויברך כמו ברכה אחרונה ולא תשתה עוד לרות ר"ל שום משקה המרוה צמא ויש גאונים שלא אסרו אלא יין לפי שהוא מרוה ממש ולא לצמאו לבד והמחמיר תע"ב: ואח"כ ינעים מזמורים כו' כמו שעשו הפייטונים כו' כמו אז רוב ניסים כו' ואומץ גבורתך וכי לו נאה כו' ואדיר הוא וכו' ולא כטופסי המחזורים שכתוב בהן שיברך כוס רביעי אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורתך שזהו אינו מן הראוי כי כל הד' כוסות נתקנו על שבח ברכ' שלפניו כוס ראשון אקידוש שני אברכת גאלנו שלישית אברכת המזון רביעי' אברכת הלל דהיינו בסוף החתימה וכן משמע מדברי הטור אצל השאלה ששאלו לרב האי גאון על דברי רב סעדיא כו' ע"ש ואם רוה כו' פי' ואם ירצה עוד לשתות יין א"כ יסלק הלל הקטן זהו הסתם ההלל ולא יחתום ההלל וישתה ואחר כך יעשה כוס חמישי להלל הגדול דהיינו כל"ח והפסוק של רננו צדיקים אינו שייך לו אלא הוא מן המזמור אחר חתום יזכור קדוש ר"ל יחתום בישתבח ואח"כ יזכר קדוש הש"י שהוא ברכה מעין שלש ולא נהיגינן הכי האידנא לעשות חמשה כוסות:

סליק