שו"ת מהרש"ל/סימן סה

סימן סה

שאלה אחד היה לו אשה כמה שנים ונהגו יחד כאורח כל ארע' עד שבא עליה מידת הדין ונתקללה עד שראתה מחמת תשמיש כל פעם ופעם עד שהוחזקה לו באיסו' עולמית אי שרינן ליה להוציא' בכתובה בעל כרחה אף שר' גרשון מ"ה גזר שלא לגרש בעל כרחה כה"ג בודאי מודהו לא גזר רבי גרשון לבטל פריה ורביה ולא גרע מהיכא שנשתגעת שיכול לגרשה על ידי שליח וליחד לה כתובה באם תתפקח תקבל גיטה משום בטול פריה ורביה אף שאפשר שתחזור ותשתפה מכ"ש הכ' שאין לה תיקון עולמי' להאי גברא שיגרשנה בע"כ ויתן לה כתובת':

תשובה מה שברור בעיניך לגרש בע"כ היכא דנשתטית לא כך עמדי ואעתיק לך מה שכתבתי בשכבר עובדא חדא הוית במקום ועד בצורב אחד שבא מארץ לועז שנשתגע אשתו לשם במדינתו כמה שנים ובא ללמוד במלכות זו בישיבות ולמד כמו שתי שנים ושדכו לו השדכנים אשה ונאות היה לדבר אלא שאבי הבתולה וקרוביה לא רצו בדבר עד שיביא התרה מרבותינו שיכול לישא אחרת. והיה גיבור כארי ורץ כצבי לעשות רצונו ורצונם ונפל לפני שאר רבותינו שיתירו לו לגרשה ולישא אשה אחרת ולא ניאותי להסכים עמהם ומ"מ לא חלקתי עליהם כי לא היה בידי עזר לקפח אותם בהלכה כי כל ראייתם שר"ג מ"ה לא תיקן לבטל פריה ורביה והתירו לו שיתן גט וימסור ליד אחד באם תתפקח שתקבל גיט' וכתובת' ואחר שנעשה המעש' בודאי מה נעשה אבל לבי נוקפי. ואחר כמה שני' חפשתי בספר ראבי"ה הגדול ומצאתי שכבר אסרו הגדולים הלכה למעשה וכן עיקר והא לך תשובת': לבי הוגה וחורש לעמוד על העיקר ושורש על בד ובד שאני דורש בין הדביקים להפריש וכל הירא וחרד ראוי להחוד ולינת בינה יתיר' למנא כח דהיתרא וכח ב"ד יפה להחזיק הרפה העני העלוב שנשא הוגנת בת הגוני' בדעת שלימה ושהה עמה ימים ושנים והוליד ממנה זרע אבל לא נתקיים לאחר זמן פגע בה מידת הדין בעו"ה ונשתט' ובהדי כבשי דרחמנ' אין להרהר אנא ואנה ועל כל זאת גילגל עמה כמה שני' ובקושי הפרישוהו ממנה שלא יתיחד עמה כי אין היתר לאיסורה בבדיקת פקחות ולא בהרגשה זה העלוב עומד וצוח אוי לי על אשתי אוי לי על אחרת ואינו יודע היאך לפטור זאת בגט א"כ ישב אצלה כל ימיו ויבטל וכגון זה לא צריכא רבה עצה וגבורה שלא ילך זה בלא ולד לקבורה לכן רבותי יפתח דבר זה בגדולים כמותכ' מורי הר"ר אפרים הישיש ומורי הר' אליעזר בן רבינו יואל לברר לנו מה חשוב יודעת לשמור גיט' דשוטה ובאתי לדון לפני רבותי לפי עניותי מדאמר רבא מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כוסי שטר חוב זה מגורש' לאו אר"י לא בעינן דעת ב"נ לא בעינן דעתא אלמא דבדעתא קלישתה שאינה יודעת טיבו של שטר מהו אלא כשיתנוהו לה תשיאנו בחזקת נייר בעלמא סגי והא דקאמר באמ' לה שטר חוב קמ"ל דאפי' בפיקחת אע"פ שמתגרשת בעל כרח' כשקיבלתו לשם שמירה בעלמא סגי ולהכי נקט שטר חוב שכן דרך פיקחין לשמור ולא נייר בעלמא או אם זרקו בתוך מצירה המשתמר' והיינו דאמר ר"י דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפיקח' בעל כרח' ומוקי לה ביודעת לשמור את גיט' וקמ"ל דמשלחת ואינה חוזרת לא בענן דעת' בגיטה אלא דעת שמירה דמי שיש לה דעת שמירה יודעת להבין כשאומרין לה אל תחזרי לבית פלוני עוד ויודעת לשמור קידושין דתנן בפ' ב"ש כל תינוקת שאינה יכולה לשמור את קידושיה אינה צריכה למאן מפורש בפ' המקבל דהיינו צרור וזרקו אגוז ונטלו בתו' דגיטין נמי איזו קטנה שיודעת לשמור את גיטה כל שנותנין לה גיט' או דבר אחר ומחזירתו לאחר שעה איזו היא קטנ' שהיא צריכ' להתגרש כל שנותנין לה גיט' ודבר אחר עמו והיא מוציא' אותו לאחר זמן ופי' היינו דאמר בפר' המתקבל כל שמשמרה דבר אחר מחמת גיטא ומסיק כל שמבחנ' בין גיט' לדבר אחר ונראה פי' כשתובעין ממנ' גיט' מוציאה היא גיטא וכשתובעין ממנה חפץ אחר מוציא' היא החפץ ולאו דווקא גיטין נקט אלא ה"ה שאר שני חפצים אלא משום דשקיל וטרי בגט נקט גיטה כה"ג חשיב יודעת בטיב שמירה אם גט גט אם קידושין קידושין ובפר"ח מחליף הגירסה בפרק המתקבל דאמר רבא ג' מידות בקטן צרור וזרקו אגוז ונוטלו וכנגדו בקטנ' מתגרשת בקדושי אביה הפעוטו' מקחן מקח וכנגדו בקטנה מתקדש' למיאון ומיסתבר כגירסתו דפועיטו' אית להו דעת צילת' טפי מבגירושי' דמתגרשת בעל כרח' מיהו לכל הגירסות יש לכוין דעת המתקדשת למיאון כדמפרש בירושלמי כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו ומוציא' אותו וזו מדע' לשמו' את גיטא לאחר זמן דנראין הדברים דלעניין שמירה גיטה דשוטה לא בעינן דעתא צילותא כולי האי כמו בקטנ' המתגרשת בקידושי אבי' משום דזו הגיע לכלל שנותי' ונראה דגדולה שיש לה דעת פעוטו' הרי היא כפיקחת לכל דבריה אפילו לקבל קידושיה תולה והכי מוכיח בפ' מי שמת הגדול בן עשרים אפילו אינו יודע בטיב משא ומתן כו' הילכך מדעת לשמור את גיט' דשוטה מסתבר דסגי אפי' בצרו' וזרקו ולכל היות באם נחנ' בין חפץ לחפץ בשע"ש מחזירתן ואם יודעת זו ובקיא' בשמיר' כזו אכתי לא ידענא במה יש להבחין אם יודעת לשמור עצמה דמדרבנן אינ' מתגרש' ונראה דר' יוחנן דאמר בפ' מי שאחזו חולקין עליו חביריו על רשב"ג לית לי' דר' יצחק דאמר יודעת לשמור גיטא ואינ' יודעת לשמור עצמה מדרבנן אינ' מתגרשת אלא סביר' ליה דלא גזרו בה רבנן דהאי דמוקי מתני' דבפ' חרש דקתני גבי דידי' נשתט' לא יוציא' עולמית וגבי דידה קתני נשתט' לא יוצי' ולא קתני עולמי' אלא ש"מ דמדרבנן לא גרשה הוא מפורש מאי עולמית אע"ג דיכול לדב' מתוך הכת' והכי מוכי' בירושלמי בפר' חרש דהך דר' יצחק לאו ד"ה דגרסי' אמתני' דנשתט לא יוציא ר' ינאי אומ' משו' גדירא כמדומה דה"פ דמתני' מיירי מדרבנן וכשיודעת לשמור גיט' וגדרו גדר שלא תצא ינהגו בה מנהג הפקר ר' זעירא ורבי איל' תרווייהו אומר' כשאינ' יכולה לשמור גיטה פי' ממתניתין בשוטה שאינה מתגרשת מן התורה כגון שאינה יודעת לשמור את גיט' אבל מדעת לא גזרו למנהג הפקר ר' נחמיה בש"ר עוקבא בש"ר יוסף אמר תלת פי"ג דברים בניהם אם עבד וגירש מ"ד משום גזירה אסור מאן דאמר משום שאינ' יודעת לשמור גיטה וזו יודעת לשמור את גיטא פי' מאן דאמר מדרבנן אסור אפי' בדיעבד ומאן דלא גזר אפי' לכתחילה שרי הרי אחד מג' דברים השיני יש לה אב ויכולה היא לשמור את גיטה פי' אפילו היא אינה יודעת לשמור יש לה אב הוא ישמור גיטה ומתגרשת למאן דאמר לא גזרו ולמאן דאמר גזרו לא תתגרש השלישי פעמי' שוטה פעמי' חלומה מאן דאמר משום גרידא אסור למאן דאמר שאינ' יכולה לשמור את גיטה וזו שיכולה לשמור את גיטא מגורשת משמע אפילו תקבלנו בשעת שטות הואיל ויש לה עדים של שמירה ועוד הגט בידה בשעת חלומה מתגרשת ואם הפי' כמו שפירשנו כדיי הן ר' יוחנן ור' זירא לסמוך עליהן בשע' הדחק שגם זו תתגרש ואם יש גימגומי' בדב' יסכימו רבותינו עם התרת החרם ויתירו כמו כן שישא זה אחרת ונסמוך על זה שהלב נוטה שבלא היתר חרם היה רשאי לישא אשה אמרת מכ"ש בגט זה חדא דמעשים בכל יום בימינו דבנות ישראל היוצאין לתרבות רעה בעליהן נושאין אחרת אעפי' שזאת אגידא בו אפילו במקום שהי' תקנ' לדבר שהית' מקבלת גט ע"י שתדיר וכ"ש זאת שכל תקנו' שידענו להפך בהן הפכנו ועשינו הרי על זאת ועל כיוצא בה לא פשטה תקנ' הגאון מאור הגולה ואע"פ שיש להשיב זאת גבי יצאת לתרבות רעה נאסר' עליו עולמית אפי' אם תחזיר בתשוב' אבל שוט' אם תשתפ' מותר' לו מ"מ גם היוצאת לתרבות רעה כשיר' היא ואגיד' וכשנושא אחרת הרי יש לו ב' נשים אבל גט של שוט' אפילו אם יש ספק בדבר מהני שהרי אם תשתפ' ובא להחזיר' צריכא קידושין כמו בתחילה בפנויה בעלמא ואם לעניין קידושין מהני ליתן לה דין פנוייה כ"ש להתיר בעלה באשה אחרת על ידי התרה חרם ואם ליבנו נוקפינו להתיר דבר שהיא במניין הגאון הגדול והלא אין אנו מתירין כי אם לרווחא דמילתא אם קבלת הגט מגומגם קצת ועוד לא והא אלא נדר שהודר ברבים שאין לו הפרה ולדבר מצוה יש לו הפרה דאין לנו מצוה גדול יותר מפריה ורביה שמצינו שדוחה עשה דמי שחציו עבד חציו בן חורין כופין את רבו ועושין אותו בן חורין משום לא תוהו בראה ועוד הא דאמרינן דצריך מניין גדול להתירו היכא דבאין להתיר ולעקור כל התקנה לגמרי אבל לצורך שעה נראה דיכול להתיר קצת דהא ר' מתיר את הפת היכא דליכא אלא פלטר ישראל אע"ג דפת הזה במניין י"ח דבר הוא כ"ש הכא שאין מתירין אלא לזה שעקר אסמכתינו על הגט ואומרים נמי בשמעת' קמיית' דנידה אע"ג דבית שמאי עשו סייג לכל התור' כולה במקום ביטול פריה ורבי' לא עשו סייג כ"ש שהנדון לפנינו לא כיון הגאון לגזור מעולם ומנינו כמה פעמים שהקילו אפי' משום עיגונ' דאשה כ"ש דאיש דצערו מרובה ומצווה על פריה ורביה ומה שלא הוזכר עיגונו של איש בימיה' לא משתכח קוד' גזירת הגאון חוץ האומר צא וקדש לי אשה יאסור בכ' הנשים שאין תקנה לדבר ואתם רבותיי מליאי דבר כחכם גבר ותחושו תשובתכם ולולי חבירי ר' דוד שמוביל היה דעתינו להשכיר שליח מיוחד ועל פיכם נחי' ושלום ישיבתכם יגדל ויצליח בחשק תלמידבם שמחה בר שמואל: דרך קצרה השבנו למורנו הרב ר' שמחה על דבר האש' שנשטי' יודע למורי כי ראינו בנו של ר' שמואל בר עזריאל ממגנצ' שהיתה אשתו משועממת ושוטה בדרך זאת האשה שכתבת ובאו הוא ואביו בוועד הקהילות והיה מבטל תפילו' מפני ביטול פריה ורבי' כמה פעמים והיה מבקש התרה חרם הגאון הגדול מאור גולה ולא רצו להתיר לו ואמרו מוט' להפסיד נפש אחד מלעשו' קילקול לדורות הבאים גם לבונ' בא ולא הועיל ולא הסכימו רבותי' להתיר לכן יראנו גם אנחנו להסכים פן ח"ו יבא לקילקול ואף כי היו מלאי בניהוג הסת' דבר אפי' הכי לא התירו לו אף כי חק לנו אלא מה שאמרו חכמים בפרק התקבל ג' מידות כרבא וצריכ' דעת כפעוטו' דהא פיקח' הית' מתחלה ודמיא לקידושי אביה בקטנה וכגירס' רש"י וכה"ג וגירס' פר"ח להיפך לא נהירא לן דגרעי קידושין למיאון מגירושין דבדבר קל החמירו להצריכ' מיאון ואדונינו קילס פר"ח משום דבעינן דעת' צילותא בקידושין מגירושין שהם בעל כרח' ולא זו הדרך דלמיאון החמירו בדבר קל ומתוך דבריך אנו מבינים כי אין לה דעת כפעוטות ואתה מודה בקטנה אך מפני שהיא גדולה אומר את' דעדיפ' וסגי לה בשיעור' זוט' דצרור וזורקו אגוז ונוטלו כאש' הוכחת מפ' מי שמת דעדיף גדול בן כ' אפילו אינו יודע בטיב משא ומתן למכור בנכסי אביו מפחות מבן כ' היודע בטי' משא ומתן והא ליתא דהא אמרינן והילכתא כגידול בר מנשיא ויכול למכור בנכסי אביו אפילו פחות מבן עשרים ואפי' לדברי מקצת רבותינו דמפרשי הך דגדול בנכסי דנפשי' ולא בנכסי דאבו' משום דקשי' דרבא אדרבא ודוק' בספר האלפס ותשכח מ"מ לא דמו דנהי דאינו יודע בטיב משא ומתן מ"מ חכם הוא בכל שאר דבריו אבל גדולה שאינ' יודעת בשיעור פעוט' איכא למימר דגריעה מקטנה טפי דאתא לכלל דעת ורבותינו גזרו שלא ינהגו בה מנהג הפקר ואנו איך נפרוץ גדרם ונ"ל דהילכת' כר' יצחק וליכא מאן דפליג עליה בהא דלכתחילה אסור לגרוש כדמוכח בפרק חרש דאמור רבנן לא ליפק ובירושלמי שהבאתי פליגי אם עבר וגירש' מאן דאמר משום גזירה אסור אפי' בדיעבד ולמאן דמפרש בירושלמי מתנית' בפרק חרש בשאינ' יודע' לשמור את גיטא דמדאורייתא תצא ולדיוקא דעולמית לא חייש דסבירא ליה דלמעוטי אפילו יכול לדבר מתוך הכתב ואתא כר' יוחנן פ' מי שאחזו מיהא סבירא ליה דלכתחילה אסור משום דר' יצחק אבל בדיעב' שרי והוי מצי לאוקמי מתני' כרבי יצחק ולכתחילה אלא ניחא לאוקמי בדאורייתא ועולמי' אגב דחרש נקס ליה כרבי יוחנן ומינה שמעינן דלכתחילה לכ"ע אסור ונתלנן על חכם כמוך שכתבת אבל מאן דלא גזר אפי' לכתחילה שרי זו אינ' בירושלמי ולא בתלמוד בבלי ועוד חידשת ופי' חלק השיני אם יש לה אב והיא אינ' יודעת לשמור למ"ד לא גזרו אבי' ישמור את גיטה זהו לשונך הרי דבריך סותרין זה את זה שפ"י בחלק הראשון שאפילו לכתחילה מתגרשת בלא קבלת אביה למאן דלא גזר ועוד כדי ליישב דבריך כתבת דר' יוחנן דאמר בפרק מי שאחזו חלוקין עליו חכמי' על רשב"ג פליג אדר' יצח' מדמפר' עולמית יכול לדבר מתוך הכתב ותלמודא דחי לה דילמא לכדר' יצחק אישטמוטתי' דלדבריך ק' דאביי אדאביי דהא אביי מסייע ליה לר' יצחק דאמר אף אנן נמי תנינ' נשטית וכו' ודייק מעולמית כדרב יצחק אלמא ע"כ כולהו אית להו כדר' יצחק ובפר' מי שאחזו מסייע אביי לר' יוחנן ואמר מאי עולמית לאו אע"ג דיכול לדבר מתוך הכתב ורב פפא דחי לה ואמר דילמא כדרב יצחק ובהא פליגי בפרק מי שאחזו שאביי שמע מלשון עולמי' תרווייהו דר' יצח' וגם דר' יוחנן ורב פפא דחי לה דילמ' לכדר' יצח' גריד' דלכתחל' אסו' ואפש' אפי' בדיעבד כיון דאיכ' פלוגת' ששור' גיט' דאינ' יודע' לשמו' גיטא דאוריית' ואתי לאחלופי אזלינן לחומרא ולא אמרינן בהא בשל סופרים הלך אמר המיקל כדאמרינן בפרק קמא דע"ז והך תלת דירושלמי ה"פ אע"ג שבשיבוש בירושלמי ש"ך וגם בשלנו האחד פליגי בעבר וגירש כדפרשנו לעיל אבל לכתחיל' לכ"ע אסור כדרב יצחק השיני פליגי בקבלת אביה דלכתחילה ויכולה לשמור גיט' ע"י אביה למאן דאמר משום גזירה אסו' שהרי ינהגו בה מנהג הפקר כיון שהיא אינ' בת דעת לשמור עצמה ואפי' אם היא יודעת לשמו' את גיט' גזרינן כדרב יצחק כדאית' בפ' חרש והא דנקט אביה לרבות דהיתירא למאן דלא גזר שרי על ידי אביה דלכתחילה שרי אפי' אינ' יודעת לשמור ושלישי כדפיר' מר ובכל הני אזלינן לחומרא ורש"י פי' דאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת אפילו בקבלת אביה וראיתי בתוספות צרפתי' שר"ת נחלק ע"י מעשה דאמר שמתגרש' בקבלת אביה וראיותיו לא ראיתי שם והם לא נחלקו אלא בפי' מתני' בפרק התקבל דקאי אקטנה אבל גדולה והיא שוט' נרא' דשוי' שאינ' מתגרשת בקבלת אביה וההיא דפ' מי שאחזו פי' בתוספו' נמי דר"י אית ליה דרבי יצח' ואביי הוא דדייק דעולמי' קאי נמי אנתחר' ואפי' יכול לדב' מתו' הכתב ואנשטת' קאי כדר' יצח' ודר' פפא סביר' לי' דלא קאי עולמי' אלא אנשתט' כדר' יצח' ולא אנתגרש' כדרב יצחק אלא אורחא דמילת' למינקטינהו בחדא חרש ושוטה ובתוספו' דגיטין אין הלשון כמו שכתבת ואפי' הכי נקל למבין להטות התוספו' לגמרא דידן דאגמר' דידן סמכינן ובתקנת מאור גולה לא אדוני אנחנו בדבר זה להתיר כי כמה יש חולו' ועקרות ויש ביטול מפריה ורביה ולא שמענו מחלוקות בניהם והך דפ"ק דניד' דבית שמאי לא עשו סייג משום ביטול פריה ורביה הת' איכא טעמא אחרינ' כדאמרינ' אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתא וכו' ודו"ק ותשכח ע"כ: תשובות אלו העתקתי מספר ראבי"ה והתשובות היו בלתי מתוקנים לרוב טעות לפי שבאו מסופר אל סופר ובעזרת האל יגעתי ומצאתי לתקנם על מכונם לפי הירושלמי שהיו לפניה' ואף ביניהם היה חילוק בגירסות' אכן בירושלמי שלפנינו גירס' אחרת היא והביאו בעלי התו' וכל האחרונים וז"ל עבר וגירש מ"ד מפני גרירה גירש ומ"ד מפני שאינ' יכולה לשמור את גיטה אסור יש לה בן ואב ואח מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור את גיט' יש לה אב יכולה לשמור את גיטא ע"י אב פעמים שוטה פעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכול לשמור כו' יש לה עתים ויכולה היא לשמור את גיטא ע"כ לפי גירס' זו משמע אסור לכ"ע אפילו עתים חלומ' ויש לה אב ואח ובן וא"כ איך יעלה על דעתינו לגרשה ואף אם לא היה אסו' בדבר גירושין מ"מ חרם הקדמוני' שלא לגרש בע"כ ואם הוא טוען שאונס על פי הדיבו' אמינ' שגם היא אנוס' בדבר ואדרבה נסתחפה שדיהו ומזלו קגרים וגם אם עבר וגירש בגט זה נרא' שאין לו היתר בדבר לישא אחרת אפי' בלא טעם חרם דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כמו שכתבו למעלה ולא אמרו בירושלמי שהוי גט בדיעבד לחד מ"ד אלא לעניין אם נשתפה אח"כ אבל לא שיועיל לו מה שעבר על דברי חכמי' וק"ו אנו שצריכין להחמיר כאידך דאפי' בדיעבד אסור ונאמר דסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה סימן של זה צרור וזורק וכו' נאמר בקטן וקטנה ולא בשוטה דגריע טפי מקטנה ואינה מתגרש' כלל אפי' ביש לה אב אלא בשיכולה לשמור את גיטה וסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה ואפשר אף עתים שוטה עתים חלומה אסו' אפי' בדיעבד דאין אנו בקיאין בזה וגרע טפי מבדיק' קטן וקטנה ומהיום דעתי נוט' לאסור עליו אפי' בדיעבד כשיגרש ע"י שליח להולכ' שיהיה בידו הגט והכתובה עד שתשתפה וכ"ש כשגירש אותה בקבלת' אפי' יכולה לשמור את גיט' ע"י בדיק' אלא שאינה יכולה לשמור את עצמ' אפי' יש לה אב או אח וכן אפי' עתים שוטה עתים חלומה: ועוד אני אומר אפי' היא לפעמי' חלומה ממש ומתרצה לגט וכל קרוביה מסכימין לכך אפ"ה אין לגרשה בלי רשות ב"ד שידעו באמיתת הדברים שיכולים לשמור אות' שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בלתי רצונם ועת שפויה שהיא חלומ' ממש אין היתר בעיני מהיום אפי' בדיעבד לישא אחרת ע"כ: