שו"ת מהרש"ל/סימן סד
מה ששאלת עמיתי מעניין התפילה אם יש לי קבלה מזקנים תוכן עניינה:
דע לא זכיתי לקבל מאמ"ז החסיד מהר"ר יצחק ז"ל אפי' ככלב המלקק מן הים כי בימי חורפי יגעתי בתלמוד ובפלפול ולא בדקדוקי תפילה וחבל על דאבדין ולא משתכחין גם ספריו נשרפו בעו"ה בשריפה הגדולה אשר היית' בפוזנא ונשרפו ספרים הקדושי' גם הסידור שלו נשרף ואני זוכר כי אם מעט מזער ואף אם מצער ותחי נפשי בהן. ואלו הן:
כשהיה חותם ענינו ביחיד חתם ברוך אתה ה' שומע תפילה ולא חתם העונה בעת צרה כמו שכתוב בסידורים וגם יש שהיו חותמים ברוך אתה ה' העונה בעת צרה ושומע תפילה וכן ראיתי בחידושים סביב סימני אשרי ואפ"ה נראה בעיני דליתא דאין חותמין בשתים גם היה קובעה מיד אחר אל תשיבנו ריקם מלפניך ואח"כ חזר לכי אתה שומע תפילת עמך ישראל וכו' כדי שיהא סמוך לחתימה מעין חתימה וכן נמצאו בתו' דתענית אף שאין התוספות מהראשונות מ"מ הוא קבל לנהוג כן.
וכשהיה מאחר לבא לב"ה היה אמר ברוך שאמר ואשרי וישתבח ולפעמים היה מדלג הכל והתחיל עם השליח ציבור ולאחר התפילה לא היה אומר פסוקי דזמרי כל עיקר וכן כתו' בליקוטי פרדס ע"ש.
והיה רגיל לאומר פרשת אנכי ראשונה בבוקר ואנכי שנייה שהיא בפרשת ואתחנן היה רגיל לאומרה בערב אחר שאמר ק"ש על מטתו.
גם זכרני בעניין ברכת ספירת העומר היה אומר היום שני ימים או ג' ימים ותו לא ולא אמר בעומר ואף שבתשובת הרשב"א כתב לישב הנסח ואמר שהוא מבואר יותר אכן הוא לא קבל כן.
גם בברכת שעשה ניסים זוכרני שאמ' שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה וכך פירושו עשה ניסים בימים שעברו ממש בזמן הזה ולא כי"א בימים ההם ובזמן הזה.
גם נהג בליל שני של סוכות לומר לישב בסוכה קודם שהחיינו כמו בליל ראשון כראבי"ה ולא כאשר"י.
ולא אמר בנוסח השכבינו אויב כו' כ"א דבר וחרב כו' כי אויב הוא בכלל חרב.
ופיטום הקטורת לא אמר בחוץ כ"א מתוך הספר דשמא ידלג תיבה אחת ושם אנו אומרי' אם חיסר אחת יוכל סממניה חייב מיתה והתפילה היא במקום הקרבן והקטורת ע"ד תקון תפילתו קטורת לפניך.
ובברכת המזון לא אמר בוראינו אלא האל אבינו מלכינו אדירנו גואלינו יוצרנו כו' והטעם לא שמעתי ואפשר דחדא מילתא היא בריאה ויצירה ולמה לי למידכר תרווייהו ותדע שהרי בפיוס הסליחות שאומרים בבוקר באשמורת ומזכירין בסוף העניות אומרים ענינו אבינו ענינו ענינו בוראנו ענינו כו' ע"ד האלף בית וכשמגיע ליו"ד אומר ענינו יודע יצר ענינו ולא אמר ענינו יוצרינו ענינו והיינו מאחר שכבר אמר בוראינו ואולי יש בו בינה פרטית שהיציר' נופל על דבר גוש וגסות כחומר האדם והדומה לו והבריא' נופל על הדקות ועל הנפש וקרא משמעו כן שהרי כתיב בתחילה ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וגו' שהוא הנפש והשכל ואח"כ אמר ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה שהוא חומר הגס ואף שמצינו נמי ויברא אלהים את התנינים הגדולים אולי לרוב חריצתם וחדות' וערמת' נאמר אבל על כל פנים שמענו שיותר שייך לומר יצירה על הגוף מבריאה וכן לומר בריאה על השכל מיצירה אף שיש מפרשים להיפך שבעים פנים לתורה וזכר לדבר יוצר הרים ובורא רוח אם כן ברכת המזון שהוא שביעת הגוף והחומר מזכירים יוצרינו ובעניין הסליחו' שמבקשי' רחמים על נפש החוטאת אומרים בוראינו.
עוד שמעתי שמיחה לומר כמו שבירך הקב"ה את אבותינו כו' דמשמע קצת חירוף אלא כמו שנתברכו אבותינו אי"ו במ"כ כן יברכינו יחד בברכה שלימה ואמרו אמן ולא ונאמר אמן כי לשון אמרו הוא אזהרה למברכים לכבוד בעל הבית כביכול כמו בסוף לכבוד המקום עושה שלום במרומיו כו' ואמרו אמן.
אבל מ"מ אודיעך מה שהוספתי וגרעתי בתפילתי:
כשאני קם ממטתי ורוחץ ידי כתיקנו כמו שכת' האשר"י שבבוקר צריך נטיל' ורחיצה כמו לאכילה אבל מ"מ איני מברך כ"א אשר יצר ונטילת ידים מניח אני עד יבואי לבית הכנסת להתפלל כי שם מקומה ובעבודה נתקנה ומיד אחר ברכת אשר יצר אומר אלהי נשמה כדי לסומכה לברכת אשר יצר אף שהטור כתב שאינו צריך מ"מ בתשובה אשרי כתב כן ומהרר"י ברונא תמה על הטור בזה ועוד אומר אני נהי שאין צריך לסומכה מ"מ היכא דמסמכא טפי עדיף ותדע שהרי תפילת הדרך אינה סמוכה ואינ' מתחלת בברוך אפ"ה היה מהר"ם נזהר כשהיה בדרך לסומכה ולאומרה אחר ויהי רצון הראשון לברכת גומל חסדים כדי שתהא ברכה סמוכה לחבירתה וברכת התורה ראוי לאומרה קודם הפרשת התמיד כמו שנמצא בסידורי קדמונים של צרפת ואשכנזי אלא שהטור הנהיג לקדם ברכת התורה משום חשש הפסוקים שאומרים קודם שיגיעו לפרשת התמיד ומ"ה החמיר לאומרה מיד אחר אלהי נשמה והיה אומר מיד אחר ברכת כהנים ולא נהירא כי ברכת כהנים שייכא לפרשת תמיד או קודם או אחריה והארכתי בתשובה ע"כ אני נוהג לומר ג' פסוקים של תורה והן לא תלך רכיל וגו' עד ואהבת לרעך וגו' שהוא שקול ככל התורה ואח"כ ג' מנביאי' והן רק חזק ואמץ וגו' עד אשר תלך והפסוק השלישי אף שרש"י מפרשו על מלחמה מ"מ פשיטא קאי נמי על תורה שיחזיק בתורה ואז לא יערוץ ויחות וכן לכל אדם וכן פי' רלב"ג ואח"כ ג' מכתובים והם אשרי האיש כו' עד אשר יעשה יצליח ואח"כ משנה דאלו דברים שאין להם שיעו' כדי שיהא ברכת התורה קאי על תורה נביאים כתובים משנה: הנוסח הזה שלפנינו אלו הן כבוד אב ואם וכו' אינו מכוון ואי כנוסח המשנה אינו מונה אלא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה נגד כלם ואם בא לכלול כל הני דרבי יוחנן דאמר בריש מפנין ששה דברים שאדם אוכל פירותיה' כו' ואלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לת"ת והדן את חבירו לכף זכות ופריך עליה מהאי מתני' ומשני כל הני דר' יוחנן בהני שייכי פ' רש"י הכנסת אורחים וביקור חולים היינו גמילות חסדים ועיון תפיל' היינו בכלל גמילו' חסדים דכתיב גומל נפשו איש חסיד השכמת בית המדרש וגידול בנים לתת היינו ת"ת דן את חבירו לכף זכות בכלל הבאת שלו' דמתוך שהו' מכריעו לזכות ואומר לא חטא לי בזאת אנוס היה או לטובה נתכוון יש שלום בניהן ור' יוחנן לך אתא דבכלל ג' דמתני' איתינהו להנך ואיכ' נמי לכבוד אב ואם ור' יוחנן לא פליג עליה א"כ נחסרו הני תרתי המגדל בניו לת"ת והדן חבירו לכך זכות ועוד הני תרתי הכנסת כלה והלוית המת אינ' לא בנוסח המשנה ולא בנוסח דר' יוחנן ואפשר שפירש בעלמ' הוא על ג"ח שעיקר פירושו זו גמילות חסדים הוא הכנסת כלה והלוית המת וע"כ נרא' בעיני נוסח האמיתי לומ' תחיל' הני ג' דמתני' ואח"כ הני ששה דר' יוחנן וכאש' הגהתי לעיל והוא עיק' נ"ל ומה שאומרים בסוף וידבר ומשנה דאיזהו מקומן ובריית' דר"י משו' שצריך האדם לשלש שנותיו כו' דהיינו בכל יום מקר' משנה ותלמוד ופרשת התמיד הוא מקרא ממש שהרי בו כל פרשת התמיד ומשנה דאיזהו מקומן נאמרו כל דיני הקרבנות ובברייתא דר"י הוא שלשלת התלמוד באיך ומה התורה נדרש'.
אח"כ כשאני מגיע לברכו' הבוק' שהן אחר שכוי בינה מדלג אני ברכת מגביה שפלים כי ברכה זו לית' לא בגמרא ולא בדברי הגאונים וגם ר' משה והטור לא הזכירוה וכן מצאתי בשיבולי לקט שאין לאומרה.
וברכת מתיר אסורים נוהג אני לאומר' קודם זוקף כפופים וכן הוא בהדי' בגמ' וז"ל תריץ ויתיב לימ' מתיר אסורי' וכי זקיף לימא זוקף כפופים וכן גירסת כל הפוסקים ולפי דעתי מה שכתב רבי עמרם כיון שבירך זוקף כפופים אין לבדך מתיר אסורים היינו פירש לפי שאינה כסד' ואין זה מהנהגת עולם שיזקוף ואח"כ יתרץ דבודאי כב' תירץ אבל לא עלה על דעתו שלא לאומר' כלל והטור לא רק בדבריו וברכת הנותן ליעף כח גם איני נוהג לאומר' מאחר שלית' בתלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי וכן שום מחבר לא הביאה אלא שהטור כתב טעם על סידורי אשכנז שנתקנה על פי המדרש חדשים לבקרים כו' ותימא הוא שהרי כתב האשר"י להדיא במסכת בכורות מיום שנחתם התלמוד אין רשות לשום אדם לתקן ולהוסיף ברכה חדשה אף לגאונים לית להו רשות ומ"ה נרא' שלא לאומר' וכן כתבתי בחבורי הגדול פ"ק דכתובות:
יהי רצון השני אין אני נהג לאומרה כי אם בסוף אלהי נצור קודם יהיו לרצון אמרי פי כי צלותא דרבינו הקדוש היא ושם מקומה והארכתי ע"ז בחיבורי הגדול בפרק במה מדליקין:
כשאני מגיע לק"ש דר"י הנשיא שהיא אחר לפיכך אני נוהג לומר כל הפרשה ראשונה עד ובשעריך וכן כתב רבי יונה בחדושי ברכות שזו היא ק"ש של ר"י הנשיא ועוד אני אומר דברכה שלאחריה מקדש את שמך הרבים שהוא מן הירושלמי והיא נתקנה על קדושת השם שייך שפיר אחריה כשם שהוא מקדש שמו ברבים כך מחוייבי' אנו לקדש שמו למסור נפשינו ברבים על קדושת שמו וזו היא בכלל בכל לבבך ובכל נפשך וכמו שקדש עקיב' בן יוסף את השם ע"כ ראוי לומר כל הפרשה של מלכו' שמים ולומר אחריה ברכת מקדש את שמך ברבים. שוב מה שכתוב הטור שאחר פרשת העולה יאמר יר"ם שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר במנחה ובשלמים והאשם ר"ל אשם תלוי שבא בנדבה בסוף פ' השוחט אבל אשם ודאי או חטאת לא יאמר כן לפי שאינן באין בנדבה ואני נוהג לומ' אחריהן רבש"ע אם אני חייב אשם לפניך יר"מ שיהא זה חשו' ומקובל לפניך כאלו הקרבתי אשם בזמנו גם אחר חטאת יאמר כן:
שוב אני נוהג לומר עשרת הדברות קודם ברוך שאמר בקול רם אף שהרמב"ם כתב בתשוב' לאיסו' ומביא ראייה מפ"ק דברכות אף בגבולין בקשו לקרותן אלא שכבר בטלום מפני תערומות המינין שלא יאמרו שהיא עיקרי התור' נראה בעיני דווקא לקבעה בברכת יוצר כמו ק"ש וכן פירש רש"י אבל לאומר' בכל בוקר לכבוד התור' ולכבו' השם הנורא שעשרת הדברים חקוקים בלחות מכתב אלהים מצוה גדולה לאומר' וכן כתב הטור שטוב לאומרו ואני סומכו לברוך שאמר כי בברוך שאמר יש פ"ז תיבות ע"ד הפסוק ראשו כתם פז ופסו' זה נדרש במדרש על פסוק ראשון שבעשר הדברים ועו' יש טעם מיוח' לפי שבנוסח ברוך שאמר עד התחלת הברכ' דהיינו בא אמה האל' אב הרחמן כו' יש עשר' ברוך מכוונים נגד עשרת בדברים המבין ישכיל וידע זולת ברוך הוא בתחילה וברוך שמו בסוף אינ' מן המניין שהם נגררי' אחר הברכות לשבח להזכרת שמו המיוחד שצריך לומר עליהן בכל פעם ברו' הוא ברוך שמו.
ואח' ברוך שאמ' קבלתי מזקנים שאין לומר מי ימלל כו' אלא להתחיל הודו ליי כו' ומזמו' לתודה ראוי לקראו ולימשוך אותו ולנגן כדאמרינן כל השירות עתידות להבטל חוץ ממזמו' לתודה וראוי היה לאמרו אף בשבת כמו שכתב בטור אלא שלא נהגו כך וכן נהגו שלא לאמרו בעי"כ משום שאין מביאין קרבן תודה בעי"כ לפי שאין מביאין קרבן לבית הפסול שהרי נאכל ליום ולילה כו' וי"א שאין אומרי' אף בערב ט' באב וטעות גדול בעיני שאם יבנה בית המקדש ויקריבו קרבנות לא יהיה ט' באב כ"א לששון ולשמחה:
כשאני מגיע לאשרי מדלג אני ב' פסוקים של אשרי ומתחיל תהלה לדוד כי לא נתקן האי פסו' אלא כדי שישהה שעה אחת קודם תפילה וע"כ אינני נוהג לאומרו אלא בעת המנחה קודם תפילה והפסוק שני של אשרי העם כו' אני מדלגו כמו שכתבו התו' בברכות כי הפסוק הראשון לבד נתקן קודם אשרי שמסיים ביהללוך סלה וסמוך לה תהלה לדוד ומ"מ אני מוסיף בסוף ואנחנו נברך יה הללויה ואעפ"י שאין שייך כאן לשלשולי הללויה כו' מ"מ מאחר שהתחיל ביהללו ראויי לסיים בהללויה אבל קודם למנצח אינני מתחיל אלא תהלה לדור ומסיים בתהלת ה' ידבר פי ואינני מוסיף ואנחנו נברך כו' כי אין כאן מקומו אלא בפסוקי דזמרה כדי לשלשל ההללויות ואף שיש דעות חולקו' ומוסיפי' לעולם מ"מ מצאתי ג"כ דעה להיפך שטוב להתחיל בתהלה ולסיים בתהלה.
ובבוקר כשאני בא לב"ה מתחיל אני בפסוק ואני ברוב חסדיך ומדלג הפסוק הראשון מה טובו אהלך שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה כדאית' בפר' חלק וגם אין כאן מקומו ופסו' האחרון ואני תפילתי אני מדלגו כי אין לאומרו אלא במקו' שקבעו חכמי' דהיינו במנחה בשבת על פי המדרש כמו שכתב הטור ואח"כ כשאני יושב אומר אני אלו ב' פסוקים של אשרי אשרי יושבי ביתך ואשרי העם כו' ותו לא.
וביציאתי מבית הכנסת אשב מעט ואומר אך צדיקים יודו לשמיך ישבו ישרים את פניך שדרשו רז"ל שישהה מעט אחר תפילה ואח"כ כשאני קם לצאת משתחוה אני פני ההיכל ואומר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי' אלהינו לעולם ועד וביציאתי מפתח ב"ה חוזר אני ומשתחוה ואומר נחני ה' בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך כמו שכתב ר' יונה:
נחזור לסדר תפילה כשאומר הש"ץ ברכו אומר אני יתברך כו' עד כל ברכה ותהילה וכשמגיע לשם אומר אני ברוך שם כבוד מלכותו ל"ו וכשמגיע להמברך אומר אני יהי שם יי' מבורך מו"ע וכשמסיים המבורך עונה אני ברוך יי' המבורך ל"ו בעמידה קודם שאשב וחדשים מקרוב באו לומ' את יי' אלהיך תירא כשיגיע הש"ץ לאת ודע שאינ' מקבלה ולא מיסוד החכמה:
בק"ש קבלתי לאמור אמן שמע ישראל בצבור ולא אל מלך נאמן בין ביחיד בין בצבור ואל תשגיח במררי"ק שכתב שיש לאומרו אל מלך נאמן:
כשאני מתפלל ביום פטיר' אבא ז"ל חוזר אני בסוף אני יי' אלהיכם שהם ג' תיבות בלתי אמת להשגי' רמ"ח תיבות שבק"ש ולסמוך אות לאמת אבל לא שמלת אמת שאינו מק"ש ימלא תיבו' של ק"ש וכן מצאתי בספר ק' שערים בשם מקובל אחד.
קודם התחלת י"ח אומר אני יי' שפתי תפתח ופי יגיד תהילת' ולא יותר אפילו בתפילת מנחה ותפילת מוסף והפסוקים שאומרים דהיינו כשהש"ץ אומ' יתגדל או אומרים ועתה יגדל נא כו' וזכור רחמיך כו' וליתברך אומרי' יתברך כו' אומ' אני אילו הפסוקים אפילו בתפילת יוצר ואין אני חושש להפסיק בין ישתבח ליוצר אור דלא אסרו להפסיק אלא מילת' דברי ובטלה אבל הבאי שבח מעין המאורע פשיטא דשרי אבל בתפילת ערבי' דבעינן סמיכת גאול' לתפילה אין אני אומר ואף שהרשב"א היקל בתשובה בעניין סמיכ' גאולה לתפילה בתפילת ערבית שהיא רשות אכן כבר כתבתי בפ' במה מדליקי' בחיבורי הגדול שאין חילוק.
בתפילת י"ח אין אני אומר רפאינו יי' אלהינו כמו שכתוב בסדורי' קדמונים אלא רפאינו יי' ונרפא כי פסוק הוא בירמי' רפאני יי' וארפא וגומ' רק ששינו מיחיד לרבים וכן אין לומר ראה נא בענינו אלא ראה בעניני וכן אמר הפסוק ראה עניי ועמל.
בברכת השנים אני אומר ושבעינו מטובך לא מטובה כי השביעה שמתברך המזון בבני מעים אינו תלוי בגידול הארץ אלא בברכת יי' שישפיע השובע מאתו כדכתיב השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך וגם ברכת טוב שייך בקב"ה דכתי' יפתח יי' לך את אוצרו הטוב.
קבלת תענית מאתמול מקבל אני בתפילה בשומע תפילה בלב לחומר' קצת כשמואל אבל לא בפה משום חשש הפסק לחומרא כרב אכן באלהי נצור מקבלה אני בפה הריני בתענית יחיד מחר לפניך יר"מ שתקבלנו באהבה וכן כתוב הסמ"ק בשם ר"י שקבל באלהי נצור:
בסוף תפילת י"ח רגיל אני לומר אחר סיום אלהי נצור מלכינו אלהינו כו' וקבלה שרש"י היה רגיל לאומר' ואח"כ הגדה דשמואל כל האומר ד' דברים כו' עשה למען שמך כו' ואחר כך י"ר כו' שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים כו' והוא צלות' דרבי' הקדוש כאש' כתבתי לעיל.
בעלינו לשבח קבלתי לומר ומושב יקרו כו'.
במה מדליקין אני אומר בכל שבת אפי' חל י"ט בששי והארכתי בספרי בפ' ב"מ בנוסח של אמר ר"א אמר ר' חנינא כו' יש בו חסרון אצל כל בניך כו' אל תיקרי בניך אלא בוניך וכן איתא להדיא בגמרא סוף הרואה ואני רגיל שלא לאומרו כל עיקר משום דלא נתקן לומר אלא משום הקדיש וכמו שפסק מהרי"ל בסיום המסכת' כשאין פסוקים להגדות באותה הלכה שיאמ' מקוד' האי מאמר דאמר ר' אליעזר כו' וא"כ אנו שנוהגין לומר עלינו לשבח קודם קדוש א"כ אין אני צריך לו וטוב לדלגו כדי שלא יאחר מלשמוע הקדיש בפרט מאחר שהצבור ממהרין לסיים במרוצה:
בתפלת אל אדון אומ' אני ברוך ומבורך בפי כל נשמ' ולא אומר ברוך הוא כדי שיהיה רק י"ה תיבו' דומי דכרוז הראשון שהן ה' ה' תיבו' והחרוזי' האמצעיות ד' ד' תיבות ע"כ יש לומר חסד ורחמים לפני כבודו או חסד ורחמים בכסא כבודו כדי שיהיה ד' תיבות וטוב לומר לפני כבודו ולדלוג כסאו שהרי בחרוז שלפניו אמור זכות ומישור ליפני כסא.
בתפילת ר"ח ר"ח לעמך נתת כו' אני אומר זכרון לכלנו יהיה וכן הוא בסידורים מדויקין וכן הוא ברמב"ם ואח"כ אומר אני ואת מוסף ר"ח וכן בכל תפילת מוסף אומר ואת מוסף שהרי על מה שלמעלה מוסב וכן כתב מהרא"י ובנוסח ומנחתם ונסכיהם מדלג אני ונסכיהם כי נראה בעיני שט"ס הוא שאם בא לפרש כמדובר גם על הנסכים היה לו לומר אחר כך ויין חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש ושעיר לכפר כו' אלא בודאי דוקא המנחות בא לפרש כמדובר ממש והנסכים מקצר ואומר ויין כנסכו והאמת שבפרשת פנחס נמי מפרש כל המנחות בכל פעם והנסכים אומר כמשפטם או ונסכיהם לבד כדרך הכתוב פה וכן עיקר.
עוד אחת בעניין הקידו' של שמיני עצרת וה"ה בתפילה כתבו המנהגים שאין לומר חג כי בקרא לא כתיב חג ובמהרי"ל כתב וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו כדאמר' בריש יומא מי איכא מידי דרגל לא בעו פריש' טפל דידיה בעי פריש' ואפי' למ"ד רגל בפני עצמו היינו לעניין פז"ר קש"ב אבל לעניין תשלומין תשלומין דראשון הילכך האומר את חג יום שמיני כו' טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג כשאר חגים ע"כ וקשה לי הלא ליכא למיטעי אף כה"ג דאי הוי חג ממש הוה אומר את יום חג כו' כמו שאר רגלים וק"ל והכי עדיף טפי כשאומר את חג יום שמיני משאומר יום שמיני חג העצרת שאינו מפסיק מלה זרה בקרא דכתיב יום שמיני העצרת והרוצה לצאת ידי כולם יאמר את יום שמיני העצרת חג הזה וכן אני נוהג:
אלו הדברים שחדשתי ואף אם מצער היא ותחי נפשי בהן ולא היה לי עת להאריך ולהרחיב הדברים כראוי כי טירדת הזמן יבהלוני ושלום: דברי שלמה לוריא:
חידושי סדר של פסח: בליל השמורים בנוסח ההגדה וברכותיה והנהגת' כתבתי כולן בחרוזה חתימת שמי והוא כתוב וחתום באו צרותי ע"ש: והתחינה שתיקנתי תמצאנה הועתקת בכמה סידורים: