שו"ת מהרש"ל/סימן סג
שאלה פעם אחת שכח החזן מלומר ענינו בתענית ציבור עד שהתחיל ברכה אחרת והיה בדעת המנהיג שיכלול אותה אח"כ בשומע תפילה כדרך שהיחיד כוללו ושוב שכחו גם לשם עד שסיימו שומע תפילה. אם ראוי לקובעה אחר עושה שלום בברכה בפני עצמו או לכוללו באלהי נצור בלא חתימה כמו יחיד:
תשובה פשיטא שאם שכחו מלכלול אותה בשומע תפילה שהש"ץ אומר' בברכה אחר סיום התפילה קודם אלהי נצור שהרי יש גדולים שעלה בדעתן אפי' ביחיד ששכח לומר ענינו שיאמרה אחר י"ח בברכת חתימ' ואין זה כקובע ברכה לעצמו מאחר שכבר סיים י"ח א"כ בציבור כ"ע מודים דשרי ואפילו מאן דפליג ביחיד היינו משום דלא נותן לו רשות לקבוע ברכ' בפני עצמו אבל ציבור שיש להם רשות לקבוע ברכה בפני עצמן פשיטא שאומר' הש"ץ בברכה ולכאורה היה נראה לאומר' בכל מקום שנזכר בפרט לפירוש רש"י שפי' להדיא שאמצעיות אין להם סדר ואפי' לדעת הר"י ורשב"ם שחולק ואומר שיש להם סדר מ"מ יש לחלק ולומ' היינו דוקא שלא לשנות אותם ברכות שבאמציעות שכולם על הסדר ניתקנו אבל ברכת ענינו שהורשה לציבור לקבוע ברכה בפני עצמה בכל מקום שירצו יכולין לקובעה אלא שלכתחילה קבעוה בין גואל לרופא אבל לא לעיכוב שאם היה אפילו לעיכוב משום שאין להפסיק בין אמצעיות כל עיקר א"כ למה נגיעו ברכות גאולה ורפואה שיכולים להפסיק ביניהם אבל מה אעשה שהתו' והמרדכי והטור כולם כתבו שלדעת רשב"ם דהילכת' כוותיה אם שכח ש"ץ ענינו שאינו חוזר שאם היה חוזר צריך לומר ענינו ואח"כ רפאינו וכל הסדר וזה אי אפשר וא"כ הוי ברכה לבטלה כיון שאין מחזירין על ענינו חלילה לחלוק על כולם גם מצאתי לי סעד לסברת' כי מנהג אבותינו תורה היא ובודאי הם ידעו למה קבעוה בין גואל לרופא ושם הוי מקומה על הסדר ולא בע"א ותדע שהרי ראוי להקדימה והיה ראוי לאומרה לפי סברתינו בין ברכת תשובה לסליחה יותר ממה שנאמר בין גאולה לרפואה או לאומרה מיד אחר סלח לנו בין סליחה לגאולה והוה עדיף טפי שהרי אחר סליח' היא מקומה ממש שהרי כבר הופיע בברכת סלח לנו סליחות ותחנונים וסמוך לגאולה שלאחריה הוי נמי מקומה שהרי קבעו בלאו הכי אחר ברכת גאולה בסמוך לה ולמה אחרוה וקבעוה בין גואל לרופא אי לאו דקים להו דהכא הוי מקומ' כי תעלומת החכמה היתה גלויה להם ממנהג קדמונים אנשי כנסת הגדולה ומ"מ טוב הוא לכוללה בשומע תפילה שכך הוא מקומה ביחיד וזו עדיף וכן מצאתי כתב בשם המנהיג דהכי עדיף לכתחילה: