שו"ת מהרש"ל/סימן סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלה בארצות החום אי שרי לגלגל ביצה על גג רותח כדי שתצלה ונאמ' מאחר שהוא תולדות חמה שרי למיעבד כך בשבת או לא וכן אי אסור להטמינה בחול ובאבק דרכים מבעוד יום או אסור בשבת אפי' לגלגל:

תשובה יראה דהאיך קדמיית' שרי והנך תרי אחרינ' יאסור וצריכין אנו לדקדק היטב בשמעת' דבירה דתניא בברייתא דפ' כירה רשב"ג אומר מגלגלין ביצה על גבי גג רותח ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח ואף דאיכ' לאדחוי ולומ' דרשב"ג סבר כר' יוסי דס"ל תולדות חמה שרי ופליג את"ק דאסו' להפקיע ביצה בסודרין שהוחמו בחמה והלכה כת"ק וא"כ ממילא הכל אסור וכן משמ' מלשון הרמב"ם להדיא שכתב וז"ל המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהן חמים מפני השמש אעפ"י שנצלו פטור שתולדות חמה אינה כתולדת האש אבל גזרו עליהם מפני תולדות האור ע"כ אלמא דס"ל דלא צריכה תו להני טעמי דשמא יטמין או שמזיז עפר איליבא דהלכתא אלא הלכה כת"ק שהכל אסור משום תולדות חמה דגזרינן אטו תולדות האור וא"כ ה"ה גג רותח נמי אסור אכן כי דייקת שפיר בסוגיא תמצא דרשב"ג איליבא דהילכתא הוא דמסקינן אמתניתין דהתם ולא יטמנ' בחול מ"ש רישא גבי הפקעות סודרין דפליג ר' יוסי ומ"ש הכא בסיפא דלא פליג רבה אמר גזירה שמא יטמון ברמץ רב יוסף אמר מפני שמזיז עפר ממקומו מאי בינייהו עפר תיחוח דשמא יטמין איכא ומזיז עפר ליכא מתיבי רשב"ג אומר מגלגלין ביצה על גבי גג רותח כו' בשלמא למ"ד שמא יטמון הכא ליכא למיגזר אבל למ"ד מפני שמזיז ליגזור נמי בהא ומשני סתם גג לית ביה עפר וא"כ שמעינן דסוגיא דשמעתא אליב' דהלכת' קאי דאל"כ כל הני שקילות' וטירות' למה לי מאח' שאינה אליב' דהילכת' ולדעת הת"ק בכל עניין אסור וכ"ש שקשה על הרי"ף למה הביא האי מאי בינייהו מאחר שאינה לפי הלכתא ודוחק לומר דאשמועינן התלמוד בהאי שקילות' דבעפר תיחוח לא שייך לומר מזיז עפר וחופר גומה וחידוש הוא בדין דבביצה פ"ק משמע דבעפר דתיחוח לא שייך עשיית גומה וצריכין לחלק ביניהן כמו שחלקו התו' בו' דס"ס קשה למאי איצטריך למיכתבה הך איתיבי כו' מאחר דליכא ביה נ"מ בין אם יעלה בתיובת' או לא ועוד מאחר דתלמודא בא להשמיע לנו דבעפר תיחוח לפעמים לא שייך ביה עשיית גומא וכמו שחילקו התו' א"כ הוה ליה לתלמודא לפרש אלא בע"כ צריכא למימר דפשיטא ליה לתלמודא לחלק בהכי א"כ מאי חידוש אשמועינן בהך שקילות' וכ"ש שהוא דוחק על הרי"ף שהיה לו לפרש ולומר שמעינן מהפ' דבעפר תיחוח לא שייך עשיית גומא כו' שכך דרכו של הרי"ף בהלכתיו אלא בודאי האי מאי בינייהו כו' אליבא דהלכתא הוא וכמו שאפרש ועוד קשה לרבה ולרב יוסף גופא דפליגי בהני תרי מאי בינייהו כי דוחק לומר דאיכ' בינייהו איליב' דר' יוסי מאחר דאין הלכה כמותו הדרן קושיא לדוכתא ס"ס מאי בינייהו בפלוגת' בשינוי טעמים הלא בין למר ובין למר הכל אסור משום תולדות חמה אלא בודאי כולהו איליבא דהילכתא קיימי דאף הת"ק ס"ל דכה"ג תולדות חמה שרי דהא לא אסר הת"ק תולדות חמה אלא משום גזירה אטו תולדות האור דהיינו סודרי' וכדפי' רש"י מאן דחזי סבר תולדו' אור הוא והוחם סודר זו אצל האש ור' יוסי פליג ואמ' שאין לחוש לזה כי אין דרך להחם הסודר כ"כ אצל האש דמתיירא שמא ישרף וכמו שפירשו התו' והר"ן אבל חול ואבק דרכים דליכא למיחש להני אפילו לת"ק שרי וכ"ש גג שרותח דשרי וא"כ צריכי' לומר הא דכתב הרמב"ם לעיל אבל גזרו עליה מפני תולדות האור לאו דווקא אחול ואבק דרכים קאי אלא אסודר והדומה לו וכיילינהו בחד שיטה משום תחילת דבריו שכולהו פטורים מפני שתולדות חמה נינהו אבל לעניין איסור יש להם טעם בפני עצמן אף שדוחק הוא קצת מכל מקום עדיפא לי לפרש כך מלומר שלא דקדק בסוגיא כמו שדקדקנו ואף אם תאמר הרמב"ם לא ס"ל כדקדוק שלנו ומפרש גזיר' משום תולדות האור דלא כפי' רש"י אלא ר"ל מאן דחזי שמותר תולדות חמה יאמר דתולדות האור נמי שרי דלעניין תולד' ס"ל להוראה שאין לחלק ביניהן דס"ס שניהן הוחמו ע"י דבר אחר ותולדת בישול הוא אכן הרא"ש בע"כ לא ס"ל הכי שהרי כתב בהאי שמעתתא וז"ל מדפריך מהאי ברייתא דמגלגלין אמתני' דלא יטמנה בחול ובאבק דרכים משמע דאין חילוק בין גלגול על גבי חול זבין הטמנה לתוך החול ואפי' לגלגל על החול בשביל שתצלה בתוכו אסור ואי ס"ל דרבה ורב יוסף איליבא דרבי יוסי קיימי אבל לת"ק דהלכה כוותיה הטעם משום תולדת חמה הוא דאסור א"כ מאי נפקותא בהאי פיסקא פשיטא דהכל אסור לת"ק וא"ל הא דברי הרא"ש בלאו ה"נ אינו מיושב דכל מה שדקדק הוא דוקא לרב יוסף דס"ל משום מזיז ומ"ה אין חילוק דלעולם הוא מזיז אבל לרבה דהלכתא כותיה לגבי דרבי יוסף וס"ל משום יטמין יש חילוק גדול ביניהן והתוספות נמי כתבו להדיא דלרבה דס"ל משו' יטמין גלגול על גבי חול שרי נרא' בעיני לישבו דס"ל להרא"ש דאף רבה ס"ל הא דרב יוסף משום יזיז אלא שהוא הוסיף בטעמו דשמ' יטמין לאסור אף בעפר תיחוח או לאסור אף מבעוד יום אבל לעולם היכא דלא שייך שמא יטמין כגון גג רותח דאית ביה עפר ס"ל נמי דאסור כדברי רב יוסף ואם כן שפיר איכא נפקותא בהאי פיסקא דבכה"ג אפילו לגלגל אסור ומה שנקט הרא"ש בדבריו לגלגל על החול דברי רב יוסף תפס וה"ה לרבה על גג רותח דאית ביה עפר ואף שהתוספו' כתבו על הא דמסיק איכא בינייהו עפר דה"ה דהוה מ"ל איכ' בינייהו גג רותח דאית ביה עפר וכו' אלמא דס"ל לחו' דרבה לא ס"ל הא דרב יוסף משום מזיז עפר הרא"ש לא ס"ל הכי וסבר דמשום שמזיז עפר לא פליג ולאו משום איסור טלטול מן הצד שהוא דלא כהלכתא אלא משום דמרחיב גומא והוי חופר ואסור לכ"ע וכמו שפי' רבינו תם הטעם בספר הישר ויש לו סעד לדברי הרא"ש דרב' אית ליה נמי הא דר' יוסף דאל"כ אמאי נקט הא דעפר תיחוח לרבה אסור ולרב יוסף שרי אמאי לא נקט נמי הא דגג רותח ואית ביה עפר דלרב יוסף אסור ולרבה שרי ואיכא נמי נפקא מיניה איליבא דהלכתא בשלמא הא דלא נקט איכא בינייהו מבעוד יום דלרבה אסור ולרב יוסף שרי וכן עפר מוכן לאידך פי' דר"ת איכא למימר שפיר חד מינייהו נקט ר"ל דלרבה אסור ולרב יוסף שרי וה"ה כל הני אבל הכא שהוא דבר חילוף דלרבה שרי ולרב יוסף אסור ה"ל למנקט תרווייהו אלא בודאי אף רבה מודה לרב יוסף וא"כ ע"ו דברי הרא"ש שפיר ולעניין הלכה נראה כדברי הרא"ש לא מיבעיא מה שכתבתי להחמיר דהיינו לאסור בגג רותח דאית ביה עפר ואפילו לגלגל ואף שהטור לא הביאה אפשר משום דלא שכיחה אלא אפי' במה שכתבתי להקל דשרי על גג רותח היכא דליכא עליה עפר נראה בדבריו באף את"ל שהרמב"ם חולק וס"ל דלדברי הת"ק אסור מכל מקום דברי הרא"ש עיקר כי הסוגיא אזלא כותיה כדפרי' ובעבור שידעתי שהלומדים אשר בזמנינו אין משגיחים בכל אלה ואין נותנין לב להודות ואין חילוק ביניהן בין הוא דוחק או רפוי ע"כ אביא ראייות גדולות ועצומות דהכי הלכת' חדא מדפרי' תלמודא מאי בינייהו ומשני עפר תיחוח איכא בינייהו דלרבה אסור ולרב יוסף שרי ואם כן נפרש שכל זו איליב' דרבי יוסי קיימא אבל לת"ק דהלכתא כותיה ליכא בינייהו מידי א"כ ה"ל לשנויי דאיכא בינייהו מבעוד יום דלרבה דאמר משום יטמין אסור אפילו מבעוד יום דומיא דהטמנה ובמעשה דאנשי טבריא דעליה קאי ולדברי רב יוסף דאמר משום מזיז אם כן דווקא בשבת אסור אבל מבעוד יום שרי ומעשה דאנשי טבריא בע"כ ארישא קאי כדאיתא בסוגיא כו' וכמו שכתב הרא"ש להדיא וכן יראה מדברי התוספות כמו שכתבו דאיכא בינייהו טובא כגון גג דאית ביה עפר כו' וכגון מעשה דאנשי טבריא דשייך יטמין ולא שייך יזיז ר"ל נמי האי בינייהו שפיר דאל"כ לא אשכחת במעשה דאנשי טבריא איכא בינייהו דכ"ע מודים ביה דאסור ובלי שום ראייה מדברי פוסקים בע"כ איכא בינייהו מבעוד יום מאחר דאסור משום שמא יטמין ברמץ כ"א מבעוד יום נמי אסור דומיא דהתם אלא בודאי ס"ל לתלמוד' דהאי עפר תיחוח נמי איליבא דהילכתא וחד מינייהו נקט וגם רבותא קמ"ל דאפילו בשבת גופא אשכחת מידי דאית בינייהו ועוד תדע דהכי הילכתא דאל"כ אלא הני טעמא אליבא דר' יוסי קיימי וא"כ מה שנ' במשנה לא יטמינה בחול ובאבק דרכים יהיה כדברי הכל ומחולק בטעמי' דלת"ק אסו' משום תולדות חמה ולר' אסור משו' שמא יטמין או יזיז וזהו דוחק ועוד לא ה"ל למיתני כדי שתצלה ומשום תולדות חמה אלא אפילו ביצה צלויה כבר ה"ל לאשמועינן שאסור להטמין בחול ובאבק דרכים כדי לשמור חומ' משום שמא יטמין או מזיז דדוחק לומר שת"ק לית ליה הני טעמים דר' יוסי אלא משום תולדות חמה לחוד ועוד פריך בסוגיא מדברי רשב"ג ארב יוסף דאמר מפני שמזיז כו' דילמא ס"ל לרשב"ג בת"ק אלא בודאי בין לר' יוסי בין לת"ק אינו אסור אלא משום שמא יטמין או מזיז ולא משום תולדות חמה כדפרי' דלא שייך ביה גזירה דתולדת האור ומ"ה אין חילוק בין צלויה כבר או כדי שתצלה ונקט התנא דבר המצוי דהיינו כדי שתצלה ועוד שאם אתה אומר דאסור לת"ק משו' תולדות חמה א"כ אין חידוש בזה דהא כבר אשמועינן ת"ק ברישא שתולדות חמה אסור אלא דווקא לר' יוסי וא"כ היה לו לשנות כלשון ר' יוסי ומודה ר' יוסי שלא יטמינה בחול כו' או בלשון ושוין כו' אבל מאחר דכת' בלשון סתמא משמע להדיא שהוא דברי ת"ק אלא שר' יוסי אינו חולק עליו כדמסיק תלמודא לעיל מ"ש סיפא דלא פליג ר' יוסי וא"כ מאי קמ"ל ת"ק בזה שהוא אסור א"ל כדפרי' דלא שייך ביה איסור תולדות חמה ועוד יש לי ראייה מן הירושלמי דפ' כירה דמסקינן התם תמן אמרינן חמה מותרת ותולדות חמה אסורה ורבנן דהכא אמרי בין חמה בין תולדות חמה מותרת ואח"כ אומר מתניתא פליגא על רבנן דהכא דתנן לא יטמינה בחול ובאבק דרכים ומשני שני' הוא שעושה חריץ פי' ומשום חופר גומא ותימא מאי קמשני הא ת"ק לקמן דלא ס"ל האי שינוייא דהא אוסר הפקעת סודרין ברישא משום תולדות חמה והלכה כת"ק דהוא סתמא והלכת' כוותיה וגם על המקשה קשה אמאי קפרי' מסיפ' ולא פרי' מריש' דאוסר הת"ק ואם נאמר דלא חש תלמוד דירושלמי במה שחולק הת"ק על רבנן דהכ' דנוכל לומר אינהו סברי כר' יוסי דמתיר אלא מסיפא פריך שהוא דברי הכל ומ"ה הוצרך לומר שני' כו' זה אינו דא"כ מאן דקארי ממתניתין ולא ידע האי שניא אמאי לא קארי מרישא לסיפא דברישא פליג ובסיפא לא פליג והוא דברי הכל אלא בודאי רבנן דהתם ורבנן דהב' לא פליגי אלא בתולדות חמה כגון גג רותח והדומה לו דלא שייך למימר גבייהו מאן דחזי סבר שהוחמו באור דרבנן דהתם סברי אפ"ה אסור משום דגזרינן אטו תולדות האור ר"ל שיבא להתיר אף תולדות האור ורבנן דהכא לא ס"ל האי סברא וקשרו כל תולדות חמה כה"ג ולא חסרי אלא הפקעת סודרין וכדפרישית ופריך מסיפא דאפילו תולדות חמה כה"ג אסרו רבנן ולא ידע דרבי יוסי מודה בסיפא וסבר דכולא דברי ת"ק וקמל"ן בסיפא דאפילו תולדות חמה כה"ג אסור והילכתא כת"ק שהוא סתמא ומשני שניא משום דעושה חריץ אבל תולדות חמה כה"ג שרי וכן הלכה מסקנה דמילתא לגלגל על גג רותח בלא עפר שרי ואם יש עליה עפר אסו' ולהטמינה בחול ובאבק דרכים אפי' מבעוד יום אסור ואף אם היא צלוייה כבר אלא כדי לשמור את חומ' אסור: