שו"ת מהרש"ל/סימן מה
שאלה אשה שתבעה מבעל' שיתן לה מזונו' ומאכלו' הטובי' באותן ג' או ד' שבועות שהן אחר הלידה שדרך הנשים לשכוב במטה מעת הלידה ד' שבועות ולשכור לה משרתת כדרך הנשי' שלנו והוא לא רצה אי כייפינן לי' או לא.
תשובה יראה שלפי הסברא היא חשוב' כחול' אפי' כחולה שיש בו קצת סקנה מעת הלידה כל ל' יום וכן אמרו חז"ל לעניין תענית שאינן משלימות אפילו באות' חמשה תעניות חוץ מי"כ וט' באב ואם צריכה לאכול אינן מתענות כלל וכן לעניין נעילת סנדל ביום כיפורי' וכן אמרו בפ' מפנין לעניין איסורי שבת אמר שמואל חיה כל ל' יום ונראה נמי לעניין שצריכה וצריכה רפואה ושמירה אף שלפי הגמרא דפרק הכונס משמע שאינו צריך דאמרינן בגמרא חד אמר נכי חייה וחד אמר נכי מזוני וקאי אדמי ולדות שצריך לשלם לבעל שמנכה לו מה שהיה צריך הבעל ליתן שכר המילדות משמע הא לאחר לידה לאו כלום וכן למ"ד נכי מזונות פרש"י שצריך להוסיף על מזונות אשתו בימי קשוי' כו ע"כ משמע שלאחר קישויה אינו צריך להוסיף ולאו כלום מכל מקום אני אומר שאין להבי' ראייה מימות הראשונים שהיו בריאים וחזקים כדמשמע התם בסוגי' מאן דאמר נכי מזונות אכל נכי חייה לא משום דאמ' אשתי דידי פיקחה היא לא מיבעי ועכשיו לא נשמע כעין זה ובוודאי אפי' אי טעין גברא הכי האידנ' לא שמעינן לי' דלא שכיח כה"ג והדין משתנה לפי ראות עיני הדיין בכל עת ובכל זמן כאשר כתב האשיר"י אפועלי' שתבעו שכרן בו' בב"ק וגם לעניין בגדי' בהלכות נשי' צח' הסמ"ג שהתו' היה דר במקו' כו' וגם ידוע שכמה נשי' אי לא מנטרו' עצמן באכיל' ובשתייה כראוי שלעול' אינן יולדו' וחולו' ואינם חוזרות לבריאות' לכן נראה שעול' עמו ואינה יורדת והכל לפי המנהג וצריך לשום כמנהג אשה בינונית באות' מקום ועו' מצאתי כפרנס שכולם הדרי' בח"ל חשבינן כחולי שאין בהם סכנ' ולכן התירו הרב' שבותים לעניין שבת כו' ק"ו בצירוף הלידה דחשבינן כחולה וצריכה שמיר' ונטירה: דברי שלמה לוריא: