שו"ת מהרש"ל/סימן מ
שאלה האיזמל שמלין בו בשבת אי שרו לטלטלו או להצניעו מיד אחר המילה כי נמצא כתו' בדרשו' מהרי"ל שנהג בו איסור:
תשובה יראה דשרי לטלטלו או להצניע אע"ג היכא דליכא מילה בוודאי אסור לטלטלו משו' מוקצה דחסרון כיס כמו סכינ' דאושכפי דמודה בה רבי שמעון דאסור מ"מ הכא שרי דהא מסקינן בפר' אין צדין ללישנא בתרא דהילכתא כוותיה דאין מוקצה לחצי שבת דמאחר שהיה מוכן בין השמשות אע"ג דאידחי אחר כך מ"מ היכא דחזר ואיתחזי שרי כ"ש זה שלא הודחה כלל אלא שנעשה בו מלאכתו ואין לחלק ולומר דווקא התם הוא דשרי משום דשוב אתחזי ועדיף מהכא דאחר המילה לא אתחזי והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דחייס עליה או נימא דלא הוכן מעולם אלא למילה ולא לדבר אחר זה אינו דס"ס מ"ש מהשוחט לחולה בשבת והבריא פי' והבריא כבר קודם ששחט והוא לא ידע דשרי לר"מ לאכול לבשר חי אף לבריא ואף רבי יהודא לא פליג אלא משום דקניס שוגג אטו מזיד ומשום איסור שבת אבל משום מוקצה לא נאסר הואיל והיה מוכן בין השמשות לחולי לא חשוב מוקצה אפילו לאחר ואף שיש לחלק ולומר דוקא גבי חולה שרגילות הוא שחוזר לחליו ומשו הכי לא הוי מוקצה והוי כמו גומרו בידי אדם דשרי וכן כתבו התוספו' בחד שינוי מ"מ באידך שינוייא לא רצו לחלק בין חולה והבריא וכתבו דמשום אין מוקצה לחצי שבת הוא דשרי לר"מ ועוד מקושיות התו' יש להוכיח דכל כה"ג שהיה מוכן בין השמשות אפילו עבר אח"כ היתירו אפ"ה לית ביה איסור מוקצה שהרי הקשו לשם על הא דמסיק שהיה לו חולי והבריא וא"ת אם יש מוקצה לחצי שבת אמאי שרי לר"מ בשוחט לחולה והבריא כו' משמע להדיא מאן דשרי בפ' אין צדין ואמר שאין מוקצה לחצי שבת שרי נמי כל כה"ג שעבר מלאכתו וההיתר שלו ועוד נראה להקל שהרי כתבו התוספות והרא"ש אפילו למאן דס"ל דיש מוקצה לחצי שבת הני מילי לעניין אכילה אבל לעניין טילטול מודה דשרי ואם כן בנדון דידן שהוא לעניין טילטול פשיטא דשרי ואין לחלק ולומר דמנ"ל דזה האיזמל היה מוכן למול בו שמא בערב שבת בין השמשות היה עומד למול באיזמל אחר ואין זה מן המוכן זה אינו פשיטא לפי מה דק"ל דבמילת' דרבנן אמרי' ברירה ה"נ אמריני' הוברר למפרע שבע"ש בין השמשות היה מוכן איזמל זה למול בו אלא אפי' לא אמרי' ברירה מ"מ לא קשה מידי דלעניין מוקצה לא תלוי בברירה אלא מאחר שבין השמשות היה עומד למול בו ומלו בו כבר יצא מידי מוקצה דאל"כ הבהמה שנשחטה לחולי כו' נמי לימא שמא אותה בהמה לא הייתה עומדת לשחיטה אלא בהמה אחרת אלא ש"מ שאין לחלק אבל מ"מ נראה הכלי שבו החול שמטילין לתוכו הערלה יש בו צד לאיסו' אפילו היה מוכן בין השמשות לכך מ"מ עתה שזורקין עליה הערלה שהיא מוקצה באבן ואסור לטלטל הכלי כל זמן שהיא עליה והוי כמטה שעליה מעות שאסור לטלטלה אפילו לא היו עליה המעות כל בין השמשות אבל מ"מ נראה דשרי משום דבטיל לגבי החול ולא דמי למעות דחשוב ולא בטול אבל הערלה בטלה לגבי חול ולא גרע מכנונא דמטלטלים אגב קיטמא בפרק כירה אף על גב דאיכא עליה שברי עצים משום דבטלים לגבה וכל שכן שהשופר שרי לטלטל אחר שתקעו בו כי כמדומה כימי חורפי ראיתי שנהגו בו אסור ולא ידענא למה שהרי כל היום הוא ראוי לתקוע בו שהרי מחנכין בו התינוקת לתקוע ועוד תמיהני ליוה אסור לטלטל אפי' בשבת מאחר דק"ל כר' שמעון דמוקצה מחמת איסור שרי אפי' באיסו' דאוריית' חוץ מנר שהדליקו בו באותו שבת דדחייה בידים כ"ש במוקצה מחמת איסור דרבנן דשרי: אחר כותבי תשובה זו מצאתי שכת' ר' ירוחם בשם הרמב"ן כדברי וז"ל מותר לטלטל הכלי להסירו לאחר המילה דמאחר שמטלטל הכלי בהיתר והחזירו לאיזה מקום שירצה אף על פי שאין לו תינוק אחר למול: