שו"ת מהרש"ל/סימן לט
שאלה דורון שיש בו חשש צידה או מחובר שהובא לישראל בי"ט ראשון אי שרי ביום שני לישראל אחר דלו ולביתו פשיט' לי דאסרינן כל שני ימים ועד בכדי שיעשו במוצאי י"ט דק"ל כה"ג ורבותינו בעלי התו' שאוסרין וראיית' ברורה דלא דמי לביצה שנולדה בי"ט או להאי צבי דאיתצד בי"ט ראשון שהוא ממילא אבל דבר הנעשה בשביל ישראל אי שרית ליה ביום שני אתי למימר לגוי שיעשה מלאכה בכה"ג כדי שיהיה לו מוכן ליום השני ואף בימי רשי ז"ל רבים היו החולקים עליו עד שכתב בעצמו שכל דבריו לא הועילו לו נגד החולקים עליו אבל בהא מספקא לי אי שרי לישראל אחר ביום שני או לא:
תשובה יראה לי להתיר לישראל אחר ביום שני לאחר בכדי שיעשו ואף שאחד מן החכמים חלק עלי לאסור כפי דברי מהררא"י בת"ה שנוהגין להחמיר בדברי הסמ"ק שכתב לאסור בשני הימים אף לאחרים אבל לא נכנס לעומק ההלכה מקור נובעו בדין דורון ההובא לישראל כו' אלא אח' שכך מצא בספר מהררא"י ואני ת"ל לא כן הורגלתי מעודי אלא לעול' אני חוזר וחוקר להכנס בעובי הקור' עד שארדוף ואשיג שורש של העניין גם בזו חקרתי ובדקתי אחר תוכן העניין כפי אשר היית' ידי משגת לבדוק ויגעתי ומצאתי עד שנראה לי פשוט היתר לישראל אחר ביום ב' וזו היא סוגי הגמר בריש אין צדין אמ' רב פפא גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור בכדי שיעשו ואם אין באותו המין במחובר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר והא דצרי' להמתין לערב בכדי שיעשו פי' רש"י בערב ראשון של י"ט שני קאמ' והטע' משו' שלא מהנה ממלאכת י"ט ומ"ה בערב ראשון מותר אעפ"י שהוא י"ט ממ"נ אם חול הוא הרי המתין בכדי שיעשה בחול ואם קודש הוא הרי נלקט בחול והקשו ר"ת ור"י על דבריו מהא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי הא נהנה ממלאכת שבת כו' אלא עיקר הטעם שצריך להמתין בכדי שיעשה גזירה שמא יאמר לגוי להביא לו בי"ט כדי שיאכל בערב ומיד ומשו' האי טעמ' צריך נמי להמתין עד הער' השני בכדי שיעשו דחיישינן שמא יאמר לגוי להביא בי"ט ראשון כדי שיאכל בי"ט שני והנה כבר רבותינו בעל התו' וכל האחרונים פסקו הלכה למעשה לאסור כל שני הימים ובעינן בכדי שיעשו ביום הראוי לעשייה כדברי ה"ג וכתב הרא"ש דלישראל אחר שלא נעשה בשבילו שרי בי"ט בערב מיד ולא בעינן בכדי שיעשו דלא חיישינן שמא יאמר לגוי להביא לו בשביל אחד דאין אדם חוטא ולא לו אבל לפי רש"י שהוא משום שלא יהנה כו' ה"נ בעינן בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט הנעשה בשביל ישראל: ואף שמודה רש"י בדבר הנעשה מאליו או בעבור גוים דלא בעינן בכדי שיעשו כמו שפי' התו' בפ' בכל מערבין מ"מ היכא שנעשה בשביל ישראל הוא חמו' יותר וצריך להמתין בכדי שיעשו והשת' נבוא לנדון דידן דדורון שהובא לישראל בי"ט ראשון בי"ט שני שרי לישראל אחר ממ"נ לכל הטעמים דאי לפרש"י שרי אף לאותו לישראל ואי לפירוש ר"ת שרי לישראל אחר בערב ראשון מיד ואפילו בכדי שיעשו לא בעינן ואף אם תחמיר ותצרף שני הטעמים להדדי מ"מ לא תאסר לאדם אחר אלא לערב ראשון בכדי שיעשו ותו לא והשתא אפילו נמצא בהג"ה סמ"ק בשם הרב ר' פרץ דורון שהובא לישראל בי"ט ראשון ויש בו חששא דאורייתא כגון מחוב' או צידה אסור לשני הימים ועד כדי שיעשו של ליל מוצאי י"ט אפילו בשני ימים טובים של גליות ואפי' לישראל אחר שלא הובאו בשבילו אסורין וכן הועתק בכלבו מ"מ לא אשגחינן ביה כל עיקר ובטלה דעתו נגד דעת הרא"ש מאחר דלית טעמא למילתיה כמו שפירשתי וא"ל דסבר הר"ף דאיכא למיגזר דשמא יערימו שכל אחד יאמר לגוי שיביא לו כדי שיתן לחבירו וכן יעשה לו חבירו וימצאו מערימים במלאכה דאורייתא או שגזרינן חבירו אטו דידיה מי הוא הנביא שהגיד לו גזירה זו וגזירה חדשה בלי ראייה הוא ולית מאן דאשגח ביה וא"ל שראייתו מדמחלקים בריש אין צדין בדברי רב פפא שהבאתי גבי תחומין בין אותו ישראל לישראל אחר וגבי דורון שיש במינו במחובר או צידה לא חילק משמע דאסור לכל זה אינו ראייה כלל דהתם גבי תחומין שרי לישראל אחר אפילו בי"ט ראשון כמו שפרש"י לעיל בהדיא והכא אסור לכ"ע ביום ראשון משום מוקצה ומה שמותר ביום שני אין בו חידוש דלמה יהא אסור שהרי אין בו שום צד למיסר כמו שפירש"י ואף דעת מהררא"י אינו נוטה כ"כ לאסו' שהרי לא כתב אלא שכך הורה אחד מן הגדולים ואח"כ כתב אמנם אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקבעי להו הך דורון נראה דיש לסמוך אדברי אשיר"י אלמא דלא ברירא ליה לאסור כלל אלא שלא רצה להקל נגד הגדול שהורה להחמיר ומאחר דלא חזינן טעמא למלתי' אמינא דלית אתרא לחומרא דא ואף שתלה עצמו באחד מן הגדולים הלא גם כן מצאתי בשם שני הגדולים להיתר הלכה למעשה הגדול מהרר"ש מוינא פסק הלכה למעשה להיתר דורון שהובא לישראל ויש במינו במחובר או צידה דשרי לישראל אחר ביום שני ומצאתי בקובץ ישן שכך היית' דרשה רביעית שלו וכן הורה הגדול מהר"י סגל הלכה למעשה ועוד אומר אני כי היכי דלא נשוה לגאון עולם דהיינו הר"ף ח"ו טועה או להיות מבלבל דבריו בלא משפט א"כ נאמר בע"כ שלא כיון לאסור לישראל אחר בשני הימים אלא בא להחמיר ולומר שיהא אף לישראל אחר אסור עד בכדי שיעשו לאפוקי מדעת הרא"ש לפירוש ר"ת דאין צריך כלל להמתין בכדי שיעשו ואולי חסר לשם בסמ"ק בכדי שיעשו או קאי אדלעיל מיניה שכת' דבר הניצד מאליו או בשביל גוי שאין צריך להמתין בכדי שיעשו אלא בו ביום אסור משום מוקצה ואם כן נימא כמו כן הדין גבי ישראל שלא הובא בשבילו ומ"ה כתב אפי' לישראל אחר אסורין כלומר בכדי שיעשו אבל ביום שני פשיטא ליה דשרי שאין כאן מקום לאיסורו כדפרישית וא"ל מאי טעמא שאוסר מאחר דק"ל כרבינו תם דהטעם משום שלא יאמר לגוי כו' אם כן גבי ישראל אחר למה לן להצריך בכדי שיעשו דיש לומר תפס כשני הטעמים להחמיר טעם של רבינו תם כדי שלא יאמר לגוי כו' כדי שיהא אסור לו אף ביום שני וטעם של רבינו שלמה משום שלא יהנה כו' כדי שיהיה אסור אף לאחרים בכדי שיעשו ויפה עשה בזה דנהי דקיימא לן כרבינו תם מכל מקום בעינן נמי לקיומי דברי רש"י ז"ל לחומרא מטעמ' דיליה שהוא להדיא בירושלמי בפרק כירה וז"ל מכאן שאתה אומר שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשו כדי שלא יהנה מחמת שבת כלום ותדע שכן הוא כדבריי שהרי הסמ"ג שהביא דברי ה"ג שאסרו הדורון שהובא לישראל בי"ט עד מוצאי י"ט בכדי שיעשו פי' הוא הטעם על דבריהם משום שלא יהנה כו' ואחר כך הביא דעת רש"י שאוסר ביום ראשון כו' וכתב לבסוף שרי"ץ בר שמואל נהג הלכה למעשה כדברי ה"ג והלא כל עיקר טעמו של בעל התו' שאסרו כל שני הימים משום שלא יאמר לגוי כו' ואדרבה סתרו טעם זה של רש"י כדפי' ואם כן איך הו' מערב הדברים והטעמים אלא בוודאי שתופס הטעם של רש"י כדי לאסור אף לישראל אחר עד כדי שיעשו והיינו טעמא משום דאזלינן נמי בתר הירושלמי מאחר שאינו נגד התלמוד שהרי התו' בפר' בכל מערבין הקשו על דבריהם מן הירושלמי ועמדו בתימא ולאותה החומרא כיון נמי הסמ"ק והלך אחר דעת הסמ"ג וזו היא ראייה נוספת על דברינו שלישראל אחר שרי ביום שני דאי אסור לאמר כמו לאותו ישראל א"כ הדר קושיא לדוכתה דלמה ליה לסמ"ג לערבב הדברים ולכתוב הטעם של רש"י בדברי ה"ג שאסרו כל שני ימים דתו ליכא למימר כדי להרויח הטעם זו דבעינן בכדי שיעשו אף לישראל אחר שהרי כל שני הימים אסורים לו ואין חילוק בין לו לישראל אחר ועוד נראה בעיני ראייה ברורה שלא כיון הסמ"ג לאסור כל שני ימים שהרי ממש כמו לשון הסמ"ק כתוב במרדכ"י ככל אותה הג"ה וכתוב לשם ואפילו לישראל אמר כמו כן אסורים לו כדאמרינן בביצה גבי מחובר הכא בשביל ישראל זה אסור לישראל אחר ע"כ וזו לא מצאנו בכל מסכת בינה אלא בע"כ ר"ל מדחילק גבי תחומין בין לו לישראל אחר ולא חילק נמי גבי מחובר דרישא ש"מ דבכל עניין אסורים וזו אינה ראויה כלל שהרי גבי תחומין מ"ה חילק להשמיע לנו שלישראל שרי אפי' בו ביום מה שאין כן במחוב' כדפרישי' לעיל אלא בוודאי שראיית' רק על מה שבעינן בכדי שיעשו ומייתי ראייה כמה שהקשה הרא"ש על דבריו וז"ל והא דלא קאמר נמי ומותר לישראל אחר מיד כדקאמ' גבי מחוץ לתחום כיון דבו ביום אסור לכל משום מוקצה בשביל שעה מועטת דבכדי שיעשו לא חש להאריך עכ"ל והיינו שהר"ף לא תפס תירוץ זה כל עיקר וסבר מדלא קמ"ל נמי דשרי לאחר מיד בערב ש"מ דאסור אף לאחר בכדי שיעשו אלמא דכל איסור שקאמר אף לאחר היינו בכדי שיעשו ואף הלשון מובן כן מדקאמר לאחר אסורין ולא קאמר מתחלה בין לו בין ישראל אחר אלא משמע קצת דקאי אבכדי שיעשו לחוד כדפרישית והשתא עלו דבריו כנים וישרים ס"ד מסקנא דמלתא דורון שהובא לישראל בי"ט ראשון ויש בו חשש מחובר או צידה בי"ט ראשון אסור לכל ואפילו בטלטול אסור עד לערב ואחר הערב שרי בטלטול לכל אלא שאסור לו ולכל ביתו עד למוצאי י"ט בכדי שיעשו ולישראל אחר שרי ביום שני ואף בליל שני לאחר בכדי שיעשו: הנ"ל ע"ד כתבתי והחולק עלי שלא לש"ש: יתהפך פניו כשילי קדירה וכיריים: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא: