שו"ת מהרש"ל/סימן כח

שאלה שבא לפני על אחד שהוציא לעז על בחור א' איך ששכב עם אחותו בעלת בעל במטה אחת ואיך שהוא רוחץ עמה באמבטי אחת ועתה צועק אותו הבחור על עלובנו וכן בעל אחותו תובע עלבון אשתו וזוהי תשובתי:

קול צוחה שמענו מעיר ואבן תזעק מקיר על איש נבזה וצעיר יעקו' כי קטון הוא ובעיר אשר פיו לבלי חק הפעיר בשוט לשון כלי השעיר כאיש מלחמות קנאה יעיר על אח ואחות חרון זדונו הסעיר לכן במר אקונן וכגורי אריות אנעיר וקנאתי באש תבעי' למען בת ציון לא אחשה עד אשר אשיב גמולו בראשו כי לפני עלתה צחנתו ועלה באשו לכן מלקיו' ויסוריו ממנו לא ימושו ואז כל ישראל ישמעו ויחושו ואדברה לפני מלכים ומלותיי לא יבושו גרסינן במסכת קדושין בפ"ק תניא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו וברייתא זו הביאו כל המחברים לפסק הלכה ופירשו התו' דהיינו מדה כנגד מדה כלומר הוא קרא לחבירו עבד שהוא בכלל ארור כנען לכן משמתין אותו דהיינו קלל' ארור כדאמרי' ארור בו נדוי כו' והקור' לחבירו ממזר דמוקי ליה בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות לכן הוא סופג את הארבעים כדין עובר בלאו ועל רשע יורד עמו לחייו לא פירשו מידי אכן בליקוטים מצאתי לפי שבא לקפח מחייתו ולהפסיד פרנסתו דכתיב כי שימיך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו ואם כן מאחר שהכל תלוי במדה כנגד מדה אם כן כל הוצאות ש"ר שמוציא על חבירו שהוא עובר בלאו הוא בכלל מלקות בין קורא ממזר או פסול לבא בקהל או לחבירו בועל עריו' או מחלל שבתות וי"ט גנב וגזלן מלוה בריבית בכולן סופג את הארבעים שהרי רצה להביאו לכלל מלקות ולא תימא דוקא ממזר דחמור שהוא גם כן פסול לבא לקהל לעולם ע"כ החמירו עליו במדה אשר מדד אבל לא בשאר ש"ר זה אינו דהא אם קראו עבד יהא בנידוי דחמור ממלקות כמו שפרש"י אף על פי שעבד יש לו היתר לבא בקהל בשיחרור מה שאין כן בממזר אלא כיוונו חכמים דבריהם שהכל תלוי במדה נגד מדה וכן פסקו בתשובת הגדולים אשר לפנינו עוד כתוב בתשובות שאם קרא לשני אחים ממזרים שחייב מלקות על כל אחד ואחד ואף אם תאמ' שאם קרא לחבירו ממזר בן ממזר שאין חייב אלא אחת לפי שש"ר אחת הוא שהרי אם אביו ממזר הוא נמי ממזר מה שאין כן בשני אחים שיכול להיות שכל אחד הוא ממזר ח"ו והאב הוא כשר נמצא לפי נדון זה דהאי גברא בישא מאה וששים בכתפיה כי נתחייב ארבעה מלקיות שתי מלקיות על האח ושתים על האחות כי היה מנבח על האי בן טובי' כמ"ר קלמן איך שבעל אחותו ח"ו אשת חבר של בעולת בעל של הר"ר יוסף דהיינו ח"ו איסור ערוה ואח"כ איסור א"א ולא תימא דחד איסורא הוא ואין איסור חל על איסור שהרי מחולקים הן לעניין חטאת שהרי הוא איסור מוסיף ואף ר' יוסי דלית ליה איסור כולל באיסור מוסיף כזה שמתחלה היתה אסור' עליו לבד משום אחותו ואח"כ נתוסף בה איסור א"א כ"ע מודו דאמרינן מגו דנתוסף על אחרים נתוסף נמי עליו ואין בזה פלוגתא כמו שפרש"י להדיא בסוף ד' אחין ואל יטעה האדם בדברי המגיד שכתב על דברי הרמב"ם במה שכתב בהלכות איסורי מאכלות אמרה תורה חלב נבלה וחלב טריפ' יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וכי מפני שהוא נבילה וטריפה הותר איסורו אלא אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב כו' והאוכל מחלב נבלה וטרפה חייב שתים כו' וכתב הוא וביאר רבינו מפני שהטעם שהאיסור חל על איסור במוסיף ומכל מקום נרא' דברי רבינו בזה אפילו מאן דלית ליה איסור מוסיף מכל מקום מודה בזה מדכתיב קרא כל חלב נבילה וטריפה כו' עכ"ל א"כ משמע דאף באיסור מוסיף איכא פלוגתא ומיניה נוכיח דהלכתא איפכא דלא אמרינן איסור חל על איסור אפילו במוסיף מדאיצטריך קרא כל חלב נבילה וגו' אומר אני לא דק בלשונו או טעות סופר הוא ונהי שכתב הרמב"ם מתוך שנתוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף נמי על החלב לאו דווקא קאמר שיהא איסור מוסיף דהא אין זה אלא כולל שהרי לא נתוסף איסור בחתיכת חלב ולעולם לא תמנא איסור מוסיף אלא שנתוסף איסור על גוף החתיכה ואם אינו על החתיכה הוא כולל כמו שפרש"י להדיא ומה שכתב הסמ"ג בזה העניין ולזה קורא התלמוד איסור מוסיף טעות הוא והכי הוא במדוייקים ולזה קורא התלמוד איסור כולל והארכתי בביאורים:

ואם כן נמצא שאותו האיש הטיל שתי מומין עובר באח ואחות וחייב ד' מלקיות וילקה בבית הכנס' בין מנחה למערב לפני והוא רחום שני וחמשי ושני וחמישי לפי שעכשיו אין דין מלקות להלקותו עד שכמעט תצא נפשו או להכותו מכות מרדות רק לזכרון בעלמא ואף שהר"ן כתב גבי ממזר סופג את הארבעים שהוא מכות מרדות אפשר לסימנא בעלמא כתב כן כלומר שהוא מדרבנן אבל לא להכות אותו מכות יסורין וכן ראיתי מורין בזמנינו ומכל מקום משום מיגדר מלתא יכולין להוסיף עליו ולכפותו על העמוד ולהכותו מכת מרדות וזה תלוי בראיות עיני הב"ד אשר נקלט לשם אף שלפי רשעתו וטמאתו כפי העדיות אשר הוגבו עליו ראוי להוסיף עליו במכות וערב אני אל המכה שלא יעבור בלא יוסיף כי בא לקלקל בית יוסף' מ"מ הוחלט הדין ביד הדיין כאשר כתבתי:

ואם בא לפדות המלקיות כתבו רוב האחרונים שיש קבלה בידיהם שיכולים לפדות אותן מלקיות הבאים משום ש"ר בשמנה זהו' רייניש והדין עמו שראוי לפדותו שהרי אינו אלא קנסא בעלמא כמו שפרש"י בקידושי' ולא משום שהוציא ש"ר כמו טוביה חטא וזינגוד מנגיד שרבא לא ציוהו להלקותו על הוצאת ש"ר כי אמת היה הדבר אלא שהעיד בב"ד ביחידי ומשום לא יקום עד אחד וגו' אבל שלא בב"ד אינו עובר בלאו זה ומשום לא תענה ברעך עד שקר נמי אינו חייב אלא בב"ד אלא עיקר משום קנסא כדפרי' ולכן הקילו עליו לפדותו בממונו שיש כמה בני אדם שממונו חביב עליהן יותר מגופם וכבודם ובפרט האידנא אכן אומר אני דאין ראוי לפדות את המלקות אלא בהוצאת ש"ר הכאה מתוך מריב' עד כי יחם לבבו וגו' אבל זה המכוער שעשה נבלה זו בתחכולה ובמועצת לבו הרע להפק זממו ורשעתו לקלקל מעיין חתום ולהטיל מום בקדשים כדי שבתו של אברהם אבינו לא תשב תחת בעלה ולאבד צאן יוסף גם בא להקדים אותו קלמן בתפלתו שלא ידבק בבת מינו זוג המשודכת לו משמיא ע"כ אינו ראוי כלל שיפדה המלקיות גם כתבו האחרונים מי שחטא בהוצאת ש"ר ושנה וחטא שוב אין מניחין אותו לפדותו א"כ לפי הסברא האי גברא בישא שנה ושלש ובא לתלות קלקולו בחסידי הארץ כדי לחזק הקול שלא יחלש ויתבטל ק"ו שאין מניחין לעדותו:

ומ"מ יודע אני בעו"ה שבזמנינו נקלה הדין ואין כח ביד הדיינים להעמיד הדין על בוריו מפני אימת הדילטורין שביניהם שמתיראים להכותו וע"כ באם אי אפשר להורידו ולכפותו אזי ישיתו עליו כסף ככה כפי אשר קצבתי והוא למתבייש וההוצאות שהוציא הר"ר יוסף על ככה כמדומה דלא גרע ממוסר דדיינינן ליה לשלומי משום דקלייה בדבורא ה"נ בהאי נדון שלפי דבריו היה מחוייב ח"ו להוציא את אשתו ולהחזיר לה נדוניית שהוא בעין ואם כן בא להציל את נפשו ואת נפש ביתו עד שפרשו השמלה ונמצאו דברי המנבח שקר ואם כן למה לא ישלם כל הוצאתיו אשר יברר ולפי מה שפי' ר"ת דעשו תקנת נגזל במוסר היכא דלא מכחיש ליה ודבריו קבענו לפסק הלכה וכן פסק בספר החפץ והארכתי בזה בפ' הכונס ה"נ על מה שיטבע הר"ר יוסף כמה הוציא על זה צריך המנבח לשלם:

ואף אם עשה כל אילו והקריב כל אילי נביות לא יכופר לו מאחר שלא יקבל המלקיות כדינו א"ל שיעמוד בב"ה ביום הכניסה קודם הוצאת הספר מן ההיכל ויקח שני נרות צבועים שחור לאוושא מלתא וגם הוא ילבש שחורים ויאמר בלשון זה שמעו רבותי כי חטאתי לה' אלהי ישראל ונגד כבוד אשת חבר שהיא כחבר פלונית ונגד כבוד אחיה כמ"ר קלמן כי פשעתי וסרחתי נגדם וכל אותן הדברים שכתבתי או דברתי עליהם הם שקר וכזב ובדיתי אותן מלבי כדי להכעיסם ולנקום נקמתי מהן והייתי ראוי לכמה מלקיות אלא שהב"ד חסו עלי ונתנו אותי לפדיון ע"כ אני מבקש סליחה ומחילה וכפרה מה' אלהי ישראל ואחר כך מהם שימחלו על כל מה שפשעתי נגדיהם: ושוב ראוי לב"ד שיגזרו על הש"ץ שיכריז ברבים שזה הפלוני עשה מחילה על ניבוחו ושרבוב לשונו ויהא כל אדם נזהר ונשמר בחרם הגדול שלא להזכיר עוד אותה הנבלה מפיו אפילו ברמז ושאר ענייני תשובה ותעניות אשר מחוייב המגדף ראוי לאותו ב"ד לסדר לו תשובה הגונה באולי ישוב חרון אף ה' מן האיש ההוא כי בודאי אם לא ישוב בתשובה שלימה להכניע לבבו הרע אז תצא להבה מבית יוסף ותאכל את בית יעקב עד יסודותי' ויהיה בית יעקב לאש לא נפח ח"ו: וכל מה שכתבתי אינו אלא דרך העברה והכל תלוי בכבוד אדונינו שאירינו הגאון המופלג המאיר עיני ישראל בחכמתו ובתורתו מהר"ר מאיר נר"ו ובצירוף בנו גבור כארי ארי בן ארי מהר"ר יודא י"ץ אשר ראיתי במגילתו שכתב לשאירינו הגאון מהר"ר משה איסרלז י"ץ שתאב הוא מתי יבא דברי באותו העניין להשיב לו כפי רשעתו אשר עשה ולכן באתי גם כן בקצרה: להודיע עליו דין גערה ולהורידו אל השערה: ולדונו במארה: עד אשר יבקש התרה: ואם ימאן לשמוע: אזי נוע ינוע: בלתי מרגוע: עד אשר לא ימצא פמהו לרוע: מקול שופר ותרועה: פעמים בשבוע: ואם לא יחדל: אז מעדת הגולה יבדל: ולהרחיקוהו בכל הקהילות בקולי קולות: ולהרים קול עליו בנחש: אשר ילך בלי לחש: ועוד אחרת: תבא עליו קללת ממארת: ומיתת מרגלים תהא מיתתו וקבורת חמור תהא קבורתו ובשבט פשעו ובנגע עונו יתנוול עד אשר ימות כדין מוציא ש"ר שאין לו מחילה עולמית עד אשר ישוב מדרכו הרעה ברוב הצעה ובגודל הכנעה כי באה עליו השעה להשפילו ולהורידו בגופו ובמאודו והמוסיף עליו בעונשי' ירום הודו ויתנשא כבודו: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא ז"ל ה"ה הנק' שר יצחק: