שו"ת מהרש"ל/סימן כ

סימן כ

במותב תלתא בבי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא רבי יצחק בר שמעון והעיד בתורת עדות בואם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א איך האב גיקויפט איין פרידיג בשר פון חזן דא זאך איך הניין דא האב איך גיזעהן איין שיינליכי סירכא דא זאך איך מיך אום אונ' דר זאך נימנט אין דעם קאם טאדרס דר הער צו גין דא וויז איך אים דיא סירכא דא שפראך טאדרס לאז עז צו הנטצאן צו הקין אונ' טראג עז היים דר נאך וויל איך זעהן דא הקע עז דער חזן אונ' גאב מירז דא וויז איך עז טאדרסן דא שפראך טאדרס גיב אינז אין דער שתיקה דר נאך טרוגן מיר עז צו הר"ר משה דא שערך עד עז איז בודאי איין טריפ' אזו ווייט אז כל ישראל דא שפרא' ער צו מיר גיא טראג עז צו יוסף גבאי דער איז ראש הקהל אונ' בודק ווייש אימז דא זאך עז יוסף אונ' טעראך עז איז טרפה דא שפראך הר"ר משה צו יוסף גבאי וואז' וועלן מיר מיט אים טון דא שפראך הר"ר משה מיר וועלין די סירכא אב שניידן אונ' וועלן עז הלטן ביז די לייט קומן דר נאך האבן זיא גישיקט נאך הר"ר שמואל אונ' זאך עז אויך אן אונ' שוויג שטיל דא שפראכן מיר מיר זועלן שיקן נאך דען חזן אונ וועלן אין פרעגין תאמר ער האט דירזפער איין טרפה פור קויפט דא שפראך איך ער האס מירז יוא גיטרייבט דא דער חזן קאם דא פרעגט ר' משה וואז איז דאז דא האט דער חזן גיענטוור' עש איז איין נסרך לחצ' הכב' גיוועזן דא האט ר' משה גישפראכין איין נסרך לחצר הכבד איז טרפה דא שפראך ר' משה ריד וואז דוא ווילש' דא איז איין רעכטי סירכ' אונ' איז טרפ' דו מושט דען שעפשן ור וועקסלט האבן דא האט דער חזן גישפראכן וויא קאן איך עז ור וועקסל' האבן איך קערב יוא אלי טריפות דר נאך בין אין היים גנגין בתוך כך האט דעד חזן נאך מיר גישיקט דא האב איך וועלין צו אים גין דא איז עז מיר גלייך ביגיננט דו איז עש מיט מיר אן היים גנגין אונ' האט דאז ולייש הין אונ' הער גיווארפן אונ האט גיזאגט די איין זייט איז ור וזעקשלט גיזוארדן גיב מיר די איין זייט ווידר אונ' דיר די אנדר הלט ווערש' מיר דאז געלט וואול כיצאלין דא האב איך צו אים גירעט איך הלט דז בישט יוא איין יוד איך בין יוא דר בייא גיוועזן דז דו האשט פון אננדר גיהקט אונ' האב גיזעהן דז דאז איין פרידיג איז ציוועזן אונ' בין ווידר צו ר' משה גנגין אונ' האב אים די שמוע' גיזאג' דא האט ער צו מיר גיזאגט שיק אים דאז ולייש אן היים אונ' זאג אים ער איז איין גוי עז קאן ניט ור וועקשלט זיין ציווארדן איך האב גיזעהן דז עז די טרפה פר קאפט האט: ושוב אתא לקדמנא ר' יצחק בר יודא והעיד בחומר הנ"ל וז"ל בל"א יצחק שניידר האט נאך מיר גישיקט דא בין איך צו אים גנגין דא איז טאדרם און אהרן דרינן גישטנדן אויבר איין וייט ולייש דא האבן זיא מיר דיא זייט ולייש גיוויזן דא האב איך גיזעהן איין רעכטי סירכא אונ' ווען מן זיא העט שון אנ' גיריכן דא ווער בוודאי אייי נקב גיוועזן אונ' די סירכא איז גישטנדן במצר החזה אונ' איז צון חצר הכבד ניא קומן: אברהם בר יעקב שלי"ט יצחק בן הקדוש ר' משה הי"ד יצחק בן הקדוש ר' יוסף הי"ד ז"ל: המעשה הזאת אירע קודם שבת נחמו הב"ד סידר הרב ר' אברה' בין ר"ה לי"כ והנה בבואי הנה קוד' ר"ה כמה שבועו' בא הש"ץ אלי עם שני נסמכי' ואמר אלי אדוני מכשול בא לידי שנתחלפ' טריפ' בכש' ומכרתי הטרפה בחזק' כשיר' והכשיר' מכרתי לגוי' בחזק' טרפה ואמרתי אליו בודאי השוגגים צריכ' כפרה אלא כה"ג שלא יצאה המכשלה מתחת ידך אל הפועל והוחזר הטרפה לידך אינ' צריך תשובה אבל השמר מהיום בשמירות יותר מבראשונה. וכבר ידעו כל הקהל מזה העניין ולא השגיחו בזה כאשר בעו"ה הדורות הללו אין איש פורץ גדר לשום לבו לקראת השם לש"ש ובראותם הצד שכנגדי שהש"ץ היה נוהג ונזהר בכבודי בקשו לדקדק אחריו ולהורידו מאומנתו כאשר ידוע לכל הקהל ואז גבה הרב רבי אברה' הב"ד הנ"ל עליו וגזרו עליו שלא יהיה עוד שוח' ובוד' ובאותו פעם לא הייתי בביתי ואח' הב"ד ישבו הקהל להתפש' עם החזן כי החזן לא רצ' עוד להיו' חזן לקהל באומרו שאין מספיק לו החזנות זולת השחיט' ונתפשרו עמו ופייסוהו שיהי' חזן זול' השחיטה וכן עשו המסקנה ביניהם שישלחו הב"ד הנ"ל לידי מיד אחר בואי להורות לו הדר' אשר ילך בה. והנ' אחר הפשר' התפלל י"כ וכל המוע' ובאתי לביתי ולא שלחו לי הב"ד ואין איש פוצה פה עד שאחר המועד עמדו עליו ר' אברהם וסיעתו וגזרו עליו שלא להתפלל עוד ונתוועדנו יחד בבי' הכנסת והעמקתי בדבר עם ר' אברהם ואמרתי למה אתה מוחה בו מלהתפלל אמר אלי למחר אשלת הבד לידך ותרא' שאינו ראוי כלל לש"צ ואמרו אליו מקצת הקהל וכי עדיין לא שלחת הב"ד לידו הלא עשינו מסקנה שתשלח הב"ד לידו מיד אחר בואו והוא יראה אם צריך תשובה ולפוסלו מן השחיטה אבל בענין החזנו' יהא כשר כראשונ' ולא ענה מאומה אמרתי להרב ר' אברהם תאמר לי בעל פה מה המעשה הרע אשר עשה ואמר לי אני אומר לך העיקר שמצאו סירכא גדולה בצלעות ומכר בחזקת כשרה וכששאלו אותו אמר שהוא נסרך לחצר כבד ש"מ שהוא מכשיר טרפות השבתי לו בזה לא שגג שבאמת הוא כשירה כאשר הוא המסקנה במרדכי וכן פסק מהררא"י בתשובתיו ולא אארי' מזה אז ענה לי ר' אברהם ואמר לי אני אגיד לך בסתר מה שעשה החזן פעם אחת בדק כבש אחד לאשה אחת והטריף אותו להכעיס ואח"כ קנה ממנה האחוריי' בחזקת טריפה לצורך משרתת גויה' שלו ואח"כ נתן אותו לנקר ואכל אותה ואמרתי א"כ מוכח שאינו חשוד לאכול טריפות שהרי דקדק אחר הכשירה אעפ"י שלא טוב עשה בעמיו שלהכעיס הטריף וחייב בדיני שמים בצד גרמא דנזקין אבל בדיני אדם פטור וראוי לגעור בו אבל מאתה צד באת לפוסלו וגם אולי אותה האשה הקניטו בדברים שיורד עמה לחייה ע"כ דברי. למחר ג"כ נועדנו על זה אני והרב ר' אברהם ועדיין לא הראה הב"ד לידי ואמרתי אליו ולסיעתו למה אתם מגרי' מדון ומבטלים התפל' בכדי מה תועל' יש לכם שהוא לא יתפלל וגם אחר לא יתפלל מוטב שהוא יתפלל שלא נפסיד אמן יהא שמי' רב' וקדוש' וברכו שאף אם הוא כדבריכ' ס"ס שעונין אמן וקדש' אחריו שלא גרע מגוי שעונין אמן אחריו כדאית' בירושלמי וקל וחומר כי האי גוונא ובפרט מאחר שהכשרתם אותו ופשרת' עמו והראייה שהכחת' אותו להתפלל בר"ה ובי"כ וכל המועד ובעבור שלא ירבה המחלוקת יתפלל עוד עד פסח ובתוך כך ימצא לו רוחה ממקום אחר וכן אנחנו נמצא חזן הממוצע לנו וענה לי ר' אברהם בטוב אתה אומר וחצי מסכים עמך אבל אין אני מושל בעצמי כי הצד שלי מוכרח אני לשאול וזולתם לא אוכל לעשו' מאומה בין טוב בין רע ולמח' שלחו לי העתקה מהב"ד ואחר כך עמדו הצד שכנגדי וסגרו בית הכנסת ובטלו התפילות וקריאת התורה כמה ימים עד שהעיר ה' רחמי השר עלינו וצוה לפתוח הבית אלהי' להתפלל בו כבראשונה וכך היה דבריו לא יהיה בית אלהים סגור עד שמורי הוראה דארץ ליטא ימצאו אם פסול הוא לש"ץ או כשר: והנה מיד אחר שבא הב"ד לידי שלחתי אחר הש"ץ והעמדתי העדים בפניו ואמרתי לו איך בא המקרה לא טהור לפניך ואמר כלשון זה אדוני מורי אציע הדברים לפניך באמת וביושר וקבל עליו באלה ובשבוע' שלא לשקר כמלא נימא וככה דבריו שלשה כבשים היו לי בשותפות עם הר"ר שמואל ואחד הטרפתי שהיה נסרך מכל צד ושני' היו כשרי' כאשר ברו' לי כשמש שאני מחמי' לעצמי יותר מלאחרי' והנה מתחל' שהראו לי הסירכא נבהלתי מאוד כאשר יעידו עלי עדים ואמרתי בודאי הוא מוסרך לחצר הכבד כי לא בחנם הכשרתי אותו עד שראינו שהיה במיצר החזה שאי אפשר להסרך משם לחצר הכבד אמרתי א"כ נחלף צד אחד חצי הפנים שקורין זייט בצד אחרת של טרפה ואולי הגויה שלקחה צד אחת בחזקת טרפה אותה הייתה כשרה וזו הצד שנמצא בה הסירכא הוא מן הטרפה שמכרתי לגויה ואמרתי לפי זה הצד אחת שנמצא בה הסירכא הוא מן הטרפה והשנייה היא הכשרה והנה אח"כ באו ואמרו אלי שאי אפשר שנחלף בזו העניין כי ראינו שמכר' כל הפנים ב' הצדדים בפעם אחת וחלקת אות' בפנינו ואי אפשר שנחלף צד אחת ואמרתי בודאי נחלף כל הכבש שהכשרה מכרתי לגויה וזו הטרפה מכרתי בחזקת כשרה כי כאש' היתה כסרכה למעלה אפשר שהיתה נסרכה ג"כ למטה וכן הסכים הר"ר משה מתחלה שבודאי כך אירע לי. ועוד הוסיף הר"ר משה בראייה שכך בא הטעות שהרי בתחל' באתי ג"כ לקנות מאותו הכבש שנמצא בה הסירכא ועמד שם נער אחד ואמר טריפה היא ועדיין לא היה החזן בביתו א"כ מוכח שטעות בא לידו והנה אדוני אח"כ הרגשתי שחילוף גדול בא לידי בין שני הכבשים גם ראה אדוני מאחר שאותו האיש שלקח הפנים שלו כאשר העידו בב"ד היה להם להראיני אותי מיד והייתי מרגי' בדבר לעורר אותי שנתחלף ושתק עד אחר כמה שעו' כדי לביישני שאני מוכ' טרפות בחזקת כשרות אבל היודע מחשבות ובוחן לבבות יודע שלא במרד ומעל עשיתי אלא השטן היה מרקד לפני שנתחלפו עכ"ד: וכה דברי: לפי הדברים אילו אין בו שמץ דופי לא לפוסלו מן השחיטה והבדיקה שלא לאכול משחיטתו ובדיקתו אלא שהקהל יכולים להחמיר על עצמם מאחר שכמעט המכשל' יצאה מתחת ידו ולקבוע להם שוחט ובודק אחר מאחר שכך נשפשרו עמו אבל לפוסלו מן החזנות ולהורידו מן האומנות שלו כל הפוסלו פסול ומבטל התפלה בחנם ומגרש עם ה' מלהסתפח בנחלת ה' וכל העון יהיה בראשו ולא יהיה לו נין ונכד משליך חבל בגורל נחלת ה' ועתה אומר כפי אשר יראוני מן השמים גרסי' במסכ' תענית בפר' סדר תעני' כיצד ת"ר עמדו בתפל' אעפ"י שיש זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל איזהו רגיל ר' יהודא אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיע' בשדה וביתו ריקם ופירקו נאה ושפל ברך מרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרו' בתורה ובנביאים ובכתובי' ולשנות במדר' בהלכות ובהגדות ובקי בכל הברכ' כולן ויהבו רבנן עינייהו בר' יצח' בר אמי ופרי' היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם אמר רב חסד' זהו שביתו ריקם מן העבירה ומסי' פרקו נאה זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו נתנה עלי בקולה על כן שנאתי' אמ' מר זוטר' אמ' רב טוביא אמר רב ואמרי לה אמר ר' חמא אמר ר' אליעז' זה שליח צבור ה ור' לפנ' התיבה שאינו הגון ופרש"י שאינו הגון רשע שהקב"ה שוכ' אותו ונראה בעיני אף דהאי ברייתא איירי דווקא במעמדות ובתפילת גשמים דאם לא כן איך מצאנו ידינו ורגלינו בחזנים שלנו ותלמודא לאו לכתחילה קאמר אלא לעיכובא שהרי אין מורידין קאמר וכן פי' רש"י והר"ן להדיא וז"ל ויש לו יגיע' בשדה שמתכוין יותר לתפילת גשמים אלמא דאיירי דווקא בכה"ג מ"מ הא דמסיק נתנה עלי בקולה כו' נראה דאיירי אף בסת' שליח צבור דאי דוקא בגשמים קאמר פשיט' דאין להעמיד רשע ואדרבה לאו סגי דלא הוי רשע אלא אפי' פרקו נאה בעינא ועוד יותר מעלות יתירות משאר העם שיהא בקי בתורה ויודע לקרות ולדרוש בכל מקום אלא בכל שליח צבור קאמ' וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר זהו שליח צבור היורד לפני התיבה ולא קאמר זהו היורד לפני תיבה דומיא דלעיל מינה דאיירי בלישנא דמורידין ומדקאמ' שליח צבור משמע בכל שליח צבור קאמר ומה שכתב הטור בסי' נ"ג כל המדות בסתם שליח צבור לאו דווקא קאמר לעיכובא אלא שמצוה מן המובחר ותדע שהרי כתב וז"ל וצריך שיהא ש"ץ הגון דכתיב נתנה עלי בקולה ואמר מר זוטרא זהו שליח צבור שאינו הגון ויור' לפני התיבה ואיזהו הגון זה שהוא ריקם מעבירו' ופרקו נאה ושפל ברך ויש לו נעימת וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה נביאים כתובים ואם אין מוצאים בו כל המדות הללו יבחרו הטוב שבציבור והשתא אם נפרש דהטור כתב לעיכובא השתא בעינן שיהא הגון בכל המדות הללו פשיטא דלא ממנין שאינו הגון שהוא רשע כמו שפי' רש"י ודוחק לומר שחולק הטור על פירושו של רש"י וסובר מאת' שנקרא זה הגון היכא שיש בו כל מידו' הללו א"כ היכא דליכ' בו כל מידות הללו הוא נקרא אינו הגון ובפרט מאחר שלא נמצא בין המפרשי' פי' זולתו לסייעו ועוד לא שייך לומר נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתי' היכא שאינו רשע אעפ"י שאין בו המעלו' היתירות אי עילוי ואהב' לית ביה מ"ט שנאה לית ביה מאחר שאינו רשע אלא בינוני ועוד מר זוטרא לא ה"ל למימר זה המעמיד שליח ציבור שאינו הגון אלא המעמיד שליח ציבור שאינו מטופל ואין ביתו ריקם כו' מאחר דקאי אדלעיל מינה אלא חלוקי' יש בדב' אינו הוגן ובינוני והגון אינו הגון מעכב אפי' בסת' שליח ציבו' ובינוני מעכב דוקא במעמדות ותענית וגשמים ומצוה מן המובחר להיו' הגון אפילו בסתם ש"צ וא"ל דלמא לעולם לעיכובא קאמר וסבר הטור אף דבעינן הגון בכל המדו' דוק' בגשמים ובתענית ולא בסתם תפילה היינו למתפלל באקראי אבל חזן המתפלל בקבע מדמינן ליורד בתיב' בגשמי' ובתענית אפי' בארעי והא דאמר נתנה עלי בקול' כו' דקפי' דוק' אש"ץ שאינו הגון שהוא רשע היינו בארעי וכן משמ' דהא דנתנ' עלי בקולה אפי' בארעי קאמר מאחר שהקב"ה שונה אותו ואינו רוצה שיורידהו לפניו אין חילוק בין קבע לארעי ומניין דאיכא לן לחלוקי בין קבע לארעי כדאשכחן פ"ק דחולין ת"ר נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור יורד לפני התיבה ולישא את כפו כו' והקשו התוספות דהכא משמע דבעינן מילוי זקן ובפ' הקורא מגילה עומ' אמרי' דקטון שלא הביא שתי שערזת קורא בתורה ואינו פורס על שמע ואינו יורד לפניו התיבה משמע הא הביא ב' שערות יורד ופי' התוספות דבשהביא ב' שערות יכול לירד לפני התיבה אבל לעשות שליח צבור קבע להתפלל בתענית ובמעמדות אינו נעש' עד שנתמלא זקנו דאמרינן במסכת תענית אין מורידין לפני התיבה אלא זקן ורגיל וכמסכת מגילה פירשו דעיקר החלוק תלוי בין קביעות לארעי לחוד ולאו דווקא דאיירי בגשמים בתעניות ומעמדות וכן תירץ הרא"ש וכן פיר' רבינו ניסים ודקדק מדקאמר ראוי כו' ולא אמר כשר משמע דראוי לציבור קאמר להיות ש"ץ כקבוע אלמא דיש לחלק בין קבע לארעי ואף לישנא דתלמודא משמע הכי דדין אחד לתפילת קבע או תפלת ארעי בתענית ובגשמים מדקאמר ראוי להיות שליח ציבור ויורד לפני התיבה ופרש"י ש"ץ לכל צרכיה לתקו' סופר ולנדות ולמנותו פרנס וכן ראוי לירד לפני התיבה להתפלל והיינו משום דמחלק ש"ץ ויורד לפני התיבה לתרתי גווני ואף שכת' עליו הר"ן בחידושיו וז"ל ואינו מחוור פרש"י דההוא לאו ש"צ הוא אלא שליח ב"ד ועוד דאפי' ש"צ הממונה על ב"ה לאו ש"ץ מקרי בשום מקום אלא חזן הכנסת אלא הכא חדא קתני ראוי למנותו ש"ץ לירד לפני התיבה עכ"ל אכן אני אומר דגם זו אינו שוה לי דא"כ מהו ויורד לפני התיבה דקאמר ה"ל לירד או ה"ל יורד לפני התיבה כדקאמ' במסכת תענית אלא נראה בעיני דתרתי קאמר ראוי להיות ש"ץ בקבע ולירד לפני התיב' בגשמים ובתענית ובמעמדות ונראה בעיני דאף התו' דהכא שכתבו אבל לעשו' ש"ץ בקבע להתפלל בתענית ובמעמדו' לאו דווק' תרווייהו באחת קאמ' דא"כ קשה סתמא דתו' דחולין אסתמא דתו' דמגילה דלא חילקו לשם אלא בקבע לחוד ותו למה להו לתו' לחלוקי במסכת חולין בתרתי בקבע ובתענית יתרצו בקבע לחוד אלא נראה דחסר או בתו' וה"ק אבל לעשות ש"ץ בקבע או להתפלל בתענית ובמעמדות אינו נעשה עד שנתמלא זקנו והשתא ניחא שפיר הא דמסיק כדאמר בתענית אין מורידין לפני תיבה אלא זקן ורגיל כו' דאתעניות ומעמדו' לחוד אייתי ראייה דבעי זקן וכן הגהתי בתוס' דחולין וא"כ שמעינן להדיא דאיכא לחלוקי לארעי לקבע ואיכא נמי לדמויי דש"צ קבוע בסתם תפלה שוה לארעי בתעניות ומעמדות מ"מ נראה הא דבעינן במסכת תענית כל הני מדו' ביורד לפני התיבה דווקא בגשמים ותעניות קאמר ולא בסתם ש"צ קבוע חדא דהא דבעינן שיש לו יגיע בשדה בודאי דווקא בתפלת גשמים קאמר וא"כ וה"ה כל הני מידות דחשיב התם דווקא ביורד לפני התיבה בתענית גשמים קאמר לא בסתם שליח ציבור בפרט מאחר דלא אמר תרווייהו אין מורידין לפני התיבה ולהיות שליח ציבור כדאמר פ"ק דחולין וכדאמר גבי נתנה עליה בקולה כו' ש"מ דווקא קאמר חוץ מהא דבעינן מרוצה לעם בזה אנו מודים דה"ה בכל השנה קאמר כמו שפיר' רי"ץ בתשובה לקמן ועוד יש לו ראייה מדהביא הר"יף והרא"ש הא דפ"ק דחולין נתמלא זקנו אמתניתן דמגילה גבי קטן שלא הביא שתי שערות כו' לאוריי דינא דש"ץ ולא אייתי נמי הא דתענית אין מורידין לפני התיבה כו' כאשר דרכו לקבץ כל הדינין השייכים יחד מכל המסכתות במקום אחד ש"מ דלא מיירי בשליח ציבור אלא דווקא בתענות כו' וא"ל ס"ס לא מייתי התם הא דנתנה עלי בקולה כו' דאיירי אף בסתם ש"צ כמו שפי' חדא דלשם לא איירי דווקא בש"צ הממונא לקבוע אלא אף בארעי ובמקרה כדפי' לעיל ועוד דאינו מן הנמצא לקבוע ש"ץ שאינו הגון דהיינו רשע אבל אי הוי בעינא בסתם ש"צ שיהיו בו כל המדות השנויים במסכת תענית ה"ל לאתויי נמי במגילה ועוד דאף מן הטור עצמו מוכח דלא ס"ל דבעינן כל המדות דרך חיובא אלא מצוה מן המובחר דאל"כ איך קאמר ורגיל לקרו' בתורה נביאים כתובי' ולא קאמ' ולשנות בהלכות ומדרש והגדות ובקי בכל הברכות כולם כדאית' התם אלא דלאו חיובא ממש קאמ' אלא מנוה מן המובחר להדר אחר ש"ץ הגון אפי' בסתם ש"צ וכדי הוא בזה שרגיל לקרות בתור' ונביאי' כתובי' ולא מטרחינן להדורי כולי האי שיהא בקי בהלכות ומדרש והגדות ובכל הברכות וכן יראה מלישנא דהרמב"ם וז"ל אין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר ומשתדלין להיות ש"צ אדם שקולו ערב ורגיל לקרות ומי שלא נתמלא זקנו אעפ"י שהוא חכם גדול לא יהיה ש"ץ מפני כבו' הצבור אבל פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר י"ג שנים ע"כ ומדקאמ' משתדלי' להיות ש"ץ אדם שקולו ערב ורגיל לקרות ולא כתב ולא יהיה ש"ץ אדם שקולו ערב ורגיל לקרות כמו שכתב אח"כ בזה הלשון ש"מ דלא לעיכובא אלא מצוה מן המובח' להשתדל אחר ש"ץ כזה וה"ה שאר המדות וק"ו מה שאמר בתחלת דבריו אין ממנין ש"ץ אלא הגדול שבציבור לאו לחיובא ולעיכובא קאמר דא"כ מחמיר יותר ממה שמחמיר התלמוד דלא מצינו שהיה דוקא הגדול שבעם אלא עצה טובה קאמ' שאין ממנין אלא המובחר שבציבור ויש בו כל המעלות א"נ ה"ק היכא שיש לשכור אחד שיש לו קול ערב ורגיל לקרות ויש אחד לשכור שהוא הגדול שבצבור בחכמה ובמעשים אין ממני אלא הגדול שבציבור והוא קודם לקולו ערב ורגיל לקרות ומ"מ משתדלים אחר קולו ערב ורגיל לקרות הכא שאפשר או שלא נמצא גדול בצבור שרוצה להיות ממונה לש"ץ ותדע דהרמב"ם לא לחיובא ולעכוב' קאמר אלא א' משני פירושים שפירשתי שהרי בהלכו' תענית פרק רביעי כתב וז"ל ואיזה הוא הראוי להתפלל בתענית אילו איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרובים והנלוים עליו בעל עביר' אלא ויהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצ' לעם ויש לו נעימה וקולו ערב אלמא דקא חשיב כל הני מדות השנוים במסבת תענית בצורת' והכא בהלכות תפלה כתב בלשון אחר אין ממנין אלא המובחר שבציבו' אלא ודאי כדפירישית וכן מתשוב' הרא"ש שנתרעם על חזני הארץ שאינם ממנין ש"צ אלא להנאה שיהא לו קול ערב ונעים זמירות ואינם חוששין אפי' רשע גמור משמע דווקא בהא קפיד שממנין אפי' רשעי אבל אי ממנין ש"ץ שאינו בעל עבירות אין עליה להתרעם אף שלא קיימו מצו' מן המובחר והשת' דלא בעי אף לש"ץ קבו' כל המדות אלא דבעינן שלא יהיה רשע א"כ מצאנו ידינו ורגלינו ברובה דרוב החזנים שלנו שאין בהן כל המדות אלא כלומר שאינו רשע רק שמשתדלים אחר קולו ערב ורגיל לקרות שהוא הנאות להם וא"כ הש"צ שנזכר שמנהו אותו לש"ץ לפי שיש לו נעימות וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה מאיזה צד באת לפוסלו אם מחמת שמכר טדעה בחזקת כשרה ואין לך רשע גדול מזו כדמסקינן בפרק גיד הנשה טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אומר כשעורה ר' יוחנן אמר כזית אמר רב פפא ולא פליגי להלקותו בכזית ולהעבירו בכשעור' וכתב ראבי"ה וז"ל אפי' נמצא אחריו כזית אפי' בשנים ובשלשה מקומו' מלקינן ליה וגם מעברינן עד שיקבל עליו דין שמים עד שיתקן עיוותו על פי ת"ח ונראה שיש להכריז עליו בב"ה שני וחמישי פלוני הטבח העבירוהו מאומנתו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה ויהיה חדש ימים שלא יעסוק באומנתו ולאחר חדש ימים יבא אל ת"ח שבעירו או אצל הסמוך לעירו ויאמר כך וכך עשיתי וחטאתי ותוהה אני על הראשונות ויתנו לו הדין כפי ראו' עיניה' ואח"כ יכריזו עליו בב"ה פלוני הטבח שהעבירנוהו מפני שנמצ' אחריו חלב כשעורה כבר תה"ה ונתחרט על מעשה הרע הזה וקבל עליו מה שצוהו ת"ח ומכאן והלא' החזירו לאומנתו והרי הוא נאמן לסמו' עליו כבראשונה וקודם שישמעו הכרזה זו בב"ה לא יסמכו עליו ואסור ליקח ממנו בשר ואם נמצא אחריו כזי' מלקין אותו ברבים בב"ה ולאחר המלקות יאמר בעצמו בקול רם אני פלוני לקיתי מפני שנמצא אחרי כזית חלב והכל כמו שכתבנו אבל אם מכר חלבים בחזקת שומן או טרפות בחזקת כשרות מחמירין עליו טפי מפני שהוא מזיד וצריך לקבל דין בפני ת"ח ואפ"ה לא סמכינן לאכשוריה ואפילו ליעשות חנוני למכור אגוזים לא שבקינן ליה עד שילך למקו' שאין מכירין אותו ויחזיר אבד' מתחת ידו בדב' חשו' או שיוצי' טרפ' מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו עכ"ל מ"מ משמע דלא מחמירין במוכר טרפות אלא במזיד כמו שכתב בלשונו שהוא מזיד ומה שמלקינן ומעבירין אפילו בשוגג כמו טבח שנמצא אחריו חלב כו' שאני התם מאחר שסומכין העולם על נקוריה א"כ עליה דידיה רמיא ולא הוה ליה להתעצל במידי דאית כרת והוה מזיד דהא אפי' שגגת תלמוד עולה זדון ק"ו שגגה כזו שנקר ולא נקר כדינו מה שאין כחילוף זו שהוא דרך מקרה לא טהור דלא מלקינן ולא מעברינן וא"ל מנלן דמהימן דשגגה יצאה המכשל' מתחת ידו זה פשוט כביעת' בכותח' דמוקמי' גבר' בחזקת כשרות וגדולה מזו מצינו באבל רבתי הא דאין קורעין ואין חולצין כו' במאבד עצמו לדעת לא שעלה באילן ונפל ומת דאיכא למימ' שמא נאנס ונפל שהרוח דוחפתו אלא שאמר ראו שאני עולה באילן ונפל ומת אבל ראוהו חנוק ותלוי באילן זהו המאבד עצמו שלא לדעת אלמא אע"ג דאית ביה קיוהא טובא וקרו' הדבר שאיבד עצמו לדעת שהרי הוא מהעבירות הגדולו' שהיצ' הרע מסיתו אפ"ה אוקמי' אחזקת כשרו' שלא איבד עצמו לדעת ק"ו בנו של ק"ו שהוא בעצמו נשבע לפנינו וצעק ככרוכי' ששגגה באה לפניו שמהימן ולא הפסי' כשרותו ותו אפי' תימא דלא מהימן לקולו לחזק אותא בחזק' כשרות ולהיות אומן כבראשונה מ"מ הכא דאיכא אומדנא דלא במרד ומעל עשה שהרי הסירכא הייתה גדולה ברוחב יד ואם היה רוצה לגנוב דעת המקום והבריות ולמכור טרפה בחזקת כשרות היה לו לנתק ולהפריד כל הסירכא מן הצלעות שלא יהא ניכר ונרגש וככר ידוע מן התלמוד דסמכינן אאומדנא דמוכח ואפי' במלתא דאיסורא וקצת ידים מוכיחו' לאיסורא אפי' הכי סמכינן אאומדנא לקולא כי הא דמסקינן בסוף נדרים ההוא גבר' דהוה מהרזי' בבית הוא ואינתת' על אתא מרא דביתא פרטיה נואף להוצ' וערק א"ר איתתא שרי אם איתא דעביד איסורא ארכוסי הוה מרכס פירש"י היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל אעפ"י שהיא לא אמרה שלא עבדה איסורא כדמשמע סתמא דתלמודא ואפשר אף היכא דהיא הוה אמרה עבידנא איסורא לא הוה מהימנה דשמא עיניה נתנ' באחר כדאמרינן התם ק"ו בנדון זה שהוא עומד ונשבע דלא חטא וליכא ריעותא דחטא במזיד דסמכינן אאומדנא שהיה לו לנתק ולהפריד הסירכא מן הצלעות כדי שלא ירגישו בדבר וא"כ שמעינן דהאי ש"צ הוא בחזקת כשרותו הראשונ' לא בעינא לומר בעניין זה שהוא כשר לש"ץ דפשיטא שהוא כשר דאפי' אתה מדמה אותו לטבח שנמצא אחריו היינו להעבירו מן אותו אומנות ולא מן אומנות אחרת אפי' חלב שהוא בכרת קו טרפה שהוא בלאו בפרט סירכא כזו במיצר החצר דאינ' טרפה ודאי ואיכא בה כמה ספיקו' אלא שנהגו להטריף במדינות הללו דאין להעבירו מן אומנת אחרת והוא כשר לש"ץ אלא אף להעבירו מן אותו אומנות אין כאן מקום לפוסלו מאחר דאיכא שגגה ונוסף לזה אומדנא דמוכח כדבריו דמהימן אבל מ"מ אם רוצים הקהל או אף יחידים להחמיר על עצמם שלא לאכול מבדיקתו מאן לימא' בהו רק שיהא דעתן לש"ש ומוחזקים כבר ביראת השם ולא בע"א ומ"מ שלא לקפח מחייתו ולשלם לו מן הציבור מה שהיה ראוי לבא לו מן השחיטה תוך כלות זמנו א"ל שמוחל מעצמו: ואם באים להוריד החזן מאומנתו משום שהיחיד מוחה בחזנות כי בעינן שיהיה מרוצה לעם וכמו שכתב בתשובות וז"ל הורה מו' ר' שמחה הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב החזנות שלא יעשו ש"ץ כ"א מאגוד' אחת וגם פשט בכל רייני' שמיעוט מעכב על הרוב אמנם לא שאלתי אי מנהג הוא או דינא ואומר אני שדינ' הוא מדאוריית' דתני ר"ג אומר ש"ץ מוציא הרבים מידי חובתן ותניא אמר להם ר"ג לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה א"ל כדי להוציא את שאינו בקי א"ל כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי וא"כ הואיל ועומד ומתפלל שלא מתוך אגוד אחת איך יוצאים ידי חובתן בתפלתו של זה והרי אין מסכימין לתפלתו ות"ר עמדו בתפלה כו' אין מורידין לפני התיבה כו' עד שפל ברך ומרוצה לעם ופרש"י מרוצה לעם שמסכימים לתפלתו ואם תרי רובי מסכימים ומיעוט אינם מסכימין אפי' הוא מתכוין בעבורם היאך תתקבל תפלתו עבורם הואיל ואינם מסכימין לתפלתו אעפ"י שיש בידו כל המדות הטובים שהזכירו בברייתא אפ"ה בעינן במי שמרוצה לעם כדי שיסכימו לתפלתו ואין מורידין דקאמר היינו כל השנה ואפי' ת"ל דווקא בשעת עציר' גשמים ר"ה וי"כ דרחמי לא גרעי מעצירת גשמים ועוד סברא הוא שאין יוצאים בתפלתו היאך שאינם מסכימין עמו דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא כהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ שיקריב את קרבנו וכי מתכפר לו כו' עד הא למדת שאין לפהן להקריב קרבנו אלא א"כ יודע שמסכים לעבודתו ה"נ התפלה שהיא במקום קרבן אין נעשה ש"ץ אלא א"כ יודע שהציבור מסכימין לתפלתו והיינו דתני' בבריית' דבעינן שיהיה מרוצה כדפירש"י ונ"ל שיהו מסכימין לתפלתו וא"ת יעשו אות' שאינם מסכימין לתפלתו ש"ץ אחר היאך יתפללו שנים כאחת או זה בדרום וזה בצפון היתכן דרך זה או מאיזה כח יגרשום מבית הכנסת לעשות ב"ה אחר כו' עד וכשיתמנה לש"ץ ויכנס לתפלה ואחר כך יאמרו א' או ב' אין אנו חפיצין בך ולא פשע בשום דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן לאו כל כמינייהו להעבירו ולבטל המועדו' הואיל וכבר נתמנ' וקבלוהו עליהם כו' יצחק בר שמאל חנ' בה ומדקאמר שלא פשע שום דבר שקרוי פשיעה שלא כהוגן משמע דווקא שעשה פשיעה שנחשבו לו שלא כהוגן דהיינו מעשה רשעה דומיא דש"ץ שאינו הגון דלעיל שפרש"י רשע וא"כ ש"ץ שלא נמצא בו פשיעה שלא כהוגן אין יכולין להעבירו תוך זמנו והא דקאמר א' או ב' או ג' לאו דווקא המיעוט ה"ה המחנה מהאי טעמא אלא שההוה תפס שאינו בנמצא שחצי הקהל אינן רוצים בו והחציה רוצים דאטו ידבר בצדדים כמו העניין הרע אשר נתן אלהים לפנינו ואפשר נמי דהא קמ"ל דאפילו ב' או ג' אם ימצאו בו עולה ומעשה שלא כהוגן יכולי' להעבירו בעל כרחם של כל הקהל אפילו בתוך זמנו אבל לעולם היכא שאינם יכולין לברר עליו שפשע שלא כהוגן אפילו חצי הקהל אינם יכולים להעבירו בע"כ של חצי השני מאחר שהוא תוך זמנו וגדולה מזו נראה בעיני שאפילו כל הקהל אינ' יכולים להעבירו תוך זמנו היכא שאין יכולין לברר עליו פשעה ומעשה רשעה שלא כהוגן רק שיכולין להורידו ולשלם לו כל שכרו אבל אם חצי הקהל באים להורידו אפילו רוצים לשלם לו כל שכרו יכולים הצד השני לעכב עליו ולומר אין אנו חפיצים בשום ש"ץ אלא בזה שהוא כבר ממונה ומקובל לבו מתוך אגודה אחת ואחר כלות זמנו נברר כולנו ש"ץ אחד מתוך אגודה אחת ותדע שאפי' כל הקהל אינם יכולי' להורידו מתוך זמנו א"ל שמשלימין כל שכרו דהא הגאון מהררא"י כתב בתשובת באחד שהוציא ש"ר על הש"ץ שהוא עשה מעשה ניאף והורידוהו הקהל מחזנתו ואחר כך נתברר שהוא שקר שצריך לפייסו כו' אבל אין בו צד תשלומין לשלם לו מה שהפסידו בעניין החזנות משום דהוה גרמא בנזקין ודחק לחלק מאוד שזהו קרוי גרמ' בנזקין ולא גרמי ותיפוק ליה דאפילו הוה גרמי אין בו צד חיוב והיזק ממון אלא מניעות הטוב שהרי בלאו הכי יכולים הקהל להורידו ולומר אין אנו חפיצים בו א"כ לית ליה ממונא גבייהו אלא שזולתו לא היו הקהל מורידין אותו והוא גרם ומנע הטוב ודומה לאחד שרוצים הקהל לשכרו ובא השני וגרם בידים שלא ישכרו וכי זה הוא היזק ממון אלא מניעת הטוב ואינו דומה אפילו לגרמא אלא שמע מינה שאפילו כל הקהל אין יכולים לחזור בו ולהורידו מאומנתו א"ל שהוציא עליו קול ניאוף וגרם לקלא דלא פסק עד שהורידו ואם כן הפסידו ממון ומשום הכי פטרו מהררא"י מכח דינא דגרמא ועוד אומר אני דשבקי להו כל טעותייהו דאפי' אם תמצא לומר שפשע הש"ץ ועשה שלא כהוגן מאחר שעומד ואמר בשבוע' לא חטאתי ואם נראה בעיניכם שחטאתי הריני מוכן לקבל תשובה וכי יכולים להורידו דנראה בעיני אפילו מכר טריפות במזיד בחזקת כשרה ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו דאפילו לראבי"ה שכתב שמחמירין עליו ומורידין אותו מאותו אומנות ואפי' מוכר קליות ואגוזים אינו ראוי היינו שקנסוהו מעין מלאכתו הראשונה שהרי לא אמר שקנסוהו שלא יהיה עוד רצען או חיינו או צורף אלא דווק' בעל חנות כעין מלאכתו הראשונה אבל להיות ש"ץ שהוא אומנות אחרת מאן לימא לן דמורידין ומקפחין מחייתו מאחר שהוא תוך שנתו וכי אתה רוצה לומר מאחר שחטא אם כן תפלתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני בעל תשובה ומנשה מלך יהודה יוכיח ואין לומר שיש בדבר הזה בזוי מצוה אדרבא אין צדיקים עומדים כו' ויותר הוא מסתבר להכשירו ממה שכתב הרא"ש בתשובה וז"ל מה שנתרעמת' שנהגו באילו המקומות למנות בזויי משפחה לש"ץ ויש בדב' כזה בזויי מצוה כאילו אינו כדאי אלא למיוחסים שבישראל כו' עד לא נתרעמתי על שלך שתלית הדבר ביחס המשפחה ואינו כן בעיני המקום אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחס שלו ואם הוא משפחה בזוייה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים כו' עד כאן ויש להשיב על דברי הרב הלא מנינו בדברי רבותינו ויעתר לו ולא לה לפי שאינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת בן רשע אלא צריך אתה לומר שאין חילוק לבן צדיק אלא אתפלת עצמו שזכות אבות יסייעיה אבל המתפלל בעבור העם ואין בו עולה ומרמה אדרבה תשובה היא לפני המקום שמניח מעלה אבותו והולך בדרכי הש"י עליו ג"כ שלום לרחוק ולקרוב שהוא מזרע רחוקים ונתקר' ק"ו בעל תשובה עצמו המודה על עונותיו ורוצה להסגף בתשובה שעליו נאמר שלום לרחוק ולקרוב ואם תאמר שאין לו תשובה עד שילך למקום אחר כו' כדמשמע פר' זה בורר א"כ אתה נועל דלת בפני בעלי תשובה כי לפעמים יש אנשים שאינם ויכולים לילך למקומות אחרים כי הטפלים והבית מוטלים עליו בפרט בימי' הללו בגלותינו אטו לא יהיה להם תשוב' עד שיל' למקו' אח' וכן מימינו לא שמענו שהורו חכמי הדור שילך למקום שאין מכירין וילבש שחורים כו' אלא נותנים לו תשובה לפי גודל עונו בסיגוף גופו ושאר ענייני' לפי ראות עיני החכם ולישנא דתלמוד' משמע הכי דגרסינן בפ' זה בורר ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפה מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה אזל רבי טופרי' ומזייה סבר רב נחמן לאכשוריה א"ל רבא דלמא אערומי קמערים אלא מאי תקנתיה כדאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטרפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאינן מכירין ויחזיר אבדה בדבר חשוב או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו ע"כ א"כ משמע להדיא אי לאו דחיישינן לאערומי אפי' ברבי טורפי' ומזיי' הוה מכשרינן ק"ו בתשובה אחרת שהוא מסגף נפשו בתעניות ויסורי' שראוי להכשירו ולא אמרו שאין לו תקנה כלומ' היכא שאינו רוצה לסג' נפשו ואינו יכול לסבול יסורים בגופו כי הוא מרכי הנפש ובעלי התענוג ותדע שאם תאמר אפי' בסיגוף יסורים הוא קמערים אין לדבר סוף ק"ו שיערים במה שיוציא טרפה מתחת ידו אלא דלא מחמירין כולי האי מאח' שעשה הפסד בממוניה ונטר' ממקומו ק"ו סיגוף הגוף ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומ"ה כתב הרמב"ם בטבח שיצאה טרפה כו' עד שיראו מעשיו שניח' על הרעה וילבש שחורי' כו' אלמא דנשמר בלשונו דלא בעינן דוקא ילבש שחורים אלא שיראו שניחם על רעתו ובסיגוף גופו אין לך ראייה גדולה מזו שהוא ניחם ועוד אפי' תימא דדוקא קאמר היינו דווקא משום קנס וכדי להכשירו עוד למלאכתו הראשונה כמו שכתב ראבי"ה דאי דינא הוא א"כ איך הניחו חכמים המכשלה לפנינו שילך למקום שאין מכירין א"כ שמא יאכיל שם טרפות לישראל קודם שיוציא טרפה מתחת ידו ושמא לא ישמור גזירתם אלא ודאי דמדינא הוא כשר מאחר שמתחרט בעונותיו ומקבל עליו דת חבירות חוזר לכשרות בתשובה כל דהו אלא שהחמירו שלא יעסו' במלאכתו של בעל חנות עד שילך כו' ולפי זה יכולין לומר דלאו לאכשורי לעדות קאמ' אלא דווק' לעסוק במלאכתו וכן בתלמוד לא אישתמיט דליפסל לעדות קאמר ואפי' לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכתבו שפסול לעדו' עד שילך כו' היינו משום דזה בזה תלי שאם אתה מכשיר אותו לעדות א"כ אין אתה חושדו לחימוד ממון א"כ למה לא יהיה עוד טבח כבראשונה ומאחר שקנסו שלא לעסוק במלאכתו עוד אעפ"י דמדינא כשר הוכרחו ג"כ לפוסלו מן העדות אבל מה שאין תלוי בחימוד ממון וג"כ אינו מעין מלאכתו הראשונ' פשיטא שהוא כשר לפני המקום וכל זאת כתבתי לרוחה דמלת ע"כ לא הארכתי בו אבל העניין שלפנינו ח"ו שהיה רוצה להאכיל טרפות לישראל אלא שגגה בא לפניו ואף על זה בוכה ומצער ע"כ אני אומר ברבים ואדבר לפני מלכים ולא אבוש שהש"ץ שלנו הנקרא בשמו ר' יצחק שאין עליו לא דין ולא דברים לפוסלו ולהורידו מן החזנות אפי' היכא שרוצים לשלם כל שכרו עד כלו' זמנו שמנו אותו עליהם כל הקהל אלא שכל הקהל מתרצים לזה כאחת שלא יהיה עוד חזן שלהם שאז לא יכול להתפלל בע"כ מ"מ שכרו לא הפסיד כל משך זמנו אלא שדעתו חפץ לילך מפה בדירה ויכול להשתכר במקום אחר בלא הפסד אבל לא שיכולין לומר לו לך למקום אחר להשתכר שמא אין דעתו נחה לעשות עקירה ולטלטל או לדור במקום אחר כי חן מקום על יושביה ובפרט מאחר שנשא אשה לשם הוא בן עיר כמות' הבוחן מחשבות ויודע נסתרות יודע שכל מה שכתבתי בעניין החזן שהוא כשר כבראשונה ואין לפוסלו להורידו מן החזנות הוא לש"ש ולא להכעיס ולהתנקם אלא לשבר בעלי זרוע שמבטלים בית ה' מתפלתו ואומרים סגור יהיה הבית הזה ע"כ אקוה שמן השמים יסייעו לי כי מלחמ' ה' אני לוחם ולעת עתה כאשר אני נע בארץ והפרוץ מרובה על העמוד ואין בידי כלי הדיינים דהיינו מקל רצועה ושופר עד אשר ינחם ה' על הרע אשר דבר לעשו' לעבדו א"כ אין כח בידי להטיל ארס ואלה ונידוי בפוקרי' על דברי רק שאני אומ' ברבים ומשמיע שכל המראה כתף סוררת ומקשה ערפו ובועט בדברי אלהים חיים ורוצה להוריד הש"ץ שלא בדין ולבטל התפלה הרי הוא לא נמלט מאחד מן שלשה דרכים או שפשע וכדברי שמואל דאמר כל הפוסל פסול או שהוא דרך בדרכי קרח ועדתו כי הוא מניח עם ה' על ה' וביתו או הוא מבוקי סריקי ונעדר ממנו עצה ותושיה וכל מי שעומד על השלום ורודף שלום ומבקשיהו לחזק בית ה' ההרוס ורודף צדקה וחסד תמצאנו שלוה וימצא חיים צדקה וכבוד ושלום לכל דייני ישראל וכל העם על מקומו יבא בשלום: דברי שלמה לורי"א