שו"ת מהרש"ל/סימן יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן יט[עריכה]

שמוע שמעתי צעקת הנרדף איש מבן טובים ושמו משה בר אליעז' שצועק במר נפש על אחד מתושבי נייאשט"ט כמ"ר גרשון וככה דבריו איך שהשכין לר' גרשון הנ"ל טבעת אחת והוא קנהו מן הגוי בחזק' גמ' והשכין לו באופן זו ואח"כ בא פריץ א' לקנות לו טבעתי' מן זה היהודי ומכר לו זה הטבעת הממושבן ואח"כ העלילו עליו באמרם שגנוב הוא ומיד הציל עצמו בנפש חבירו ואמר שקנה מן ר' משה והכרח ר' משה להימלט על נפש נגרש מהונו וביתו לעזוב את ילדיו והמצפי' עליו. ועתה אתם בני ק"ק ניישטא"ט תמהינ' איך יצא המעשה הרע מביניכם כי אף אם יכפור זה האיש במעשיו ויאמר שלא הזהיר אותו בזה שקנה מן הגוי בחזקת גנוב ס"ס איהו דמתחייב בגרמיה דלמה לו למכור משכון של ישראל בלא רשותו ובלא רשות ב"ד ואף אם יכפור בדבר שהשכין לו ויאמר שקנהו ממנו בחזקה זו שהוא גנוב ולא שהשכין אותו מ"מ אין להציל את עצמו בדמי חבירו ואף בממון של חבירו אין לו להציל כאשר כתבו כל המחברים בפרק הכונס וגדולה מזו כתבו רוב המחברים הנתפס על חבירו אין לו על חבירו כלום ואפי' החולקי' על זה מודים שאין לו למסור חבירו תחתיו בידי גוים אלא שיכול להורידו לדין וגדולה מזו כתב האגודה בשם הר"ם שני יהודים שהכו זה את זה והלך השלטון בב"ה וצוה לקהל לגזור חרם אין להם לגזור חרם להציל עצמן בממון אחרים אם יכולין בשום פנים להתפשר ואם אינם יכולין יעידו ויפרעו לניזו' כל הנזק ע"כ ודומ' לזה כתב המרדכי שאם העליל השר על יהודי אחד בעבור חבירו שאין לו לגלותו ואם גילהו יש לו דין מוסר ואף בדין פטור מאחר שעלילה באה עליו ומזליה גרם ואינו מן הראוי לומר שיכפור הכל ויאמר שמכרו לו בסתם ולא הודיע לו שהוא גנוב ואם כן ארי ארכביה אכתפיה מאחר שסתם גניבות ורובן בחזקת סכנה הוא למכור לגוים ולא הודיעו דזהו לא מסתבר כלל כי הוא דבר שהוא נגד השכל וטענה רעועה הוא שאין זה נמצא שימכור אדם גניבה בחזקת שאינו גנוב בפרט בעירו שהוא דר שם ואנו סהדי דשקרא קטעין וכ"ש שנאמן זה לומר ששקר ע"ה בו ואם יתבענו בדין ישבע לו ולא ימסור אותו בידי גוים. ע"כ נרא' בעיני שראוי להסיר המכשלה הזאת מתחת ידכם ולכוף אותו הגרשון שיסלק לו כל הזיקיו ויפטור אותו מן השררה של אומות עד שיבא על מקומו בשלום ובבטח ואח"כ תראו ותשפטו במה ישא את פניו לפייסו ולשלם לו היזיקיו כפי ראות עיניכם אכן נראה דאין עליו דין מוסר לכפותו על העמוד מאחר שלא בא לאבד ממון חבירו להכעיס או להחניף השררה אלא להציל את שלו כאשר כתב ר' אליעזר מטול' והמרדכ"י הביאו בפ' הגוזל אכן לא ינוקה מעון עד אשר שב בדמים ובפיוסים כראוי לפי ראות עיניכם וחכמים הנמצאים ביניכם ושלום: דברי שלמה לוריא: