שו"ת מהרש"ל/סימן יד
סימן יד[עריכה]
בני יהודא ועבר הירדן והגליל: הנושאים תוף וחליל: מושלים על ירח נראה בעליל: מוכתרים בעמוסי תפארת כליל: הדורכים כוכב מיעקב וקם שבע פליל: מושלי בכל הגליל: ולכם יהיה השיר כליל: בפרט אתם הקרובים אלה חלל: ק"ק פליבנ"א יצ"ו בפרט המשכילים השרוים בתוכה יזהירו כזוהר: כעצם השמים לטוהר: בראש אקדים שלום: להחכ' השלם: שמו נודע ממרחקים: כאחד ממלכי ארקים: כשמן תורק: מכלי הורק: המופת כמהר"ר אליעזר הזקן: אשר כבוד מנוחתו באניקופל שהוא מרי דעובדא לץ מודענ' לכון עוודא בישא דאית' בחד מינן כמנייכון שמו ר' אברה' בן שלמה הלוי בן עירינו והיה בשכבר נשוי אשה אחת מעירינו שמה שרה בת חיים הלוי כי לקח איש לוי בת לוי להיות עמה נלוה כל הימים בצירוף הילד אשר חננ' אלקים קרו' לז' שנים וכל זאת לא שם על לבו ובגד באש' נעורי' ברית כרות' מן השמים והניח אות' ערומה בחוסר כל ולא זו שאחת משלש אלה לא עש' לה אלא אף זו התעמר בה בבגדו שלקח אשה אחרת עליה. ואשריכם גודרי גדר המסירים יהודא וישראל מעון גזרת עליו מתחלה שלא יכנוס אותה אף לא יארס אם לא שיפטור הראשונה בגט כשר לרצונה ולא לאונסה כלל והרב הנזכר סידר גט זה והשליח היה משכיל שלם בכל דרכיו ה"ה ר' יצח' י"ץ אשר בא מאר' ישראל והכי' טרף לביתו ומפומ' שמעתי מילין שהרב לא סידר גט זה אלא בתנאי להפיס דעת המגורש' באם תרצ' ואם לאתרצ' אף בריצוי כסף אזי הגט בטול ואסור לישא כתקנת ר"ג וזה שלא יכול לכוף אותה לגירושין בפרט אשה כמותה שבת בנים ואין בה שמץ ודופי ק"ו שלא יגרש אותה בלא מילוי כתובתה שלא לדעתה והנה בהיותו החכם ר"י הנ"ל בכאן עם הגט שלחתי אחרי האשה לחקור ולידע תמצית עניינה ואחר רוב החקירה והדרישה נודע שאין בדעת' כלל וכלל לקבל גיטה אם לא שישלים כתובתה מקודם לידה והנה זה החכם הנ"ל הלך לדרכו באמרו בתי הרשות נתונה בידך ולא באתי לכוף אותך ואף לא לפתותך ח"ו אלא להנאתך ולטובתך לדעתך כי גם שמה לא יתנו לו אשה אם לא שיפטר אוחך לפי רצונך ודעתך ואחר זמן מה נשמע שבעלה ר' אברהם הלוי לקח אשה בפליבנא' ע"י חופה וקידושין ואתמוה קאתמוה' בני ק"ק שלנו על המעשה הרע אשר נעשה וכנבלה הזאת לא יעשה בישראל עד שנודע לנו מאנשי ישראל אשר באו מארציכם שסיפרו לנו המאורע ואמרו שהיו אצל המעש' שיהודי א' שמו יצק"א מכונה חרפ"ן בן עירינו הביא כתב חתום ממני הח"מ עם ראשי הקהלה שהיא קבלה הגט כדת וכהלכה ועל זה התירו לו להכניס אות' ובשמעינו הנבלה הזאת שלחנו אחרת וחקרנו ודרשנו קצת בריצוי קצת בגמו' עד שהודה על חטאו ולא בוש וסיפר לנו המעשה שאותו אברהם הנזכר השכיר אותו בכמה מאות לבנים שישתדל לו כתב מק"ק שלנו אם היא תקבל הגט כאן מה טוב ונעים וא"ל אזי ישתדל בני בליעל כמותו שיזייפו כתב ויחתמו שמי ושם אנשי הקהילה וכן עשה וזה נתן לו שכרו משלם ועתה מטיבותיכ' גמרינן מה דינו של אותו אברם אשר שיח"ת ברי"ת הלו"י ומעל בחרם ר"ג ואף שאין בידי להוכיח שאברהם הנ"ל ידע מעובדא בישא ונוכל לתרוצי' שעל מקרה הרע הזה לא שלח אותו ולא היה במחשבתו אלא שיבא לו כתב הגון אם באמת יאורע שתקבל הגט בפרט מאחר שאותו יצקא חרפ"ן גדפ"ן הודע חזקת כשרותו ונעשה פסול לעדות מ"מ נוכל לומר מאחר שחוזר בתשוב' במעשיו והשיב הגזילה ממה אשר נהנה במעל עון ורוצה לקבל תשובה ומודה על עונותיו ברבים מאן נימ' דלא כשר לאסהודי ועוד כל כה"ג פלגינן דיבוריה וקל ומ"מ עד א' הוא ואיכ' לצדודי לכאן ולכאן רק שרגלי' לדב' הוא שמתחלה התחיל לבגוד באשת נעורים שהניח' על קרן הצבי ונשתדך כבר עם אות' האשה ורחמנא ליבא בעי ויודע כל הנסתרות ול"ד ונניח מזה אף את"ל שאונ' הוא סוף סוף חרם דר"ג מי מתיר ג"כ אנוס הוא מכחיה ומחוי' לפרוש מאשתו אשר לקח במקומכ' כאשר אוכיח בעז"ה אף שחרם ר"ג לא נתפשטה במקומכם ס"ס הוא מן המדינות אשר נתפשטה הגזירה ואין להקל בה ואין שייך כאן לדמות לההולך ממקום שנהגו ואין דעתו לחזור כו' חדא דמחויב לחזור דאיתתא אגידא ביה ואכתפ' דגבר' שוור' שאין בידו להוציאה ממדינה למדינה אפי' מנוה הרע לנוה היפה כדאית' בכתובות בפרט מאחר ששניהם היו בני מדינה אחת ובני עיר אחת ועוד מאחר שבעת נשואין חל עליה חרם דר"ג מ"ה תו' לא פקע מיניה איסורא וק"ל ומשום הכי אפילו אם היה עם אשתו בארציכם ובמדינו' שלא נתפשטה חרם דר"ג אפ"ה לא היה יכול לישא אמרת מאחר דחל עליה איסורא וכה"ג שמעתי מעשה שמשכיל אחד מארצינו הלך עם אשתו לא"י ושהה לשם כמה שנים ורצה לישא עוד אחרת עליה והיה יכולה בידו לאספוקי תרוייהו: ואפ"ה לא הניחו לו חכמי א"י מהאי טעמא ומה שכתב הרשב"א ששמע שר"ג לא גזר אלא לסוף אלף החמישי ומהררי"ק הביאו בשורש ק"א מ"מ האי מילתא לית לה עיקר גבן ומילתא פריחה כשמוע' פורחת ע"כ היא נידחת חדא דהא לפי טעם שכתב ר' אביגדור כהן במרדכי ארוך בתשובה אחת המתחלת אלכה לי אל הגדולים על מה תיקן ר"ג כו' האי טעמא שייכת האידנא כמו מקדם ואין חילוק בין אלף חמישי לאלף הששי ועוד כל הגאונים כגון הא"ז ביבמות והמרדכי בשם ר' אביגדור כ"ץ בפ' החולץ וכן הסמ"ק כתבו שאם היבם נשוי שלא יכול ליבם מכח חרם דר"ג כו' ואפי' למאן דס"ל מצות יבו' קודמת ואותן הגאוני' כולן באלף הששי היו באש' ידוע ועוד דברו' נוסח התקנות של ר"ג מ"ה לא הזכיר זמן ואדרבה כתב גבי תקנה דשתי נשים שאין להתיר אלא בק' חכמים מג' קהילות ומ"ג ארצות כו' ואעפ"י כן לא יתירו עד שיראו טעם טוב בדבר עכ"ל וא"כ איזה טעם טוב המשתנה לעילוי אלא אדרבא בעו"ה הדורות פוחתים ומשתנים לגריעות' מידי יום ויום ואף את"ל שלא תיקן אלא לסוף אלף החמישי וג"כ היה טעם לתקנו שלא שייכה אלא עד סוף אלף החמישי ס"ס מאן שריי' הלא צריך ב"ד אחר גדול בחכמה ובמניין כותיה להתירו וראייה משכו לכם לאהליכם שאף ישראל לא באסרו אלא לזמן קצוב וטע' למילייהו הוה אפ"ה צריך ב"ד אחר להתירו כדאיתא בפ"ק דביצה ובפ' ד' מיתות ק"ו הכא אף שיש לשדות ביה נרגא ולומר שאני התם דלא קבע זמן לפרישת' דקרא היו נכונים לשלש' ימים לא קאי אפרישת אשה שלאחריו אלא ה"ק היו נכונים לשלשת ימים כלומר לקבל התורה ואח"כ אמר אל תגשו אל האשה ולא הוקבע זמן לפריש' זו אף שהטעם שבשבילו נאסר הפרישה דהיינו מתן תורה בטל מ"מ צרי' מניין אחר להתירו שהרי לא הוקבע זמן להדי' וכן כתבו התו' והרא"ש מ"מ אומ' אני בודאי תקנות ר"ג נמי כה"ג דאי אפשר לומר שפסק להדיא שלא יתקיימו גזירותיו ותקנותיו עד אלף הששי ותו לא שהרי זו לא מצינו בין תקנותיו אלא שצ"ל אות' שאומר שלא נגזרה אלא עד אלף החמישי היינו שכך היו מקובלין לפי הטעמים והסברות על מה נתקנו גזירותיו יורה שלא גזר ותיקן אלא עד אלף החמישי א"כ הוי כפרישת אשה של מתן תורה וצריך ב"ד אחר להתירו וליכא למימר ולטעון לזכותו מאחר שבאונס אירע לו שלקח האשה על ידי עדות שקר שהכשילו אם כן ליכא צד לגזירת ר"ג מ"ה שלא גזר אלא אלכתחילה ולא אדיעבד שאירע באונס וא"כ לא היו רוב הגאונים אוסרי' ליבם היכא שנשוי כבר דהא ג"כ אונס הוא ובדיעבד דהא נפלה לפניו כהרמנא דמלכא וגזירה היא מלפניו וכבר מושבע ועומד ליבמה אפ"ה כתבו הגאונים שאנוס הוא מתקנת ר"ג ואלים כחיה להפקיע ק"ו הכא בצירוף הטעמים שכתבתי לעיל שהתחיל בתקלה וקלקלה ורגלי' לדבר קצת שהעדים בדבר ולא עוד שמעתי אפי' מי שנתן גט ע"י הרב ולקח המגרש אשה אחרת ואח"כ נמצא פסול בגט שפמרישין אותו מן אשתו עד יתקן גט אחר ק"ו בנדון דידן ועוד דינא דגמרא הוא בפ' הבא על יבמתו א"ר אמי הנוש' אשה על אשה יוציא ויתן כתוב' ואף שרבא פליג ואומר נושא אדם כמה נשים כו' והרי"ף פסק כוותיה משום דבתראי הוא מ"מ לא פסק אלא היכא דאפשר למיקם סיפוקייהו כמו שהביא הרי"ף וגם נוכל לחלק דאף רבא לא שרי אלא היכ' דאשתו ראשונה אינ' בת בנים והוא טען אבדק נפשא כו' כדאזל' התם סוגיא דשמעת' ועל זה קאי רב' וכן פי הר"ן להדי' אבל בע"א לא ק"ו הכא דליכ' כל הני טעמ' דאף רבא מוד' דיוצי' ויתן כתובתה והאמת שבמעט כל הפילפול שלא לצורך הוא אלא לאחמורי עליה ולאפרושי מיד מאתתא דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני שנשתעכ' בשאיר' וכסות ועונתה וזה שאי אפשר לקיים שניה' כאחת א"כ מי נדחה מפני מי הלא השניה באה בגבולה של ראשונה א"כ היה מן הדין לכופו שיתן גט לשנייה ויתן לה כתובת' ויחזו' לאשתו הראשונה אבל הראשונה מותרת על זה באמרה מאחר שהמריד בי לא ניח' כ"כ לכוף אותו א"ל מרצונו ואם ירצ' לדבו' באחר' הרשות נתונה בו רק שמקוד' יגי' גט כשר לידה עם מילוי כתובתה או במה שתתפשר ברצונה הטוב ולכן אתם המשכילים הכירו נא דבר אמת הדין ודת למי המשפט והעזר ע"כ נרא' מן הראוי להפרישו מאשתו מיד אחרי ראות כתיבתי' עד שיתקן עיותו כפי' אשר כתבתי לעיל ואם יהיה זה הבעל בן בליעל ח"ו מן המורדי' הניתני' כתף סוררת לדברי מוריה' ולא יעש' כפי' שכתבנו והוכחנו ולא ישמע אליכם אזי ידי עמכם בראשונה למחייה בסיל' דלא מבע דמא והריני נגדר אחריכם בנחש' הזוחל על העפר להטיל בו ארס וחמ' עד ישוב מרשעו ובזכות כו': דברי שלמה לורי"א: