שו"ת מהרש"ל/סימן יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נשאלתי מן אנשים גדולים לחוות דעתי במה שנתחדש מקרוב שהוציאו קול ושם רע על משפחה שהוחזקה לכשרות:

תשובה שנינו בסוף עדיות אמר רבי יהושע מקובל אני מרבי יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו שהלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע משפחות בית הצריפה הייתה בעבר הירדן ורחקוה בני ציון בזרוע עוד אחר' הייתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע כגון אילו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב ויש לי שאלה רבה בזו המשנ' מה היה כוונת החכם שאמר משפחות בית הצריפה היתה כו' שאליהו יבא לקרבה שטהורה היא שמאחר שידע שטהורה היא וגילה לנו הכשרתה מה לנו תועלת בביאת אליהו בעניין זה וכן הקושיא במשפחה האחרת הנקרבת שלא כדת מאחר שידע פסולה למה לא גילה לנו להרחיקה ולהפרישנה מאיסור כל משך גלותינו טרם ביאת משיחנו ולא נצטרך אליהו בזה: ואף שהרמב"ם נשמר בזה וז"ל א"ר יוחנן בן זכאי הרעות שיסיר אליהו הם להרחיק אדם פסול ששב ביחסו הכשר בזרוע ולקרב האדם כשר שהורחק מקהל כהונה או מקהל ישראל בזרוע והמשיל בשתי משפחות היתה אחת כשרה והשנייה פסולה ונתגברו בני ציון עליהם והשיבו' הפסולה כשרה והכשרה פסול' והתבונן היא ברחו חכמים מלשון הרע כי אעפ"י שהיו יודעין בשתי משפחות זכרו החשוקה בשמה ואותה שהיה פסולה בבירור והשיבו אותה בני ציון כשרה בזרוע לא פרסמוה אבל אמרו ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע עכ"ל הרבמ"ם אבל מ"מ לא ימלט משאלה רבה מאחר שידעו ח"ו פסולה בודאי ובבירור שהעידו על אמיתת הדברים שאליהו יבא לגלות' ולפוסלה א"כ מה לשון הרע שייך בזה ואדרבה הכובש עדותו ואינו מגלה עונו ישא וחטא הרבים יהא תלוי ח"ו בחכמה ונמצא שאר העם שוגגים והם מזידים אלא הנראה בעיני בני ציון אנשי זרוע היו ואימת מלכו' הייתה עמהם שולטת על חכמי ישראל באות' הזמן להמית ולהחיות וכל הישר בעיניהם עשו וסר מעליהם יראת ה' ויראת חכמים ב"ד שלא יכלו ח"ו לגלות פסולים וכמו שאמרו ח"ו בפ' עשרה יוחסין בדקו עד מקום הסכנה ופירשו וה"נ לא גילו אותה משפחה ואף שנודע לחכמים בבירור פסול שלה כי לא היו מחוייבין לסכן נפשם בשבילם ובפרט מאחר שלא היה יכולת בידם להגיע אל תכלית המעשה ולהפריש אותם וא"כ יהיה תכלית דבריהם כלשון הרע ושקר ואז יהיה זה דבר גנאי ומכוע' בעיני המון עם ולכך לא גילו אותה משפחה מה שאין כן בגלות משפחה הכשרה שאף שמרוב אימת של בני ציון גברה ידם עליהם ופירשו אותם בזרוע והרחיקו אותם ולא יכלו שאר העם להתחתן עמם עד שנשתקע הדבר בעיני ההמון וסברו שאמת היה ולא היה כח ביד חכמים להכשירם לקהל הגולה מ"מ נשאו את נפשם למות עליהם כדי לגלות הכשר משפחה שיצא עליהם קול שקר כ"ש וק"ו בנו של ק"ו בימינו שאין בזה ת"ל סכנת נפש לגלות אזה משפחה כשרה שינא עליהם קול פסול שצריכין אנו בכל כחינו לשת' הקול ולבטלו טרם ישתק' ולהודיע סיבתו איך שמוצאי' דיבה הוציאוה. ועתה אומר בנדון אשר לפנינו אשר נקראתי עליה והוא הקול ענות אשר שמענו מקרוב אשר לא שערום אבותינו על אחים האלופים כאלוף המרומם החסיד ה"ה הר"ר חיים י"צו וחד דעמו ארי שבתורה הר"ר ליב יצ"ו ושני מאורו' מפיקי' זיו הח"ר סיני יצ"ו וחד דעמו הר"ר שמשון יצ"ו ובזמן קרוב יורו כול' הורא' בישראל כולם אנשי שם דפקיע בשמייהו ועתה מחדש בעלי דבבא אפיקו לקלא בשם ביש כאילו ח"ו יש שמץ ודופי במשפחות מצד אמם ממשפחת האם. ואומר אני האמת שלא הגעתי עדיין לכלל זקנה אבל יניק' אני וחכימא אני מקדמין כי כאש' נולדתי בעיר בית אבותי על ברכי זקני והורגלתי על זרועותיו הוא היה הטהו' חסיד ועניו ועניו ירא אלקים פרקו נאה איש השלום מהר"ר יצחק קלוייב"ר ז"ל והוא היה זקן מופלג מתושבי ערו ואביהם של הבנים האלופים הנזכרים היה כבוד ר' בצלאל בר חיים ז"ל והיה לו שייכת מחותנית ממשפחתו לאבי אמו הנ"ל מצד זוגתו הרבנית ומאוד היה מקרבם אליו וגם הם היו מקרבים אליו לכל דבר שבקדושה ואם ח"ו שהיה איזה שמץ בזיווגו ח"ו שהיה נאות להם ולא היה מוחה בידם כי הכל עשו על פיו בין דבר גדול בין דבר קטון וגם אני מקבל עלי שבועת שמים וארץ שכמה משפחות שמעתי וקבלתי ממנו לפסול ומשפחה זו היה לעולם בחזקת כשרות בעיניו בלי פקפוק ונידנוד ואחרי מות הזקינים שב העם מדרך הישר וסר כל אחד לדרכו לומר שפתי אתי מי אדון לי לומר על זהב עץ ועל עץ כסף ולפסול הכשר ולהרחי' הקרו' על כן אני נערתי חנני לבא בעזרת ה' כגדודים מלחמה: ולעלות על הבמה: לפרסם כשרת נשיאתם ברמה: בפני יושבים קדם וימה: כי אלמותם קמה: ולעשו' קנאה ונקמה: במוצא קול ביש על אנשי ה' המה: ולרדפו עד חרמה: ואהלו בלי יושב תהא נשמה: ועתה אבא בגזירה חמורה: כשלהבת בגחלת קשורה: נדוי חרם שמתא ארורה: על כל יושבי שערה: לקיים דברינו כשורה: כאשר מלובן בראיות ברורה: ואיש ואשה בחור ונערה: אשר יחרץ לשונו בתערה: ענש יענש בתוכחת ממארה: ויוקד במגפה תבערה: עד אשר יתחרט מעבירה: ושלם ישלם כאיש המבעיר בעירה: איבוד ממון וגוף בקרה: ואז יתחטא כמטהרה דברי המליץ בשפה ברורה: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל ז"ל לורי"א: