שו"ת מהרש"ל/סימן טו

סימן טו

שאלה בעניין הצואה שהיו אצלה שני חכמים ולא כוונו ממש עדותן כו' הנני הנקוב בקצה יריעה אשיב לשואלי על ראשון ראשון כו'. השאילה בעניין הפלגת עדות המעידים שחכם אחד העיד שהצואה היתה שלא יעשה ראובן דבר בלי ידיעת חבירו אהרן ורוצה לפר' שאינו תלוי כלל ברצון של ר' אהרן אלא במה שעשה לו ידוע דהיינו גילוי הדבר ולא לעכב נראה בעיני פשוט אפי' מאן דלא דריש לשון הדיוט מ"מ לישנא דמוכח ורגיל בפי כל דכל לישנא בלי ידוע המותנה בהגיון בני אדם שהוא לשון רשות והרמנא ואף אם כתוב ידיעה להוי לך מלכא לאלהך לית אנו פלחין יציל או לא יציל שהוא לשון גילוי דבר נסתר ולא לשון רשות לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ואף התם יש לפרש שהוא לשון רשות כלומר רשות המלך ינתן לנו לדבר מה שבלבינו ועוד יראה לכל בעלי הלשון עברית שכל לשון ידיעה לא תמלט מבלי תועלת או תועלת המודיע או תועלת הנודע ותועלת המודיע הוא כמו שאמרו רז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שהוא תועלת לנותן שהוא המודיע ותועלת הנודע הוא על שתי דרכים או על דרך רשות ורצון ר"ל שהעכבה תהא בידו ויכול למחות בדבר או תועלת הבאה אליו מצד ידיעת העניין הן מצד רוח והנאה שיגיע אליו בידיעתו או מצד הרחק ההיזק שיגיע אליו בהסתרו ולפי זה אף ידיע להוי לך מלכא וגו' הוא תועלת המודיע שהיו מקדשים שם שמים ולא היו סומכי' על הנס כמו שדרשו רבותינו ז"ל וכן הביאו הספר מצות וא"כ אם תהא אותו ידיע הנזכר בצואה כפשוטו לשון גילוי א"כ הוא מבלי תועלת כלל לא ליתומים ולא לאפטרופיס רבי שמואל המודיע ולא לר' אהרן הנודע לו אותן הדברים כי מה מועיל לו וליתומים הגילוי. ועוד נראה מאחר שאמר בלשון הצואה בלשון אזהרה ומחאה שלא יעשה שום דבר בלי ידיעת ר' אהרן א"כ מוכח להדיא שהוא נטילת רשות וזולתו אי אפשר דאם הוא לשון גילוי היה לו לומר שיודיע כל דבר לר' אהרן דהיינו המעשה שהוא הציוי לחוד. ועוד נראה מאחר שחכם אחד העיד להדיא בלשון רשות נהי דלשון ידיע שהעיד החכם השני תוכל לפרש בלשון גילוי מ"מ לא ימלט שלא תפול בו ספיקא שהוא לשון נטילת רשות וא"כ הוא עומד בספ' וא"כ בא חכם הודאי ומוציא מידי חכם הספק בידו וכעין זה פסקו המחברים גבי בעיא דרבא בב"ק אי אזלינן בתר מעיקרא כו' ופריך מרבה כו' ומסיק מה דפשיטא ליה לרבה מבעיה ליה לרבא ופסקו המחברים אף שהלכה כרבא שהוא בתרא אכן הכא הלכה כרבה לפי שבא הודאי ומוציא מידי ספק אף שאין ראייה כל כך לנדון דידן שהוא לעניין עדות ואינו תלוי בסברה מ"מ זכר לדבר מיהו איכא וגם אינה צריך ראייה כ"כ מאחר שנוכל להשוות העדים שלא יהיו מוכחשי' מסתמא עבדינן הכי. ולעניין שאילה אם יכול ר' שמואל לפטור המשותף רבי יעקב נרא' דלא כל כמיני' שהרי עיקר אפיטרפוסו באה ע"י צואת המת ואיך הוא בא לבעלה שהרי צוה שתהיה החברותה עד כלות ג' שנים ואם כן איך יכול לשנות ושלא לקיים דברי המת ואפילו היה אפטרופוס על פי בית דין מ"מ לא יכול לשנות מן הצואה דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים אפילו היה בו תועלת ליתומים וכ"ש הכא שנראה ומוכח שיש ערמה בדבר ואינו אלא לתועלת המשותף ורחמנא ליבא בעי. ולעניין שאילה אשר מכר המטלטלים בזול פשיטא ופשיטא שהיתומים לא יפסידו את חלקם או יחזיר המקח שהרי האפטרופס רבי שמואל מכר את שאינו שלו שהרי אין כח בידו למכור בלי רשות רבי אהרן כאשר ביארתי ואם ירצו לתבוע רבי שמואל האפטרופס הרשות בידם שהרי פסקו התוספות בשם רבי עזריאל אפטרופ' שפשע חייב לשלם ואפילו מאן דפליג עליה מ"מ מודה כה"ג שהוא מזיק בידים שהרי הוא מכרן שחייב לשלם ואם ישמע כמ"ר שמואל לדברינו אז אומר שלום: דברי שלמה לורי"א: מעשה בא לידי באדם אחד שהיה נותן ס"ת מכמה שנים להיכל הכנס' ועמדה בהיכל כמה שנים והיו עליה מעילים של הקדש שהן משל צבור ואותה ס"ת היתה בפני המקדיש כמה שנים בהיכל ולא שמע אדם שהיה אמר בחייו שלי הוא ולא נתתיו לחלוטים אמת שהיתה נקראת על שמו שהיו אומרי' ס"ת של יעקב הוא כי השם ההוא על שם שהוא היה המקדיש כי כך היה הדרך של העשירים כל אחד קונה ס"ת ונותנה להיכל וכל אחד מכיר ס"ת שלו ר"ל להתייחס בה וגם קריאו' התורה הוא על הסדר שבת אחד של פלוני זה והשנייה של פלוני אחר עד שחוזר חלילה. ומת האיש ההוא והניח בנים גדולים ולאחר זמן מיתתו כמה שנים ויותר עקרו אותם הבנים דירתם למקום אחר ובקשו מן הקהל שיחזרו להם ס"ת שלהם ובני הקהילה כולם אינן בני תורה והיו נאותי' לדבר מחמת שהיו סוברים שהדין עמהם כי מכמה שנים עשה ג"כ אחד מעשה ולקח ס"ת של אביו מן אותו ההיכל והביאה לעירו. ואני לא הנחתי להיות התורה עשוק ממקום למקום ולא ניאותי לדבריהם וזו היא ראייתי ותשובתי: מה שאתם מביאין ראייה מאותו האיש שלקח ג"כ ס"ת מכמה שנים כה"ג אין זה ראייה דהוא נמי שלא כדין עשה ואלמלא הייתי באותו פעם והיה לאל ידי לא הנחתי וכבר כתבו רבותינו שאין מביאין ראייה אלא ממנהג שהוא קבוע על פי ותיקי' ולא ממנהג שאין לו יסוד ק"ו כה"ג שאין כאן מנהג אלא מאחד ושנים שעשו והם סברו שבדין עשו וכל כה"ג אין כאן חזקה וטעמא דאטו כ"ע דיני גמירי כמו שכתב הרא"ש פ"ק דב"מ גבי סמך לו כותל אחר ובשאר מקומות כהנה ובפרט לעניין הקדש להוציאו מחזקתו להיות חולין למכרה ולעשות בה מה שירצה. ועוד מאיזה צד רוצה להוציאה מחזקתו מאחר שהקהל מוחזקין המוציא מחבירו ע"ה ק"ו לעניין הקדש. ועוד מאחר שלא התנה בפני עדים שלא נתנה לחלוטין אלא להיות בהיכל עד זמן שירצה אם כן מסתמא אקדיש' הוא דקא אקדיש ואפילו אי הוה איהו גופיה חי והיה רוצה לקחתה לעצמה נראה דלאו כל כמיניה אם אין לו ראייה ובפרט מאחר שכמה שנים הלבישוה במעילים של הקדש חזקה מופלגא שהיא של הקדש היכא שנתנה בס"ת אפילו טען אחר כך כדי שלא נתנה לחלוטין ומה ראיתי ושמעתי שבני אדם אשר היו מנדבין ס"ת לב"ה היו מתני' ברבים שאינה לחלוטין ואם כן אותו שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה ק"ו בנו של ק"ו שמת האב ולא היה פוצה פה ועתה באים היורשי' בטענת שמא שאין להוציא מחזקה ודאי. וז"ל מהרר"ק ואשר כתב אחי שמעשה בכל יום באות' הגלילות שמשימין נירות של כסף ושלשלאו' של כסף כו' ולאחר זמן נושאי' אותם עמהן גם לפעמים כשיורדין מנכסיהם מוכרי' אותם לאחרים כו' עד אם כן המשי' אותם בב"ה אדעתא דמנהגא קא משים אותה כו' הלא ידעתי שמנהג זה כנגד דין התלמוד דמדינ' כיון שהודלקה פעם אחד במנורה בב"ה חלה קדושתו עליו ולא פקע' כ"א ע"י הקהל כדמוכיח ההיא דפ"ק דערובין דקתני התם מי שהתנדב מנורה או נר לב"ה כו' משבאת' ליד הגבאי' אסורה לשנות כו' וכן פשוט הוא מדינא דגמרא דכיון שנתעטף ס"ת הוא במעיל פעם אחת דג"כ חלה עליו קדושתו כדמוכח בסנהדרין פרק נגמר הדין דקתני התם כיפה שהוא טמא מדרס ונתנה על הס"ת טהור מן המדרס כו' אלמא שחל עליו קדושתו ומ"ה טהור מן המדרס כו' משום דאמרינן לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדפי' שם רש"י וכן מוכח שם הסוגיא בהדיא מדפריך מיניה לרבא ומאחר דפשיטא שכן הוא שחלה קדושה על הכלים מכח דין התלמוד ואתה בא להפקיע מכח המנהג הלא ידעתה שאין המנהג מבטל ההלכה אלא א"כ הוא מנהג קבוע ע"פ חכמי המקום ולא ע"פ המון ב"ה כמו שכתב המדד"ר בשם הא"ז בריש פרק הפועלים וגם כתב שם שצריך שיהיה המנהג קבוע קודם שיבטל דין התלמוד ועוד כתב ריש הפועלי' ודוקא שיהא מנהג קבוע על פי ותיקים אבל מנהג שאין לו ראייה מן התלמוד אינו אלא כטוע' בשיקול הדעת דכמה מנהגין גרועי' שלא אזלינן בתרייהו כדפירש ר"ת כו' אלמא היכא דלא התנה בפי' אפילו הוא טוען טענת בריא לאו כל כמיניה לאפוקי מחזקתה הקדש היכא דלא התנה בפי' ק"ו כה"ג שהיתה בהיכל ה' כמה שנים שהיא בחזקת הקדש וכבר ידוע מדברי רז"ל קדמונים מי שנדר דבר לצדקה אין לו כח יותר משאר בני הקהל אם כן אין לאותו יורשין שום טענה וחזקה באותה ס"ת. כך הוא תוכן דעתי כי אלקים אני ירא ומי שידין אותו לכף זכות המקום ידון אותו לכף זכות: דברי שלמה לוריא: יפה כתב ויפה דן נאם יצחק בר בצלאל ז"ל הגר בולאדמ"ר