שו"ת מהרש"ל/סימן ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן ז[עריכה]

שאלה תינוק שנפדה בישוב אחר ד' שבועות יום אחר לידתו וסבר שהוא היו' הראוי לפדותו ואינו אלא ל' יום אם צריך לחזור ולפדותו אחר יום ל"א ולא נחו' שיהיו ברכות לבטלה:

תשובה צריכין אנו לדקדק היטב בגירסא דפרק יש בכור כי יש גירסו' מוחלפות בין הספרים גרסינן כפ' יש בכור איתמ' הפוד' את בנו בתו' ל' יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי אמ' רבא דכע מעכשיו אין בנו פדוי לאחר ל' יום ואתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר ל' יו' ונתעכלו המעות דרב אמר בנו פדוי מידי דהוה אקידושי אשה דהתם לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוי קדושי הנ לא שנא ושמואל אמר הת' בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו ואע"ג דק"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי הכא הלכתא כוותיה דשמואל תנן מת בתוך ל' יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לו ה' סלעים טעמא דמת הא לא מת בנו פדוי הכא בת"ע דאיתינהו למעות כו' והנה הראש פסק להדיא דהלכת' כרב באיסורי ולא מבי' הא דגרסינן ואע"ג דק"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל כו' משמע להדיא מדבריו שלא היה כתוב בספריו ומ"ה פסק' דגבי לאחר פדוי אפילו נתעכלו המעות וקצת משמע דאפילו דסתם הוא פדוי דהא מתני' ע"כ בסתם איירי וסתם אדם פודה בסתם דדוחק לומר דאיירי להדיא במפרש לאחר שלשים דא"כ מאי פריך תלמודא ממתני' אשמואל משו' דהוה ס"ל דסתמ' דמתני' איירי בכל ענין אפי' ליתינהו למעות והשתא אי איירי סתמא דמתניתן במפרש אף דה"ל למיתני ק"ו בנו של ק"ו שנוכל לומר דאיירי באיתניהו וא"כ מאחר דמתניתין איירי אפי' בסתם אלא דשמואל הוא דמוקי באיתינהו אבל רב מפרש אף בליתינהו והא דלא קאמר רב אפי' בסתם אין הכי נמי דמיירי אפי' בסתם אלא רבא הוא דמפרש פלוגתייהו אפי' במפרש לאחר ל' יום ובליתינהו ולהודיע כחו דשמואל ועוד מצאתי בדברי החכ' מהרר"י קולון שהוכיח דמתניתין איירי בסתמ' דאי איירי בפירש א"כ פשיטא היכ' דמת בתוך ל' יום דיחזי' הכהן דהרי אין כאן שום פדיון שהרי התנה שלא יחול הפדיון עד אחר ל' יום והרי מת קוד' שיחול אלא בע"כ בסתם איירי ועו' כת' הרא"ש ומה שכתב בה"ג בסתם היכא שפדה את בנו בתוך ל' יום אינו פדוי צריך להעמיד דבריו בדאמר ליה מעכשיו ע"כ ומדמוקי ה"ג באמר ליה מעכשיו ולא ניחא ליה לאוקמי בסתם שלא אמר מידי לא מעכשיו ולא לאחר ל' יום בפרט מאחר שכתוב לשם בסתם אלמא דס"ל להרא"ש דאין חילו' בין סתם לפירו' דודאי אמדי' דעתי' שלא היה אלא שיהא פדוי אחר יום שלשים אף דלא כ"ע דיני גמירי מ"מ דעתו היה שיה' פדוי כראוי באיזה יום שראוי לפדות אכן בטור י"ד לא כתב אלא כשאמר לאחר ל' יום שאז הוא פדוי אפי' בנתעכל המעות דמשמע אבל לא בסתם וכן בסמ"ג וסמ"ק והרמב"ן כולם לא הזכירו דמהני אפילו בנתעכל אלא באחר ל' יום וצ"ל דאף דעת הרא"ש הכי וא"כ בסתם לא מהני אלא בלא נתעכלו ונהי שהמקשן דפריך הוה סבר דסתם מהני בכל עניין אפי' בנתעכלו מ"מ אחר דמשני דאיירי באיתינהו אף רב מודה ליה דלא פליג רב ושמואל אלא במפרש אבל בסתם כי הדדי סברי והא דלא מוקי ה"ג בסתם משום דאז הוה פדוי באיתינהו ע"כ מוקי בכה"ג דאמ' מעכשיו דבכה"ג אינו פדוי כלל אבל אין ס"ל דסתם לא מהני אפי' בלא נתעכלו דא"כ קשה מתני' שהוכחנו דאיירי בסת' ועוד הוה מוקי ליה הרא"ש לדברי ה"ג דאין בנו פדוי בסתם כך נ"ל ההצעה ובפרט לשיטת הרא"ש דלא גריס ליה הא דלעיל ואף על גב דק"ל כוד אבל מהרא"י בת"ה פסק דק"ל כשמואל ותפס גרסא זו עיקר וז"ל אכן התוספ' בפרק מרובה בשמעתא דהרשאה פסקו בפשיטות כשמואל דאם יתעכלו המעות דאינו פדוי וכן פסק בא"ז וברוב ספרים התם גרסינן ואע"ג דק"ל כו' הכא הלכתא כשמואל ונראה דהתו' אית להו גירסא זאת והאשיר"י ע"כ לא גריס לה וצ"ע דבריש מסכת נידה גבי וסתות דאורייתא או דרבנן כתב הרא"ש גופא דק"ל הילכתא כרב באיסורי כדאיתא פרק יש בכור והתוספות במסכ' נידה נמי מייתי מפרק יש בכור דק"ל הלכתא כרב באיסורי ולא אשכחן בפ' יש בכור דפליגי רב ושמואל אלא בהא אלמא דגרסי' לה והלכה כשמואל דאינו פדוי כשיתעכלו כו' ע"כ והנה מה שתמה מהרא"י שלא תמצא בכל הפרק פלוגתייהו כו' מה בכך שמא היה כתוב בגירסתם בהאי פרקא וק"ל הלכתא כרב באיסורי כו' דרך כללי עם שאר כללי דינין או אגב שיטפ' ע"י חד אמירא בפרט מאחר שראינו גירסות חלוקות וכדי דלא נשוה להרא"ש טועה ועוד אומר אני אפילו גרסינן הכי מ"מ דינא הכי דבנו פדוי אפי' בנתעכלו איכא דאמר אחר שלשים יום ובסתם פדוי באיתינהו דהא קשה לן בדברי הסמ"ג במצות עשה סימן קמ"ד שכתב הפודה את בנו בתו' שלשים דפליגי רב ושמואל כו' ואף על גב דק"ל הלכתא כרב באיסורי כו' הכא הלכתא כשמואל והיינו כגירסות הספרים ואחר כך כתב האומר מעכשיו אינו בנו פדוי לאחר ל' יום בנו פדוי אפי' נתעכלו המעות ואדראשך והרי נמצא דבריו סותרים זה את זה דמאחר דק"ל הלכתא כשמואל אם כן אפילו בלאחר שלשים יום אינו פדוי בנתעכלו ונשאל הגדול הנ"ל מהררי"ק על זה והשיב דהספר סבר מה שנאמר בתלמוד מעכשיו או בלאחר שלשים יום לאו שאומר מעכשיו או שאמר לאחר שלשים יום אלא הכי פירוש מעכשיו כ"ע לא פליגי דאין בנו פדוי כלומר שיחול הפדיון מעכשיו ונ"מ לעניין טריפות ב"ח או היכא דהדר ביה האב ורוצה להוציא מידו ולהוציאן או לתת לכהן אחר אחר ל' יום ואיתינהו כו' פירש מאחר שבתוך שלשים יום סתם נתן המעות לכהן ועדיין הן בעין דפדוי לאחר שלשים יום כי פליגי באחר שלשים יום ונתעכלו המעות והכל בסתם דרב אמר פדוי ושמואל אמר אינו פדוי כו' והכא מדמה פלוגתייהו לקידושין כי היכא דבקידושין המקדש לאחר שלשים יום חיילו הקידושין ואע"ג דבתוך שלשים יום לא מצי חיילי שהרי התנה כך הכא נמי לא שנא ולא חילק מה שבכאן גזירת הכתוב שלא יכול לחול בתוך שלשים להתם גבי קידושין דתלוי בדעתו ובהתנאתיו ושמואל אמר דלא דמי ומחלק בינייהו כדפרישי' ומאחר דפלוגתייהו בסתם אם כן שפיר פריך ממתניתין דאיירי נמי בסתם וכדפרישית אבל היכא דמתנה ואומר לאחר שלשים יום אף שמואל מודה דמהני ואין להקשות מי דחקו לזה להוציא ההלכה מפשט' די"ל דסוגייא דסוף פרק השואל הכריחו לזה דגרסינן שם בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומ' נתתי ומשכיר אומר לא קבלתי על מי להביא ראייה ופריך עלה אימת אי בתוך זמנו תניינא מת האב בתוך שלשי' יום בחזקת שלא נפדה עד שהביא ראייה שנפדה וכו' ואי אמרת בשלמא דכי פריק ליה בתוך שלשים יום ואמר ליה בהדיא שיחול הפדיון לאחר שלשי' יום דבנו פדוי היינו דמדמה שכירות בתוך זמנו להך דפדיון בכור כו' אלא אי אמרת שאין כח לפדיון בתוך שלשים יום אפילו לעניין שיחול לאחר שלשים יום אי לא איתינהו זוזי בעיניהו לאחר ל' יום א"כ היכא מדמה להו תלמודא אהדדי לעולם אימא לך דאפי' לתוך זמנו לגבי שכירו' על המשכיר להביא ראייה ושאני גבי פדיון דלא עביד איניש דפריק בגו זמנו פן יתעכל המעות או יאכל אותם הכהן וחדי ונמצא שהוציא האב מעותיו ואין בנו פדוי ומשו' כך אומר שהוא בחזקת שלא נפדה דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל גבי שכירות פשיטא שלא יוכל לבא לשוכר שום הפסד בהקדמת הפירעון אלא ודאי דגם גבי פדיון לא יוכל לבא לידי הפסד היכא שמפר' האב בהדיא שנתן דמי הפדיון כדי שיחול אחר ל' יום כו' כך הוא תוכן דבריו ולא יכולתי לעמוד על דעתו כלל דאי הוה פליגי בכה"ג לא הוה ליה למימר לתלמודא במעכשיו כ"ע אינו פדוי אלא הכי ה"ל למימר בתוך ל' יום כ"ע לא פליגי דלא הוי פדוי לאחר ל' יום כ"ע לא פליגי דהוי פדוי דהוה משמע בדבריו ומדאמר תלמודא מעכשיו ש"מ דבדאמר מעכשיו קאמר ועוד לדבריו לא הל"ל שבנו אינו פדוי מאחר שאינו קאי על פדיון בנו אם יהא פדוי אלא על אותו הזמן אם יחול בו הפדיון אם כן הל"ל דכ"ע מעכשיו אינו פדוי ולאחר ל' יום דפדוי ועוד לפי פירושיו דשמואל מודה באומר לאחר שלשים יום דפדוי אפילו כשיתעכלו ומהיכא תיתי ליה דאדרבא משמע מתלמודא דהא כשאמר לאחר שלשים יום כו' הוי כמו מקדש לאחר ל' יום ומאחר דשמואל דמחלק ביניהם דהתם יש בידו כו' אם כן הכא דאין בידו דומיא דקידושין לא מהני בנתעכל המעות ועוד עיקר ראייתו מפרק השואל ליתא כל עיקר דאדרבה פירשו התו' לשם דמאחר דמדמה התם שכירות לפדיון דבכה"ג מדמי להדדי כי היכי דהתם גבי פדיון הוה בחזקת שלא נפדה לפי שיראה שימות הבן או יתעכלו המעות תוך ל' דאין בנו פדוי כדאמר רבא בפרק יש בכור ושוכר נמי ירא להקדים השכר פן יפול הבית או יפול ביתו של משכיר עצמו ויוציאנו דא"ל לא עדיפת מינאי כו' ע"כ נר' לפ' דהסמ"ג סבר דבתרתי פליגי בין בסתם בין באמר לאחר ל' יום וליתינהו אבל בסתם ואיתינהו לכ"ע פדוי דאל"כ למה אמר במעכשיו כ"ע לא פליגי כו' הל"ל כסתם כ"ע לא פליגי דאינו פדוי ועוד אפשר דבגירסתו הוה כתיב להדיא כי פליגי בסתם או באמר לאחר ל' יום וליתינהו למעות כו' ואף דרב ושמואל פליגי בין בסתם בין בפירש כו' מ"מ תלמודא דפסיק הלכתא כשמואל ולא כרב היינו בסתם כגוף האיתמר דפליגי רב ושמואל הפודה את בנו בתוך ל' כו' שלא התנה שום דבר אבל היכא שהתנה לאחר ל' יום מדמינן שפיר לקידושין כמו מקדשי לאחר ל' יום ולא מחלקינן בין היכא דאיכ' בידו לליכא בידו ולא כשמואל דמחלק בינייהו ודווק' בסתם ס"ל לתלמוד' דהלכת' כשמואל דלא דמי כלל לקידושין שהתנ' לאחר ל' יום אבל הכא דלא התנה ועכשיו אין בידו לא מהני הפדיון היכ' דנתעכלו ועוד אומ' אני טעם יפה בראייה ברורה דלא פסק תלמודא כותיה דשמואל אלא לעניין סתם דהיכא אמר תלמודא אף על גב דהלכתא כוותיה דרב באיסורי כו' הכא הלכתא כשמואל ולא אמר מאיזה טעם ואדרבה דרך התלמוד שלא לסתור שום כלל בלא ראייה א"ל שיאמר משום דמתנית' וברייתא מסייע ליה או משום דמסתבר' טעמיה ואדרבה ה"נ מסייע בריית' כוותי' דרב כדאיתא התם דתני תנא קמיה דרב יודא דבנו פדוי כו' ועוד למאי צריך להזכיר האי כלל דהלכתא כשמואל בדינים ע"כ נראה דה"ק אע"ג דק"ל דהלכת' כרב באיסורי וכשמואל בדיני א"כ נימא דהכא הלכתא כרב מ"מ הכא הלכתא כשמואל בדיני וס"ל לרבא או לתלמודא דעיקר פלוגתייהו לעניין דיני אי פדאו תוך ל' יום ואתא ב"ח לטרוף לרב דאמר פדוי אינו גובה לשמואל גובה שהרי אינו פדוי ואפשר דשמיע ליה דעיקר פלוגתייהו בדיני ממונות ואף דפליגי נמי באיסורי לעניין פדיון אם צריך לחזור ולפדות מ"מ אזלינן בתר עיקר פלוגתייהו וכה"ג כתב הרא"ש בפר' שור שנגח ד' וה' גבי פלוגתא דרב ושמואל אי נגח לסירוגין דפליגי נמי גבי נידה לעניין וסתות דאמרינן מאחר דעיקר פלוגתייהו לעניין וסת דהוי איסורא והלכתא כרב א"כ אף הכא לעניין נגיחה דהוי דיני ממונת הלכתא הכי וא"כ כה"ג בנדון זה אמרינן איפכא כדפירישית וע"כ לא פליגי בדיני ממונות אלא בסתם דאי הוה מפרש לאחר שלשים פשיטא שזכה זה במה שבידו שהרי על תנאי נתנה לו נהי שצריך לחזור ולפדותו מ"מ אין מוציאין מידו דהא מטא שיעבודה והוא מוחזק במה שבידו בשלמא גבי סתם שבטל הפדיון מעיקרו שהוא לא יהיב ליה בהדיא שיחול לאחר ל' יום וא"כ ב"ח שפיר מוציא ואולי אף הוא יכול לחזור שהרי הפדיון בטעות מה שאין כן במפרש ומ"ה מאחר דבמפרש לא פליגי אלא לאיסורא הלכתא כרב באיסורא והשתא עלו דברי הסמ"ג יפה וא"כ מה ראייה יש למהרא"י מהאי גירסא דלא ק"ל אלא כשמואל הא הסמ"ג גריס נמי הכי ואפ"ה פסק שפיר כרב ועוד אומר אני דכל מה שכתבו דק"ל כשמואל אינו אלא בסתם דבפ' מרובה פסקי התוספות במשנה פ' יש בכור במת תוך ל' כו' וכבר כתבתי דאותן המשניו' מדברים בסתם פדיוי' שפודי' בלתי שום תנאי ובזו הילכת' כשמואל דבעי' שלא יתעכלו המעות וכן המשנה דאייתי בפ' שואל לעיל איירי נמי בכה"ג בפדיון סתם דסתמא דמילת' הפודה את בנו בתוך ל' הוא פודהו סתם דלא כ"ע דיני גמירי ומ"ה כתבו נמי התו' היכ' דנתעכל המעו' דלא הוי פדוי א"כ ביוצא דהתוספו' לא סתרו פסקי' הגאוני' כלל כגון הרמב"ם וסמ"ק ואשרי היכי דאמר לאחר ל' יום דהוי פדוי אפי' בנתעכלו ואף אם ת"ל התו' לא ס"ל כל הפלפול והראיות שהבאתי מ"מ פשוט דהמשניות איירי בפדין סתם א"כ אין ראייה מדברי התו' והשתא זכיתי בדין ואומר אם יבא פדיון הבן לידי שחל יום לא' בשבת אפדנו ביום ו' דהיינו ביום כ"ט ויתנה שיחול הפדיון אחר ל' דאז ליכא למיחש מידי דאפילו יתעכלו המעות הוי פדוי ואין זה מצוה שלא בזמנה דעדיפי' למקדי' מלאחר ובפרט שבימיה' היו רגילי' לפדותו אף בתוך ל' כדמוכח מתוך המשניות דפ' יש בכור ומשמע שהיו מקדימין למצוה ואין זה ברכה לבטלה דשמ' ימות דאמיתה לא חיישינן והרי עתה לפנינו בחזק' חי ולית ביה ריעות' ואולי משו' ניחוש היו מקדימין כדי שחיה ויצא מכלל נפל וברכות ותהילות שאמרו עליו לא יחזירו ריקם מלפניו ולא יהיו לבטלה וכ"ש היכא דלא אפשר כיון שחל ל"א בשבת שהרי מברכין בנר חנוכה בע"ש קודם זמנה אף דאיכא למיחש שמא יכבה כמו שכתב הוא גופיה ומכ"ש דהסעודה ראויה לעשות' ביום ו' שהיא באה לפרוס המצוה ומה שכתב במהרי"ל החדש בהג"ה שנמצא במרדכ"י הגדול שפודין ביום ל"ב היכא דחל ל"א בשבת אל תשגי' ביה כי אינו מדברי המרדכ"י אלא מדברי הג"ה נוספ' שהרי מהררא"י ירד לדקדק היטב ולא הביאו לסיוע ומדברי מהררא"י שפסק כך בא הדין לשם והיכא שפודה בתוך ל' כגון שחל יום ל"א בשבת יזהר שלא יאמר מעכשיו ולאחר ל' יום דאז לא הוי פדוי כשיתעכל דהא בעי שיתחיל הפדיון מעכשיו ואפשר אף בלא מתעכל אינו פדוי דגרע יותר מסתם דהא התנה שיתחיל הפדיון מעכשיו וכבר אינו ראוי לפדיון מגזירת הכתוב אלא יאמר לאחר ל' יום ובז' הנוס' הא לך חמש סלעים בפדיונו שיהא פדוי לאחר ל' יום ובקובץ ישן מצאתי כתוב וכמדומה שהוא קובץ של מהר"ש מוינא בסדר הפדיון שאם פדה את בנו בתוך ל' יום ולא אמר מעכשיו ולאחר ל' יום דהוי פדוי ואל תדקד' מזה דמעכשיו ולאחר ושלושים יום דהוי לישנא מעליא טפי דאדרבא איכא לדקדק מדלא אמר אפי' לא אמר מעכשיו ולאחר ל' יום ש"מ דדוקא קאמר סתם הוא דמהני אבל אמר מעכשיו ולאחר שלושים יום מיגרע גרע ומה שכת' לשם דהוי פדוי הוי בלא נתעכלו כדפרישי': דברי שלמה לוריא: