שו"ת מהרש"ל/סימן ו
סימן ו[עריכה]
נדרש נדרשתי מקציני גדולי הארץ אנשי מופת המה ע"י אמצעי איש כ' רבי ה"ה חכים בדורו שאירי מהר"ר משה י"ץ והופקד הגאון מן הגאוני' ע"י פריס' שלמים לדרוש בשלומי כדי שאחוה דעתי בעניין ההורא' שהורה הגאון הזקן מלא חכמה שאירי ה"ה נ"י מהר"ר מאיר מפד'ואה ובנו הגאון אשר בא למלאות מקום אבותיו בתורה ובחסידות מהר"ר יודא י"ץ אשר איזן וחיקר ותיק' וגדר הבקעה אשר מצא קצת גדרה מהורס כאשר בשכבר גידרו אבותיו הקדושים מנוחת' כבוד גאוני עולם מהר"ר יהודא ומהר"ר אברהם מינץ זצ"ל ותוכן ההוראה אשר תיקן בעניין הטבילה שיכנסו הנשים לבית המרחץ בלילה ויעשו החפיפ' והטבילה הכל בלילה בסיב' שבית המרחץ עומד במקום תחונתם בחצר בית הכנסת ומרגישי' בם כל ההמון בכניסת' למרחץ שעת טבילת' הא כי אין המנהג לשם שיכנסו הנשים בערבית לבית הכנסת להתפלל והצנועי' מתביישות גם מידות חסידות בידם להסתיר הטבילה כאשר יסד המקובל הגדול בעל הרוקח וראייתו מהא דאמרינן פי' כיצד מעברין על בנות יושבי צריפים אמרו ארור שוכב עם בהמה מפני שמרגישים בטבילה ואף רש"י שפי' מפני שיש רשע שרודף אחריהם ומתיחד עמהן פי' שמקום הטבילה רחוק מהן אכן יש כמה פנים לתורה ונוכל נמי לפרש משום צניעות שלא יזונו עיני העם בהן ואיכא חשש הירהור' לכאן ולכאן מקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילת' בפני בעליה' ומצאו עיל' ודחו הטבילה עד מוצאי שבת שבהכרח יכנסו למרחץ בלילה ולא ירגישו בהן הע' כאשר העיד הזקן א"ב ר"ם המון גוים ע"כ החזיר בנו העטר' ליושנה כאשר תיקנו אבותיו מ"כ שהחפיפה תהא בלילה וחשש שמהומה לבית כו' גזר ותיקון לבלתי יכשלו בחשש של רש"י שכל הנשים החופפות בלילה יעמידו כלי הקרוי שעה והוא אחד מכ"ד חלקי' ביום שלם וגזרו על הטובלת להתעסק בחפיפה כל אותה שעה למען לא ימהרו במלאכתן לקצר החפיפה ולעשות עראי. ועמד חכם אחד ושמו מהרר"ז ודרש לפני הנשים שלא בפני החכם ואמר שעבירה היא בידן לעשות החפיפה בלילה והוסיף בחמתו לאמר שהטבילה לא תהא חשובה כטבילה לבעליהן והבנים יהיו ממזרי' ע"כ טענת החכם. וטרם אשיב דבר לשואלי ואכריע לימין צדקו של הרב' מהר"ר יודא יצ"ו ואחליט הדין בין ד"ם לד"ם ובין רי"ב לרי"ב אחפש למצא צד זכות להחכם מהר"ז החולק עליהם על מה בא לחלוק על הגדולים ואיזה דרך הטעוהו שלא יאמרו עליו ח"ו קטלה קנ' באגמ' הוא. וקודם שאכנס במבוי העניין מוכרח אני להביא תוכן שמעתא דמסיק הא דאפשר הא דלא אפשר כו' ואז מתוך לשון התלמוד ושיטות הסוגיא אשר לפנינו יבואר שאילתינו וזהו לשון התלמוד דרש רבא אשה חופפ' בערב שבת וטובלת במוצאי שבת אמר ליה רב פפא לרבא והא שלח רבין באגרתי' אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן תכף לחפיפה טבילה וליכא הדר אוקי רב' אמוראי עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעו' הן בידי ברם כך אמרו משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה וליכא והלכת' אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והילכת' אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הילכתא אהילכת' לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ופי' רש"י ותמה על עצמך כו' שהרי בקושי התירו להרחיק חפיפ' מטבילת' כל כך אלא משום דאי חפיפ' בליל טביל' אימר לא חייפ' שפיר משום דממהר' לטבילת' מתוך שמהומה לבית' ופי' הא דאפשר לחוף ביום חופפת ביום הא דלא אפשר לחוף ביום כגון מוצאי שבת לא תחוף אלא בליל' והשאילתות פירשו הא דאפשר לחוף בליל טבילה שהוא חול לא תרחי' החפיפ' מן הטבילה כלל ואפילו היום כמו כן חול לא תחוף אלא בלילה והא דלא אפשר כגון שליל טבילה י"ט או שבת אז תחוף ביום שלפני הטבילה ור"ת פירש ותמה על עצמ' זהו כפל מילה כלומר היאך אתה אומר דבר זה שאשה חופפת ביום וטובלת בליל מוצאי שבת והא בעינן סמוך לחפיפה טביל' וליכא והלכתא אשה חופפ' ביו' וטובל' בלילה פירוש בע"ש וטובל' במוצאי שבת והילכת' אשה לא תחוף אלא בלילה פי' במוצאי שבת ולא תמהר לחוף בערב שבת הא דאפשר לחוף במ"ש ליל שהוא חול תחוף בו ולא תמהר לחוף מע"ש והא דלא דאפשר לחו' במ"ש ליל טביל' כגון שהוא י"ט חופפת מע"ש אעפ"י שטבילת' למ"ש או ליל שיני בשבת והם שני ימים טובים אחר השבת ולא איירי כלל תלמודא באיסור חפיפה שחרית וטביל' ערבית בלא הפסקת יום וכן לא איירי כלל באיסור חפיפת לילה והנה לכאור' נרא' שהדע' נוטה להחמיר כפי' רש"י שאסור לחוף בלילה לכתחילה מדפליגי אמוראי לעיל אי שרי לחוף ולטבול בלילה דמר זוטרא אוסר ורב חנינא מסור' שרי ומאחר דמר זוטרא אוסר א"כ למה לנו להתיר לכתחילה ואף דמייתי עובדא מהא דאבא מרי ריש גלות' דאקוט אתתי' ואזל רב נחמן חתניה לפייס' שתטבול בלילה וא"ל אטו דודי חסרת' כו' היינו בדיעבד שהרי היה לה קטט' ביום עם בעלה ולא רצת' לטבול ומה שכתבו' התו' וז"ל ומ"מ לפי' רש"י נראה דמותר לחוף בליל טבילה אלא שטוב לה יותר לחוף ביום מפני שמהומה לבית' וכן משמע מדקאמר אשה חופפת ביום ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום כדקאמר באידך הילכת' אשה לא תחוף אלא בליל' וכן משמע לעיל בעובדא דריש גלות' דמותר לחוף בליל טבילה ולא מסתבר' לפלוגי משום דאיקוט מדמייתי מהאי עובדא דנידה חופפת בלילה משמע אף בלא אונס ע"כ אומר אני בודאי מתוך הלכה מוכח דשרי אף בלא אונס מ"מ לא מצינו דשרי אלא בדיעבד והיינו היכא שעברה ולא חפפה דשרי כדי שלא תדחה הטביל' ולבטל העונה אבל לכתחילה מאן לימא לן דשרי ושמא אף ר' חיננא דשדי לא התיר אלא בדיעבד ועוד מאחר דבני ישיבה איבעי להו אם תוכל לחוף בלילה וכו' משמ' שספק היה להם אי שרי אפילו בדיעבד וא"כ לכתחילה בודאי אסור וכ"ש שנדחו בזה דברי השאלת' שפי' אפ"י לכתחילה לא שרי לחוף ביום אלא דווקא בלילה דהא לעיל בסוגי' משמע דאיפכא עדיף וכן השיג עליהן הראש והרא"ש פסק נמי בספרו כרש"י כאש' כתב המרדכי וזהו זכות למהר"ז החולק אכן כי דייק שפיר ומעיינ' בשמעת' נראים דברי השאלתו' עיקר דדבר תימא הוא לפי רש"י שבתחילה אמר ותמה על עצמ' כו' כלומר שבדוחק גדול התירו להרחיק החפיפ כו' ובמסקנא יאמר שלכתחילה עדיף להרחיק החפיפ' מן הטבילה ולחוף במים היכא דאפשר הפך העניין ע"כ נראה כפירושים שפירשו המסקנא כפי' התימא שאמר בתחילה שלא להרחיק החפיפה מן הטבילה כלל אם לא היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר טוב יותר לחוף בלילה ולא קשה מסוגי' דלעיל דמשמע דלכתחיל' אסור וכן היה נוטה דעת בני הישיבה מזה לא קשה מידי דאפשר לא ידעו הא דשלח רבין משמיה דר' יוחנן כו' דלא עדיפי מרכא שטעה בזה ואמר הדברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי כו' אכן לפי' ר"ת דפי' שלא איירי כלל בימי החול באיסור חפיפ' שחרית או איסור חפיפת לילה יש מקום לחלוק ולומר שמשמע שאסור לכתחילה כדפי' אכן נראה בעיני שפי' ר"ת שפיר דלא איירי כלל בימי החול דחוק מאוד דא"כ היה לו לומר ותמה על עצמך היאך חופפת בע"ש וטובלת במ"ש מאחר דבהכי איירי הסוגי' ולא איירי בימי החול כלל וכ"ש דקש' מסתמ' דתלמודא דקאמר והילכתא אשה חופפת ביום וטובל' בלילה ה"ל למימר והילכת' אשה חופפת בע"ש וטובלת במ"ש דהא שקילות' וטירות' דתלמודא דלעיל מיניה בהאי לישנא איירי ע"כ נראה דלא כפירושו וראייה לדברי שהרי המרדכי הביא שני הפירושים ופי' ר"ת לא הזכיר וכן רבינו ניסים בפירושו לא הזכירו והנ"ת תלמידו של ר"י נמי לא הזכירו ומאחר דפירוש ר"ת ליתא א"כ כבר הוכחתי דבט"ו דברי רש"י נגד דברי השאלתות ואף שתלמיד כמוני אינו ראוי להכרי' בין הקדמוני' אכן מאחר שכתבו האחרונים בכמה מקומות שאין לפו' מדברי השאלתות שרוב דבריהם דברי קבלה ג"כ אילך בעקיביה' ולא אזוז מפירושם ובפרט מאחר שהרי"ף והרמב"ם תפסו מדבריהם וא"כ בטלה זכותו של החולק אכן יש לו למצא זכות ממה שכתב הסמ"ג ולכל הפירושים נשים שלנו שחופפות ורוחצות בחמין עד הער' וטובלת בלילה שמנהג כשר הוא ומדקאמר מנהג כשר הוא משמע שכך נהגו וקבלו חומרא על עצמן וא"כ אין לסתור ממנהג אפילו בדיעבד היכא שאפשר שהרי מצינו כמה חומרו' שהחמירו בנות ישראל על עצמן כגון טיפ' דם כחרדל כו' ונקרא בתלמוד חומרא דר' זירא משום שהוא פירסם החומר שלהן וזו היא חומרא יתיר' יותר ממה שהחמירו עליהם חכמי ישראל שבתחילה לא תיקנו להחמיר יותר ממה שתיקן רבי בפ' אחרון דנידה ראת' יום אחר תשב ששה והיא שנים ששה והן שלש שבעה נקיים וכמעט שהספיק להם תקנה זו ואפ"ה חששו בנות ישראל והחמירו על עצמן לישב ז' נקיי' אפי' על טיפת דם בחרדל כמו שביאר המ"מ וכל חכמי הדור תפשו גזירותו עד יום הזה ולא מנינו מי שפקפק ח"ו בזה ואין לומר מאחר שהנשים קבלו חרט' על מנהגם נמצא שיש להם עתה מנהג בטעות ובוודאי אתה רשאי להתיר להם המנהג ע"י חרטה כמו שכתב להדיא האשר"י בפ' מקום שנהגו הא דאמרי' דברי' המותרים ואחרים הגו בו איסור שאי אתה רשאי להתיר בפניהם היינו בלא חרטה משו' לא יחל דברו אבל החכם יכול להתיר בחרטה ופתח וא"כ אין לך פתח גדול מזה. משום חשש הרגש טבילה כו' זה אינו חדא דאין שייך לומר להתיר בחרט' אלא מה שנהגו מקצת ההמון ולא כולו כדמשמע הלשון ואחרי' נהגו בו איסור אבל מה שנתנו בו כל ישראל וקבלו עליהם אי אפשר להתיר כמו שאי אפשר להתיר חומרא דר' זירא משום דהוי דבר שנאסר כמניין שצריך מניין אחר להתירו ואי אפשר להתקבץ כל הגולה כאחת להתיר הדבר וא"כ איך יבא מקצת העם להתי' האיסור ע"י סיכ' וחרטה שפגע בהן מה שנתפשט ונאסר לכל ישראל אכן אי דייק' שפיר תמצא להדיא שלא כיון הסמ"ג במה שכתב מנהג כשר הוא להיות המנהג כשר וחזק לילך ביום למרחץ ולחוף ולא להמתין עד הלילה אלא כלומ' מנהג כשר הוא שרוחצו' עד הלילה ואינ' הולכות מן המרחץ קודם הלילה שזהו אסור לזוז ממנהג אלא היכא דלא אפש' כגון בע"ש ותדע שכן הוא ואעתיק לשון הסמ"ג אחר שהביא פי' השאלתות כתב וז"ל ולפי זה הפי' נשים שלנו שחופפות תמיד ביום הואיל ונכנס שם בחמין בעוד היום גדול ושוהת שם עד הערב וחשוב' חפיפה זו כאילו היא בלילה לד"ה ור"ת מפר' שאין מדב' כלל בימי החול אלא כך הוא אמר במקום שאפשר לחוף במ"ש תחוף בלילה ולא תדחק לחוף מע"ש אבל במקום שאי אפשר לחוף במוצאי שבת כגון שאירע בו יום טוב או חופפת בע"ש אעפ"י שטבילת' בליל מ"ש או בליל שיני בשבת שהוא יום טוב וכל הפירושים נשים שלנו שחופפ' ורוחצות בחמין עד הערב וטובלות בליילה מנהג כשר הוא עכ"ל ועתה פקח עיניך וראה שבתתילה לא כתב אלא שהמנהג של הכשי' שלנו מספיק אף לפי השאלתות ובא להשמיע שאף השאלתות מודים לזה ובלשון זה כתב הס"ת ז"ל ואף רב אחאי בעל השאלתות דאוסר לחוף ביום כי יוצאה בעוד היום גדול אבל אם היא שוהה שם עד הערב מודה דשרי ע"כ אלמא דלא עדיף מה' דחופפו' בליל סמוך לטבילה ממש והיינו טעמא משום דאיכא למיחוש שמא לא תה' רוחצות וחופפת עד סמוך לטביל' אלא תשב בבטל' ותספ' עם חבירת' וא"כ איך יכתו' בסוף שלכל הפירושים מנהג כשר הוא ויהיה הכרח לעשות כי ועוד למה לא כתב לעיל שמנהג כשר הוא מיד אחר פי' השאילתות אלא בודאי בתחילה כתב דאף השאלתו' מודים בזה ומה שכתב בתחילה ולפי זה הפי' כו' אפי' לפי זה הפירוש של השאלתות נשים שלנו כו' ובסוף כתב שלכל הפירושים כלומר אפילו לפי ר"ת דלא איירי תלמודא כלל בדיני' חפיפ' בחול מ"מ מודה שמנהג כשר הוא שרוחצות עד הליילה ואינ' הולכות מן המרחץ כי היכא דאפשר וזהו מנהג כשר הוא ואין לסור ממנה וגם שתהא עיסק' בחפיפ' עד עת הטבילה בלא בטלה ועל זה כתבו נמי התוספו' לעיל ותבא עלי' ברכה אבל בלעשות החפיפו' דווקא ביום על זה לא כתב במדי וטוב לעשות בלילה כמו ביום אפי' כפי מנהג שלהם לפי דברי ומה שנוהגות הנשים ליכנס במרחץ בעוד היום גדול זה אינו משום חומרא דרש"י אלא עצה טובה להם שלא יהיו מהומ' לבית' וגם לא יצטרכו לשהות בלילה וא"כ בטלה כל זה תו של מהרר"ז החולק לפי הראיות שהבאתי עד הנה כתבתי לפי שורת הדיין ופסק הלכה אשר נראה בעיני ועתה אכנס לפנים משורת ההלכה כדי שלא יבא בעל דין לחלוק ואומר שאף אם יבא מהרר"ז החולק לסתור בדעתו כלן מה שפניתי ויאמר דהלכה כרש"י וא"כ אסור לכתחילה לחו' בלילה מ"מ אין לו זכות וטענ' לחלוק על הגדולים מאחר דבדעבד שרי אפי' בלא אונס כאשר כתבו התוספ' אלמא דאין איסור בדבר אלא שטוב יותר לכתחילה א"כ פשוט' דהיכא דאיכא חשש איסור שלא ירגישו בטבילה הן שהוא איסור מבורר כאשר כתבנו וגם לפעמים הצנועים ובאן לידי ביטול טבילה בזמנה ועונת' מצוה פשיט' דיש להן לעשות החפיפ' בלילה ואף אם יאמר מהר"ז שהמנהג שנהגו הנשים לחומר' היינו להכנס מבעוד יום ומשום חשש דרש"י דשמא לא יעשו חפיפה בראוי אגב דמהומות לביתה ונאמר מאחר שקבלו הנשים עליהם חומרא זו משום חשש דחפיפ' שתהא מתוקנה בכל הצורך ותפסו איסור להכנס למרחץ בלילה ולעשות חפיפה בלילה כ"א מבעוד יום וא"כ נאמר שאסור לסתור מנהגם ועל זה הקפיד מהרר"ז אפי' הכי נראה פשוט מאחר דתקנה קלקלתן שיבאו לידי איסור המבואר בתלמוד שקרא על בנותיהם ארור שוכב עם בהמה פשיט' ופשיטא דיש לדחות מנהג איסור קלילא מפני האיסור חמור ואין זה קרוי ביטול מנהג והיתר האיסור אלא אדרבא תיקן וגדר הוא לתקן שלא יטבלו בעניין שירגישו האנשים בטבילה כ"ש שזה החכם תיקן ג"כ חששה של רש"י שתעמוד במרחץ כעין שעה והחמיר יותר ממה שהחמירו הראשונים ועוד אני אומר דאפילו לשבקיה ליה למהר"ז כל טעותיו ויאמר שמנהג חזק הוא ואסו' לבטלו ומקפיד בחשש הרגש טבילתן ויאמר שאין בו פעולת און וגם כל העדה כולם קדושים וחלילה שיביטו בהן ואדרבה יסתירו עיניהם מלראות והנשים המתביישות חוששים לחומרא יתירה בלי הכרח אפ"ה נראה דשפיר קעביד לבטל המנהג אפי' מפני חששה קטנה לפי שאין שייך לומר אסור לסתור המנהג אלא במילתא דפסיקה במה שנהגו איסור בדבר אז אין לסתור ולהתיר הדבר אבל הכא שאי אפשר לומר שתפסו איסור בחפיפו' הלילה מחמת שמהומה לבית' ואי אפש' שיעשו החפיפה כהוגן זה אינו שהרי היכא דלא אפשר כגון מוצאי שבת נהגו הנשי' בעצמן לעשות החפיפה בלילה אלמא שלא החליטו הדבר לאיסור וא"כ אפי' תאמר שנהגו לחומרא ולומר שזהו עדיף טפי א"כ היכא דמתביישות הצנועו' מפני חשש איסור שיכולין לסתור העניין ולעשות כמו שאינו אפשר מאחר שאין איסור מבורר בדבר וא"כ לפי האמת יצא מהרר"ז החולק על הגדולים נקי מכל זכותיו. עוד באתי לחפש לו קצת זכות על מה שאמר הבנים ממזרים בשלמא מה שהחמיר ועשאה אותה בנידה לבעלה יש לישבו קצת ולומר שדעתו היה מאחר שנהגו הנשים חומרא זו הוה כאלו קבלו עליהם שלא תחשב החפיפה בלילה וחפיפה אפילו בדיעבד וא"כ הוה הטבילה בלא חפיפה והוה כנידה מדרבנן ואסור' לבעלה בנידה דאוריית' אבל במה שהחמי' בכעסו ואמר שהבנים ממזרים קשה בעיני לומ' שנתעלם ממנו שמעתא דבי רב ידעי דאמרינן בפ' החולץ ובפ' האומר הכל מודים בבא על הנידה שאין הולד ממזר דכתיב ותהי נדתה עליו שאפילו בשעת נידתה תהא בה הוייה וכן הביאו כל המחברים אלא בודאי דרך גוזמא קאמר ממזר ולאו דווקא קאמר אלא כלומר פסול הוא והיינו פגום וכמו גוי ועבד הבא על בת ישראל שאין הולד ממזר אלא פגום לדעת מקצת המחברים וכמו שכתב הרא"ש ונאמר הכא נמי פגום הוא שהרי בא מן הנידה דרבנן וכאשר כתב הרמב"ם בפרק ט"ו דביא' איזהו ממזר כל הבא מן הערוה מן העריות חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינ' ממזר ובדואי זה הטעו' להחכ' ההוא ואומר אני שאפי' לפי מה שעלה על דעתו שהוא פגו' כן הבא מן הנידה היינו דאוריי' אבל בנידה דרבנן כל היכ' דלא אשכחו דגזרו להדי' לפסול הבן אין לנו להוסיף ולפסול זרע ישראל בכדי אפילו עבר באיסור דרבנן כמו שכת' הר"א בפ' ב"ש על דברי הרי"ף שכת' על קידושין קטנ' איסו' דברנן והרמב"ן בא לחז' דבריו אף היכא דלא שייך איסו' כרת ולאו כמו גבי איסור דשייך בהן כרת ולאו ולקנוס זה כמו זה מהא דכל פסולי גיטין של דבריהם כגון כתב לשם מלכות שאינה הוגנת כו' או היה במזרח וכתב במערב וכן כנסה בגט קרח שבכל אילו אין בהן איסור ערוה ולאו אלא פסול תקנות של דבריהם משום שלום מלכות ומשום דמחזי כשיקרא ואעפ"י כן תצא מזה ומזה כו' וכל י"ג דרכי' בה כ"ש בקדושים דרבנן והשיב הרא"ש דאין עניין זה לכאן כלום והתם טבעו חכמים מטבע בגיטין וקנסו כל המשנה ממטבע שלהם אבל בנדון זה שאין תקנה לחכמים בדבר זה אלא לפי שבא עליה באיסור דרבנן יש לקנסו אין לחדש קנס זה מדעתינו א"ל שנמצא להדיא שקנסו כיוצא בזה עכ"ל כ"ש בנדון מנהג שאפי' מדרבנן אין בו איסור אלא מה שנהגו על עצמם שאין לנו לקונס ולעשות הוולד פגום וכ"ע מודים בזה ועוד נראה בעיני שאפי' בנידה ממש לא עלה על דעת הרמב"ם לעשו' ולד פגו' לכהונה והנה אעתיק מעשה שבא לידי שחכם אחד רצה לפסוק שהולד פגום מן הנידה לדעת הרמב"ם והשבתי לו על ככה וז"ל החכם מאחר שכתב הרמב"ם בפ' ט"ו דביאה איזהו ממזר הבא מן הערוה חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינה ממזר כו' משמע שפגום הוא לכהונה מדכתב אינו ממזר כלומר אינו ממזר להיות פסול לבא בקהל אלא פסול לכהונ' ומה שכת' הרמב' גופא בפ' י"ט אין הולד חלל מניד' היינו שאין עליו איסו' חללות כגון שהיא איסורו איסור עולם או שיה' חלל ממש אפי' אם הוא זכר דהא אפי' כהן הבא על אשתו נידה אינו עושה חלל לפי שאין חלל אלא מאיסורי כהונה כדאיתא בפרק עשרה יוחסין אבל פגום הוה כגון שאם היתה בת פסול' לכהונ' דומי' דהא מסקינן לקמן בפ' החולץ הכל מודים בבא על חייבי כריתו' שהולד פגום ומפ' דהכל מודים דקאמר הק' אפי' ר' יהושע דאמר אין ממז' מחייב כריתות פגום מיהא הוי קל וחומר מאלמנה לכ"ג ופי' רש"י פגום כגון אם היא בת פסולה לכהונה כמו חללה ואף דגבי נידה איכא למיפרך מה לגבי אלמנ' שהיא עצמה מתחללת מה שאין כן בנידה וכדאיתא התם בסוגיא כל היכא שהיא אינה בביאה ליכא למילף מאלמנה לכ"ג מ"מ מאחר דק"ל יש ממזר מחייבי כריתות אלא שמגזר' הכתו' אימעוט בנידה שיה' קדושין תופסין בה ואין הולד ממז' איכ' למימ' דלא אימעוט אלא ממה שאין קידושין תופסין בה ולעניין ממזר אבל לעולם לא גרע מאלמנה לכ"ג והולד פגום ע"כ והשבתי לו דע"כ לא עלתה על דעת הרמב"ם להיות הולד פגום לכהונה דא"כ למה ליה למכת' גבי דין ממזר הולד פגום וגבי דין חללים כתב הולד כשר ואינו חלל אדרבה לשם הוה ליה למכתב הולד פגום ואינו חלל מחמ' דקאי באיסורי כהונה ואין שייך בדין ממזר כלל ועוד תדע' הולד אינו פגו' דה' הי' עצמה שעשתה עבירה אחת מחייבי כריתו' ומצינו שכל חיי' כריתו' נתחללה בביא' להעשו' זונה ופסולה לכהונה והוה לן למימר נהי דמיעוט קרא בנידה דתפסי בה קידושין ולא נעשי' זונה ממש שיהיו בנים הבאים מן הכהן חללים מ"מ פגומה היא לכהונה אפ"ה אמרינן מאחר דמיעט קרא נידה משאר חייבי כריתות שהרי תפסי בה קידושין א"כ לא נפגמה כלל ולא פסלה כאשר כתב הרשב"א בתשובה כ"ש הולד שאינו נפגם ואדרבה מצינו גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל שהי' נפגמה לכ"ע והול' אינו פוגם למקצת האמוראי כ"ש היכא שהיא לא נפגמה שהולד אינו פגום ועוד מדכתב הרמב"ם הולד כשר ואינו חלל ולא די לו במה שכתב אינו חלל משמ' דכשר ממש אפילו לכהונה אלא בוודאי הוולד פגום ומקו' קל קאמר והיא מעזי פנים דהיינו המורדי' ופושעים כדאיתא בנדרים וכדמוכח מההיא עובדא דרבי עקיבא במסכת כלה וכמו שכתב הטור בני נידוי פי' בני נידה אעפ"י שאינו ממז' מן התור' כו' וי"מ בני נידוי ממש כו' ובסוף כתב בכל אילו פוגם הולד ונקרא פושע ואף שהרמב"ם בפ' כא מאיסורי ביאה לא קחשיב אלא בני נידוי ממש אפשי דס"ל דכ"ש הוא ולא קא חשיב בכלל בני תשע שהרי הוא בא מאיסורי כרת ואינו דומה לכל אינך שאין בהן איסור ממש אלא שפוגמין הולד ע"כ והודה החכם לדברי ויתר חכמים הסכימו עמדי ע"כ. ובודאי זה החכם מהר"ז מכלל כעס בא לכלל טעות שלא ירד לעומקו של הלכה ומה מאוד תמה אני על החכ' מהר"ז אשר שמעתי עליו שהו' איש ירא אלקים וחסיד ולא ירא לשלוח יד במשיח ה' ולא חש לכבוד הזקן ובנו אשר הם גדולי הארץ בחכמה ובמניין וכל בני המדינה סרים למשמעתם ודר' שלא בפניהם להרוס תקנת' ודיבר עליהם סרה ואם אורייתא דהוה רתח' ביה היה לו לקנאות בקנאות סופרים ולהתווכח עמה' בהלכה על מה עשו ככה ומתוך כך היה מתרווח' שמעתא ועשייתו שלא בפניו הוא כמוצי' לשון הרע כי אינו רחוק ממה שכת' הג"ה מיימוני מי שאומ' לחבירו שהדיין עשה לך שלא כהוגן כו' גם לא חש לעול' דההוא תלמודא שבא לקפח הזקן ר' טרפון במסכת מנחות כו' רחמנא ליצלי ליה מההוא עונשיא כי גברא רבא הוא גם מה שהחזיר הנשים אחר ברכו וביטל עונת' עבירה גדולה הוא בידו וצריך כפרה ויהושע ע"ה נענש על זה שביטל ישראל לילה אחת מפריה ורביה וחכמינו הקילו בעניין החפיפ' היאך דלא אפשר לכל הפירושים ולא דחו הטבילה עד למחרתו וחליל' לומר שהשתבש בזה שסבר מאחר שאמרו הקהל ברכו שהוא לילה אף לעניי' חפיפה שהרי מנהג' לא תלוי בקריאת יום או לילה או שייך ליום שלפניו או לאחריו אלא כדי שיהיה קודם לילה כדי שלא תהא מהומה לבית אלא בודאי שחשש החכם להחמיר ובא לעשות משמרת לדבריו וגזר אחר ברכו אטו לילה אכן יש לתמוה כי מי הוא זה ואיזהו שיכול לתקן תקנות מעצמו בלי קביצת חכמי' ולומר שאם לא תכנ' לבית המרחץ קודם ברכו ששוב לא תכנס והנשים לא נהגו אלא להכנס למרחץ בעוד הוא יום ולא הקפידו על תפילת הקהל ואי לדידי ציית ההו' חכם יחזו' מדרשתו ויאמר במקום שדרש ברם הדברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי דלא עדיף מרבא ע"ה ויאמר ברבי' שדיבר סרה על הגדולים דהיינו ה"ה מהר"ר מאיר ובנו אשר קם תחתיו ה"ה מהר"ר יהודא ועיניו לא ראו מה שראו עיניהם ולא ידע שהיית' תקנה מימות הזקנים אשר בארץ מ"כ דהיינו הגאון מהר"ר יודא ובנו הגאון מהר"ר אברהם מינץ ז"ל ומתחרט על מעשיו ומודה ולא בוש ע"כ ואח"כ ילך לבית הזקן ויפייסנו כראוי שלא יכוה בגחלתן ובזה יתהלל לעיני כל ויראו ענותנותיו וישמחו ויאמרו אשרי הדור שהקטנים נשמעים אל הגדולי' ואז שב ורפא לו דברי שלמא לוריא