שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ח
חשתי ולא התמהמתי להשיב מפני כבוד השם הקדוש ית"ש העומד בביזיון ע"י אפקורס ישראל שאחר שכתב הסופר פסוק זה השער לה' צדיקים י"ב על מנת לדובקו בפתח בהכ"נ וכתב השם בכתבו דבקו הרשע בפתח בה"כ באופן שאי אפשר להסיר הקלף וגם לא לגוד ונקלוף כלל, היש מקום להתיר למחוק השם הקדוש הזה אלו דברי מעלתו:
אין ספק אצלי שאם היה אפשר ע"י שום תחבולה להסיר הקלף או לקלוף השם מעל הקלף לא היה נזקק לשאול שאלה זו, וע"כ גם א"א להציל השם מביזיון לא ע"י סתירת בנין בה"כ ולא ע"י סגירת וסתירת הדלת שלא יכנסו בו עוד ואולי הוא בבית ה"א משרי הישמעלים ואין יד ישראל שולטת שם כ"א למחוק ע"י שום תחבולה שלא ירגיש הישמעאלי:
הנה הר"י אסכנדרי שבב"י י"ד סי' רע"ו מייתי ראי' להתיר מחיקת השם לצורך תיקון מאבני מזבח ששקצו אנשי יון והרב"י לא מצא מקומו ועי' בהגה"ה חדשים שנלאו למצוא והנה היא בריית' הובא במס' ע"ז נ"ב ע"ב אלא שדחה ראי' זו דשאני מזבח שמקומו מכוון וא"א במקום אחר ע"כ הוצרך לנתוץ אותו משא"כ שם שאפשר בגניזת יריעה. ולע"ד בלא"ה אין ראי' משם למסקנא דבאו בה פריצים וחללוהו ע"ש וכבר הארכתי בזה במקום אחר [ועוד דלמא חשמונאים ע"י אמירה לנכרי נתצו המזבח או ע"י הגרמא ולא בידים ממש והגרמא שרי מן התורה עכ"פ כמבואר בשבת ק"כ ע"א] ולפע"ד להביא ראי' מיריעות שבמשכן דאמרי' במס' שבת ע"ה ע"א יריעה שנפל בה דרנא קורעי' בה ותופרי' בה ועי' שם פירש"י ותוס' ופשוט דבקריעו' יריעה עובר על לאו דלא תעשו כן לה' אלקיכם כמו במחיקת השם וכמבואר במס' מכות כ"ב ע"א שבשלו בעצי הקדש יע"ש ש"ע א"ח סי' קי"ב ובמג"א שם סק"ו במח"כ קיצר בהבנה כי המעיין במהרמ"פ יראה כוונתו דבהסרת הספסלים ושטענד"ר מבהכ"נ אין בו משום סתירה עד שיסתר דבר מחבירו אבל פשוט שהסותר הספסל בעצמו עובר משום לא תעשון כן כמבואר מש"ס מכות הנ"ל ועין רואה בפני' בתשוב' יראה כי כן מוכח שם. הדרן להנ"ל דהקורע יריעות ובמשכן עובר משום לא תעשון ואפ"ה פשיט להש"ס דלצורך תיקון שרי אע"ג דאפשר בגניזה וה"ה לצורך תיקון מותר למחוק דהרי הכל מלאו א' דלא תעשון כן נפיק. ומדילפי' הקורע ע"מ לתפור לחייב בשבת מתופרי יריעות ש"מ שלא ע"י הגרמה בעלמא אלא קריע' להדיא קרעו וגם פשוט דתופרי יריעות לא עשו ע"י אמירה לנכרי וא"כ מוכח מזה שפיר היתר מחיקת השם לצורך תיקון:
והנה בשבת קי"ו ע"א אר"ט שהוא שורף אותם ואת האזכרות והעלו תוס' שם דלא מיירי שכ' האפיקור' אלא שנמצא בידם שסתמא כ' ישראל ואפ"ה הי' שורפים וטעמו שלא ישאר להם שום שם ושארית כמו שכתב הרמב"ם פ"ו מיסודי התורה ונהי רבנן פליגי על ר"ט מ"מ לא יחלוקו על ק"ו ומה שם שנכתב בקדושה ימחו על המים לעשו' שלו' בין איש ואשתו מכ"ש למחוק השם כדי שלא ישאר שם ושארי' להמטילי איבה וכו' אלא רבנן ס"ל כיון שנשרף גוף הספר ונגנז השם שוב לא נשאר להם שם אבל אם לא היה אפשר זולת זה מודה רבנן לר"ט דהרי קו"ח דאורייתא הוא ואפישי פלוגתא לא מפשי' ועוד התם אין כאן בזיון לשם עצמו שהרי נכתב במקומו בסתנ"כ כמו שכתב רש"י שם ורק לאבד לשונאי ה' שם ושארית אבל הכא השם עצמו עומד בבזיון כבודו למחקו שם ועל כיוצא בזה אחז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתיך מצינו בטולה של תורה היא קיומה ועי' גבי נחש נחשת שכיתת חזקי' מלך יהודה ומ"מ נ"ל אם אפשר דלא יגע בי יד ישראל טוב לומ' לנכרי קטן לעשות ועי' שבת קל"ט ע"א בסופו ובלשון רש"י שם משמע קצת דאי יש שליחות לנכרי להחמיר אז אפי' בגוי קטן יש שליחות דשיעורא דקטן וגדול לישראל נאמר אבל בב"נ אין חילוק וסברא זו כ' משנה למלך לענין חיוב עונשים ב"נ והכא משמע כן מרש"י דאל"ה הל"ל משום דאין שליחות לקטן עדיף למיעבד ע"י קטן אע"כ כנ"ל:
ומ"ש פ"מ מ"ט לא מייתי ב"י בי"ד סי' קל"ט הך דישראל שזקף לבינה הלא הוא ס"ל יש שליחות לנכרי להחמיר דבריו תמוהי' מה ענין שליחו' לנכרי לכאן דמאי דאמרינן שליחותי' עבדי' לא שליח ממש שיהי' כמותו דא"כ אין שליח לד"ע שהרי גם הגוי מצווה ומוזהר על ע"ז וה"ל שליח בר חיובא וגם אי בעי עביד ולכ"ע אין שליח לד"ע אע"כ אשגירת לישנא בעלמא הוא דלא נימא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ אמר כיון דניחא ליה לישראל בהאי ע"ז אין הגוי עושה כנגד רצונו במה שאוסר הלבינה וכן באשירה דא"י והוא פשיט אבל מאי דקשי' לי' יו"ט לא מייתי לי' הרב"י אולי יש לומר קצת דלמאי דפסק הרב"י סי' קמ"ה ס"ח דגוי אוסר שאינו שלו על ידי מעשה א"כ אזדא ליה ראיות הש"ס מתחלתה של א"י דהתם משו' דלמא עביד בי' הגוי מעשה שגדעו ופסלו ומשו"ה נאסר ולא משום שליחות. והרמב"ם דפסק ההיא דזקף לבינה בפ"ח מע"ז הלכה ג' לטעמי' אזל שפסק שם אין אדם אוסר אפי' ע"י מעשה ע"ש הלכה א' ובהשגה. ואולי יש לדחות עוד להרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא היכי דלא אקבע איסורא מן התורה לקולא א"כ אי ס"ד דלא נאסרה בלא מעשה א"כ כל אילן ספק הוא אי נעשה בו מעשה ושרי' מן התורה בשלומא למאי דמסיק משום שליחות ומסקי' בע"ז נ"ג ע"ב מאן מוכח לק"מ הא הוא ספיקא. ז"א כיון דכל האילנו' שהי' בשעת עגל נאסרו בודאי בלי שום ספק כמבוא' במתני' ע"ז מ"ה ע"א כל מקום שאתה מוצא שם א"כ בודאי איקבע שם אסורא וספקו לחומרא ועי' בע"ז ס"ו סוף ע"א שם הגי' אר"י אמר שמואל עי' יבמות קי"ג ע"א שמואל ס"ל כותי' בחדא עי"ש ובדף נ"ג ע"ב הגי' אר"י אמר רב יעוי' בכריתות י"ז ע"ב וק"ל [ועי' מזה עוד בחלק יו"ד סי' רל"ה:]
מה שהוקשה לו אדברי מהרש"א במס' ר"ה ל"ג ע"א כבר עמד בזה בס' ברכי יוסף ומייתי לי' נמי בס' יד דוד ואפש' ס"ל למהרש"א מדמרבי' לרבות ת"ח ולא מצינו איסור להוציא שם ת"ח לבטלה ש"מ דלמסקנא לא קיי"ל הכי אלא אי הוה אזהרת עשה שמי' אזהרה הוה מוקמי' לי' לאזהרה כדי לענוש כל מוציא ש"ש לבטלה מקרא דאם לא תשמור אבל השתא דלא שמי' אזהרה לא אצטרך קרא דודאי מאם לא תשמור ליראה מבוא' גם איסורא דמוציא שש"ל רק שאין מענשי' אלא אמקלל דאית ביה אזהרת לאו ואהוצאת ש"ש דלית ביה אזהרה לא מענשי' אבל איסורא איכא מהאי קרא דליראה ה' אלקיכם ומשו"ה מותר להוציא שם ת"ח לבטלה כנ"ל ליישב קצת סברת מהרש"א מההוא דתמורה ד' ודסנהדרי' נ"ו מיהו התוס' ס"ל אה"נ אסור להזכיר רבו בשמו כמבוא' בי"ד סי' רמ"ב סעי' ו' אף על גב דת"ח שאינו רבו מובהק מותר כנלע"ד לקיים דברי חכמים:
ומ"מ מה דשאילתן קמאי נ"ל להלכה ולמעשה כנ"ל לצוות לגוי קטן למחוק ואם א"א ע"י קטן יעשה ע"י גדול ואם א"א יעשה ע"י ישראל גדול ולא ע"י קטן שלא אתי למסרך להקל במקום אחר כמו בפ"נ בשבת דאינו נעשה ע"י קטני' מטעם זה ועוד הכא כיון דמעשה המחיקה אסור רק ע"י הכוונה לשם שמים היתר וקטן אין בו כונה ודעת נמצא מספיק לי' איסור בידי' וה' יתן לב טהור לעובדו. פרעשבורג כ"ד מרחשון תקפ"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: