שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רלה
שוכ"ט וששון ושמחה עד זקנה ושיבה לקדוש ישראל צדיקו של עולם נופך ספיר ויהלום אורן של ישראל גולת אריאל נ"י ע"ה פאר הדור גאון אמתי כש"ת מה"ו אפרים זלמן מרגליות ני' אורך ימים ישביעהו ובישועתו יראהו אמן:
האירו עיני מאור בהיר בשחקים כזהר הרקיע ונועם זיו אמרותיו הטהורים ואשתוממתי על המראה הגדולה הזאת משדד עמקים קודר בהרים כהרף עין בורא יש מאין בפלפולו ושנונו לא נראה כבשם הזה מחזה מול מחזה מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול כיון דברותיו המכוונים אך יען אני מצווה ועומד מהדר"ג להשיב עכ"פ על איזה פרטים ע"כ נקטה נפשי בקצרה מהמאוחר אל המוקדם אל בית אלקים אדדם:
מ"ש הדר"ג ותמה על דברי כ"מ רפ"ב דמע"ש שהבין דהסמ"ג השיג על הרמב"ם וליתא אלא על התרומות השיג הסמ"ג דמנין לו ואמת נכון הדבר גם בעיני יפלא על הכ"מ אך גם על הסמ"ג תמיה קיימת איך נעלמה ממנו פשטיות דברי התרומה שדבריו מבוארים כאשר הבינם גם טי"ד סי' של"א ורק חסרון תיבה א' הוא בתרומה שלפנינו ותוכן כוונתו מי שיש לו מע"ש שלא הוכשר בז"הז דליכא מזבח וא"א להקריבם מטעם חסרון המזבח ומצד עצמם ראוי' לאכול ע"י שום מציאות שימצא הנולד באהלי קדר ולא נטמא מעולם לא ע"י חרב וחלל כלל והרי הם לא הוכשרו ולא נטמאו ע"כ כיון שראוי' מעצמותם א"א לשרוף תרומה טהורה ולא לפדות בירושלים והיו צריכים גניזה עד שירקבו וחיישי' לתקלה ע"כ טוב להכשירם ולטמאם ביד כדי שיכול לפדותם להדי' זה הוא כוונת התרומה בחסרון תיבת ירקבו או יגנזו וכן הבינם הטור הנ"ל ולא ידעתי מה ק' לי' לסמ"ג ומ"מ יש לעיין במס' ע"ז י"ג ע"ב דבזמן שאין ב"המק קיים הוה קדשים כבעלי מומין ומ"הת מותר להטיל מום בקדשים וגרע אפי' ממטיל מום בבעלי מום ואמאי לא נימא הכא שמותר לפדות בטהרה דהו"ל כאלו כבר נטמא ולמה ירקבו כלל או אפי' לשרוף בטהרה ודוחק לומר דנראה כפודה או כשורף קדשים טהורים א"כ ה"נ נראה כמטמא בידים קדשים טהורי' וצ"ע ועיין פרישה ומה שכתב הדר"ג במציאות להקריב בזמן הזה יעמ"ש ביעב"ץ ח"א סימן צ"ט: [ועיין לקמן סי' רל"ו]:
מ"ש הדר"ג שכבר נתקדש המקום ע"י אד"הר ונח לא נמצא כן אלא שבנו מזבח והקריבו שם אבל שקדשו המקום לא שמענו רק באאע"ה שאמר אשר יאמר לדורות הבאים בהר ה' יראה וקרא המקום יראה ופשוט:
מ"ש הדר"ג מהני צונייתא דבבל זה לי עשרים שנה אמרתי דאין מובן דקאמר התם אל יפטר מחברו אלא בדבר הלכה ומייתי מהני צונייתא ומאי דבר הלכה בזה אע"כ נ"מ לפמ"ש התוס' בע"ז מ"ו ע"א סוף ד"ה מבהמה תמה וכו':
מ"ש הדר"ג לרמב"ם דס' דאורייתא לקולא מ"הת מאי משני ש"ס מאן מפיס הא עכ"פ מס' שרי תמי' נשגבה על פה קדוש הא עכ"פ איכא בודאי אשירות שקודם העגל שנאסרו ואין להם ביטול והו"ל ס' ב' חתיכות דלכ"ע ס' לחומרא דאיקבע איסור ובחי' תורה שלי כתבתי מ"ש מרע"ה היש בה עץ ואחז"ל ספ"ק דב"ב היש בה אותו המגין כעץ דהכל חד אם יש צדיק א' שיש לו עכ"פ אילן שלא נעבד מעולם וכל קבוע כמחצה ע"מ אפילו לקולא א"כ כל אילן הוא ס"ס אולי לא נעבד ואת"ל נעבד אולי אחר העגל ומהני לי' ביטול וממילא יש להם עץ ואם לא שאין שם צדיק ואין כאן ס"ס אלא ספק א' ואיקבע אי' צריכים לשרוף כל האלנות ואין להם עץ:
מ"ש הדר"ג והאריך מאוד בדברי מ"ו זצ"ל ולבסוף כל האורך העלה שכוונתו הי' כיון שהוקדש לגבוה שוב אינו נאסר ע"י אחר פשוט שכך היתה כוונת מ"ו ז"ל ולא הוצרכתי דבר פשוט כזה לפני הדר"ג שנגלו אליו תעלומות חכמה:
גם מ"ש הדר"ג והאריך מאוד במתני' דשל אשירה ושל עיר הנדחת בסברות שונים ומחודדים ערבים ומתוקים לחיך אך מעיקרא לא ידעתי מי הכניסו לזה מי לא משכחת שנמצא לולב של אשירה בב"המק וזה בא להוציא הטומאה בדרך קצרה כמצותו ומדאגבה נפיק בי' לולי דמכתת שיעורא ואיצטריך מתני' לאשמעי' אפילו במקדש ממש:
דברי הי"מ שברש"י ותוספות דמס' תענית י"ו ע"א תמיה על המהרש"א ועל הדר"ג איך יעלה על הדעת שב"המק נבנה על הר סיני ומי יאמין לשמועתינו בזה אך פשוט דלהי"מ ק' כמ"ש בחי' תענית שבסוף ס' המכריע הלא ירושלים כבר נבנה אז מימי מלכי צדק מלך שלם ואיך לא ידעו אברהם והלך סביביו שלשה ימים ועוד מאין שם יער וסבך בקרני האיל ותו קשיא לי מאי קשיא לש"ס מאי הר המוריה הלא כתב רמב"ן ארץ המוריה ששם המור גדל ואונקלס תרגמו ע"ש קטורת בוסמן אע"כ ס"ל להי"מ דנהי ב"המק נבנה על הר המוריה הידוע שגדל שם מור ובהא מיירי קרא בדברי הימים מ"מ עקידת יצחק לא הי' שם אלא בהר סיני וארץ סנה קורא ארץ המורי' בקרא והר סיני קורא במתני' מי שענה לא"א בהר מורי' וע"ז דייק הש"ס מ"ט קרי' הכא לסיני מוריה ואמר שמשם יצאה הוראה וזה ברור בכוונתם ולולי דמסתפינא הייתי מכריע דהיינו פלוגתא דאמוראי מ"ד שמשם יצאה הוראה ס"ל סיני הוה ומ"ד שמשם יצאה מורא לאו"ה ס"ל הר הבית היה:
מ"ש מ"ו הפלאה הגאון בפנים חדשות שלו בקרא הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ובפסוק גם אתה תתן בידינו ובפסוק משכו שנתעורר עליו הדר"ג ני' לפענ"ד לחלק בין הפרקי' דודאי אותן קרבנות שיעדו להקריב לה' בויחוגו לי במדבר ועליהם אמר פרעה זבחו לאלקיכם בארץ אותן היו קרבנות גבוה ממש ואסור נעבד בעלי חיים אפי' אחר ביטול משום מיאוס לגבוה והוצרך לומר מדמסרום לישראל לא נעבדו מעולם אבל פסח מצרים שלא הי' מזבח לזרוק דם וע"ד מליצה ארז"ל ג' מזבחות הי' להם משקוף וב' מזוזות אבל מזבח לא הי' לא לזרוק ולא להקטיר וכמדומה לי אכלו את החלבים והאימורים בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה ונהי נעבד לע"ז נאסר להם אבל אחר ביטול לא שייך מיאוס לגבוה משו"ה גבי משכו לא הזכיר מ"ו זצ"ל אלא ביטול ולא שלא נעבדו כלל ועמקו מחשבות רבינו הפלאה זצ"ל:
בצפייתי צפיתי שישיבנו אדוני עמ"ש בענין ל"ג בעומר ומנהגיהם ועל כל הנ"ל ישמיעני בחסדו ורב טובו ויבשרני מטובו וטוב אלקי על אהלו משכן כבודו אנא ה' אלקי יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימות ויאיר פניו עלינו עד נתראה פנים בהר בית ה' בנוי כמו רמים בב"א כעתירת אדם מועט לעולם השפל. פ"ב נגהי ליום ב' ג' אדר תקפ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: