שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שמג

שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלג בתורה ומופלא עושה פלא עצות מרחוק לחוק חק כש"ת מו"ה יעקב משה נ"י יושב בשבת תחכמוני עדני העצני בק"ק ה"ב יע"א:

יקרתו מיום כ' למבי' הגיעני לנכון מגלה ערוכה מעולפת ספירים כזוהר הרקיע מאירים בנידון תינוק שמת ביום ל"א ללידתו טרם הגיע שעה שנולד בו ולהורות נתן פר"מ להתאבל עליו דאין מחשבין שעות וערערו עליו כיון דעכ"פ איכא פלוגת' בתוס' עירוכין ל"א ע"א א"כ נהי סוגי' דעלמא דלכל מילי לא בעי משעה לשעה מ"מ לענין אבילות דקיי"ל הלכה כדברי המקיל באבל הי' לו להקל שלא להתאבל עד ימלאו לו שלשים יום משעה לשעה והאריך פר"מ והראה בקיאותו ברוב המקומות דנמצא דלא מחשבי' שעות ועכ"פ לפע"ד יפה דן ויפה הורה ויען כי פר"מ מייתי רוב הענינים כנ"ל אע"ג דלא צריך לעניננו מ"מ אבאר ברצות ה' הסוגי' וההלכות בענין זה כיד ה' הטובה ושמעתתא ממילא רווחא בעזה"י:

בעירוכין ל"א ע"א מייתי תוס' דלרבינו אלחנן דוקא בתי ערי חומה מונין משעה לשעה ולא לענין שארי ענינים ותוס' פליגי וס"ל כי היכי דילפי' גז"ש שנה שנה לענין שנת העבור הה"נ לענין חשבון שעות דאין גז"ש למחצה ולפע"ד דעת רבינו אלחנן דמדאיצטריך בקדשים קרא יהי' דשעות פוסלים בקדשים ש"מ דלא ילפי' שנה שנה גז"ש הלז והוה קדשים ובע"ח ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדי' ואפי' נימא חולין מקדשים וכן בהיפוך לא ילפי' מ"מ מוכח דגז"ש לא ניתנה לזה דגז"ש ילפי' קדשים וחולין מהדדי:

מיהו נ"ל רבינו אלחנן לא אמרו אלא לרבנן דרבי שם בעירוכי' דצריכי תרי קראי חד למעוטי שנתו של עולם ואידך לשעות א"כ כיון דליכא גז"ש לזה כמו שהוכחתי לעיל לא בעי שעות אבל לרבי התם דס"ל ממשמעות קרא שנתו ידעי' ממילא שעות א"כ ה"ה בכל מקום דבעי' שנתו ולא של עולם מחשבינן שעות ומודה רבינו אלחנן ובזה ארוח לן פירש"י בעירוכי' י"ח ע"ב מע"לע אותו יום ואותה שעה והרגיש כ"מ פ"א מעירוכין דמשמע דרש"י ס"ל דבכל האמורים שם מחשבי' שעות ואמנם בס"פ יוצא דופן לא פירש רש"י כן וגם במ"למ פ"ב מאישות הוכיח במישור מרש"י יבמות ל"ד דלא מחשבי' שעות וי"ל דס"ל לרש"י מדכייל האי ברייתא כל הענינים עם מע"לע דבע"ח דוחק לומר הא כדאיתא והא כדאיתא אלא כולהו בחדא מחתא מחתינהו מחשבים שעות ואתי' כרבי וביבמות פירש"י אליבא דהלכתא דלא מחשבי' שעות אך הכא ברייתא אתי כרבי ומשו"ה רב אחא בר יעקב דמפרש הברייתא לא מייתי רק קרא דשנת ממכרו ולא מייתי מסקנא מימים תהי' גאולתו אע"כ מפרש כרבי דמשנת ממכרו הכל אך בס"פ יוצא דופן דמייתי נמי הך ברייתא בתר דהקשה לרב מהורה רבי בלוד ומשני תנאי היא ומייתי הך ברייתא דפליגי ארבי וא"כ ע"כ לפום אותה סוגי' ע"כ ברייתא דלא כרבי ושבקי' דדחיק ומוקי נפשי' מע"לע כל חד כדאיתא בע"ח משעה לשעה ואינך כולהו מיום ליום וא"ש ובתוס' עירוכי' י"ח ע"ב הנ"ל הקשו למה לי קרא בקדשים תיפוק לי' דלא משכחת תמיד בר"ה פי' למ"ד יום א' בסוף השנה חשיב שנה ותי' דאיצטריך שנתו למע"לע פי' אי יהי' לחוד ה"א אתמים דלפני פניו קאי ולא אשנתו וכן מבואר להדי' ברש"י שם בזבחים כ"ה ע"א ע"ש והשתא נמי דכתי' שנתו אי לאו יהי' ה"א נהי מע"לע ומשעה לשעה בעי' ומ"מ לא הוה ידעי' דשעה פוסלת בין שחיטה לזריקה וה"א כיון דאשתחוט בהכשר שוב לא מיפסל לכשיגיע שעתו קודם זריקה לכן איצטריך נמי יהי' ופשוט. ויש לעיין קצת דלפי האמור משמע דאי לאו דידעי' דשעות מחשבי' מקרא דשנתו לא הוה מוקמי' יהי' דשעות פוסלין בין שחיטה לזריקה א"כ לר"א דשלשים יום הוא דחשיב שנה ולא יום א' דלדידי' לק"מ ק' תוס' מתמידין דר"ה ואיצטריך שנתו למעוטי שנות עולם ומע"לע משעה לשעה לא ידעי' א"כ לדידי' מנ"ל דשעות פוסלות בקדשים:

ובישוב קו' תוס' שמעתי בשם הגאון מו"ה זרח איידליץ זצ"ל דאי לאו שנתו ה"א כבשים בני שנה אחר שעבר שנה אז יוכשרו להקריב עיין כן תוס' ב"מ ס"ה ע"א וקרא ז' ימים יהי' עם אמו איצטריך לכשנולד סמוך לר"ה אבל השתא דכתי' שנתו שלו ולא של עולם א"א לומר אחר שעבר שנתו א"כ ז' ימים יהי' עם אמו ל"ל ונכון הוא:

והנה מלשון משנה דעירוכי' ומייתי לי' בש"ס דגיטין בראשונה הי' נטמן יום שני' עשר חדש ועמ"ש ט"ז י"ד סימן רל"ב סקי"ט מפשטיו' לשונו משמע דלא אזלי' בתר שעות והנלע"ד נהי מדאוריי' בעי מע"לע בבע"ח מ"מ רבנן הפקיעו לזה משום דאדם טועה בשעות ואיכא יום המעונן ומשו"ה בכל השטרות לא כתבי' שעות כ"א בירושלים דספרי דב"ד הגדול בקיאי טפי ועכ"פ א"א לכוון השעה וע"כ בטלוה חכז"ל ובזה מיושב מה שתמה כ"מ פרי"ב מעירוכי' דרמב"ם לא מייתי בבע"ח דמחשבינן שעות והיינו מטעם הנ"ל ואמנם שיטת תוספות דפליגי ארבינו אלחנן וס"ל דבכל דוכתי חשבי' שעות וילפי' גז"ש שנה שנה יש לישב כל הנ"ל הנה כבר כתבתי במקום אחר דלפי דקיי"ל בפ"ק חדש ימים ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים והרי מפני כן אם יארע המולד באמצע היום לפעמים שכבר עברו עלינו כמה שעות מחודש הבא ועדיין לא מנינן לי' עד צאת הככבים שלאח"כ נמצא ה"נ י"ל נהי דבעי' משעה לשעה מ"מ אין הולכים אחר השעות אלא יתחיל מיום שלאחריו ולזה אצטריך בקדשים קרא דלא נחוש לזה ויתחיל יומו באמצע של יום באופן שאין הכרע מכל האמור אך נ"ל דע"כ לא פליגי אלא בשנים אבל בימים לית דין ולית דיין דאין מחשבין שעות וראיה ברורה ממ"ש תוס' הנ"ל עירוכי' י"ח ע"ב שכ' וז"ל אזלינן בתר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנתו עכ"ל וצע"ג דאמאי לא תמצא הרי לא יושלם יום שביעי ללידתו אלא באמצע יום לידתו אע"כ זה לא יעלה על הדעת דאפילו לפי סברתם דהשתא מחשבים שעות לשנות קדשים אבל לא יום דקדשים וכן מוכח מחולין פ"א ע"א ר' אפוטריקי רמי וכו' ואי ס"ד מחשבים לק"מ דסיום יום השביעי הוא באמצע יום בשעת לידתו ומאז מיד מתחיל יום שמיני ומאי קשי' אע"כ לענין יום פשיטא לי' דלא מחשבים שעות:

מיהו לר' אלחנן דלא מחשבים שעות אלא בקדשים א"ש דהאי בהמה עדיין לאו קדשים היא ובזה י"ל מה שהקשני חבירי הרב הגאון מו"ה אברהם בינגא סג"ל אבד"קק והמדינות (ווירצבארג) נ"י אדמקשה רומי' מפ' אמור ליקשי ממוקדם פ' משפטים גבי בכור ז' ימים יהי' עם אמו וביום השמיני תתנו לי ולא שייך לתרץ לילה לקדושה יום להרצאה הא בכור מרחם קדוש והנה הגוף הקושי' יש לישב ועוררני תלמידי הרב הדיין מו"ה זלמן באנהרד נ"י דהא מקרא דבכור מרבינן נמי מעשר בהמה כמבואר פ' בתרא דבכורו' א"כ שפיר יש לתרץ לילה לקדושה דנכנס לדיר להתעשר ויום להרצאה ושייך שפיר תי' הש"ס אבל עכ"פ אכתי קשיא מ"ט לא רמי קרא דמוקדם דפ' משפטים ולרבינו אלחנן י"ל בכור דקדשים מוני' שעות ולק"מ דיום שביעי מסיים באמצע יום אף ע"ג דאסיקנא דוקא לענין שנים אמרי' כן ולא לענין ימים מ"מ הכי הומ"ל משו"ה ניחא לי' רומי' דפ' אמור מיירי בחולין דלא שייך הנ"ל ויש מזה ראיה לשיטת רבינו אלחנן דלא מחשבי' שעות אלא בקדשים:

שבתי וראיתי גם לתוס' י"ל ולומר דמבכור לא מצי להקשו' דהו"מ לשנויי בכור קדשים הוא ולילה הולך אחר היום וא"כ סיום יום הז' בעמוד השחר ולק"מ אבל מפ' אמור דמיירי בחולין דיום הולך אחר הלילה קשי' שפיר הא לילה חזי וכו' וק"ל מ"מ מכל הלין מוכח דלענין ימים לא מחשבי' שעות [וע"ל סי' י"ז]:

והנה בפ' מטות פירש"י מיום שמעו הוה שמעי' מע"לע קמ"ל מיום ליום והקשה הרא"ם דבספרי בין לרבנן בין לרשב"י מיום שמעו יומו ומיום ליום הוה סד"א מע"לע ומסיים הרא"ם וז"ל גם לא מצאתי בשום מקום שיאמר פי' יום הוא שיעור כ"ד שעות שהוא מע"לע כמו שנראה מדברי רש"י עכ"ל ובס' צידה לדרך הקשה אהרא"ם דמה לו מספרי הלא ש"ס ערוך הוא בנדרים ע"ו ע"ב דסתם יום אינו מע"לע לולי מיום ליום ובחי' אמרתי ליישב דרש"י בחומש פי' למאן דדריש טעמא דקרא ונהי בעלמא סתם יום אינו מע"לע אבל הכא הסברא והטעם נותן דהתורה נתנה זמן להבעל לחשוב מחשבות ולהתיישב בדבר אם לקיים אם להפר וא"כ מסתמא כל אפין מע"לע הכי הוה ס"ד לכן איצטריך מיום ליום לאפוקי משמעות' וטעמא דקרא ולומר שאין זמנו אלא עד שקיעת החמה ואם נדרה אחר צאת הכוכבים יש זמן כ"ד שעות ואם נדרה קודם בין השמשות רגע אין זמנו אלא רגע וש"ס אזיל למאי דלא דרשי' טעמא דקרא ולהך מ"ד סתמא יום שמעו נמי רק עד הלילה אלא דאיצטריך תרי קראי לרבות הלילה ומשו"ה לא הקשה הרא"ם מש"ס אך מספרי דרשב"י דדריש התם מיום ליום מע"לע ולא ביום שמעו ש"מ אפי' לרשב"י דדריש בעלמא טעמא דקרא אפ"ה לא מפיק מביום שמעו מע"לע ע"כ הקשה מספרי ומ"מ י"ל וק"ל בהא סלקינין דיום לכ"ע לא בעי מע"לע ולא פליגי בי' כלל ומשו"ה פשטא דשמעתין דפרא"דמ דשמנת ימים דבהמה איננו מע"לע כדאיתא התם קל"ו ע"א אי איתרחיתו לי' עד לאורתא הוה אכלינן מיני' ודלא כפר"מג דכבר מחו לי' מאה עוכלי בעוכלי ואומר אני דכיון דעכ"פ הלכה רווחת כנ"ל א"כ ממילא באבילות לא נחשבו שעות להקל דהרי תוס' הקשו' בכמה דוכתי ועיין בחולין י"ב ע"א כתבו הא רובא בני קיימא ילדו ותי' תוס' משום חשש חומרת יבום החמירו גם בנשחט בתוך שמנה והקילו באבילות גם כן משום אי לא הא לא קיימא הא ולא חילקו גם בין פיהק ובין נפל מן הגג הכל בחדא מחתא נמצא לולי לא פלוג הנ"ל ה"ל למיזל באבילות בתר רוב ולכמה פוסקים חלה ה"ל כנפל מן הגג ורק מקילי' משום הנ"ל וכיון דהתם גופא לא חשבי' שעות אם כן איך נקיל ונחשוב שעות באבילות יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' מכל הלין טעמא נ"ל פשוט דיש להתאבל בכי האי גוונא ויפה דן יפה הורה פר"מ אמנם מה שטען הלכה כדברי המקיל באבל בכתובו' ד' סוף ע"א פליגי בזה תוס' דלחד פי' לא אמרי' הלכה כדברי המיקל אלא בתנאי ולא באמוראי ומכ"ש בפוסקים וכן מייתי בתשו' מהר"א ששון סי' קס"ז ורשד"ם סי' ר"א ולאידך שינוי דתוס' י"ל לעולם הלכה כדברי המקיל באבל והתם שאני משום דש"ס מייתי מסיי' לרבי יוחנן ובתשו' מעיל צדקה ס"סי ה' כתב להכריע ממס' מ"ק כ"ו ע"ב דפריך מי אמר שמואל הלכה כריב"ב והאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל ומשני קריעה שאני ע"ש ואם איתא הול"ל שאני הכא דאמר שמואל להדי' הלכה כריב"ב אע"כ אפי' כשאמר להדי' הלכה כמחמיר מ"מ הלכה כהמקיל א"כ בהא דדברי' שבצנעא דקיי"ל כר' יוחנן משום דבאמוראי לא אמרי' הכי ע"ש ולא זכיתי להבין ראיתו הא הוא גופא קשי' מה ראה שמואל לומר הלכה כריב"ב כיון דיש הלכה כמקיל אבל בכתובות ד' ע"א הטעם לפסוק כר' יוחנן משום דבריי' מסייעו ורב ושמואל ע"כ בריי' לא שמיע להו ומשו"ה פוסקים כר"י להחמיר ולעולם בעלמא הלכה כדברי המקיל אפי' בפלוגתא דפוסקי' וכיון דפליגי בתוס' בהא אי הלכה כדברי המקיל בכל פלוגת' או דוקא בתנאי א"כ יש להכריע הלכה כדברי המקיל בפלוגתת תוס' הלזו ומקלינן בכל פלוגתות דאבל מ"מ הכא לא נפקא לן מידי מלבד מ"ש לעיל דלחשוב שעות ליומא ליכא פלוגתא כלל ועוד כיון דבאבילות משום לא פלוג דיבום ודבן שמונת ימים לשחיטה א"כ כי היכי דהתם לא מחשבים שעות ה"נ הכא מלבד כל אלו י"ל לא אמרי' הלכה כדברי המקיל באבל אלא בפלוגתא דאינו נוגע אלא לענין אבילות כגון דברים דבצינעה נוהג הנ"ל אבל בפלוגתא במילי אחריני ומסתעף מיני' דיני אבילות ולשאר מילי כבר איפסק דלא מחשבים שעות אף על גב דמסתעף מיני' חומרא לענין אבילות לא ניזל לקולא דאלת"ה גם לענין פדיון בכור נמי נימא מת ביום ל"א קודם זמן לידתו נאמר הלכה כדברי המקיל לענין ממון לנתבע ויפטר האב מפדיונו ויטעון קים לי וזה מבואר הביטול אע"כ כיון דלאו פלוגתתם לענין ממון איתשל וכ"כ להדי' מורי ז"ל בהפלאה ספ"ק דכתובו' ע"ש וה"נ דכוותי' ע"כ הוראתו בקדושה בלי שום פקפוק וה' עמו שהלכה כמותו הכ"ד א"נ לעבדי ה':

יום ד' ט' למבי' תקצ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.