שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קפב
גי"ה וע"ד שיעור כתם הנה הנכון כפ"מ שהעלה בתשו' מעיל צדקה ודקדקתי אחריו בצמצו' רב וכן הוא בלי פקפוק אך מה שהקש' איך אפשר לתלות שיעור זה במאכול' בזמנינו אעתיק לו מה שכתבתי בחידושי בדף נ"ח ע"א כל דבר שאינו מקבל טומאה וכו' וז"ל עיי' תוס' בטעמא דמלתא וצ"ע ועיי' פלתי ונ"בי. והנלע"ד דהנה הכ"מ הקשה לטהר כל הכתמים מטעם ס"ס ותי' הא בשוק של מטבחים לא עברה ובציפור לא נתעסקה והתי' תמוה דמספיקא לא נפקא דלמא עברה ולאו אדעתה וצריך לפרש עפ"י מ"ש ט"ז ר"סי ק"ץ מאי ס"ס הוא זה הרי רוב דמים שמן המקור בהרגש' יוצאים ותי' במנחת יעקב אה"נ רוב דמים מן המקור בהרגשה והאי מדלא ארגשה אין כאן רוב מהמקור והא"ש גם קו' שלי ויפה תי' כ"מ דהא לא עברה בשוק של טבחי' ואת"ל עברה ולאו אדעתה א"כ ה"נ נימא ארגש' ולאו אדעתה והדרי' לרוב דמים מן המקור ואין כאן ס"ס וא"ש דברי כ"מ:
אלא אכתי י"ל בשלמא עברה בשוק ולאו אדעתה דהוי מלתא דלא רמי' עלה ומה לה להשגיח אם עברה בשוק של מטבחיים או לא משא"כ הרגשת גופה לטומאה וטהרה בודאי עיני' ולבה שם כל הימים ולא שייך כ"כ ארגשה ולאו אדעתה והדר' קו' לדוכתי' דה"ל ס"ס ולפי זה א"ש בעזה"י דאשה העסוקה בטהרות בבגדים המקבלים טומאה צריכה שפיר לתת לב על מקום עמידתה וישיבתה וכל פסיעה ופסיעה כי חוששים אפי' לספק הרוקים הנמצאים ולדם נבלה ושרץ וכל מילי והוה שפיר מלתא דרמי עלה ואי אפ"ה תימא לאו אדעתה ה"נ נימא ארגשה ולאו אדעתה דתרוייהו מלתא דרמיא עלה הוא וא"כ אזדא לי' ס"ס ושפיר טמאו כתם בבגד המקבל עכ"פ טומאת נגעי' שצריכה לתת לב שלא תבוא לידי נגע לבן אדמדם ועיי' בפלתי וק"ל:
והנה הרב אב"ד הוה ס"ל דלא אמרו כתמים אלא לטהרות ולא לבעלה וראב"ד תמה עליו מלקמן דף נ"ח ע"ב דאמרי' אין לך אשה שטהורה לבעלה אע"כ לבעלה נמי חיישי' לכתמים וכן הלכתא ולפי הנ"ל נראה דעכ"פ צדקו דברי הראב"ד בהא שתחלת גזירת כתמים הית' כשהיו עוסקים בטהרות מטעם הנ"ל וממילא נאסר' נמי לבעל' ועכשיו נמי שבטלו טהרות מ"מ דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ובזה א"ש הא דבעינן שיעור גריס אע"ג דבזמנינו לא אשכחן מאכולת כה"ג מ"מ אין לך אלא מה שנאסר במנין הראשון שהי' מאכולת גדול כגריס הקלקי ואע"ג דליכא עכשיו כהאי גוונא מ"מ עכשיו בלא"ה הי' לנו לטהר כל הכתמים רק שא"א להתיר מה שנאסר במנין הראשון ושיעור קטן לא נאסר מעולם וא"ש הכל בעזה"י עכ"ל בחי' [ועיי' בסי' ק"פ]: