שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצא

רב שלומים לי"נ הרב החרוץ המופלג המאה"ג כבוד מו"ה צבי הירש נ"י אב"ד דק"ק טעמעשוואר יע"א:

יקרתו הגיעני היום צום החמישי ויומא קא גרים להדאיב נפש ולהכאיב לב ולהדביק שבר אל שבר שריפת בית אלקינו ופר"מ בהתלהבתו התפעל מאוד על אח"ר על חלומותיו ועל דבריו ולא עוד אלא הבי' לנו איש מצרי מאלגזיי"ר ריעו של בן זיט"ו שהוציא כזבים ממצרים ואחז"ל פ' הבונה שוטה הוא ואין מביאי' ראי' מן השוטים ואפרוקי הזה או אפקירי' הזה אומר יען עומדים לפני מלכים ושרים פרוע ראש ראוי לעמוד כן בבתי כנסיות ומדרשות ומ"ש מיחפי רגל שכ' הרב"י במדינות שמנהג לעמוד לפני מלכי ארץ גם לגבוה יתכן א"כ ה"נ ומה לי פרוע ראש או פרוע רגל ובמדרש אחז"ל לא הטרחתי עליכם לקרות פרועי ראש ש"מ דמשרי שרי ומדות חסדות נמי איכא אלא שלא הטריח עלינו בכך אלו דברי להג הרבה:

ואען בדברי תורה כתי' ענה הנה הקב"ה הקפיד על העומד על מקום קדוש של נעלך מעל רגליך והוא דוקא במקום השראת שכינה ממש ובבהמ"ק שאסור להיות דבר חוצץ בינו לבין הקרקע אמנם בשארי עבודה אפי' בברכת כהנים אין צריך לעמוד יחף אלא מתקנת ריב"ז היא שנשיאת כפים אסור במנעלים משום גזירה כמבואר במס' ר"ה פי"ט של ר"ה אבל שארי עבודות לא הטריח הקב"ה לחלוץ מנעלים וכן עוד בעבודת בהמ"ק הקפיד וחייב מיתה שלא לעבוד פרועי ראש כמבואר סוף פ' הנשרפי' ואע"ג דבספ"ב דתענית מבואר מגז"ש דנזיר דהיינו גידול שער מ"מ גילוי ראש נמי בכלל כמ"ש רא"מ פ' נשא בפסוק ופרע ראש האשה ופירש"י סוטה ח' ע"א ועוד דעכ"פ הוה מחוסר בגדים דחסר מצנפת ועתי"ט רפ"ב דיומא ובעבודת לב שבגבולי' ליכא קפידא לא בהליכת יחף דוקא ולא שלא להתפלל בפרועי ראש אע"ג דבימיהם הי' גילוי ראש כחוצפה וקלות ראש ומזה נהגו לכנות גילוי ראש בשם קלות ראש כמבואר במס' כלה דקרי לי' עז פנים וממזר בן הנדה והמכסה ראשו הי' להם כמתפלל בכובד ראש כדאמרי' לי' אימי' לר"נ כסי רישך כי היכי דליהוי אימתא דשמי' מ"מ לא הטריח עלינו הקב"ה לא בכיסוי ראש ולא בפריע רגל זולת בהמ"ק. ונמצא אז בימיהם חצוני' בדעות או אומה קראים שחשבו שקפידא יש להתפלל יחף דוקא כמו עבודת המקדש והוא נגד קבלת חז"ל ע"כ אמרו במתני' דמס' מגילה האומר איני עובר לפני התיבה בסנדל אפי' יחף לא יעבור חיישי' שנזרקה בו מינות הנ"ל:

אמנם כן מתפשט מזה אצל כל מלכי' ושרים לכבדם בשליפת סנדל וכן עד היום הזה בארצות המזרח עד שבא האפיפיור הידוע והשכיל ואמר הלא טוב יותר להראות הכניעה בראשו מלהראות בשליפת סנדל ברגל והנהיג ותיקן שכל ההכנעה בשעת עבודתם יהי' בהכנעות הראש בהסיר המצנפת במקום שליפת הסנדל והדברי' ראוי' למי שאומרי' עפ"י שכל אנושי וגם נתקבלו דבריו בכל ארץ אירופא אך אנחנו בשם אלקינו נזכיר כי הוא אמר ויהי הוא צוה ההיפוך וחייב מיתה על עבודת פרועי הראש בלי מצנפת והצריך לעבוד עבודה יחף דוקא ומי יבוא אחר המלך ית"ש את כבר עשהו ומ"מ בגבולי' אין לנו לא הזהרה ולא חיוב מכ"ז כנ"ל:

והנה בסנהדרי' נ"ב ע"ב קיי"ל כרבנן דכל דכתי' באורית' לא מיניהו גמרי' לית בי' משום בחוקותיהם וכ' תוס' שם דהיינו מה דלית בי' חק ע"ז אלא חק בעלמא אבל חק ע"ז אפי' כתיב' באורי' לא עבדי' ומעתה נבוא לנידון שלפנינו שליפת הסנדל דכתי' באורית' של נעלך לכן במקום שדרך לילך לפני מלכים מותר להתפלל ג"כ ולית בי' משום חוקה משו' דלאו מיני' הוא גמרי' דכתיבא באורי' אם לא שמקפיד להתפלל דוקא יחף לפני התיבה חיישי' שמא מינות נזרקה בו כנ"ל אבל ז"ז שרי' ולית בי' משום חוקה אבל גילוי ראש לא מהתורה גמרי' אדרבה התורה הקפידה על ככה בעבודת בהמ"ק עכ"פ בלי מצנפת ובעלמא נמי איננו דרך כיבוד דמייתי ראש אלא דרך קלות ראש רק נגמר מיניהו זה אסור לנו והן הנה דברי ט"ז הוא עצמו ואותו מדרש שאמר לא הטריח עלינו לקרות ק"ש בגילוי ראש בזמנו כבר התחילו להמיר רגל בראש ואמר המדרש לפי הנהוג ביניהם כמו שם שצריכי' לקרוא באימה בפרוע ראש הנהוג ביניהם והקב"ה לא הטריח גם בשליפת סנדל ומכ"ש בהסרת כובע שמנוע הוא אצלינו אלא שהמדרש לא דקדק בכך כיון דלא בא אלא לומר שהקב"ה לא הקפיד עלינו להורות דרך הכנעה במה שנוהג בנו ומלכי או"ה מקפידי' בהכנעה שנוהג בארצו כגון הסרת הכובע וכדומה:

וראיתי זה המצרי מתפאר בירושלמי שמצא שר' יוחנן לא הניח תפילין וכו' ותמה על שלא הביאו הפוסקים ממנו ראי' לחיוב תפילין בחה"מ תמה אקרא זה בא ממרחק לרדות אותנו בתוך בתינו ולא ידע מאי דקאמרי רבנן ומותב תיובתא לרבנן הלא זה הוא ויכוחו של הגאון בתשו' מנחם עזרי' עם מהרש"ל והוא פי' הירושלמי באופן הנאות לדעתו ושר' יוחנן הניח תפילין כל ימי הקיץ עד הקור הגדול אז פסק והתחיל בערב פסח אע"ג שאין עדיין האויר חם כ"כ ומהנחה ההיא חזיק רישי' עד עצרתא ע"ש:

שוב כ' לי מעלתו על דברת סיחון שהולך אחר סיחה נאה כסיח במדבר ומה שמו ארא"ד שמו אשר כסות ולשון שינה כמ"ש ש"ס ותוס' בר"ה ג' ע"א וכ' בלשון לאומים ואותו לא קראיתי ומעלתו כ' לי ממנו ב' דברי' ועיקרן א' שהתורה מוגבלת לפי הזמן והמקום ויש ביד חכמי הזמן לשנות זמן ועידן וכן מצות התורה ומייתי ב' ראיות אחד מהספרי פ' זקן ממרא ומייתי לי' רש"י בחומש אפי' אומרי' על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ע"ש והרי קמן שהסנהדרי' מהפכי' מה שהי' עד עתה ימין יהפך לשמאל. הנה דברי הספרי הללו צריכי' ביאור מה שייך ימין ושמאל לכאן הלא מיירי קרא מדברי ריבות בשערינו וכל א' חושב שסברתו אמתיית וימינו ימין עוז ושל חברו שמאל וע"ז נאמר וקמת ועלית ועל כרחך סנהדרי' גדולה יאמרו כאחד מהם ויאמרו על סברת השני שהי' סבור שהיא ימין שהיא שמאל וע"ז אנחנו דנים איזה מהם ימין אמת ומה שייך לומר אפי' אומר לך על ימין ואם יטעון הטוען היינו ראי' שלו שפירושו שיאמרו על מה שהי' ימין עד עכשיו יהי' מכאן ואילך שמאל שנשתנה הזמן והמקום וע"כ יאמר שמעיקרא כך התנה ונתן התורה ית"ש שיהי' כח ביד חכמי הזמן לומר בזמן מן הזמנים יהי' חלב הכליות אסור ולכשישתנה הענין יהי' מותר ובהך גופי' הי' דבר ריבות בשערינו אם לשנות או לא וב"ד הגדול יאמרו כאחד מהן א"כ הדר' קו' לדוכתא מה ימין שהוא שמאל איכא הכי הרי זה הוא הימין מעיקרי' שכך ניתנה תורה ומי שאמר שלא לאכול חלב כליות באלף שנים שעברו ההוא יאמר עתה לאוכלו ע"פ ב"ד:

ועוד דמסיים שם אפי' יאמר לך על ימין שהוא שמאל וכו' ומכ"ש שאומר לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל דבר זה אין לו שחר מאי כ"ש הוא זה הרי הממרא יטעון ימינו ימין צדק וימינם שקר ומי יברר שיהי' זה כ"ש וצע"ג לכאורה אבל הפי' הברור הוא כך דהנה זקן ממרא וחבריו המה גדולי עולם המחלוקי' עם ב"ד ואע"ג שהמה גדולי ישראל היושבי' לפני ה' בביתו אין מזה הכרח שיהי' סברתם אמת ואפשר הבנת הזקן בקרא יותר אמיתי ולא המקום מכבד וכו' ואפי' יהי' הם רוב טבא חדא פלפלא חריפתא ממלא צני קרי ועוד אפשר יהי' הזקן וכת דילי' אלפי' ורבבות והסנהדרי' בכלל אינם אלא ע"א אלא הקב"ה גזר ואמר שעל פי הבנתם בקרא יוחתך הדין וההלכה יען כי השורש לא בשמים היא ואין משגיחי' בבת קול ואם יבוא נביא ויאמר כך נאמרה הלכה זו בשמים אין משגיחי' ועוד שחייב מיתה כנבי' שקר שאין הקב"ה אומר כן לנביא ואפי' ליב"נ לא אמר ההלכות ששכח עד שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו והנה מי יודע שכיון עתניאל בן קנז האמת בפלפולו ודיעות אנשי' משתני' בהבנת הקרא הנכתב ובסברו' ק"ו וכדומה אלא שהקב"ה נתן התורה עפ"י הבנתם כדי שלא ירבה מחלוקות בישראל דא"כ אין לדבר סוף וע"כ ויתר הקב"ה שאם ח"ו יארע מקרה מקרה לא טהור שקמי שמי' גלי' שחלב שעל הדקין חייב כרת והסנהדרי' שבאותו הדור לפי קוצר שכלם אינם מבינים האמת ואחר שעיינו היטב לשם שמים ודנו זה נגד זה נכשלו הרוב ואמרו על האסור מותר ויתר הקב"ה וכל ישראל ישמעו ויראו ויאכלו אותו החלב ואין להם עון אשר חטאו בזה כיון שב"ד הגדול טעו בזה הקב"ה ויתר בזה ולא עוד אלא הזקן ממרא בעצמו אם מחמיר על עצמו ואינו אוכל מטעם שחושש לדבריו הראשונים אעפ"י שקמי שמי' גלי' שהדין עמו וכן כ' להדי' רמב"ם ריש פ"ד מממרים שאפי' הם מקילי' והוא מחמיר חייב מיתה ואולי אעפ"י שחייב מיתה אין ממיתן על החומרא דהוה שב ואל תעשה מ"מ חייב מיתה וזהו תיקון גדול שלא ירבה מחלוקות בישראל נמצא אין להזקן הזה לדאוג כלל איך אוכל החלב הזה ואיך אעשה מלאכה זו בשבת אל תדאג כי אפי' לו יהי' שאומרי' לך על ימין דגלי קמי' שמי' שהוא שמאל לפי טעות הבנתם הרי הוא ימין כי הקב"ה ויתר ושוב אומר סברא אחרת מאחר שהנחנו כנ"ל ממילא יש לנו להאמין שבודאי אומרי' על ימין ימין באמת ולא טעו אלא כיוונו כוונת נותן התורה ית"ש כיון שהקב"ה נתן התורה על דעתם והבנתם של אלו ושני הכתות כוונתם לשם שמים לכוון האמת וכשיטעו אלו הרי כל ישראל מוטעי' באונס' חזקה על הקב"ה שרגלי חסידיו ישמור ולא תצא כזאת מלפניו להטעות כל ישראל כשהם חפצים לעשות רצונו והיינו דמסיים מכ"ש שאומרי' על ימין ימין פי' שהרי אפי' כשבאמת טעו מ"מ כיונו האמת לדעתם והקב"ה מסכים לטעותם ומכ"ש שיש לנו להבין שלא טעו ומיהו בטעם זה האחרון לא סגי לומר חזקה על היושבי' לפני ה' שלא יטעו כי הקב"ה לא יניחום לטעות ז"א כיון דלפי טבע האנושי יכולים לטעות ורק מצד קדשת המקום נבוא על הזקן ממרא דהוא בכלל לא בשמים אפי' בת קול ואפי' נביא לא יכול להכריע ע"כ עיקור הסמיכה הוא על סברא ראשונה שאפי' טעו ח"ו ויתר הקב"ה טעותם וממילא לא נחשד את הקב"ה ית"ש שהניחום בטעותם להכשיל כל ישראל זה פי' הברור בספרי והמעיין בנימוקי רמב"ן על החומש יבין לאישורו כי לזה נתכוון גם הוא אבל לומר ח"ו שיהי' להם רשות לשנות דבר קטן אלו דברי צדוקים ומיאוני' הראשונים:

וכבר אמרתי באותו גר שבא לפני ב"ש ואמר גיירני ע"מ שילמוד רק תורה שבכתב ודחאו ב"ש כתבתי שם שאותו הארמאי הי' מאותם שאמרו שהתורה ניתן לזמן וניתן רשות לנביא לשנות וכדאי' פ' כל כתבי איתיהב אוריתא אחריתי וכשאנו אומרי' וכתי' אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה יביאו ראי' להכחשנו מכמה מצות שנתחדשו בספרי נביאי' ואין זכר למו בתורת מרע"ה וכדפריך ש"ס עד דאתא יחזקאל מאן אמרה כל ערל לב וכל ערל בשר וכו' ומשני ש"ס הלכה למשה מסיני הי' ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא פי' כשעמד הנביא ואמר זה הדין אלו לא הי' אז מפורסם זה הדין ומקובל אצל כל חכמי ישראל מהל"מ ואתא הוא וחידש הדין הי' נהרג דאין לו לחדש אלא לפי הוראת שעה כדאי' ס"פ הנחנקי' וע"כ כשאמר יחזקאל דבר זה לא הי' חדוש כי הי' מפורסם מתורה שבע"פ הלכה למשה מסיני. ואמנם מי שאינו רוצה לקבל תורה שבע"פ ואין לך אלא מה שנכתב ומצינו שהנביאי' הוסיפו וה"ה שיש להם לגרוע ולהחליף הדת כפי רצונם א"כ אפי' תורה שבכתב אין לנו שבכל דור יעמוד אחד ויאמר אתיהיב אוריתא אחריתי אלו דברי שם מ"מ נחזור להנ"ל שזה המרחיב לשונו לדבר תוהה על ה' ועל תורתו במקום שחשב לא עמד ולא ישב:

הראי' ב' שהעתיק לי מעלתו מדבריו הנ"ל מארבעים שנה שהי' במדבר עם מרע"ה ולא מלו הבל הבי' גם הוא וכי זה לבדו עשה בן עמרם מרע"ה הלא גם בנו של עצמו לא מל ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ואחז"ל ח"ו לא נתרשל מרע"ה על המילה אלא שלא הי' אפשר למולו ולצאת בדרך כי סכנת נפש היא בלי ספק למול וליצא בדרך אלא שלבסוף הי' סמוך לעיר ונתעסק במלון תחלה והי' יכול למולו לא נתלה לו שעה א' והנה בזכות שני דמים יצאו ממצרים דם פסח ודם מילה והיינו באותה לילה מלו כמבואר ר"פ ד' מחוסרי כפרה וכמ"ש רמב"ם בשעת יציאתם מלו ובמדרש הי' נפשם קוהה לאכול פסח ואמר להם מרע"ה כל ערל לא יאכל בו ומלו ואכלו ועפ"י דרך הטבע א"א למול ולצאת וא"כ עשיית פסח המורה על הנסיעה ויציאה ממצרים הלילה ומילת ערלת בשרם סתרי אהדדי:

ואמנם הם בטחו בה' ועשו פסח ומלו עצמם ויצאו ונצולו וכדי הי' האמונה הלז של דם פסח ודם מילה שיגאלו אך הוראת שעה היתה ומאת ה' זאת הוא ציוה שימולו ויסעו וישלח דברו וירפאם אבל מרע"ה לא הי' רשאי לסכן בנו להוליכו בדרך אחר המילה ואולי מה שהקפיד הקב"ה על שנתעסק במלון משום שלא יראו ישראל ביאת משה למצרים עם בן ערל ויאמרו כי אין מצות ה' כדי להציל ושוב ירך לבבם למול עצמם בליל יציאתם ולא יבחנו לחלק כי אין למרע"ה להסמיך בנו על הנס כיון שהי"ת לא אמר לו בהדי' מל וצא:

עכ"פ אמת נכון הדבר שהיציאה אחר המילה סכנת נפשות היא בלי ספק מעתה פשוט הוא שלא הי' אפשר למול בשום אופן כל ימי היותם במדבר שהרי לא הי' יודעי' שום זמן מסוים מתי יסעו מתי יחנו ויש אשר ישכון הענן לילה ויום ויסעו ויש אשר יבואו בערב ויסעו בבוקר ועיי' רמב"ן פ' בהעלותך וא"כ איך הי' אפשר לשום אדם להכניס בנו לספק סכנה אם יעלה הענן ויסעו אם ישאר פה עד חיותו של בנו יהי' במדבר נחש שרף ועקרב יחידי ואם יסע עמהם יהי' הבן בסכנה ראה כשמל יהושע אותם כתיב וישבו תחתם עד חיותם עד שאני תמה על הלוים שנמצא במדרש שהם מלו עצמם במדבר מי נתן להם רשות על זה וגם מה צורך הש"ס לטעמא דרוח צפוני' ת"ל מטעם הנ"ל והלא מרע"ה בעצמו אמר אמול ואצא סכנה היא לולד וכתי' וישבו תחתם עד חיותם ועיי' ר"פ הערל דקאמר דלא נשב להו רוח צפוני' ולחד לישנא משום דנזופי' הי' וצ"ע אי לגמרי לא נשב בעלמא כל אותן ל"ט שנים והי' חידוש משתנה בטבע העולם והי' זה נרגש בכל פצעים וחבורות שבעולם זהו תימה או נאמר להם לא נשיב ולכ"ע נשיב זהו יותר תימה והנלע"ד בזה היות כי החמה הזורחת כאור נוגה ע"י רוח צפונית יש בה כח מרפא בכנפי' כמבואר ע"כ ביום יציאתן ממצרים והי' נימלים אז פצועי חבורות המילה הוסיף הקב"ה כח רפואיי יותר בהשמש צדקה ההיא לרפאות מחלותם ולא יזיק להם טורח הדרך ונס הזה נוסד קצת על טבע החמה שלעולם מרפא היא בטבעה והוסיף הקב"ה כח רפואיי הנ"ל כדרך רוב הניסים שנוסדו קצת על התחלת הטבע והי' אותו הכח הניסיי בשמש צדקה הנ"ל כל ימי היותם במדבר ואך בהיותם מוקפי' ענני הכבוד ולא הי' אפשר לחמה לכנס בין דבקי הענני' מ"מ כל מי שהי' לו בן למול נעשה נס שני שלו לצרכו לבד נכנס החמה ע"י רוח צפוני קצת בין בתרי העננים לרפאות מכתו ואל תתמה שבשביל יחיד א' זרחה חמה על אהל א' שכן אחז"ל בגשמים בשביל איש צדיק א' ועשב א' יורד גשמים על ההוא משרה בלבדה כדיליף בש"ס מדכתי' לאיש עשב בשדה וה"נ דכוותי' ואמנם משנעשו נזופי' לא הי' כדאי' לנס השני רק הלוים להם זרחה שמש צדקה הנ"ל ולא לשארי השבטים והלוים כדין מלו וישראל שלא מלו כדין עשו עכ"פ מה יש לו לשוטה זה ראי' מהאי עובדא [ועי' מזה בח"ס חלק או"ח סי' ר"ח]:

ושוב שמעתי דמייתי ראי' שר"א דס"ל כורתין עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל ועוד במקומו של ר"א הי' עושי' כן ולא מיחו בו חכמים ובמקומו של ריה"ג הי' מבשלי' בשר עוף בחלב לא ידעתי מה רצה בזה לומר איש כל הישר בעיניו יעשה ואין תוכחה חלילה וחלילה ראה והביטה תודוס איש רומי שהי' שר וגדול של עיר רומי והנהיג בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים והוא איסור קל מדברי סופרים שנראה כמקדש קדשים בחוץ ושלחו לי' אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי והשתא נמי שלא נדוהו עכ"פ מיחו בידו ומי לנו גדול מחנני' בן אחי רבי יהושע שלהי ברכות שהעיד על עצמו שלא הניח כמותו בא"י וכשיעבור שנים בח"ל שלחו לי' ולכל השומעים אליו שאין להם חלק באלקי ישראל:

ור"א דמכשירי מילה איהו ס"ל מכשירי מצוה דוחי' שבת ואיצטריך לי' קרא מיותר על כל מצוה בפ"ע ובציצית ומזוזה דלא ה"ל קרא מיותר אין מכשיריהם דוחי' שבת ולא כמו שסבור זה הכותב הכוזב דקיל לי' שבת לר"א וריה"ג לא הוה ס"ל למגזר בשר עוף אטו בשר בהמה בחלב ואלו הי' חכמי ישראל שבזמנם ראוי לחלוק עליהם ולהכריע דלא כוותי' בודאי הי' מוחים בידם בכל עוז והי' כופי' אותם לעשות כהרוב וכהלכה ולא שיבנה כל א' במה לעצמו בעירו וגבולו והרי קמן בתנורו של עכנאי שעמדו למנין נגדו וכשלא שמע ולא הטה אזנו ברכוהו. ובירושלמי פ' אין מעמידין דשמואל אמר רב אי לא יאכל משחא קרי עליו זקן ממרא אך בהך דמכשירי' דר"א ובשר עוף בחלב דריה"ג לא עמדו למנין בחייהם והי' הדבר שקול ולא הי' כח ביד אינך חכמים לכוף אותם לעשות כמותם ועל זה אחז"ל אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו אפי' לאפרושי מאיסורא כיון שאין ברור לי לאסור אבל מ"מ בדור אחר ר"א ושאחר ריה"ג איפסקא הילכתא דלא כוותי' ע"כ כל המחלל שבת במכשירי מילה חייב חטאת אם לא נפטירנו מטעם טועה בדבר מצוה וכן האוכל בשר עוף בחלב חייב מה שחייב כל עובר על דברי חכמים עי' ר"ן פ' מקום שנהגו ומג"א רס"י תצ"ח וזה המפקפק על דברי חכמים דינו כאלעזר בן חנוך שפקפק על נט"י ואין להאריך יותר וה' יתן בלב כל הפוקרים לשוב אל ה' וירחמהו ירחם ה' על עמו ותחת הנענוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד הדס והי' לה' לשם לאות עולם הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב נגהי ליום ב' י"א מנחם תקפ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: