שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קז
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה י"נ המאה"ג המופלג כש"ת מו"ה אלי' נ"י אב"ד דק"ק רייץ יע"א:
גי"ה הגיעני ע"ד שכ"מ שציוה והניח יתומים קטנים ואת אשתו מינה גברת הבית על נכסי' ולאחר ככלות שנתיים ימים מחוייבות ליתן לבניו כך וכך לכל א' והניח לקרן קיימת לת"ת תתן ג"כ אז ב' מאות זהו' והיתרון יהי' הכל שלה ויען יש ביניהם בן א' אשר לא יצלח לכל מלאכה ורוצים אקרו"ט לשנות הקרן קיימת לטובת הבן ההוא והנה לפי הנראה כעת אין בעזבונו כמסת לשלם נושי' ולסלק כתובתה וליורשיו וקרן קיימת וכפי הנראה הי' דעתו שבאורך זמן ב' שנים תרויח האשה ע"י אוראנדע שלו ואז תוכל ליי"ח כל הנ"ל אבל כעת לא נמצא בעזבונו כל כך ואותה נפשו היפה לדעת אם יכולים לשנות צוואת של קרן קיימת שלו הנ"ל או לא:
הנה דעת כל הפוסקי' באומר אפי' על דבר שלב"ל לכשיבוא לעולם אתנו לצדקה אעפ"י שאין הנדר חל על דבר שלא ב"ל שיזכו בו עצמם ממילא כשיבוא לעולם מ"מ על גופו חל הנדר לכשיבוא לעולם מחויב ליתן הדבר ההוא לצדקה ורמב"ם ספ"ו דעירוכי' מייתי ראי' מעשר אעשרנו לך אלא שהרמב"ם הוסיף דאפי' לא אמר אתנו אלא יהא לצדקה מה שאשתכר נמי מחויב לתנו אפי' לא אמרו בלשון אעשרנו לך ובס' קצה"ח סי' רי"ב מייתי ראי' לשיטת רמב"ם ממתני' דמס' פיאה האומר ה"ז לפלוני עני נהי שאותו העני לא זכה מכח לקיטתו והוא בעצמו נמי לא זכה וגם לא אמר אתנו אלא ה"ז לעני מ"מ לכשיחזיק בה לעצמו מחויב לתנו לשום עני משום נדרו ולא יחזיק לעצמו וזה ראי' לרמב"ם ושוב נדחק ליישב גם להרא"ש:
ולפע"ד אין דבריו בזה נכונים כלל לא מבעי' לרוב ראשונים שבשיטה מקובצת דמתני' דפיאה מיירי מבעה"ב הלוקט בשדה שלו וע"ז אר"א הואיל ואי בעי מפקיר לנכסי ולא הוה שוב בעה"ב זכה נמי לחברי' ודלא כפירש"י א"כ פשיטא דא"ש דיתנו לרבנן לעני הנמצא ראשון דוקא אבל לא יחזיקנו לעצמו דאכתי לא הפקיר נכסי' והוה בעה"ב וקיי"ל להזהיר העני על שלו וע"כ יתן לעני אחר הנמצא ראשון:
אלא אפי' לפירש"י דלא מיירי בבעל השדה אלא אחר ליקט בשביל זה העני ואר"נ לימא מר מעני לעני מחלוקת ומ"מ לק"מ וכי אר"נ דלימא מעני לעני לחוד מחלוקת אלא מתני' בין בעני בין בעשיר ואפי' בעשיר ס"ל לר"א תרי מיגו ואפי' בעני לית להו לרבנן אפי' חד מגו וכיון דמיירי בין בעשיר בין עני תנן יתנו לעני הנמצא ראשון ואם אולי המלקט עני ורצה לזכות לעצמו הרי הוא העני הנמצא ראשון ולית טב מיני' ואם הוא עשיר יתנו לאחר הנמצא ראשון ואין כאן שום ראי' לרמב"ם מהכא:
ואנו אין לנו אלא דברי סמ"ע סי' רי"ב סקי"ט דרמב"ם לא אמרו אלא במה שבידו ומתרצינן דבורי' שמקדיש גוף לפירותיו ובית לשכר דירתו ושוב בסי' קכ"א כ' דעכ"פ לא נאמרו הדברים אלא בדברי' הבאי' ממילא אבל דבר שאינו בידו לא וביאור הדברים לפע"ד אשר תתן לי עשר אעשרנו לך הוה כמו דבר שבידו שאין אדם בעולם שלא יתן לו ה' להחיות נפשו ולהשתכר בשום דבר ואפי' ע"י מתנת ב"ו מ"מ מה שיתן לו ה' אעשרנו אבל האומר לכשאקנה שדה זו או אשתכר בסחורה זו הוא דבר שאינו בידו כלל בזה יש הפרש וחילוק אם אמר אתנו הרי נדר חל על גופו לתתו לכשיבוא לידו אבל אם אמר יהי' לצדקה לאו כל כמיני' זה נ"ל בהכרעת הסמ"ע סקכ"ב ומסולק מעליו הגהת ש"ך ס"ק י"א ע"ש:
ועתה לענינינו אחר שלא הניח אחריו כדי לסלק כל האמור בצוואתו אחר פרעון חובותיו הקודמי' נמצא הי' כל כוונתו על מה שתשתכר אורענדי המחזקת לו מן השר על משך ב' שנים עוד ואפילו אמר אתנו אין כאן אלא נדר על גופו וכיון שמת בטל לי' נדרו דאפי' לרמב"ם שחל על נכסי' בלשון יהי' לצדקה היינו במה שבידו אבל שתשתכר זאת האורענדי אינו ביד שום אדם אך האלמנה שקיבלה עלי' שיהא זה בפרעון כתובתה ונמצא אבדה כתובתה ואין לה אלא הנשאר אחר פרעון החובות והמתנות והקרן קיימת כמבואר סי' צ"ב סעיף ח' ט' והיא קבלה עלי' הנדר הזה שאם תשתכר במשך ב' שנים מהאורענדע צריכה לשלם הקרן קיימת וכל זוזי דיתמי ועלי' הנדר חל כמ"ש כ"מ וכסמ"ע סי' רי"ב סקי"ט וכיון דרק על האשה מוטל מטעם נדרה לקרן קיימת פשוט ומבואר שאין אדם יכול לכוף האשה להחליף את אשר נדרה לת"ת בהספקת חורגה בן בעלה דאפי' אם יעלה על הדעת דאמדי' דעת השכ"מ שיהי' בנו קודם מ"מ הא לית לי' מגרמי' ולא כלום רק מפני נדרה של האשה ואין אומדן דעת בשלה כמובן:
ואך אמנם לפע"ד אם ישארו נכסי' אחר פרעון חובותיו באופן שנוכל לומר שהנדר חל על אותן נכסי' שיהי' לצדקה ושהפירות מהם יהי' לת"ת ולא הקנה לאנשים ידועי' רק מינה אקרו"ט או שארי אפטרופסי' על הקרן שיסגלוהו בכל עת וזמן לעניים לומדי תורה שיהי' באותו זמן ורואי' עתה שמצוה לשנות הפירות כל ימי חיי הבן השוטה אשר יהי' לבז ואחר מות הבן יפלו הרווחי' לת"ת הרשות בידם כמ"ש בתשו' מהרי"ט סי' ס"ג ובתשו' מהר"ם אלשיך כ' דפירות ריווח ממון גרע מאילן לפירותיו ע"ש ולא אאריך במ"ש על ספריהם והארכתי כבר במקום אחר [עיין לקמן סי' קי"ב]:
ומ"ש אם הבע"ח נפרעי' מחובותיו ברור ופשוט הוא דהשתא הוה כגמלא דערבי' כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל ל"ו סי' ג' ומייתי לי' ב"י בא"ע סי' ק' ובתשו' אחרת הארכתי בזה וסלקתי מ"ש ב"ש רס"י ק' אדברי הרא"ש וטח"מ סי' תי"ט ע"ש ואין כאן מקומו גם מ"ש תוס' כתובות ס"ז ע"א ויעו"ש בק"א למורי הפלאה רס"י ק':
ומ"ש פר"מ אדברי ב"ש סי' קמ"ג שם כתבתי על הגליון פי' דכיון דא"א לקיים הגט אלא ע"י זכירת ביטול הגט א"כ אין זה כריתו' משא"כ באביו דלא צריך להזכיר ביטולו של גט ומ"מ גוף דין זה צע"ג עי' תשו' מהרי"ט סי' מ"ט נ' נ"א עכ"ל על הגליון ולהיותי מוטרד מאוד אקצר ואומר יברכהו ה' ויעלה לציון ברנה כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום א' ה' אב תק"צ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: