שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן כב

שלום להרב מו"ה וואלף טריוויס נ"י העדני העצני' יושב בשבת תחכמוני יע"א:

אנכי פה בקרית חוצות לנוח קצת מטרדת הציבור והתלמידי' ה' עליהם יחיו הגיעוני דברי ריבות בשעריו והתנצלותיו ואמרתי לא יאוחר דבר עד שובי לביתי כ"א פה אשיב דבר דבור על אופניו בעז"ה גם כי אין ספריי אתי יהא רעוא דלתאכיל האי תור"ה לשלמא נדה ל"ג ע"ב. והנה מכותלי כתבו ניכר כי לא קרא כל דברי אגרותיי שביד הרב מו"ה אברהם נ"י כי הרע קיבל ממנו והטוב לא קיבל ע"כ העתקתיו ושלחתיו לידו חתום בשמי ולא יקראהו בטעם העליון בשצף קצף כ"א בטעם התחתון כדברי חכמים בנחת ימצא בו טעם ופריו יהי' מתוק לחכו ועליהו לתרופה:

ואבוא על סדר דבריו מ"ש שמתחלה לא קבלו הקהל את הרב רק על משך ג' שנים איברא כן הוא ונוהגי' ברוב תפוצות ישראל ואלקים ניצב בעדת אֵל ומנהג אבותיהם בידיהם וטעמם ונימוקם עמם עפ"י מ"ש בש"ע ח"מ סי' של"ג סעי' ג' בהג"ה ובש"ך שם סקי"ז ע"ש ואע"ג דהתם דוקא בשהוא סמוך על שולחן בעה"ב ה"נ כל הקהלה משותפי' זע"ז והשותפי' שכרו להם פועל רב מרביץ תורה ומספיקי' לו דירה ומזונות ולכל הנלוים עליו וכמ"ש רמב"ם פ"ד מה' שקלים הלכה ז' הם ונשיהם ובניהם ובני ביתם עכ"ל ונושאי כליו לא הראו מקום לדין זה לע"ד ממקומו הוא מוכרע דאי ס"ד לו ולא לשארי ב"ב המרובי' א"כ תקשי בש"ס כתובות ק"ו ע"א דאמרו לא הספיקו אעפ"י שלא רצו וכו' וקשה איך אירע שלא הספיק להם שכר הראשון אי תימא דאייקר פרי א"כ מ"ט לא רצו הרי בתחלה נתמנו על מנת לקבל פרס צרכי גופם מתרומת הלשכה וכיון דאייקר פרי למה לא יקבלו הוספה לפי הזמן אע"כ לא אייקר פרי רק בני ביתם נתרבו ועבדיהם ומשמשיהם ולא רצו לקבל אותו התוספת ומ"מ כופי' אותם לקבל וכיון שכן הוא אין לך לסמוך ע"ש בעה"ב יותר מזה דאפי' נימא ע"ע הבעה"ב חייב במזונות אשתו ובניו ועיין רמב"ן פ' משפטים מ"מ ה"נ הא מחייבי' במזונות כל ב"ב וניזן בעירם ובדירה שלהם וה"ל כע"ע ממש משו"ה אסור להשכיר ביותר מג' שנים:

איברא הש"ך סיים שם דבס' באר שבע כ' דהתוס' ב"מ יו"ד ע"א חולקי' וע"ש ודברי תוס' הללו צ"ע לכאורה דבתשובה מיימוני' השייך לס' קנין סי' ל"א מייתי הך דפועל יכול לחזור באמצע היום אתי' לן מק"ו מע"ע דיוצא בגרעון כסף ק"ו לפועל שיוצא באמצע זמנו ע"ש ופי' תשוב' מיימ' זו היינו דש"ס אמר פועל יכול לחזור משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וקשה מנ"ל דאי לא יכול לחזור מיקרי עבד וע"ז כ' דע"ע יוצא בגרעון כסף ואם הפועל לא יהי' יכול לחזור בו יהיה כעבד כנעני כצ"ל והרי קמן דע"ע אעפ"י שיוצא בגרעון כסף מ"מ עבד מיקרי ואסור למסור עצמו וא"כ במה יפה כח הפועל שיכול לחזור באמצע היום שלא יהי' נחשב עבד ודברי תוס' תמוהים לכאורה ונלע"ד לחלק דעכ"פ ע"ע א"א לצאת בשום אופן בלי גרעון כסף דקי"ל הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול נמצא מחוסר ממון בפדיונו וה"ל גופו קנוי משא"כ פועל שאפי' אירע שכבר קיבל שכירתו מקודם ואפילו לא ירצה למחול לו מ"מ יצא ויזקוף עליו במלוה כמ"ש בש"ע ח"מ סי' של"ג סעי' ג' הנ"ל א"כ אין גופו קנוי זהו כוונת התוספו' והחילוק הזה בין מחוסר ממון לאין מחוסר ממון מבואר בר"ן פסחים ומבואר מג"א סימן תמ"א סק"ג ע"ש מ"מ נהיג עלמא כסתימת רמ"א ואין מקבלים רב ביתר על ג' שנים:

אבל לא נשמע ולא נראה מעולם דאחרי ככלות זמן הנ"ל יורידוהו ח"ו מגדולתו והתמניותו ולא נכתב הזמן אלא לאפקועי איסורא הנ"ל אבל להעיז בקודש חלילה וחלילה וכשפוסקי' גדולה לאדם פוסקי' לו עד סוף כל הדורות ומעלי' בקודש ולא מורידין ובהא אפי' הט"ז מודה עיי' א"ח סי' רמ"ו סק"ה וסס"י תמ"ה ועיי' תוס' ב"מ ס"ג ע"א ד"ה בשמשך ועיי' בפנים בתשו' משאת בנימין ועיי' כ"מ ר"פ כ"ב מה' מכירה ומצאתי בס' שערי תשובה הנדפס בש"ע א"ח קטן שנדפס בדובנא ושם בסי' נ"ג סקל"א העתיק תשוב' הרמב"ם כתיבת יד וז"ל אין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה עד חזן הכנסת וכו' ואם נתקיים עליו בעדים אין להסירו אם קיבל עליו מה שנתחייב מן הדין עכ"ל ובאמת כן הוא בירושלמי ר"פ אלו מגלחין ומייתי לי' בהגהות אשרי שם קרוב לסי' ס"ג נמנו באושא וכו' והתם משמע דוקא באב"ד אבל לא בשארי מינויים:

וברמב"ם ס"פ י"ז מה' סנהדרין מבואר דראש ישיבה שהורידו מחמת עבירה שוב אין מחזירין אותו ובכ"מ כ' הטעם מפני בזיונו שלא ינהגו בו עוד כבוד ואמנם פני משה בפי' הירושלמי דסנהדרין ר"פ כה"ג כ' הטעם מפני סכנת הסנהדרין שהורידוהו והענישוהו שאם יחזירוהו לגדלותו ימיתם ע"ש כי בלשון הירושלמי דמיירי מנשיא שחטא דהיינו מלך צדקו דבריו של פני משה כי הנשיא בידו להמיתם אבל ברמב"ם איתא ראש ישיבה קשה הדבר לאומרו שימיתם וע"כ נראה כפי' הכ"מ ראה זה חידוש מצאתי שם בירושלמי דמייתי שם קרא דבני עלי אַל בני לא טובה השמועה מעבירים עם ה' ויש להבין כאלו הירושלמי מפרש מעבירים דקרא שעם ה' מעבירים הכהנים בני עלי מהתמניותם על חטאם ויע"ש בפני משה וא"כ הוא יש ליישב ש"ס בשבת פ' במה בהמה נ"ה ע"ב ותו' שם ד"ה מעבירם כתיב שבכל הספרים שלפנינו כתיב מעבירים וגם קו' הש"י על גירסות הש"ס והי' נלע"ד דאולי הש"ס פירש הקרא כמ"ש שעם ה' העבירום או מחוייבים להעבירום ממינוי שלהם והמקשן גרס בקרא מעבירָם בקמץ וחסר יו"ד רוצה לומר עם ה' העבירו את שניהם מהתמניות אם כן ש"מ שניהם חטאו וקרי בי' העבירָם בקמץ ותי' לו מעבירים ביו"ד כתי' כנוסחאות שלפנינו בכל הספרים והכי קאמר עם ה' העבירו את מי מהם שראוי להעביר והיינו חפני ולא שניהם ומיושב הכל בעז"ה:

יהי' איך שיהי' להוריד מאומנתו וגדולתו לית דין ולית דיין ויעיי' תוס' יומא י"ג ע"א ד"ה הלכה כר' יוסי דאפי' עבר מחמת סבה ונתמנה אחר תחתיו מ"מ חוזר לשררתו אלא שגם בשני נוהגים כבוד משום מעלין בקודש ולא מורידין ומוכח אפי' עבר מחמת מעשיו כר"ג שצערי' לר' יהושע אפ"ה חוזר לשררתו ויעיי' מה שהקשה שם מהרש"א וכן הקשה מג"א סי' קנ"ג סקי"ט ולפע"ד ליישב דלכאורה מ"ט דר"מ דלא חייש לאיבה וע"כ הוה ס"ל להתוס' דבהכי פליגי ר"מ ס"ל בכל התמניות אין הראשון חוזר כלל לעבודתו כיון שברשות הורידוהו בשעת מעשה ועלה השני שוב לא ירד ורק בכה"ג גזירת הכתוב הוא שהראשון ג"כ חוזר לעבודתו כדיליף בירושלמי דהוריות שמן משחת אלקיו עליו יהי' אני ה' ע"ש נמצא מסתיין דהדר לגדולתו משא"כ בשארי התמניות לר"מ ואמנם ר' יוסי דהלכתא כוותי' ס"ל בכל מינויים שבישראל הראשון חוזר לעבודתו ואין כאן דבר חידוש בכה"ג כי להראשון משפט הבכורה ונהי דמן הדין גם השני לא ירד מ"מ חיישינן משום איבה ושפיר איצטרך למיפסק הלכתא כרבי יוסי ומיושב קו' מג"א הנ"נ:

מ"מ עיניו יראו כי אין שום התנצלות לדחות הרב מו"ה אברהם מהתמניותו בשום אופן כי מה שטען אביו לפני פליליהם בן עיר קודם אדרבא רוב הקהלות מקפידים בענין קבלת הרב שלא יהי' מבני העיר ועיי' תשו' שער אפרים שאחר שקבלו רב מחוץ לעיר ונהג רבנות כמה שנים אח"כ התחתן עם בני העיר רצו לדחותו מרבנות שלו בשביל זה ואין אותה תשובה עתה במחיצתי כי אני חוץ לביתי ואיך ידחה הוא הרב המקובל כבר על שאינינו מבני העיר ואחז"ל אין נביא לעירו, ואם כי בשביל שמעלתו מטופל בבנים ואין לו די סיפוקו רוצה לירד לאומנת חבירו חלילה לו מעול וכי לא ידעו רבנן מאי השלך על ה' יהבך הלא הוא ה' ימציא לו פרנסתו בהיתר ולא באיסור והוא יכלכלהו ואפילו מי שיש לו צעקת לגימא על חברו ודומם שוכן סנה עושה לו דין ועיין פ"ק דגיטין ז' ע"א והוא אין לו צעקת לגימא על הרב נ"י ועוד שנראה שהייתם מפוייסי' או קרוב להתפייס זע"ז בענין הכנסת פרנסה ורק שביקשו שהרב לא ידרוש להם ב' שבתי דריגלי הלא נראה שאין כל מגמת פניהם אלא להוריד לארץ כבודו ומי הוא זה יעמוד לדרוש באתרי' דחברי' כיון שעפ"י דתה"ק הוא ממונה על זה ולא אחר ואפילו אם הרבנים שוים בכל דבר יש לו קדימה על מעלתו כמבואר במס' תענית כ"א ע"ב ורש"י ותוס' שם ד"ה יבוא מנה בן פרס וכו' אבל מה שאביו הגאון זצ"ל ישב על כסא הרבנות והבן ימלא מקומו אחריו בזה לא אטפל כי תלי' באשלי רברבי דמג"א סס"י נ"ג מייתי דברי רמ"ע ותשו' רשד"ם דאין לו קדימה ואמנם בתשובה א' נדפסת בסוף ס' שו"ת רמ"א דפוס אמשטרדם החליט שיש לו דין קדימה ובתשובה אחרת הארכתי בזה [עיין ח"ס חלק או"ח סי' י"ב י"ג]:

ברם נמצא בו במעלתו דבר טוב שדרש ברבים שאין חפץ ברבנות ברוך הוא וברוך טעמו יהי ה' עמו ויהי עליו נועמו וירום כסא כבודו במקום אחר שאינו מסיג גבול עולם אך בכל זה לא יי"ח בזה שהרי כתוב שבכל זאת לא שב מרבית העם מנטות אחריו וגם אביו לא השיב ידו מבלע ולא החזיר דבר שלטון מושל הארץ ופקודתו אומר אני אפי' יסלק הרב מו"ה אברהם א"ע מהרבנות לגמרי וכל הציבור חפצים במעלתו אסור לו לקבל הרבנות כל זמן שיד נכרי באמצע וכמבואר בתשו' מהר"מ מר"ב שבמרדכי ס"פ החובל ומ"ש שם הממוני"ם צ"ל הממאני"ם לפי שנדפס בב"י בטא"ח סי' נ"ג יע"ש ומשם יראה שבכאן עליו לתקן כמו שפסק מהר"ם שם:

וע"ד אשר האשימני שכתבתי שצריך שישוב בתשובה על ככה וכ' אפי' לולי כל ההתנצלות מ"מ אומר מותר הוא ואינו צריך כפרה והראה בקיאותו בט"ז י"ד סי' צ"ט סק"ט והנמשך מזה הנה ב' תשובות בדבר א' וכי יש להאשימני אם לא חשדתיו באומר מותר הידוע אדע מי שרוצה להנהיג קהל ועם ישראל ה' ישמרם לא ידע כל הדברים האלו הכתובי' על ספר תורת אלקים מפורש ושום שכל אשר הבאתי מספרי קדמונים ולא מלבי אמרתי דבר ולא הוצאתי מסברא כי הכל מפורש שאסור להשתדל בעש"נ שום התמניות ומכש"כ למסור את חברו שאינו בן עיר ושלא לירד לאומנות חברו לקפח במה שכבר זכה וכל מס' הוריות מלא שאין הב"ד מביאי' פר בהוראה אם טעו בדבר שהצדוקים מודים בו משום דזיל קרי בי' רב הוא ואין זה טעות ואז בזמניהם לא הי' כתוב אלא ס"ת מרע"ה ולא ש"ס ופוסקים ועכשיו כל הכתוב על ספרי הפוסקים המפורסמי' נכנס בכלל זה ובמס' שבת קל"ח ע"ב כשאמר ש"ס עתידה תורה שתשתכח מישראל רצה לומר שלא ידעו ככר של תרומה אם הוא ראשון או שני פריך הא נמי מתני' היא ויע"ש פירש"י ד"ה בהדי' כתי' וכו' וא"כ ס"ל דגם מתני' דבימיהם הוה כמו תורה שבכתב שכתובה ומונחת וה"ה ספרי הפוסקים שבימינו ע"כ לא עלה על דעתי שירדו עם ה' לשערים כאלו בעו"ה והרי האמת כן הוא שמעלתו לא טעה ולא אמר מותר רק יש לו התנצלותיו ובאלה טעה אבל אומר מותר לא הי' וגם לא חשדתיו בזה ומוצל אני מאותו עון שכ' מעלתו ובפ"ק דגיטין ו' ע"ב א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דרב יצחק לאו גברא רבא הוא אין לפקפק עליו דאז הי' כל המימרות מפי השמועה ולא נכתבו על ספר כ"א משניות וגם שם אמרתי דרב יוסף דאמר ועוד הא איהו דשלח וכו' וכתב בלא שרטוט ע"ש נ"ל לפרש כך דהנה בהאי דר' אביתר יש לפרש ב' כוונות א' כפשוטו שהאשים הת"ח ההמה ולא מהאי קרא דהרי קרא אאו"ה קאי ולא מייתי קרא אלא לצחות לשון בעלמא לא למידרש מיני' האי דינא אלא מסברא קאמר וכי האי גוני כ' בתשובת מהרימ"ט ח"א אמי שקרא המקרא ואת בני יהודי' מכרתם לבני היונים ע"ש ואינינו עתה במחיצתי לציין הסימן וה"נ דכוותי' וא"כ הי' כוונתו אינו צריך שרטוט דכיון דלא כתבו לדרוש אלא לצחות לא בעי שרטוט כמ"ש הפוסקים אך יש לומר בהיפוך למעליותא כתב שהת"ח קיימו בעצמן על כרחן מקרא זה כי מה להם לעשות ונתפזרנו בין האומות וע"כ יעזוב אדם אשתו ובניו מרחיק נדוד למצוא לו רב ומקום ישיבה והעון על ראש האומות יסובו הגורמים הראשוני' בפיזור הזה וכ' המקרא כפשוטו על האו"ה וא"כ הי' לו לשרטט והנה במה שאמר כיון דאיכא רבי' דסלקי ונחתי משכח שכיחי היינו תלמידי' בני הישיבה כדפירש"י לעיל ד"ה מכי אתא רב לבבל וכו' ע"ש ואמנם אם שלא כדין עושי' בני הישיבה בזה דנחתי וסלקי אלא שאין ביד חכמים למחות בידם ואי איישר חיילי דרבנן עתיקא יגזרו עליהם ולא יזניחו ביתם א"כ אין לבנות דין על זה שלא להצריך בפ"נ ובפ"נ דמהרה יתוקן דבר זה ולא יהי' עדים מצויים לקיימו נמצא קשה על ר' אביתר ממ"נ אי שפיר עבדו ת"ח ומשו"ה לא הוצרך בפ"נ וא"כ כ' המקרא לדרוש ממש על או"ה הגורמים הי' צריך לשרטט ומדלא שרטט ש"מ לצחות בעלמא כתבו ולא שפיר עבדו אך צריך בפ"נ ובפ"נ ולא רצה ר' יוסף לחשוד את ר' אביתר באומר מותר שלא ידע הא דר' יצחק ומ"מ דחי אביי דכיון דלא באו דברי ר' יצחק במשנה כ' על ספר אינו חיוב שידעהו ובזה נגמרה תשובתי הראשונה על אשר האשים אותי:

וזאת שנית מ"ש והחליט דאומר מותר לא צריך כפרה הוא דבר שאין לו שחר ויען כי דברי הלכה זו אינה מבוארת במקום אחד ולהמפלפלים בחריצות היא כעיסה בלוסה מערבבי' הדברים שאינם דומי' וחייבי' משום כלאים ע"כ אבאר הדברי' בעז"ה הנה אומר מותר אינו אונס ולא מזיד לכ"ע אך פליגי אביי ורבא פ"ק דמכות ז' ע"ב לחד מ"ד הוה קרוב לאונס ולחד מ"ד קרוב למזיד פי' תוס' שם ט' ע"א משום דה"ל ללמוד ולא למד מיחשב מזיד והגי' בין אביי לרבא מהופכת בתוס' פ' כלל גדול ס"ח ע"ב ד"ה אבל תינוק וכו' כמ"ש מגיני שלמה שם שהי' להם גי' מהופכת מ"מ בין למר ובין למר אומר מותר חייב ומתכפר בכל חטאות שבעולם פי' בין שיהי' קרוב לאונס מ"מ לא הוה אונס דרחמנא פטרי' ובין שיהי' קרוב למזיד אינינו מזיד ממש שלא יתכפר לו בחטאת אלא צריך כפרה ויש לו כפרה ורק בגלות דכתי' בשגגה טובא ממעטי' אומר מותר כמ"ש תוס' במקומות הנ"ל ויעיי' בסנהדרין ס"ב ע"א אך רש"י בשבת הנ"ל פי' דאומר מותר אונס הוא ופטור לגמרי והקשו עליו תוס' וכבר תי' האחרונים דלא הי' כוונתו אלא בתינוק שנשב' בין הנכרי' וגר שנתגייר בין הנכרים דהא בודאי אונס גמור הוא בלי ספק ומ"מ שם בשבת ע"ג ע"ב כ' רש"י ד"ה אלא באומר מותר כגון גר שנתגייר וכו' מבואר מדבריו דאפי' גר שנתגייר בין הנכרים חייב חטאת באומר מותר ולבי אומר לי מדשביק רש"י תינוק שנשבה ונקיט גר שנתגייר ס"ל דלענין ע"ז דוקא הוה גר שנתגייר דוקא שוגג ולא אונס דעכ"פ במה בא להתגייר תחלה וע"כ נודע לו שיש עבודת ישראל זולת טעותו שהי' בו בגיותו ונתן לבו להתהפך לדת אמת וא"כ עכ"פ הי' לחקור וללמוד כל יתר דיני ע"ז ומדלא למד ה"ל שוגג או אפי' קרוב למזיד ועכ"פ לא מיקרי אונס משא"כ תינוק שנשבה או גר שנתגייר בין הנכרים ושגה בשארי עבירות שאינו ע"ז אפשר שלא ידע כלל וכלל הוה אונס כנלע"ד ליישב סתירת רש"י בזה:

ובכריתות במתני' קמייתא רש"י ד"ה ועל לא הודע שלהן וכו' בסוף הדיבור אבל אומר מותר לגמרי וכו' נמי כוונתו כגון תינוק שנשבה ולקמן ג' ע"ב פירש"י ד"ה אלא באומר מותר וכו' ושם בש"ס רב פפא אמר וכו' איכא ב' גירסאות דפליגי בהו באר שבע עם ברכת הזבח ע"ש ונהירנא בחידושי כריתות שבסוף ס' מקור חיים רצה ליישב פסק הרמב"ם דפ' כלל גדול ולע"ד לגירסת ברכת הזבח לא דק ויען כי אין ספרים אתי ואני כותב מפי ע"כ אקצר בזה והבקי ימצא הדברים על מתכונתן:

בהא סלקינן דעכ"פ מי שלא נשבה בין הגוים ואומר מותר לכ"ע בעי כפרה וסגי לי' בכפרה אדרבא לע"ד צריכי' לעורר ולהזהירו טפי כי לא יחם לבו בקרבו לשוב כעין שכ' רבינו יונה פ"ק דברכות לענין הספיקו' ועוד כעין שכ' תוס' ביבמות פ"ז ע"ב ד"ה ר"מ וכו' ואע"ג בכריתות י"ב ע"א ד"ה או דלמא וכו' בסוף הדיבור משמע קצת סתירה לזה אבל המעיין יראה דכל דבריהם א' הם דמה"ט אין ממשכני' חייבי חטאות דממ"נ אי בועט בכפרה ולא ניחא לי' בי' הלא לא יועיל לו החטאת ולמה נמשכנו ואם אינו בועט אין צורך למשכנו כי מעצמו יזרז נפשו משא"כ באומר לא חטאתי אבל אינינו בועט בכפרה אלא שסבו' שלא חטא שפיר צריכי' למשכנו נמצא דבריהם עולים בקנה א' ומה שיש לעיי' בדבריהם פ"ק דר"ה ו' ע"א ד"ה יקריב אותו וכו' אין כאן מקומו מ"מ יפה כתבתי דאומר מותר בעי לזרוזי' טפי להבי' כופר לנפשו:

אמנם אע"ג שצריך כפרה מ"מ כבר כתבתי דפליגי אביי ורבא אם הוא קרוב למזיד או לאונס ופליגי גאונים בגירסת הש"ס ולא איתברר מי סבור קרוב למזיד או מי סבור קרוב לאונס ומזה נולד ספק לתוס' בכורו' כ"ג ריש ע"א אי אומר מותר לבטל אי' לכתחלה אי הוא בכלל מזיד ואסור אפי' בדיעבד או דילמא קרוב לאונס הוא ובכל שוגג הוא ולא קנסוהו חכמים דאע"ג דכפרה צריך לכ"ע וקנס דינו כקרבן כמ"ש תה"ד ופסקו ש"ך בי"ד סי' רמ"ח סק"י ועיי' בית שמואל סי' צ"א סקי"ג לא דמי להכא דהתם אחר שעבר על תקנת הקהלות אתי' הקנס לכפרה משא"כ הכא הספק בעיקור התקנה כיון שאשוגג לא קנסו כלל להך מ"ד א"כ מכש"כ אאומר מותר שהוא קרוב לאונס לאותו מ"ד או דילמא נהי אשוגג גמור לא קנסו מ"מ אשוגג קרוב למזיד קנסו וכמ"ד אומר מותר ואני איני כדי להכריע מ"מ מסברא אומר אפי' אי קרוב למזיד הוא מ"מ למ"ד בשוגג לא קנסו המבטל אינו ראוי לקנוס את זה אעפ"י שהוא קרוב למזיד שהי' לו ללמוד ולא למד דהא עיקור איסור לבטל לכתחלה הוא מטעם שכ' תוס' פסחים למ"ד ע"א ד"ה לשהינהי וכו' דא"כ מה הועילו חכמים וכו' ולע"ד דלבטל יבש ביבש במינו ברוב אפי' באלף לכ"ע איסור דאורייתא הוא בלי ספק מהאי טעמי' גופי' דא"כ איך משכחת לכלב חשליכון ולגר אשר בשעריך תתננה ואכלה הלא כל א' יערבנו חד בתרי באופן שלא יכיר האיסור ואין זה כוונת התורה ולא פליגי תוס' והראב"ד אי איסור ביטול אי' דאורייתא הוא או מדרבנן אסור רק במבטלו לח בלח בס' שבטל האיסור וכלה ועבר מן העולם בזה איכא למ"ד דמן התורה מותר לעשות כן אבל לבטל ברוב ביבש שהאיסור נשאר בעין בעולם ואפשר לפגוע בגוף האיסור זה בודאי אסור מן התורה ובזה מיושב קו' העולם אהפוסקים דס"ל מותר לבטל איסור מן התורה מאי קאמר ש"ס אציפורי מצורע לא אמרה תורה שלח לתקלה הא אין תקלה דהרי מתבטל ברובא דעלמא וכמדומה לי דקו' זו בשער המלך ולק"מ דביבש ביבש כ"ע לא פליגי מ"מ עיקור הטעם הוא משום דא"כ כל א' יעשה כן ומה הועילה תורה או חכמים בתקנתן וזה לא שייך באומר מותר אפי' אם הוא קרוב למזיד שהי' לו ללמוד וא"כ לדינא צדקו דברי ט"ז י"ד סי' צ"ט סק"ט הנ"ל אך מ"ש והבי' ראי' בתחלת דבריו ממס' שבת מחיוב חטאת אין ראי' אלא שלא יהי' מזיד גמור שהרי חייב חטאת אבל לא מוכח שלא יהי' קרוב למזיד ושלא קנסוהו חכמים מ"מ הדין אמת והמג"א בסי' ק"ח החליט כן בפשיטות לענין שגגת תפלה ע"ש סק"י ועוד בסי' רמ"ח סקי"ח ועוד בסי' שי"ח סק"ג נראה מזה דנראה להו עיקור הגי' דאביי ס"ל קרוב למזיד ורבא קרוב לאונס ופסקו כרבא או גרסי' רבה במקום רבא אלא דא"כ אפשר אין הלכה כאביי במקום רבו רבה אעפ"י שהוא בתרא כמ"ש כ"מ בהלכות נדרים פ"ח יע"ש:

ובמנחות מ"ט ע"א גבי כהנים שפיגלו במקדש מוקי לי' אביי באומר מותר אפי' ס"ל לאביי בעלמא אומר מותר קרוב למזיד הוא מ"מ הכא בהיזק שאינו ניכר לא שייך לחייבו בין לטעמא שלא יהא כל א' וא' הולך ומזיק לחברו דהרי הי' סבור שאינו מזיקו ומותר לשתו' ובין למ"ד כדי שיודיעהו דהא הכא לא כיון לצעורי' לחבריה דאומר מותר לאכול אותו פיגול ואינו מצערו כלל ולא יודיעהו ע"כ פטרוהו בשוגג ואומר מותר ודברי רש"י דב"ק ה' ע"א ד"ה ומפגל ודברי רשב"ם שלהי פסחים יש ליישבם עפ"י סוגי' זו ואין להאריך ובירושלמי דגיטין במשנת כהנים שפגלו עולה בקנה א' עם סוגי' דמנחות הנ"ל והדברי' פשוטים ונער יכתבם דאין זה ענין לכפרה ותשובה דפשיטא דהמפגל האומר מותר שזה צריך תשובה על שעבר בשוגג בלאו דמפגל בקדשים ועיין זבחי' כ"ט ע"ב ולענין תשלומי חברו דוקא איירי התם במנחות הארכתי בזה דעכ"פ אין עלי אשם במה שעוררתיו לשוב אל ה' גם אם הי' אומר מותר:

ומ"ש מעלתו דעביד דינא לנפשי' ע"י עש"ג לא ידעתי כוונתו ועיי' סמ"ע סי' כ"ו סק"א והאורים סי' ד' סק"ה מקיל באלים שאינו יכול להוציא שלו מת"י בדייני ישראל והכא הרי לא קבל מעלתו כלל לפני דייני ישראל למה לא עביד כדעביד הרב נ"י וקרא לעזרתו דייני ישראל ואם לא הי' ציית ולא היו יכולים גאונים סמוכי' לכופו אז הי' נותני' רשות עפ"י מ"ש סמ"ע סי' כ"ו סק"ה והנה שיטת רש"י בגיטין מ"ד ע"א דאפי' לחתום שטר של קנין בעש"ג אסור אם אינינו צורך מצוה או כמציל מידם ותוס' פליגי מ"מ יש לתמוה על יראתו וחכמתו איך קיל בעיניו דבר זה והלא גדודיו יאמרו לו למחר וליומא אוחרא רבי מטונך וילכו ויביאו דבריהם לפני פליליהם ויזניחו דיני ישראל ואז גם כי יזעק וישוע לא ישמעו לו כי יאמרו טול קיסם וכו':

ועל יתר הדברים שבאגרתו לא אענה על ריב ואפי' אם חלילה הי' כתבם לי איש שאינו כערכי לא יהי' לי עסק עם שטנה ועשק כי רחובות יקרא ה' וירחיב לנו ואתהלכה ברחבה ברחבות ים ש"ס ופוסקי' ואין לי פנאי לנצח ולפעול יש פנאי פעולת תורה ויראה ולהציל עשוק מיד עושקו ולעשות שלום כדכתיב בקש שלום במקומו ורדפהו במקום אחר כה אקוה שיזכני ה' ואם מעלתו חפץ בשלום ידום לה' ויתחולל לו ואז יעלהו ה' במות בעל אחז"ל יומא ח' סוף ע"א בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא ע"כ יבצעו תמימים ויכניסו בפושרים אם הרב ידרוש שבת שובה והגדול ידרוש הוא בשחה"מ כדעבדי ר"ג וראב"ע ואבות העולם לא עמדו על דעתם וכן בענינים שבממון הלא נקל למצוא פשר במה שניתן למחילה ומשניכם יתקלס עילאה ותהיו נטורי קרתא ומדינתא קברניטא דספינתא:

והי' אם שמוע ישמע מאוד ישגא אחריתו ושלום לו ולתורתו כנפש אוהב עבדי ה' ושומרי תורתו. פה יערגן יום ג' אדר"ח אלול תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: