שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן לט

כתב רי"ו הביאו ד"מ בא"ח סי' קנ"ג דאתנן זונה ומחיר כלב אסור לצורכי בהכ"נ דומיא דבית המקדש ופסקו בהגה' ש"ע שם וכ"כ עוד בתשו' מהרי"ל על שם האגודה הביאו הרב"י ופסקו בש"ע שם דדבר שנשתמש בו הדיוט אין ליקח לצורך בה"כ וס"ת ועמ"ש בתשו' חו"י סי' קס"א וקס"ב ומג"א שם סס"ק מ"ו כ' להקל קצת בזה בבה"כ מפני שלא נמצא בשום פוסק אחר וגם נראה שכל זה הוא רק מדרבנן בבה"כנ דומי' דמקדש ע"ש:

מ"מ מדבריהם יש להבין דילפי' בהכ"נ מבהמ"ק בכל כי האי גוני וא"כ נראה לכאורה דבעי' מן המותר בפיך לבה"כנ ולתשמישי' כמו בבהמ"ק וצלע"ג בשבת כ"ח ע"ב קאמר אלא הא דאמר ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא וכ' תוס' לא בעי למימר לאשמעי' דתחש טהור היה דמשמע דאתא לאשמעי' שום צורך הוראה ולפי הנ"ל קשה הא אכתי נפקא מיניה לבנין בה"כנ בזמן הזה:

ומאז שמעתי מקשים לפמ"ש ר"ת ביבמו' ק"ב ע"ב ד"ה ואנעלך מכאן אר"ת שצריך מנעל מעור בהמה טהורה דתחש כתיב עכ"ל א"כ דלמא ר' יוסף קמ"ל דתחש טהור היה ונפקא מיניה לענין חליצה וקושי' עצומה היא לכאורה מיהא לזו י"ל כיון דהא דבעי' מנעל של עור וה"ה לשל בהמה טהורה לא כתיבא באוריי' דמשה אלא מדברי יחזקאל דכתיב ואנעלך תחש ילפי' לי' וא"כ עד דאתא יחזקאל מאן אמרה וע"כ הל"מ הוה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא וכיון דה"ל הל"מ ליכא למימר דר' יוסף הא קמ"ל דה"ל להזכיר הלכה ל"מ כמ"ש רש"י שם בשבת ד"ה הלכה ל"מ ע"ש וק"ל:

אבל הא דלעיל קשי' אי איתא דלבהכ"נ נמי אסור אם כן ה"ל דבר הוראה ומאי דחיק הש"ס כולי האי וע"ש בתוס' ד"ה ל"צ וכו':

עוד צלע"ג איך מצאנו ידינו ורגלינו בכל צרכי בהכ"נ שאנו עושין ממשי והוא מתולעת שטווה מרוקו חוטין כמו קורי עכביש. וז"ל ר' בחיי פ' תרומה לא מצינו משי בנדבת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכעין שאמרו בתחש. וצבע התולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך הגרגרים שהתולעת בתוכו עכ"ל ואין להקשות א"כ מה שקיל וטרי הש"ס מאי הוה עלה דתחש שהיה בימי משה תפשוט דטהור היה דאס"ד דהוכשרה עור טמאה א"כ מ"ט לא היה משי במלאכת המשכן דז"א דע"כ לא כ' ר' בחיי טעם הנ"ל אלא לבתר דמסקי' דלא הוכשר למשכן אלא של בהמה טהור' בלבד זכינו להבין מ"ט לא היה משי במלאכת המשכן אבל אי היה תחש עור טמאה אז ע"כ היינו אומרים שהי' שום טעם שלא לקחו משי למשכן כמו שלא נדע מ"ט לעורות אלים ולא עורות שוורים ומ"ט לנוצה של עזים ולא שער מזנב פרה וכדומה ולק"מ אבל מ"מ מדברי ר' בחיי יש להבין דמשי הבא מתולעת הוא דבר היוצא מגוף הטמא ולא הוכשר למלאכת שמים וא"כ איך נקח אותו לצורך בה"כנ ומעילי ס"ת וכדומה:

והא לא קשי' איך הותר המשי לעשות ממנו ציצית והוא גמ' ערוכה פ' התכלת השיראין והכלך והסירקי' דפוטרין במינן אפי' למאן דאמר דמחייבי בציצית מן התורה ואמאי הא לא הותרה למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ז"א דדוקא לתשמישי קדושה כגון תפילין ס"ת ומזוזה או לבנין משכן וכדומה הוא דמקפידין ולא לתשמישי מצוה וכ"כ הר"ן במס' ר"ה ר"פ ראוהו ב"ד דף רי"ב ע"ב וז"ל ומיהו אע"ג דמסקי' חוץ משל פרה אפשר דוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרי' לעיל כיון דלזכרון אתי כלפנים דמי ומיהו לאו ראי' גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע דמשכן גופי' לא גמרי' מההוא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרי' בההו' שמעת' מאי הוה עלה דתחש וכו' וכדאיתא התם ולפיכך צ"ע עכ"ל הרי מבואר מדבריו דוקא דברי קדושה כס"ת תפילין ומזוזות הוא דלא הוכשרו אבל שארי מצות לא דאי לאו דשופר דלזכרון אתי כלפנים דמי לא הוה מספקא בי' הר"ן ז"ל וכן מצאתי להדיא בספר חמד משה לא"ח סי' תקפ"ו ולק"מ מציצית דמצוה בעלמא היא אבל מצרכי בית הכנסת קשה כנ"ל:

ואולי י"ל כיון דמשמע מהר"ן דבבהמ"ק גופי' מספקא לי' להר"ן והניח בצ"ע אי עלתה ההלכה דלא הוכשרה אלא טהורה בלבד ואני מצאתי בחי' רשב"א בשבת שכ' בשם רבינו האי גאון ז"ל דהואיל וקם לי' קו' דר"ה מברנש דאהל מעור טמאה נמי נקרא אהל א"כ איכא למילף גז"ש אהל דמשכן מאהל דמת דאפי' דבהמה טמאה נמי מתכשר ולמעיי' שם בפנים בלשונו יראה דאה"נ דהוכשרה למשכן בהמה טמאה אלא מ"מ מסקי' דתחש טהור היה והכי הוה מעשה אבל לא מפני שנפסלה למשכן בהמה טמאה וא"כ מידי ספיקא לא נפקא ובית הכנסת דרבנן אזלי' לקולא:

ועוד יתבאר ונ"ל ליישב מנהגנו הנ"ל להשתמש במשי לצורך בהכ"נ משום שנארג ונעשה ממנו בגד אשתני ופנים חדשות באו לכאן וזה אהני לכל דבר הבא מטמאה להשתמש בו בקדש וזה דלא כר' בחיי הנ"ל ויעויין היטב מ"ש בחו"י סי' קס"א הנ"ל:

וז"ל הדאב"ד פ"א מכלי המקדש המור הוא הדם הצרור א"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שהוא חיה בעולם כ"ש דם חי' טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים אריתי מורי וגו' והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף עכ"ל הנה דעת הראב"ד ז"ל דהמור אף ע"פ שדם נעכר ונעשה בשם מ"מ באיסורא קיימא דלא כר' יונה והוא דעת הרא"ש דס"פ כיצד מברכין סי' ל"ה הובא בטא"ח סי' רי"ו והנה במג"א שם סק"ג נעשה תנא דמסייעא לשיטת הרא"ש והקשה על שיטת ר' יונה מאפרוח שנולד מביצת טרפה דאמרי' בתמורה ל"א ע"א אימת קא גביל לכי מסרח וכו' משמע הא לאו הכי אזלי' בתר מעיקרא יע"ש ונעלמה ממנו במ"כ לשון הר"ן במס' ע"ז דף שמ"ו ע"ב שכ' דדבש המהפך מה שבתוכו נמי מסריחו תחלה ועושהו עפר כמו ביצה ומייתי מהא דתמורה וא"כ מאי האי שכ' מג"א ועוד גבי דבש מא"ל וע"ש מ"מ אחזור להנ"ל מבואר דלית לי' להראב"ד דהשינוי מועיל להמוסק ומ"מ אינו ענין להנ"ל דהתם איסורא במלתא קאי ובתר מעיקרא והיוצא מהטמא טמא לעולם משא"כ משי שנשתנה בידי אדם ונעשה ממנו בגד וכה"ג אפשר דמועיל ועוד הא התם נמי פליגי עלי' גדולי עולם ויש לסמוך עלי' בדרבנן מיהת:

אבל הא קשי' הא התם קאי אשמן המשחה ואין המור נשאר במתכונתו ובתוארו כי מתערב ומתבשל עם כמה סממנים ואין קולטין ממנו אלא שמנו הנקלט מע"פ המים שע"ג הבשמים ההמה כמבואר ואין לך שינוי גדול מזה וכעין דמות ק"ו ממ"ש הרא"ש גבי שכר שעורי' בפ' כיצד מברכין ססי' י"ב ויעויין כעין זה בתוס' ע"ז ל"א ע"ב סוף ד"ה ותרווייהו וכו' יע"ש ואע"ג דשכר שעורים יש בו כזית בכדי אכילת פרס כמ"ש הרא"ש ר"פ אלו עוברי' אפ"ה מחשב אשתני מפני שאינו אלא מיא בעלמ' מכ"ש הא דשמן המשחה אלא ש"מ דס"ל להראב"ד דלענין זה לא מהני שינוי ואפשר דכל הפוסקים לא פליגי עלי' בהא אלא דס"ל דמור אין בו איסור כלל דמסרח אבל אי היה בו איסור לא מהני בי' שינוי לעשות בו צרכי קדש וכן צ"ל ע"כ דעת ר' בחיי הנ"ל ומוכח דלא כמ"ש:

לזה יש לי להשיב ולומר אדרבא משם מוכח דשינוי מהני דלכאורה דקדוק לשון הראב"ד ז"ל צ"ע במ"ש שיכנס במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כ"ש דם חיה טמאה מאי אולמי' דדם הלא הכל תלוי במין המותר בפיך ומש"ה מותר בנבלות וטרפות של טהורים אע"ג דנבלות וטריפות אסורים לנו כיון שהוא מין המותר יעויין בשבת ק"ח ע"א. ונוהגים סופרים היתר לתפור בגיד הנשה אע"פ שהוא מהאסור בפינו ונהירנא כי מ"ו הגאון זצ"ל מיחה בידם מ"מ מבואר דעיקר תלוי במין הבהמה אי הוא מותר או אסור בפינו וא"כ הכל תלוי במה שהיא חיה טמאה ומ"ל לאסור דם אם הוא מחיה טהורה וראיה ברורה מעורות אלים מאדמים שהי' צבועים בדם לדעת המפרשים ויש בזה עיון קצת בתוספתא דשבת פ' הגוזז מ"מ קשיא כנ"ל ועוד קשיא מ"ש דדקדק הראב"ד ז"ל וכ' דם חיה מה לי חיה מה לי בהמה אע"כ נ"ל דנהי דהרמב"ם עסיק בענין עשיית שמן המשחה בהאי פרקא ואהא לא הוה קשה מידי דא"נ דהמור הוא דם חיה מ"מ כיון שנשתנה שרי' כדלעיל מ"מ השיג עלי' הראב"ד ז"ל כיון דהמור ההוא בעצמו נצריך נמי לסממני קטורת ושם נאסר בלא"ה נמי משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואפי' ממין טהור כל שהוא אסור באכילה לישראל אסור להקריב וזה מבואר ומכ"ש כשהוא ממין טמא והא"ש דדקדק לומר דם חיה דאלו דם בהמה אפשר דהותר מכללו למזבח לזריקה ואפי' ביותר מכדי זריקה הותר כדאמר ר"א בעלמא רואין אותו למעלה כאלו הוא מים לכן דקדק וכתב דם חיה דבחיה לא אשכחן דהותר לגבוה וכעין סברא זו בפסחים ל"ה ע"ב ויש לי אריכות בזה בחי' למס' חולין ק"כ ע"א תוס' ד"ה חלב וכו' מ"מ נ"ל דמודה הראב"ד דבשינוי מועיל בכה"ג ויש לעיין קצת במ"ש האגור דהדבק יהיה כשר ופסקו רמ"א בא"ח סי' ל"ב ססמ"ז לפי סברת הנ"ל אם נשתנה מראיתו ואין ניכר בו דבר איסור יש לעיין:

אמנם תינח לצרכי בהכ"נ די"ל או דסמכי' אהנך דעות דלא בעי ממותר בפיך או משום דעל הרוב נעשה ממנו בגד ונשתנה אך מה נאמר במ"ש ד"מ ובהגה' ש"ע י"ד סי' רע"ח וסי' ר"פ שנוהגין לתפור ס"ת בחוטי משי והלא ס"ת דבר שבקדושה הוא דלכ"ע בעי' מין המותר בפיך וטוויי' החוטין לא הוה שינוי לענין זה שהרי אסור לתפור בגידין מבהמה טמאה אעפ"י שנעשה מהן חוטין ונטוו כמ"ש מג"א סי' ל"ב סקס"ה ש"מ דהאי לאו שינוי הוא ועוד נכתב מזה לקמן אי"ה וא"כ קשה איך שרי' הא לא הוה מן המותר בפיך ונ"ל דמיירי בחוטין צבועין בצביעה דלא הדרא לברייתא ומקרי שפיר שינוי כמבואר במשנה דחולין ר"פ ראשית הגז לא הספיק לתנו לו עד שצבעו פטור ומבואר שם במפרשים ופוסקי' משו' דקנאו בשינוי וה"ה לענין משכן ומקדש דאין לחלק בין שינוי דקנה בגזילה לשינוי דמועל במקדש כמבואר מתוס' דע"ז מ"ו ע"ב ד"ה כל האסורים וכו':

ויש לתמוה על מ"ש מג"א סי' י"א סקי"ב שכ' ליישב קושי' תוס' בע"ז מ"ז ע"א ד"ה היינו בעי' דר"ל וכו' והתם הא קאי אתכלת ונשתנה בצביעה דלא הדרא לבריית' כמבואר בפ' התכלת ל"ג ע"א איפר דחזותא פסולה משמע דהתכלת הוה צביעה דלא הדרא לברייתו והתוס' לא דקדקו בע"ז במ"ש דאשתני ע"י טוויי' דודאי טוויי' לאו שינוי גמורה היא לדעת כמה פוסקים ועיין ש"ך ח"מ סי' ש"ס ס"ק ב' ג' ד' וע' מג"א סי' י"א ס"ק יו"ד ובאלי' רבה שם סק"ט:

ונראי' דברי נימוקי יוסף דהטוויי' לא הוה שינוי ומח"מ סי' ש"ס אין ראי' דגבי גזלן הקילו משום תקנת השבי' הוה שינוי בכ"ש כמו שכ' תוס' ע"ז מ"ו ע"ב הנ"ל והיינו שיפטר הגזלן בתשלומי ממון בעלמא משום תקנת השבים ומ"מ מה שהבאתי ראי' מר"פ ראשית הגז היא ראי' נכונה דהתם לא שייך תקנת השבים דהא אדרבא פטור ולית ליה תקנתא ליתן לכהן לא ממון ולא צמר ועבירה דעביד עביד וע"כ דהוה שינוי דאורייתא וק"ל:

ועיקר הקושי' על הרמב"ם שפוסק להקל בפשתן ולהחמיר בצמר ובחיטי' למנחות להחל אשר מפני זה נדחק במג"א ובכ"מ ולפע"ד לק"מ דבע"ז מ"ו ע"ב הוא איבעי' בחיטין למנחות אי מהני שינוי לגבוה במחובר וה"ה דשייך איבעי' זו בבעל חי לגבוה כמבואר מאבעי' דצמרה מהו לתכלת והנה זה פשוט דבדאוריי' ניזיל לחומרא ובדרבנן לקולא והשתא שינוי דמחובר הוא דרבנן בעלמא כמ"ש תוס' שם ד"ה יש שינוי בנעבד מש"ה פסק רמב"ם בפשתן וקמח לקולא משא"כ צמר שהוא בעל חי דלא אתי' מק"ו דאתנן ולא שייך קו' תוס' דנימא דיו ושינוי דלי' ה"ל ספיקא דאוריי' יפה פסק רמב"ם לחומרא ולעולם צמר צבוע ה"ל שינוי וה"ה למשי צבוע ואפשר נמי בטוויי' בלא צבע נמי וזה תלי' בפלוגתא דרבוות' שרמזתי לעיל מ"מ משי שאינה צבוע ולא נטווה שקורין צופ"ף זיידע"ן יש לעיין להצריכה לדבר שבקדושה וכל הנ"ל עדיין צריך אצלי תלמוד הנלע"ד כתבתי פה ק"ק מט"ד יום ד' ח' אדר תקס"בל משה"ק סופר:

שוב מצאתי מ"ש בזה בס' בני יונה סי' רע"ו בפלפול ארוך לאסור תפירת משי מטעם הנ"ל אבל בעמודים הקיל מפני שלדעתו א"צ כלל לתפור ורמז שם על תשו' אמרי נועם לחלק י"ד סי' א' (ועיין ח"ס חלק יו"ד סי' רע"ו:)