שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן עג
שלום וכ"ט לידידי ה"ה הרב המאה"ג המופלג חרוץ בעל פיפות תל תלפיות שלשלת היחוס נטע שעשועים יפה אף נעים כש"ת מה"ו ישראל נ"י אב"ד דק"ק דעסוי והמדינה יע"א:
יקרתו הגיעני בזמנו ולהיות חפצי להשיב דבר שלם ולא חצי דבר עשיתי ככה עיכובא להוציא לאור נוגה צדק לבנות בית בלי בדק ואעתיק פה לשונו הצח במכתבו אלי כתוב וז"ל:
כאן נמצא כאן הי' איש א' כ' יעקל אשר הי' נשוי לאשה א' מ' עדעל וזה איזה שנים קודם ביאתי לכאן אשר כ' יעקל הנ"ל חיים לנו ולכל ישראל שביק ולא הניח ז"ק גם שום אח זולת א' בשם ליזר בערענהט באכראך וכפי הנשמע נשתמד אך אין עדות ברור ע"ז וזה כ"ב או כ"ג שנה שלא נשמע ממנו שום דבר והי' מתגולל וסובב בעיר פעסט אשר באונגרען אצל האדון גראף וויטציי אשר הי' אצלו שטאללמייסטער והוחלף שמו דעפ"י והי' מכיר ז' או ח' לשונות ואם כי הי' מקום הולידתו כאן הי' נקרא בשם ענגלענדר והאשה מ' עדעל הנ"ל יושבת זה כמה שנים גלמודה וזקוקה באין תקוה ועתה כי הקרה ה' לפני' שידוך הגון באת לפני ודמעתה על לחי' לבקש מזור למכתה וכו' ועתה אינינו צריך לזרז את וכו' לחקור כהוגן בתורת ג"ע וכו' אם עוד בחיים חיותו או שבאמת נשתמד וכו' עכ"ל הצריך לענינינו:
והיות כי עת האסף יום ועד המדינה פה וכל שרי מלוכה דמדינה זו נמצאים פה בעירנו ע"כ נזדרזתי חשתי ולא התמהמהתי וציותי לחקור בחצר וטירת הגראף וויטציי הנ"ל ואמר השר אשר על ביתו כי בשנים קדמונים הי' שטאללמייסטער א' בשמו דאפ"י ענגלענדר שהי' מכיר לשונות הרבה והי' מרנני' אחריו שהי' ישראל שנשתמד וטעם הזכיר שמו ענגלענדר משום שאנשי אותה מדינה מפורסמים ביותר בחכמת גידול הסוסים ותפארת לו מן האדם שהוא ענגלענדר ושוב אח"כ נתן הגראף הנ"ל זוג סוסים נפלאים עם השטאללמייסטער הנ"ל לדורן לערצבישאף מקאלאטשא אלו דברי הנ"ל ודבר זה נודע לי ע"י הקצין השר רפאל קאסוויטץ ותל"מ והיות גם ערצבישאף הנ"ל הוא פה עם כל שריו צויתי לנגיד א' מנגידי קהלתינו לחקור בחצר הבישאף הנ"ל אחר אותו האיש והנה הביא עדות המונח פה בלשון לאטין והועתק גם בלשון אשכנז אשר כ' הפראפעקט של השר הבישאף הנ"ל ושם נזכר שמו של המומר היינו שם גיותו כאשר הזכיר מעלתו באגרתו וגם רשם כל ציורי גופו אשר לא הוזכר באגרתו אולי אנשי עירו יכירו וידעו ושם נאמר כי כבר מת כמו ד' שנים והנה מלבד הפקפוקים על העדות כאשר אבאר אי"ה הי' העיקור חסר כי אין כאן מסיח לפי תומו עפ"י דין ע"כ אמרתי אין מזור ותועלת בכל אלו הדברים. והנה בתשו' א' [עיין ח"ס חאה"ע ח"ר סי' מ"ג] ביארתי בראיות באורך היות כי כל המתים ביניהם נכתבי' בספרי המתים ע"י הכומר ובאנשי הצבא אצל שר הצבא ועלתה בהסכמה הלכה ולמעשה שאם ראה ישראל בפנים בפנקס ספר המתים ומצא איש פלוני מת ביום פלוני בחולי פלוני בעיר פלוני ונכתב בין שארי מתים והוא פנקס הערכאות ביניהם כנהוג ביניהם א"כ הכתיבה ההיא הוא הסחה לפי תומו של הכותב הראשון וישראל הרואה יכול להעיד שם הארכתי מאוד בביאור דבר זה והנה זה המומר מת בקאלאטשא עיר גדולה מקום ממשלת ומושב הבישאף ואין בה יהודים ורחוקה מכאן כמו ס' פרסאות מי יתן לנו אבר כיונה וגם מי יערב לבו לגשת אל הכומר הגדול ההוא לבקש ממנו שיפתח לו ספרו ויראהו בפנים מיתת הנ"ל ככל דכ' ומפורש לעיל ע"כ נתיאשתי מן הדבר הזה לגמרי:
זה ירח ימים בא אלי הקצין ר' רפאל הנ"ל ושאלני על הדבר זה והשבתי לו כנ"ל ונזדרז הוא ופעל ועשה אצל הפראפעקט הנ"ל שכתב לו פקידה לכומר הנ"ל שימלא כל רצוני הנ"ל בלי איחור וכשבא הקצין הנ"ל והביא לידי פקידה זו כתבתי להרב המאה"ג דק"ק פאקש שהיא קהלה סמוכה לקאלאטשא ובקשתי ממנו שישלח א' מאנשי עירו לקאלאטשא עם הפקידה אל הכומר וכן נעשה כאשר לנוכח יביט אגרת תשובה מפאקש וגביות עדות מהבד"ץ דשם והעתק מפנקס המתים בח"י הכומר וחותמו וישראל ראה בעצמו בפנקס שהועתק ממנו אות באות:
ועתה לפע"ד יש לנו עדות נכרי מסיח לפי תומו ועדיף מיני' שכתב בס' ערכאות וגם עדות הפראפעקט הוא שר ממונה ויש להאמין שדעפי ענגלענדר מת ומעתה אם ברור הוא וידוע להם שליזר בערנהרט באכראך אחיו של יעקל בעל עדעל כינה שמו דעפי ענגלענדר והי' שטאללמייסטער אצל הגראף וויטצייא באונגרין ואנחנו ידענו שלא הי' שום שטאללמייסטער אצל הגראף הנ"ל במשך זמן הנ"ל שהי' שמו דעפי ענגלענדר והי' מכיר כמה לשונות אלא זה לבד וליכא למיחש לתרי דאפי שטאללמייסטער אצל אותן הגראף נמצא הי' זה אותו ליזר באכראך וכיון שידע לנו שמשם בא ליד הגראף וממנו להבישאף של עכשיו ולא הי' אצלם שום אחר בשמו הנ"ל ונכרי מסיח עתה לפי תומו בספ' מתים הנ"ל שמת וא"כ לפי המבואר בב"ש סי' קנ"ח דבמומר סמכיני' אע"א ביבמה וה"ה במסל"ת א"כ הותרה עדעל הלזו להתנסבא לעלמא:
אך כל זה אם דבר זה ידוע לכם שאעפ"י שכ' מעלתו שזה כ"ב או כ"ג שנה לא נודע ממנו מאומה מ"מ משמע מלשון האגרת וגם ממשמעו' של דברי הקצין ר' רפאל שעכ"פ קודם הזמן הנ"ל הי' ברור לכם שהי' אצל הגראף הנ"ל ושוב נתברר לנו עכשיו שאותו שהי' אז אצל הגראף נעתק ממקום למקום ושם הי' קבורתו אך מה שהביאני לספק הוא דברי מעלתו שכ' וז"ל וכפי הנשמע נשתמד אך אין עדות ברור ע"ז עכ"ל וכוונתו מבואר כדי שיהי' יכול לצרף דין יבם מומר לע"א ביבמה ולזה כ' שלא נתברר לו שנשתמד ותימה רבה אי נימא שידעו בבירור שליזר באכראך הזה היסב שמו דאפי ענגלענדר ונעשה שטאללמייסטער אצל הגראף ונטמע בין הגוים מה ספק נשאר אח"ז דאין לומר כוונת שספק אם קיבל הזאה וטבילה מהכומר לשם המרת דת טיפין אלו מה טיבן כיון שנטמע ביניהם ונעשה מומר וכופר בכל אורה כולה הרי זה אח מומר דפליגי בי' הפוסקי' וע"כ כוונת מעלתו דלא נתבאר שליזר באכראך הוא זה שהיסב שמו כנ"ל ונשכר לשטאללמייסטער וא"כ אין תועלת בכל עדות הנ"ל כי שום א' מהשרים הנ"ל לא הזכיר שמו ליזר באכראך רק דאפי וא"כ אין לנו שום עדות ונפל פותא בבירא:
שוב עלה בדעתי דאפשר שיש לחלק בין קיבל המרת דת ע"י כומר או לא רק שנטמע ופרק עול והוא דהנה הך דזקיקת מומר מובא בקיצור בב"י סי' קנ"ז ויעיי' באורך במרדכי והגה' מרדכי ס"פ הגוזל קמא ובתשו' מיי' השייכי' לאישות סי' כ"ט ובתה"ד סי' רכ"ג ונלאתי להאריך במ"ש על ספר והנה טענת מהר"ם מר"ב דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה כמו שהקשה הש"ס שם ס"פ הגוזל קמא יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה ומשני טב למיתב טן דו וס"ל למהר"מ דזה שייך במוכה שחין אבל למיתב עם מומר בודאי טב למיתב ארמלתא ואפילו מבעלה הראשון וגם מ"ש שם תוס' דוקא בארוסה שלא הוה לה הנאה מבעלה אבל נשואה מחמת חיבת ביאה לא סלקה דעתך דמקשן דאדעתא דהכי לא ניסת ועוד לא בדידה תלי' מילתא שהרי הבעל לא יתרצה לעשות כל בעילותיו זנות למפרע ס"ל למהר"ם דכל זה במוכה שחין אבל במומר דחששא שתמשך אחריו חלילה ויחטיאה אפי' בנשואין אמרינן אדעתא דהכי לא נשאית וגם הבעל נוח לו לעשות בעילותיו ספק זנות מאשר יגרום ח"ו יציאת האשה מהדת ע"י זקיקת מומר ובעילת זנות שלו אין כאן עון אשר חטא כיון שע"ד נישואין עשה רק שהוא בעילת הפקר אבל אין בו חטא כמ"ש ר"ן ס"פ המדיר משא"כ כשיגרום אחר מיתתו שתצא אשתו מהדת ויהי' החטא עליו ע"כ ניחא לי' דאדעתא דהכא לא בעיל לשם נישואין כנלע"ד דעת מהר"מ ונסתלק מעליו קו' הראשוני' ז"ל:
וא"כ י"ל דלא מיירי אלא במומרי' שבזמנינו שכיון שקיבל עליו על ידי הכומר א"א בשום אופן שיחזור לדתו בלי סכנת נפש ובריחה לחוץ למדינה במקום שאין מכירי' אותו וכולי האי ואולי וא"כ קרוב לודאי שהיא תמשך אחריו או אפי' תשאר היא ביהדות והוא ישאר מומר א"כ לכל הפחות יחטיא אותה בבעילת נדה ועוד בעילת מומר גופי' קנאין פוגעי' בו לדעת הראשונים כמ"ש בתה"ד הנ"ל ובתשו' רשב"א סי' אלף קס"ב כ' שאשת מומר מחויבת לברוח לא תלד ממנו בן פריץ והוה בכלל כי יסיר בנך מאחרי ע"ש א"כ מכל הלין צדקו דברי מהר"ם אך מי שהוא במקו' או בזמן שיכול לחזור לדתו כחפצו ורצונו או אפי' בזמנינו זה כשלא קיבל עליו דתיהם בטבילה והזאה מכומר רק הולך הוא בשרירות לבו הרע וכל שעתא ושעתא זמני' הוא לחזור לדת ישראל אם ירצה אם כן נהפוך הוא דעדיף טפי ממוכה שחין דמוכה שחין לאו סמי' בידי לרפואה ותתעגן כל ימיו משא"כ הכא קרוב לודאי שהוא ימשוך אחריה לדת אמת ועיין לשון תשו' רשב"א שבש"ך י"ד סי' קי"ט סקכ"ד אעפ"י שאין ראי' גמורה לדידן דעכ"פ ילך אחר תאות לבו מ"מ אין פשוט כ"כ דנימא אדעתא דהכי לא נבעלה ושהבעל הי' עושה כל בעילותיו זנות משום ספק זה אין ברור לנו והרי איתא במדרשי' שיעקב אבינו ע"ה נענש על שהסתיר דינה מעשו כי אולי היא החזרתו למוטב ובדברינו אלו אפשר שגם הרמב"ם מודה לדינו של מהר"מ אע"ג בפ"א מיבום הלכה וי"ו כ' אפי' אח עע"ז היינו באופן שיכול לחזור כרצונו אבל מומרים שבזמנינו ושקיבל עליו בפני הכומר דאיכא סכנת נפשות לחזור מודה רמב"ם:
מ"מ נ"ל אפי' יהי' כך כוונת מהר"מ מר"ב מ"מ אי איכא ע"א ביבמה הזקוקה למומר כל דהוא שרי' לעלמא דהרי העיקור כהפוסקים דע"א נאמן ביבמה ורק להפיס דעת הרא"ש דלא ברירא להתיר מצרפי' לזה דעת הגאוני' דמומר אינו זוקק ורוב הגאוני' לא מטעם מהר"ם הנ"ל אתי' עלה אלא מטעמי' אחרים ולאותם טעמים אין חילוק בין מומר למומר והוא י"א משום דמומר אין לו אחוה וכתי' כי ישבו אחים יחדיו ואינו דומה לקידושין וגטין התם לא בעי' אחוה וי"א משום דאסורה להבעל לו דקנאין פוגעי' בו פי' ואינו דומה לזקיקת ממזר דהוה חייבי לאוין אבל בעילות מומר הוה חייבי מיתה דקנאי' פוגעי' והא דקידושיו קידושין משום דכיון דחזינן דעושה מעשה יהדות ומקדש אמרי' שמא הרהר תשובה בלבו משא"כ לזקוק מה"ת לחוש שמא בזו רגע הרהר תשובה וזה כוונת אותה תשובה שהבי' בתה"ד סי' רכ"ג הנ"ל וז"ל אי קידש קידושיו קדושין וכו' התם בידים הא דקעביד משומד מעשה וכו' והיינו כנ"ל כיון דעביד מעשה יהדות בידים אמרי' שמא הרהר תשובה בלבו משא"כ לענין זיקה [עיין סי' שאחר זה]:
ועוד בה טעם ג' שכ' שם בתה"ד אפקועינהי רבנן לקידושי' מיני' שלא תבוא לידי מכשול וזה שייך דוקא בזיקות מומר דאח ישראל הי' מקדש אדעתא דרבנן ואפקעינהי מיני' משא"כ מומר שקידש אינו מקדש אדעתא דרבנן ולא מצי רבנן לאפקועי קידושי' מיני' ואפשר להמתיק כוונה זו ג"כ בתה"ד הנ"ל ולכל אלו הפוסקים אין לחלק בין מומר מאז למומר שבזמנינו ואפי' לא הי' מומר בשעת קידושי' מ"מ רוב הפוסקים ס"ל מיתה מפלת וא"כ חזי לאצטרופי לע"א ביבמה להתיר ע"י מסל"ת ועיי' בתשו' מהר"מ פאדואה סי' פ"ט:
נחזור לראשונים אם ברור להם שזה ליזר באכראך היסב שמו דאפ"י ענגלענדר והי' שטאללמייסטער אצל זה הגראף שוב נצטרף כל העדיות הללו יש להתיר אשה זו לעלמא ואי לא אין בידינו להתיר ומי שדעתו רחבה מדעתינו יפתח פתח להתירה מכבליה ואנו אין לנו ואחתום בכל חותמי ברכות למעלתו ולתורתו הכ"ד. פ"ב יום ה' י"ט טבת קפז"ל.
משה"ק סופר מפפד"מ: