שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן נט
שנה טובה ומבורכת לי"נ הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה"ו דוד דייטש נ"י אב"ד דק"ק ע"ח יע"א:
מכ"ק הגיעני על דברת הגאון נב"י בתרא חא"ע סי' ס"ו ד"ה ומה שכתבתי וכו' שכ' על מה שרצה השואל להוכיח מש"ס דחולין ע"ט ע"א דאפי' צירוף כמה סי' אינם כסי' מובהק ביותר ודלא כמ"ב דמייתי בית שמואל סי' י"ז סקע"ג וע"ז העלה הגאון ז"ל דסי' אודנא וגנובתי' תרווי' סי' א' הם והוכיח כן מלשון רש"י שם והדרת גאונו נ"י מצא במדרש רבה וישלח סוף פ' פ"ב דאודנא לחוד הוה סי' א"כ י"ל כהשואל ודלא כמ"ב ושבס' חנוך ב"י סי' ק"ל מפרש דהש"ס מיירי באמת בסימן מובהק ביותר ובקש ממני לעיין בזה לדינא:
דברי מדרש רבה אלו המה בירושלמי פ"ח דכלאים וז"ל שם א"ר יונה כל שאזניו קטנו' אמו סוסה ואבי' חמור וכו' ר' מונה פקיד לאילן דבי נשיאה אתון בעי' מזבין מולאן אתון זבין לבון דאזניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור והלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות וגידין והאודם מן האשה שממנה העור והבשר והדם והרוח והנפש והנשמה משל הקב"ה ופי' המפרש מייתי זה הכא להוכיח שהעור מן האם ה"נ האזנים מן האם יע"ש:
ונ"ל להירושלמי דזה תלוי' בחלק אם ואב ושלשה שותפי' א"כ לדידי' אין סי' בעבי' קלא וצניף קלא שהוא מהקב"ה כמבואר בנדה ל"א ע"א אהא דג' שותפי' ופליג אאביי דתלמודא דחולין ע"ט ע"א דיהיב סי' בצניף קלא ועובי קלא והא דלא הזכיר הירושלמי סי' דזנב היינו משום דבי נשיאה הי' לוקחי' מן השוק פרידה לזווג עם סוס מרכבה שלו ואיכא למיחש שהמוכר גזז שערות הזנב שהי' רגילי' בכך כמבואר באלו מציאת לגיזת זנבו ויהי' דומה לחמור וע"כ הזהירם להשגיח על האזנים (ובש"ס דילן בחולין מיירי בכודניתא דילי' דידע דלא גזזם ע"כ יש היכר גם בזנב) מ"מ לכאורה מוכח מהירושלמי עכ"פ דסי' א' מהני. ומ"מ לא ידעתי מה קא קשי' לי' להגאונים מש"ס דחולין התם בעי' ב' סימנים שווי' אודנא וגנובתא פירש"י כדי שאפי' יתנגדו לו סי' קלא וניזל בתר שנים ונימא אידך מקרה הוא אבל כשיהי' אודנא וגניבתא מתנגדי' זה לזה יהי' ספיקא ועוד לכשיצטרף גם סי' קלא לאחר מהם לכשישמע קולו יהי' הטעות מבואר ע"כ ציוה לעיי' בתרווי' משא"כ בירושלמי דלית לי' סי' קלא ורק חששא שמא גזזו זנבו' ע"כ כשיעיי' באודנא תו ליכא למיחש שמא לאחר זמן לא יגדל הזנב ויהי' ניכר שהוא ספק זה לא חיישינן דמסתמא הסי' שוים הם וכיון דזוטרי אודני מסתמא רב גנובתי' ובחדא סגי והכל נכון ואין ניגוד אמיתי למ"ב ולא סייעתא לדידי' זהו מה שנלע"ד בזה [עיין ח"ס או"ח סי' קפ"ג] ושלום למר ולתורתו עוד ינוב בשיבה טובה כנפשו הקדושה והטהורה ונפש א"נ הדש"ת. פ"ב יום א' דסליחות תקפ"א לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: