שו"ת הרא"ש/כלל קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל קו· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל קו[עריכה]

סימן א[עריכה]

שוכן סנה יצליחך בכל אשר תפנה ויתן לך ער ועונה ולכל אשר תשאל אלקים יענה על פקידו של ראובן שהפקיד ממון ראובן אחר שנפטר לבית עולמו ביד שמעון מפני אימת מלך שלא יטלוהו ממנו והיה בהם שתי תיבות סגורות וכלים אחרים ידועים ויש בהם עוד עד אחד שיודע שמסר הממון לידו ושמעון טוען שראובן היה חייב לו מלוה על פה כנגד הממון שהוא תופס משל ראובן ונסתפקת אם תועיל תפיסה לאחר מיתה במטלטלין.

דע כי רי"ף ז"ל פסק דוקא בימיהם דמטלטלי לא משתעבדי לבעל חוב [אבל האידנא דמטלטלין משתעבדי לבעל חוב] מגבינן מינייהו בדלא תפסי כל שכן שתועיל תפיסה ומהניא תפיסה לאחר מיתה כמו מחיים.

ונסתפקת אם נאמר נהי דמהניא תקנת הגאונים לחוב ידוע ומוחזק בשטר או מלוה על פה וידוע שלא פרעו כגון בחייב מודה או דשמתיה ומת בשמתיה אבל בדבר שאינו ידוע כי אם על פיו כולי האי לא תקון ואפילו אם נאמר שתועיל תקנתם בכל דבר אף לאחר מיתה יש חילוק בין היכא דתפס בלא עדים להיכא דתפס בעדים.

נראה לי בזה דאין חילוק כיון דגבינן מטלטלי ולא פקע שעבוד מן המטלטלין ותפסם לאחר מיתה בכל אשר יוכל לטעון אם תפס בחיי אביהם מהימן נמי עתה ואי תפס בחיי אביהם בלא עדים מהימן לומר כך וכך אתה חייב לי במגו דלא היו דברים מעולם ואף אם הפקיד אצלו בעדים מהימן עד כדי דמיהן במגו דהחזרתי לך דקיימא לן המפקיד אצל חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים וכן בנדון זה אי טעין שמעון החזרתי לפקיד הממון נאמן כי טעין נמי היה ראובן חייב לי כך וכך מהימן ואין לומר דהיינו מגו דהעזה [דאלו טען החזרתי לפקיד ידע הפקיד דקא משקר וכהאי גוונא לא איקרי מגו] דהא גבי עזי דאכלי חושלא בנהרדעא אמרינן (ב"ב ל"ו) דיכול לטעון עד כדי דמיהן דמגו דאי בעי אמר לקוחים הם בידי דאע"ג דבטענת לקוחין ידע דקא משקר ובטענת כדי דמיהן לא ידע וכהנה מגו הרבה יש בגמרא אמנם יש פנים אחרים לדין זה כי הפקיד פשע שמסר ממון ראובן ליד שמעון דהוה ליה כשומר שמסר לשומר אם לא עשה מדעת יורשי ראובן וחייב להחזיר הממון ליורשי ראובן נמצא שלא תפס שמעון משל ראובן כלום אלא היורשים תובעים ממונם מיד הפקיד כי פשע בו והשליכו לאיבוד והפקיד חוזר ותובע אותו משמעון אם יש לו טענה על הפקיד יכול לטעון אבל אינו יכול לעכב הממון בשביל שום טענה שיש לו על ראובן ועל יורשיו ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ב[עריכה]

וששאלת שאירע שוב באותו מעשה של שמעון שבא לידו ממון של ראובן ונתגלגל הדבר עד שהוא בעצמו הראה החפצים בלא תביעת בעל דינו ובלא מעמד ב"ד הראה התיבות סגורות וקודם שנפתחו אמר ראו שפלוני שמת היה חייב לי כנגד מה שבאלו התיבות ואם תרצו שאשבע תחלה אשבע לו ואמרו אינך צריך לכך ונפתחו התיבות והראה החפצים ונכתבו והיו העומדים שם שלשה וקודם לכל זה כשהיה ביריד שלח למוקדמין שהוא מעכב החפצים שהגיעו לידו לפי שהיה המת חייב לו כנגדן ונסתפקת אם נתבטל בשביל טענות הללו דין עדים.

יראה מה שאני אומר הואיל והראה אותם קודם שאמר דבריו נתבטל המגו ועוד שמה ששלח למוקדמין בכתבו או מה שאמר לפני העומדים כשהראה אותם לא היה במעמד בית דין שלא תבעתם אותו לדין לעולם אלא שהוא בעצמו טען מה שאמר יראה לי כיון שראו החפצים בידו קודם שתבעוהו לדין אזל ליה מגו דידיה אף על פי שאמר כבר בפני עדים קודם שהראה החפצים שהיו ממושכנים לו יותר מכדי דמיהם האי לאו כלום הוא כי הכל תלוי בשבועתו כי בית דין היו פוסקין לו שישבע שהיו ממושכנים לו בכך וכך במגו שהיה יכול לישבע שהחזירם לו ועתה לא יכול לישבע ויצטרך להחזיר ודמיא להא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (מ"ו) אמר ליה אביי לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא אמר ליה הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם אית לי סהדי דחזיוה גבך לאו דידך הוא אפקיה אחזיניה לא מפקינן ליה אמר רבא שפיר קאמר ראה תניא אלמא אף על פי שכבר כפר אם ראו אחר כך בידו יצטרך להחזיר אבל צריך שיתרו בו שלא יחזיר אלא בפני ראובן ושמעון שלא יטעון אחר כך החזרתיו לך וזה טוב לרווחא דמילתא ושלום אשר בן הר"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ג[עריכה]

וששאלת ראובן שאל חפץ משמעון והיה חייב שמעון לראובן מנה אם יוכל ראובן השואל לעכב החפץ עד שיפרענו דע לך אם הם דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ויש לשמעון עדים שהחפץ היה שלו וראוהו עדים ביד ראובן צריך להחזיר לשמעון ואין יכול לזכות בו בשום טענה שיטעון בין שיאמר לקחתיו ממך בין שיאמר חייב אתה לי מעות בשוויו של חפץ ואם אינם דברים העשויין להשאיל ולהשכיר אף על פי שיש לשמעון עדים שהחפץ היה שלו וראוהו עדים ביד ראובן נאמן לומר לקוחים הם בידי או אתה חייב לי מעות בשוויו של חפץ אבל אם יש לשמעון עדים שהשאיל לו חפץ וראוהו עדים ביד ראובן תו לא מהימן לומר לקוח הוא בידי ולא בשום טענה אחרת כיון שיש עדים שבתורת שאלה בא לידו וגם ראוהו בית דין עתה בידו אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן ד[עריכה]

תשובה ישאו משאות שלומים הנאהבים והנעימים הר"ר יעקב והחכם רבי קלונימוס ששאלתם על ראובן שטען על לאה כלתו שלקחה לו ספרים והוא אינו חייב לה כלום והיא משיבה אין חטפי ודידי חטפי כי היה חייב לי כל נדונייתי ומכרתיו למזונות ולשאר צרכי וטען ראובן נתתי לבני כל הנדוניא והיא השיבה בעלי חסר דעת הוא ואינו בר משא ומתן והיה לך למסור נדוניתי לידי או ליד נאמן אחר ועתה אנו אומרים אם יש עדים שלקחה הספרים חייבת להחזירם לו ולא מהימנא לומר לקחתים בחובי מפני נדונייתי דכל החוטף בפני עדים לא מהימן לומר דידי חטפי ואם אין עדים שראו שלקחה הספרים ואין ידוע כי אם על פי הודאתה אז הדין נחלק לשני דרכים כי מה שכתבתם לעיל והיה לך למסור נדונייתי לידי וכו' מסופק אני אם פירשה שכך היו התנאים בעת הפסיקתא שהיה לו למסור הנדוניא לידה או ליד נאמן או שמא היא טוענת מסברא כך שמחמת שבעלה היה שוטה שהיה לו למסור הנדוניא בידה ולא שהתנו כך בהפסיקתא הילכך לכם הדיינים גלוי איך טוענת ואם אין גלוי לכם תחקרו עדיין איך היא טוענת ואם היא אומרת שכך היו התנאים למסור לידה או ליד נאמן כאשר תשבע ותחזיר לו ספריו אבל אם לא היו התנאים כך אלא מסברא אומרת כך מחמת שבעלה שוטה אין בדבריה כלום כי בשביל זה אינו חייב למסור הממון לידה אלא אביו יברור לו כרצונו רק שיפרנסנה כהלכות בנות ישראל ואם לא יפרנסנה תתבע הבעל לדין ומה שזכתה בדין תגבה מן המחזיק בנכסי בעלה אבל אין לה למשכן חמיה על בנו ולכן אתם הדיינים תוציאו הדין לאמתו על אחד מן הדרכים אשר כתבתי.