שו"ת הרא"ש/כלל עה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל עה
[עריכה]סימן א
[עריכה]וששאלת ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ושמעון ללוי באחריות ובא בעל חוב [דראובן] וטרף מלוי ושמעון איננו לגבות הימנו אם יוכל לוי לגבות מראובן במקום שמעון.
תשובה הא מילתא דפשיטא היא שהרי שמעון כשמכר ללוי באחריות שעבד לו כל נכסיו [ושעבוד שיש לו על ראובן בכלל נכסיו] הוא כי שטר שעבוד איקרי נכסי כדאמרינן בפ' מי שמת (ק"נ) שטרא איקרי נכסי ועוד דל מהכא שעבוד גובה מדרבי נתן כמו שראובן משועבד לשמעון משועבד ללוי מדרבי נתן.
סימן ב
[עריכה]שאלה ראובן נתן ללאה אשתו כל נכסיו במתנת בריא מקרקעי ומטלטלי אגב מקרקעי וכל דבר דמקרי נכסי ולא שייר ליורשין אלא ה' דינרין והיו לראובן שטרות בביתו על גוים ועל יהודים וגם היו לו שטרות ביד אחרים ובאו לדון דינה ויורשי ראובן על השטרות אם הם בכלל הנכסים.
תשובה גרסינן בפרק מי שמת (ק"נ) אמר נכסי לפלוני עבדא איקרי נכסי וכו' שטרא איקרי נכסי דאמר רבה בר רב יצחק שני שטרות הן וכו' ופירש רבינו שמואל אמר נכסי לפלוני פסקי הלכות הן שפוסק הגמרא שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני אי נמי בריא שהקנה בסודר ובא הגמרא לפרש איזה דבר קרוי נכסים וקא מפרש גמרא שהאומר נכסי לפלוני שקנה גם השטרות ועל כרחין מיירי שלא מסר השטרות לידו דאי מסרן לידו מה הוצרך לפרש דשטרות איקרי נכסי הרי מסרן לידו שיקנה אלא מיירי בשכיב מרע שאמר בסתם נכסי לפלוני או בבריא בקנין והוצרך הגמרא לפרש איזה ממון הוי בכלל נכסים וקאמר דקנה גם השטרות בקנין לחודיה בלא כתיבה ומסירה וגם לא כתב ליה קני לך איהו וכל שעבודיה ובשלמא אם לאו פירוש רבינו שמואל סוגיא דגמרא לא קשיא לי דמצינו לפרש דבשכיב מרע איירי דכולא סוגיא איירי בשכיב מרע ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים דמו והוי כבריא שכתב שטר בכל יפוי לשון דהיינו קני לך איהו וכל שעבודיה וגם מסר לידו ולכך אמרו חכמים ככתובים וכמסורים דמו ורבינו שמואל שפירש דמהני אף בבריא בקנין לחודיה לטעמיה כדמפרש בפרק המוכר את הספינה (ע"ז) דגרסינן התם אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות במסירה ולא צריך למכתב קני לך איהו וכל שעבודיה ולא שום שטרא הילכך נקנות גם בקנין חליפין לחודיה אמנם רבו החולקים רי"ף ור"ח ורבינו תם פוסקים דאין אותיות נקנות במסירה אלא בכתיבה ומסירה וגם צריך שיכתוב קני לך איהו וכל שעבודיה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מיניה ממונא ומוקמינן נכסי בחזקת יורשי ראובן ואף על פי שכתב רי"ף ואף על גב דלא מקניה במסירה אגב קרקע נקנין היינו כשהקנו לו בקנין אגב ואמר לו קני לך איהו וכל שעבודיה דאית ביה ואי לא כתבינן ליה הכי אמרינן לצור על פי צלוחיתו הוא מכרו לו וכ"ש לדברי רבי יצחק דאפי' בקנין אגב לא איקני אלא היכא שהשטר נכתב בשם המוכר והלוקח כההיא דמייתי מיניה ראיה אם קדם מוכר וכתב את השטר הילכך לא קנתה השטרות ואף על פי שהיו בביתו והקנה לה כל נכסיו וקנתה לה [חצרה ויש כאן] כתיבה וחצרה דהוי כמסירה לא קנתה השטרות כיון דלא כתב לה קני לך איהו וכל שעבודה דאית ביה.
ומה שנסתפקת אם השטרות הם של יורשין או של הפקר דכיון שלא נתן להם אלא ה' דינרים סילקן מכל שאר הנכסים והרי הן הפקר וכל הקודם בהם זכה הא מילתא דפשיטא היא שלא היה בדעתו להפקירן שלא סילק היורשים מהן אלא אדעתא שתקנה האשה ואם לא קנאתם נשארו בחזקתן וזכו בהן יורשים ודמי לההיא דהגוזל בתרא (קי"ו) רב ספרא הוה אזיל בההיא שיירתא לווינהו אריא כל אורתא הוו שדו ליה חמרא דחד מינייהו ההוא אורתא דמטא גבי רב ספרא שדייה לחמריה ולא אתא אריא קדם רב ספרא למחר וזכה ביה בחמרא ומסיק התם דלא הוה צריך למזכי ביה דאדעתא דאריא אפקריה ולא אדעתא דכולי עלמא ולא דמי לההיא דאמרינן בפרק בתרא דכריתות (כ"ד) הנותן מתנה לחברו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה ולא אמרינן אדעתא דהכי שלח לו שיקבלנה ואם לא יקבלנה שתחזור לו דשאני התם שנתקיימה המתנה לשני ונעשית מחשבתו של נותן שיצאה מתחת ידו ובאה ליד המקבל דבהכי מיירי התם שבאה כבר ליד מקבל מדפריך ליה מדרבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר אחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא אי איפשי בה לא אמר כלום הילכך כיון דכבר נתקיימה מחשבתו ובאה המתנה ליד מקבל נסתלק ממנה הנותן וכי קאמר הלה אי איפשי בה הוי הפקר וכל הקודם בה זכה בה אבל בנדון זה לא נתקיימה המתנה מעולם ולא יצאו מרשות ראובן שעה אחת [על כן יראה לי בנדון זה שזכתה דינה בכל נכסי ראובן חוץ מן השטרות ומן השטרות תגבה כתובתה אחר שתחלוץ או יחלקו השטרות לפי התקנה]
סימן ג
[עריכה]ראובן היה לו בית ונפלו בו מקומות ונשארו הקורות והאבנים בביתו ולא בנאו לסוף נפטר ונתן חצי הבית לשתי בנותיו והחצי השאר נתן לאשתו ושאר מטלטלים טוענות הבנות הקורות והאבנים שנפלו מן הבית הן בכלל מתנת חצי הבית והאשה טוענת שכל הקורות והאבנים הם בכלל מטלטלים שנתן לה.
הדין עם הבנות כיון שהיו הקורות והאבנים ברשות ראובן ולא שלח בהן יד למכרן נראה שהיה בדעתו שאם תשיג ידו שיחזור לבנות הבית ודמיא להא דאמרינן בפרק המוכר את הבית (ס"ח) המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו גם אלו הקורות ואבנים היו עומדים ליבנות בגוף הבית וכ"ש הכא דהוי מתנה דנותן בעין יפה הוא נותן כדתנן בסוף המוכר את הבית (ע"א) במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את הכל (עי' כלל מא ס"ד).
יקבל החכם הנכבד את תשובתו אשר שאלת ראובן נתחייב מעות לשמעון בשטר ושמעון נתחייב מעות ללוי ונתן את השטר שיש לו על ראובן לאשת ראובן בכתיבה ומסירה והורידו בית דין אשת ראובן לנכסי ראובן בכח אותו שטר ומת ראובן ונשאת אלמנתו ליהודה ועתה בא לוי לגבות חובו משמעון ולא מצא לו נכסים אמר לוי שיגבוהו משטר שהיה לו לשמעון על ראובן כי שעבד לו [שמעון] כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי אגב מקרקעי ושטר שהיה לו לשמעון על ראובן בכלל נכסיו היה ונשתעבד לו ואף אם מכרו או נתנו שמעון לאחר גובה מן הלקוחות כאלו היה קרקע כיון ששיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי יראה שהדין עם לוי כיון ששעבד שמעון ללוי כל נכסיו שטרות שהיו לו לשמעון על אחרים בכלל נכסיו הם ונשתעבדו ללוי דגרסינן בפרק מי שמת (ק"נ) אמר נכסי לפלוני שטרי אקרו נכסי דאמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן וכו' אמר רבי חייא בר אבין שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן ואידך אם קדם המוכר וכתב שטר כאותה ששנינו כותבים שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה וכיון שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי גובה מטלטלי שמכר או שנתן כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (מ"ד) בשמעתא דמכר לו פרה מכר לו טלית וניחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה ואמר רבה אי קני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי ושטרות נמי אף על פי שאין גופן ממון מקנה אגב מקרקעי כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (ע"ז) ודילמא אגב שאני וכן פסק רי"ף דשטרות נקנין באגב בלא כתיבה ומסירה אבל ר"ח פסק דאותיות אינן נקנות אגב קרקע ולא דמי להא דאמרינן אם קדם המוכר וכתב השטר וכו' וזו היא ששנינו נכסים שאין להם וכו' דהתם השטר נכתב בשם המוכר והלוקח הילכך הוא נקנה אגב קרקע אבל ראובן שמכר לשמעון שטר שיש לו על לוי אינו נקנה אגב קרקע אלא בכתיבה ומסירה זו היא סברת ר"ח אבל רי"ף לא חשש לסברא זו ודמה אותם יחד ואני אומר שאף לדברי ר"ח דסבירא ליה דאותיות לא מקנו באגב מודה הוא דמשתעבד באגב דמצינו במקום אחר חילוק בין מכירה לשעבוד דיותר בקל אדם משעבד נכסיו ממה שמוכרם דקיי"ל דאקני מועיל ומשתעבד נכסים שעתיד לקנות ואינו יכול למכור נכסים שעתיד לקנות וכיון שיכול לשעבד דבר שאינו עתה בידו כל שכן שיכול לשעבד שעבוד שיש לו על נכסי הלוה באגב בלא כתיבה ומסירה הילכך שטר שהיה לו לשמעון על ראובן נשתעבד ללוי ואף אם נתנו שמעון לאחר לוי גובה ממנו.
סימן ד
[עריכה]על הבגדים שצוה הבעל להניח לה ונסתפקת אם דוקא בגדי חול קאמר או גם בגדי מועד וחופות נראה לי דכל מידי דמיקרי בגדים נתן לה כדאמרינן (ב"ב ק"נ) גבי שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני כל מידי דאשכחן בגמרא דאיקרי נכסים הכל נתן לו הכא נמי הכל נקרא בגדים והכל נתן לה ושלום אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ה
[עריכה]וששאלת בענין שנתנו להם בחלוקתן על עניני המלבושים אם הסרבל נקרא מלבוש דע כי נקרא מלבוש וכל דבר שאדם לובש ומתעטף הכל נקרא מלבוש בלשון בני אדם וכן שנינו בפ' כל כתבי הקודש (ק"כ) גבי י"ח כלים שאדם לובש מפני הדליקה בשבת לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ובאותם כלים מונה אונקלי ומעפורת וסודר שהם בעטיפה.
סימן ו
[עריכה]ומה ששאלת על האבן שנותנין על הקבר אם הוא מצרכי הקבורה אם לא.
תשובה האבן מצרכי הקבורה היא וכל מה שנוהגין בני משפחתו הוא צורך הקבורה.