שו"ת הרא"ש/כלל סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל סז· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל סז[עריכה]

סימן א[עריכה]

וששאלת ראובן שמסר כתב ידו לשמעון שחייב לו מנה ומת ראובן ועתה בא לגבות המנה מיורשי ראובן.

רי"ף כתב בשילהי בבא בתרא המוציא כתב ידו על חברו מצי למימר פרעתי ומשתבע שבועת היסת ומיפטר דלא הוי אלא כמלוה על פה ולא מצי אידך למימר שטרך בידי מאי בעי אבל בכתב ידו אינו חושש משובר דלא גבי ממשעבדי וכיון דמצי למימר פרעתי אינו גובה מן היורשים כדין מלוה על פה דאינה גובה מן היורשים אם לא שהודה החייב בשעת מיתתו שלא פרע מה שלא הגיע עדיין זמן פרעון ורשב"ם כתב בשילהי בבא בתרא (קע"ו) דהמוציא כתב ידו אינו יכול לומר פרעתי וראיתי את רבותי דנין שלא להוציא ממון אלא מהימנינן ליה בשבועה שפרע ואינו גובה מן היתומים ואם שמעון תופס מטלטלי ושטרות משל ראובן בחיי ראובן על המטלטלין נאמן בשבועתו עד כדי דמיהם אבל תפיסת שטרות לאו תפיסה היא כיון דאין גופן ממון ובעי כתיבה ומסירה לקנות מה שכתוב בהן ומה שטוען שמעון שיחרימו בסתם על היורשין ועל כל אדם היודע שלא נפרע הדין עמו ואף על גב דקיימא לן הבא להוציא מן היורשין בלא כתב שהיורשים פטורים בלא שבועה דמה שהיורשין אומרים שלא פקדנו אבא הינו דוקא כשיש שטר והם באים להוציא ממון צריכין לישבע שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע אבל להוציא מהם ממון הם פטורין בלא שבועה ומ"מ חרם סתם צריך וכן כתב רב פלטוי גאון והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ב[עריכה]

שאלה שמעון הוציא כתב ידו של ראובן על יורשי ראובן וכתוב בו שראובן היה חייב לשמעון מעות והיורשים אומרים שאינן יודעין מזה החוב כלום אעפ"י שכתב אביהם בידו שמא פרעו אביהם.

תשובה יראה שטענת היורשים טענה היא כי פסיק רי"ף המוציא כתב ידו של הלוה על המלוה יכול הלוה לומר פרעתי ולא מצי היאך למימר כתב ידך בידי מאי בעי לפי שאין אדם נזכר כל כך אם נתן כתב ידו לחברו כמו שהיה נזכר אם מסר שטר לידו כי שטר נעשה בעדים ואית ליה קלא וזוכר ממנו אבל אינו זוכר כל כך אם מסר לו כתב ידו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בחיבורו שיכול לומר פרעתי ואינו גובה מן היורשין ואעפ"י שכתב רשב"ם ז"ל בפרק גט פשוט (קע"ו) שאינו נאמן לומר פרעתי ראיתי רבותי דנין כדברי רי"ף דאין להוציא ממון כיון דאיפליגו רבוותא ואם היה אביהם קיים היה נשבע שפרע והיורשים פטורים בלא שבועה שלא נתקנה שבועת היסת אלא בין טוען לנטען אבל לא על היורשים והא דנשבעין יורשים שבועת יורשים שלא פקדנו אבא היינו כשבאים יורשים לגבות בשטר שהניח להם אביהם דאלו היה אביהם קיים היה אומר לו הלוה אשתבע לי דלא פרעתיך ועתה היורשים צריכים לישבע שאין יודעים ששטר זה פרוע מאחר שבאין להוציא ממון אבל להחזיק מה שבידיהם אפילו שבועה לא בעי אבל מחרימין סתם במעמד היורשין שכל מי שיודע בממון זה אם פרוע הוא שיודה ואם אינו פרוע שיעיד וגם היורשים יאמרו אם יודעים שאינו פרוע.

וגם השאלה השנייה שראובן הוציא פסק דין על יורשי שמעון כי אביהם נתחייב לו שבועה בבית דין על עסק תביעת ממון ואומר שלא נשבע והם אומרים שמא נשבע או פרע לך היא בכלל תשובה זו כיון שאביהם לא היה חייב אלא שבועה הן פטורין אף בלא שבועה אלא יחרימו במעמד היורשים כדמפורש למעלה, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ג[עריכה]

וששאלת שמעון שכתב שטר לראובן עליו באחד בניסן שנתחייב לו בכל סך ממון עד אלף דינרין שיודה שמעון אחר זמנו של שטר זה שיש לו לראובן עליו ויכתוב ויחתום בחתימת ידו בהודאה זו והוציא ראובן כתב ידו של שמעון שהודה שיש לראובן עליו מאתים דינרים וזמן כתב ידו בכ"ז בניסן ונתקיימה חתימת יד שמעון בבית דין באחד באייר ונסתפקת מאימתי גובה ראובן מזמן שטרו או מזמן שנתקיים חתימת יד שמעון בבית דין.

יראה שראובן גובה מזמן שטרו דאז יצא הקול שנתחזק שטר על שמעון מאלף דינרין והיה ללקוחות לחוש שמא לאלתר ימסור שמעון לראובן כתב ידו כי אין קול יוצא לכתב ידו שיאמר אין אנו צריכין ליזהר אלא עד שימסור לו שמעון כתב ידו כי דוקא עדים הוא דמפקי לקלא והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ד[עריכה]

עוד הבינני דברי רבינו משה בהלכות לוה ומלוה בפרק י"ד הוציא עליו שטר חוב בעד אחד וטען הלוה פרעתי הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם עד כאן ואיני מבין אל נכון למה אינו יכול לישבע להכחיש העד כמו בעל פה.

תשובה הא דקשה לך למה לא ישבע להכחיש העד כמו בעל פה אם היה טוען לא היו דברים מעולם היה נשבע להכחיש העד אבל הוא מודה שלוה אלא שאומר שפרע ואותה שבועה אינו יכול לישבע דא"כ שטריה ביד מלוה מאי בעי הלכך ישלם ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל (עי' כלל נח ס"ו במחודש)

[מלוה ולוה באו לדין והוציא המלוה שטר חוב על הלוה בסכום ידוע לפרוע לזמן ידוע והשטר אינו יכול להתקיים אלא על פי עדים החתומים בו וכשבאו להעיד על חתימת ידם בבית דין אמרו שבשעה שנעשה השטר לא היה ביניהם אלא שישלישו השטר ביד פלוני והעיד אחד מהם שנשתהא הענין כמו חודש וכשהביא לו המלוה השטר לחתום לא רצה העד שהביא הלוה עמו ושאל העד ללוה בפני המלוה מה הוא ענין השטר והשיב המלוה בפני הלוה ובפני העד שלא נעשה רק לקנס בעלמא כדי שיהא מוכרח הלוה לתת לי ביתו שהוא דר בו כדי שאדור בו לזמן כך וכך חתם השטר על התנאי ההוא ולאחר שחתם העד השטר לא רצה ליתנו למלוה רק ביד שליש עד שאמר לו הלוה תנהו למלוה כי אני מאמינו שימסרנו לשליש וכן יש עדים אחרים מעידים שחוכרי אלמעונה בקשו מהמלוה המעונה שעל השטר זה והודה שלא נעשה אלא בשביל קנס שיחזיר לו הלוה הבית ועוד שהיה להם להשלישו ביד שליש ולא היה לו לפרוע על האלמעונה שאינו נכנס בכלל האלמעונה והמלוה אומר בבית דין שיש ללוה לפרוע לו מעותיו כי יש לו בידו שטר מקויים והלוה פוסל השטר בכח העדיות הנזכרות ואומר שרוצה לקיים התנאי שעדיין לא הגיע הזמן ועתה אני שואל מלפני כבודך כיון שדין זה מרומה הודיעני מה אעשה שאם אסתלק ממנו וישאר המלוה על גבו ואם החייב הם לפרוע שמאמין לו לפרוע מן הדין]

[תשובה שטר זה שביד המלוה בטל הוא ואין גובין בו כיון שעד אחד מעיד שעל תנאי חתם דגרסינן בפ"ב דכתובות (י"ט) עדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים וכו' כי אתו לקמן אמרינן קיימו תנאייכו וחותו לדינא עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי רב פפא אמר תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים מתקיף ליה רב הונא בריה דרב יהושע אי הכי אפי' תרי נמי אלא אמרינן הני למעקר סהדותייהו קאתו וכיון דתנאי מלתא אחריתא מהימנא הכא נמי למיעקר סהדותייהו קאתי ולאו אשטרי מעליא קא מסהדי וכיון דתנאי מילתא אחריתא הוא מהימן ופסק רב אלפס הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דמסקנא דשמעתא היא הלכך כיון שעד אחד מעיד שלא חתם אלא לקנס בעלמא על התנאי המפורש מעבר לכתבן ועדיין הלוה יכול לקיים התנאי נמצא שטר זה בטל ועוד יש עדים שהודה המלוה שלא נחתם אלא לקנס בעלמא ובזה פטר את עצמו מהאלמעונה הודאות בעל דין כמאה עדים דמי וכשקיים הלוה את תנאו כופין את המלוה לקרוע השטר נאום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל]