שו"ת הרא"ש/כלל נג

<< · שו"ת הרא"ש · כלל נג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נג

סימן א

וששאלת אשה שמת בעלה ונתנה בנה למינקת קודם מיתת בעלה שלשה חדשים והיא רוצה ליארס ולינשא מיד ונפסק חלבה ואינה מניקה כלל שוטטתי בכל זוית ופנה חזרתי על כל צדדין אנה ואנה למצוא תקנה לזו העגונה ולא עלה בידי להתירה לינשא בתוך כ"ד חדשים ללידת הולד דהלכתא כרב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואף על פי שאינה מניקה ואפילו גמלתו כדפסיק תלמודא בכתובות פ' אף על פי והלכתא מת מותר גמלתו אסור ולא מיבעיא לינשא אלא אפי' ליארס אסורה כדתניא פרק אף על פי (ס’) מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש אסורה לינשא דברי ר' מאיר והלכתא כר' מאיר דרב ושמואל סברי כותיה ואי עברה ונתארסה או נשאת צריך בעלה להוציאה בגט עד שיעברו כ"ד חדשים ואז יחזירנה כדתניא ביבמות פרק החולץ (ל"ו) לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס והלכתא כחכמים דסוגיא דתלמודא אזלא כותייהו מדקאמר גבי מעוברת חברו ומינקת חברו דאינסבא לכהן מאי עביד רבנן תקנתא לכהן או לא והיינו כרבנן דלר' מאיר אפילו בישראל קאמר יוציא ולא יחזיר עולמית ואי משום שקפצו עליה אנשים בשביל זה אין לעקור תקנת חכמים ואפשר שתשבע שבועת התורה שלא תנשא אלא למשודך שלה וכשם שאם נשאת אסורה לאחרים כך אם תשבע אסורה לאחרים ואף אם כופה אותה אחר על ידי גוים שתנשא לו בדיני ישראל היו כופין אותו להוציא כדי שלא תבעל לאסור לה או תדירם הנאה שלא לישאנה שלא בטובתה והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ב

שאלה תרב הצלחתך ותרמי' שעתך ותהא ארכא לשלותך על האשה אשר שאלת כבר נשאלתי פעם אחרת עליה ולפי שיטת התלמוד ולפי אשר קבלתי מרבותי ז"ל נוטה הדבר לאיסור וזה לשונך אשר שאלת אשה שמת בעלה וכו' כדלעיל ויראה לא פסק להתירה אלא מת לחודיה והלכתא מת מותר גמלתו אסור אבל בנתנה בנה למינקת לא חלק התלמוד בין נתנה בחיי בעלה בין נתנה אחרי מיתת בעלה אלא משמע דבכל ענין אסור והטעם כמו שכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל משום דאי הדרא בה המינקת תחזור אחר מינקת ואי מינסבא לאו אורח ארעא להדורי ועוד דלא שביק לה בעלה וגם יורשי הבן לא יחזירו אחר מינקת אחרת דאדרבא חשידי עליה דקיי"ל אין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו הלכך כיון שמת אבי הילד אין לך מי שיחזור להניק הילד אלא האם הלכך החמירו בה חכמים שלא תנשא בתוך כ"ד חדש ומה שהתיר רב נחמן לדבי ריש גלותא היינו אם אחת מדבי ריש גלותא שכרה מינקת להניק את בנה מותרת לינשא דמשום מורא דבי ריש גלותא לא הדרא בה המינקת אבל אם איש אחד מדבי ריש גלותא נתן עיניו במינקת דעלמא לישאנה ושכר מינקת לבנה בזה לא התיר רב נחמן מטעם נכון זה יש לחלק כי כשהאשה היא מדבי ריש גלותא אף אם ימות הילד הוא מדבי ריש גלותא ולא הדרא בה המינקת אבל אם אחד מדבי ריש גלותא נשא מינקת דעלמא לא תירא כל כך המינקת כיון שהילד אינו מדבי ריש גלותא ואולי תחזור בה דאי לא תימא הכי הפקעת תקנת חכמים כל אשה מינקת תבקש לאחד מדבי ריש גלותא שישכיר לה מינקת אלא ודאי רב נחמן לא התיר אלא לנשים מניקות של ריש גלותא ועוד ריש גלותא היה יחיד בארץ כי לא היה כי אם ראש גולה אחד בארץ והיה כמו מלך בישראל אבל אם באנו להתיר לכל אנשי בית המלך נמצא שנעקור תקנת חכמים וכבר היה מעשה באשכנז באחד מגדולי הארץ והורה הלכה למעשה באשה מניקה ששכרה מניקה לבנה והדירה על דעת רבים שלא תחזור בה והתירה לינשא תוך כ"ד חדש וחלקו עליו כל חכמי אשכנז והחזירוהו מדבריו והוא הביא ראיה לדבריו מדבי ריש גלותא דכיון דמחמת יראתם לא הדרה המניקת הכא נמי דכיון דהדירה על דעת רבים ליכא למיחש לחזרה ומורי ה"ר מאיר מרוטנבורג גם הוא נחלק עליו והאריך בתשובתו וכתב דלית הלכתא כרב נחמן דשריא להו לבי ריש גלותא מדמסיק בגמרא הלכתא מת מותר גמלתו אסור אלמא דסבירא ליה לגמרא דאין שום צד היתר דאי הוה שום צד היתר לישמעינן הא וכל שכן מת ועוד הביא ראיה לדבריו ממה שהשמיטו רי"ף ז"ל ולא הביאו בהלכותיו הנה כתבתי לך מה שנראה לי משיטת הגמרא.

סימן ג

ומה שכתוב בספר המצות בתשובות הגאונים שאינה נקראת מינקת חבירו אם פירשה מלהניקו ונתנו למניקת שלשה חדשים קודם מיתת הבעל אם הלכה נקבל ואפשר שזהו טעמא של הגאונים ז"ל שלא מצאנו בגמ' אלא מעוברת חברו ומינקת חברו ומשמע הלשון שמת בעלה והניחה מעוברת ומינקה וכיון שהיתה מיניקה בשעת מיתת בעלה החמירו בה חכמים שלא תנשא בכל צד אלא אם מת הילד אבל אם פסקה מלהניק ונתנה בנה למינקת בחיי בעלה לא מיקרית מינקת חברו ולא חלה עליה תקנת חכמים אבל לא ידעתי טעמם למה צריך שלשה חדשים קודם מיתת בעלה ושמא היה ידוע אצלם שבתוך שלשה חדשים אפשר שיחזור החלב לאשה אבל כשפסקה שלשה חדשים מלהניק אפשר שצמקו דדיה ולא ישוב החלב אף אם תרצה להניק הרי הצעתי דברי לפי שיטת הגמרא ולפי דברי הגאונים ז"ל ותבררו הישר בעיניכם וחפץ השם יצליח בידכם ואתה וכל אשר לך שלום כנפש נאמן בריתך אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

אכתוב לך שלישים ראש השלישים חכם חרשים הנה כתבתי לך זה פעמים מה שקבלתי מרבותי לפי סברת הגמרא ועל מה שכתבת שרבינו משה מקוצי ז"ל כתב בחבורו שאם פסק חלבה שלשה חדשים קודם מיתת הבעל דלא מיקריא מינקת בעלה ומותרת לינשא על זה כתבתי ותבררו הישר בעיניכם כי רציתי להסתלק מן הדבר כי לא אורה להתיר מה שקבלתי מרבותי לאסור אמנם תליתי הדבר בך אם תרצה לסמוך בשעת הדחק על מה שכתב ר"ם ז"ל בשם הגאונים ז"ל הרשות בידך אמנם חדשת דבר בכתבך זה שלפי דעתי לא ראיתיו בכתב הא' שכתבת שלפעמים היתה מניקה בתענוג לבתה באותן שלשה חדשים ולשון ר"ם ז"ל הוא כך שאינה נקראת מינקת חברו אם פירשה מלהניקו ונתנו למינקת שלשה חדשים קודם מיתת הבעל ומאחר שלא מצינו התרה בגמרא אלא אם כן מת הילד ובאנו לסמוך על הר"ם ז"ל בשם הגאונים ז"ל צריכין אנו לדקדק בלשונו שכתב אם פירשה מלהניק דמשמע פירשה לגמרי ופסק חלבה ואינה מיניקה כלל ועל זה כתבתי טעם לדברי הגאונים משום דבשעת מיתת הבעל לא היתה נקראת מינקת חברו וגם מה שנתנו זמן שלשה חדשים קודם מיתת הבעל מוכיח כן כי יש לומר דקים להו דכל אשה שפסקה חלבה ג' חדשים שוב לא יחזור חלבה אבל פחות משלש אם תמות המינקת או לא תרצה להניקו יותר אי אפשר הילכך לא תנשא אפילו נתנה למינקת וזו האשה לא פסק חלבה שהיתה מיניקה לפעמים אף לדברי הגאונים ז"ל איני רואה בה היתר.

ומה שכתבת שעכשיו צמקו דדיה כי אינה מיניקה אותו אפילו הכי אסרו חכמים דחששו דכל אשה תגמול את בנה כדי שתנשא ולא רצו להתיר אלא מת בנה ואף בזה יש אוסרין משום עובדא דההיא שוטה שחנקה את בנה הרי מצינו שמאד החמירו חכמים בדבר ומי יפרוץ את אשר גדרו ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ד

ועל המניקה אם היא אשה שיש לה חלב להניק את בנה אפילו לא הניקה דלא פלוג רבנן בכל אשה שראויה להניק בין הניקה בנה בין לא הניקה תנשא אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מניקה בשום פנים אותה ודאי לא מיקרית מניקה ואינה צריכה להמתין כ"ד חדש.

סימן ה

ילמדנו רבינו בהא דפליגי רבי מאיר ורבנן בריש פרק החולץ בנשא מעוברת חברו או מינקת חברו ופסקו רבוותא כרבנן דאמרי ולכשיגיע לכנוס יכנוס משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דרבא ומר זוטרא קיימי כרבנן דאמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפרוש ורבא מוקי נמי לדרבי מאיר בשיטה ואף על גב דאביי דחי לה הא קיי"ל כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וסוגיא דשמעתין התם נמי כדרבנן דבעיא מי עביד רבנן תקנתא לכהן או לא והא דאמרינן בפרק אעפ"י (נ"ז) הלכה כרבי מאיר בגזרותיו [דוקא בגזרותיו] אבל לא בקנסותיו והשתא מיבעיא לי אי אית לה כתובה או לא ואת"ל אית לה כתובה [מצי גבי מיניה כתובה לאלתר מכי גרשה לה וכשיגיע זמן החזרה] מצי למימר לא בעינא ליה ואי בעית לה כתוב לה כתובה אחריתי או דילמא כתובה תליא וקיימא עד זמן החזרה אי בעי כניס לה ואי לא בעי ליה הפסידה כתובתה והריני מציע לפניך סברתי ואתה תאיר עיני בהלכה זו נראה לי דאית לה כתובה ולא דמיא לשניות דאין להן כתובה כדתנן בפרק יש מותרות (פ"ד) ובפרק אלמנה ניזונית (ק’) משום דשאני שניות שאין להן היתר אבל מעוברת דאית לה היתר לכשיגיע זמן לכנוס לא קנסו אותה חכמים בכתובתה ולרבי מאיר ודאי כיון דאין לה היתר ודאי אין לה כתובה דומיא דשניות ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת יש לה דומיא דשניות כדאמרינן בפרק אלמנה ניזונית (ק"א) אבל לרבנן כיון דאית לה היתר אית לה כתובה [אפילו מנה ומאתים וכיון דמכח דאית לה היתר אית לה כתובה] לא מציא למיתבע כתובה עד שיגיע זמן היתר החזרה ולא בעי איהו וכניס לה אבל כל זמן האיסור מצי איהו אמר בעינא לה לכשיגיע זמן החזרה והוא רוצה לכנסה והיא אינה רוצה תפסיד כתובתה כגון מורדת אף על גב דמורדת אגידא ביה והא לא אגידא ביה מכל מקום כיון דאין לה כתובה אלא משום דיש לה היתר וכשהגיע זמן ההיתר היא מורדת מלינשא לו אין לה כתובה וטעמו של דבר כיון שלא הצריכוהו חכמים לגרש אלא להפרישו מאיסור עד שיגיע זמן ההיתר גם הכתובה תלויה ועומדת עד שיגיע זמן ההיתר כמו שבארנו.

[עוד ילמדנו רבינו בהא דאיתמר נמי התם קידשה בתוך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייה ופירש רש"י עירוקיה מסתייה ולא בעי לאכפייה למיתב גיטא דגלי דעתיה דלא בעי מיכנס עד זמנו ע"כ משמע היכא דלא ערק משמתינן לו עד שיגרש וקשה לי דלא אשכחן דקנסו אותו להוציא בגט אלא במעוברת או מניקה אבל כנסה בתוך שלשה חדשים לא וטעמא דמילתא דלא עדיף קידשה מכנסה ובודאי אם נשא תוך שלשה חדשים לא מפקינן מיניה בגיטא משום דליכא תקנה בגרושין שכבר נתבלבלה ההבחנה אלא מפרישין אותו עד תשלום ג' חדשים שלא יהא חוטא נשכר וכיון דכנסה תוך ג' חדשים אינו מוציא בגט קידשה נמי אינו מוציא דלא להוי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא אלא מפרישין אותו עד תשלום ג' חדשים רוצה לומר מעכבין אותו מליכנוס עד תשלום ג' חדשים ועוד קשה לי למה יכפוהו ע"י נידוי יכפוהו כדין אלו שכופין להוציא דמפרישין אותו כדאיתא בפ"ב דגיטין (פ"ח) ובחזקת הבתים בגמרא דאומנין והאריסים (מ"ח) אלא ודאי לא שנא קידש ולא שנא נשא תוך ג' חדשים אין כופין אותו להוציא אלא מפרישין אותו וא"כ הנידוי למה אי משום הפרישה מאי איריא ערק אפילו לא ערק נמי אי פריש הכי נמי מסתייה אלא מסתבר שהנדוי הוא משום דעבר אמילי דרבנן משום הכי עירוקיה מסתייה שנכנע ונתבייש מן החכמים שבעירו כענין שנאמר הראית כי נכנע אחאב וכיון דמשמתינן המקדש תוך שלשה אעפ"י שלא טעם עדיין העבירה כ"ש הנושא מעוברת או מניקה שכבר טעם העבירה דמשמתינן ליה משום העבירה וכן משמע מתוך מה שכת בהרמב"ם בפי"א מהלכות גיטין דכתב ג' אין כופין אותו להוציא בגט אלא מפרישין וגבי נשא מעוברת ומניקת כתב דכופין אותו להוציא בגט וא"כ סבר הר"ם ז"ל שמנדין אותו כעבריין כמו שבארנו נאום יששכר הלוי בר יקותיאל הלוי זצ"ל].

תשובה יקבל את תשובתו החכם ר' יששכר הלוי ש"צ בענין מעוברת חברו דפשיטא לך דלרבי מאיר אין לה כתובה כיון דאין לה היתר דומיא דשניות יראה לי דלרבי מאיר יש לה כתובה דאין ללמדה משניות דשאני שנייה שעומדת כל ימיה באיסור וגזרו עליה משום סייג והרחקה לערוה משמרת למשמרת לכך ראוי להחמיר עליה שתצא בלא כתובה כי שם שנייה עליה כל ימיה אבל מעוברת חברו אסרו חכמים משום דסתם מעוברת למיניקה קיימא ודילמא מיעכר חלבה וקטלא ליה ואיסור זה בשעת נישואין הוא ועתיד לפסוק ואין איסור זה חמור כאיסור שנייה שעשאוהו מדבריהם כאיסור ערוה ועוד דנראה לי דמעוברת חברו הוא מרגילה ולא היא מרגילתו דאשה חסה על בנה אלא שהוא משדלתה ואומר לה שאם תלד יכלכל הילד שלא ימות וכיון שהוא מרגילה יש לה כתובה ולרבנן דאמרי יוציא בגט וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס על כרחך בגט כריתות מגרש לה וכל תנאי וחזרה תלויה בשניהם וכיון דגט כריתות יהיב לה גביית כתובתה תלוי בדעתה ואם תרצה תתבע כתובתה כשאר כל הנשים המתגרשות ואם תרצה לחזור אליו יכולה לומר לא אחזור אלא אם כן תכתוב לי כתובה אחרת.

סימן ו

ומה שכתבת וזה לשונך בהא דאיתמר נמי התם (יבמות ל"ז) קידשה בתוך שלש וברח פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר משמתינן ליה וחד אמר עירוקיה מסתייה הוה עובדא וא"ל רפרם עירוקיה מסתייה ופרש"י ז"ל עירוקיה מסתייה ולא בעי למכפייה למיתב גיטא דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו ע"כ משמע היכא דלא ערק משמתינן ליה עד שיגרש ואם ירצה לגרש לא משמתינן ליה וקשיא לך דלא אשכחן דקנסו אותו להוציא בגט אלא במעוברת ומינקת חברו אבל בתוך שלש לא וטעמא דמילתא דלא עדיף קדש מנשא ובודאי נשא בתוך שלשה לא מפקינן מיניה בגיטא דליכא תקנתא בגירושין שכבר נתקלקל ההבחנה אלא מפרישין אותה עד תשלום ג' חדשים שלא יהא חוטא נשכר וכיון שכנס בתוך שלש אינו מוציא בגט קידשה נמי לא יוציא בגט דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא ואטלולא אלא (מפרישין אותו עד תשלום שלשה חדשים ו) מעכבין אותו מלכנוס עד תשלום שלשה חדשים עכ"ל.

עוד הקשית למה כופין בנדוי יכפוהו בשוטי כשאר כופין אותו להוציא [כהני שבגמרא ומתוך כך סתרת פרש"י וכתבת לא שנא קדש ולא שנא נשא אין כופין אותו להוציא] אלא מפרישין אותו והנדוי הוא בשביל שעבר על דברי חכמים ואם ברח ונכנע ונתבייש מן החכמים שבעירו מסתייה ולא משמתינן ליה.

ואין לך לסתור דברי רש"י מפני קושיות הללו ומה שכתבת דלא אשכחן דקנסו להוציא בגט אלא במעוברת ומינקת אבל בתוך שלש לא דלא עדיף קדש מנשא עדיף לפי דבריך ואין כאן חוכא ואטלולא דטעמא רבה איכא למילתא דחכמים אמרו להוציא בגט שמא יבא הדבר לידי קלקול במעוברת חברו ומינקת שלא ימות הולד וכן במקדש תוך שלש שלא ישאנה ויבלבל זרע ראשון והשני אבל כשנשאה כבר נתבלבל ולמה יוציא בגט ודי בהפרשה כמו שכתבת שלא יהא חוטא נשכר ועוד לדבריך שכתבת דודאי נשאו בתוך שלש לא מפקינן בגיטא משום דליכא תקנתא בגירושין שכבר נתקלקלה ההבחנה אלא מפרישין שלא יהא חוטא נשכר מנא לך דמפרישין כיון דליכא תו למיחש להבחנה לא אשכחן הפרשה גבי תוך שלש אלא גבי שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה נחלפו זה בזה אהא קתני מפרישין אותם ג' חדשים שמא מעוברת הן והיינו לכתחלה כמו שאסרו לישא לכתחלה תוך שלשה חדשים משום הבחנה אבל לדבריך דליכא תו חשש הבחנה כשנשאת כבר מנא לן דמפרישין אלא בודאי אפילו נשא איכא חשש הבחנה דאין כל אשה מתעברת מיד ובכל ביאה וביאה איכא למיחש השתא הוא דמעברא הלכך בין קידשה בין נשא כופין אותו להוציא עד שיעברו שלשה חדשים ונקט פלוגתייהו בקידשה לרבותא דאע"פ דלא עבר כל כך משמתינן ליה והא דקשיא לך למה אין כופין אותו בשוטי הנה ידעת דברי ר"ח שהביא ראיה מן הירושלמי שאין מעשין אלא לפסולות ואף לדברי ר"י ז"ל שפירש דכל כפיה היא בשוטי יש לחלק דשאני הכא שאין גט זה אלא לזמן ואתה וכל אשר לך שלום נאום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ז

שאלה ראובן בא על נערה אחת ונתעברה והודו שניהם שממנו נתעברה ואמרו כי מתחלה כשבא עליה לשם קידושין בא עליה ואחר כך נתקדשה לשמעון ונראה לבית דין שתנשא לראובן כיון שהיתה מעוברת ממנו והם מסופקין אם צריכה להמתין ג' חדשים כיון שנתן לה שמעון גט או דילמא כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן ושניהם מודים שלשם קידושין נתיחדה עמו ונמצאו קידושי שמעון באיסור כיון שהיה ידוע שמעוברת מראובן ואינה צריכה להמתין ג' חדשים כי מאיזה טעם הצריכו להמתין ג' חדשים אלא משום הבחנה והכא ליכא למיחש שהרי מעוברת היתה מראובן.

תשובה גם כי אמרו שניהם דלשם קידושין נתכוונו אין כאן חשש קידושין כיון שלא היו שם עדי יחוד דאין דבר שבערוה פחות משנים וקידושי שמעון הוי קדושין וכשגרשה שמעון צריכה להמתין שלשה חדשים קודם שתנשא לראובן אעפ"י שהיא מעוברת מראובן ולא פלוג חכמים בענין הבחנה אפילו קטנה זקנה ואילונית ואפילו שלח בעלה לה גט ממדינת הים כלן צריכות להמתין ג' חדשים נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ח

שאלה יקבל החכם את תשובתו ששאלת מי שנשא שתי נשים ומתו שתיהן מן ההריון אם יש לחוש שהוא קטלן כיון שמתו שתיהן מיתה אחת ולא ישא עוד אשה כי היכי דאמרינן גבי אשה.

תשובה אם איתא דמדה זו נוהגת באנשים כבנשים אי אפשר שלא דברו חכמים בזה כיון דצורך חיי נפש הוא היה להם להשגיח על נפש האשה כעל נפש האיש אלא קים להו לחכמי התלמוד שמדה זו אינה נוהגת אלא בנשים מטעם דמעין גורם האשה הזאת נשחת מקורה ומעינה ומחליש וממית כל המשמש עמה וטעם זה לא שייך באיש דתשמישו ימית האשה ולא שייך באיש טעם דמעין וכן נמי לטעם דמזל גרם נראה לי דהאשה מזלה רע שאנשיה מתים ודבר זה תלוי במזל כי חיי האדם ופרנסתו תלוי במזל אם נולד בשעה שיש לו להיות עשיר או עני והאשה כלואה בבית ואינה יכולה להתפרנס ע"י עצמה אם לא שהבעל מפרנסה ונגזר על אשה זו שימותו בעליה כדי שתחיה כל ימיה בעוני ואין מי שיפרנסנה וטעם זה לא שייך באיש כי הוא מפרנס את עצמו ואין פרנסתו ע"י אשתו אבל אין לפרש שנולדה האשה באותו מזל שימותו בעליה וכן האיש שנולד באותו מזל שימותו נשיו דלא מצינו זה בגמרא שיהא תלוי במזל אלא או עשיר או עני או אורך ימים וכיוצא באלו אבל להמית אחרים אינו תלוי במזל אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.