שו"ת הרא"ש/כלל נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל נא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נא[עריכה]

סימן א[עריכה]

שאלה בפנינו חתומי מטה העיד רבי דוד הכהן ברבי חייא הכהן שהוא היה מכיר למכלוף בן מלול ושהוא היה מכיר צורתו שהיה בינוני לא ארוך ולא קצר פניו אדומים ועיניו שחורים והיום שש שנים קודם הזמן הכתוב בזה השטר נהרג מר מכלוף זה עם שני יהודים אחרים במקום אחד שקורין אותו הזיתים והוא רחוק שלש פרסאות מפאס וכשהביאום לפאס השני יהודים אחרים ומר מכלוף זה (עם שני יהודים אחרים במקום אחד) והכירו רבי דוד שהוא היה ההרוג מר מכלוף זה שזכרנו למעלה צורותיו והוא היה בקבורתו בפאס ואנו החתומים למטה קראנו זה הכתב על פלונית והכירה הצורות והשם שזכרנו שהוא היה בעלה וחתמנו על זה.

תשובה ניכר מתוך עדות של העד שהכיר האיש הנקרא מכלוף בן מלול בטביעות עין אך לא ידע אם הוא בעלה של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו ומה שהאשה אומרת שהיא מכרת בצורת ראות תבניתו שהיה בעלה לא סמכינן על זה ולא סמכינן אסימנין באיסורא כדקאמר רב אשי בפ"ק דבבא מציעא (י"ח) ההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא כגון דאמרי נקב יש בצד אות פלונית ודוקא בצד אות פלונית דהוה סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא ואפילו אי סימנין דאורייתא סימנין כי האי שיאמר בגופו בינוני בפניו ועיניו לאו סימנין נינהו דגרסינן בפרק אלו מציאות (כ"ז) תא שמע אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו שמע מינה סימנין לאו דאורייתא גופו דארוך וגוץ פי' לעולם סימנין דאורייתא ואפילו הכי סימני הגוף לאו סימנים נינהו כי יש הרבה אנשים בענין זה יש ארוכים ויש קצרים ויש בינונים ופניו אדומים ועיניו שחורות נמי לאו סימנא הוא דהרבה אנשים יש כמראה זו דאף בממונא לאו סימנא הוא כדקאמר באלו מציאות כליו בחיורי וסומקי.

אמנם יש לחפש לה היתר ממקום אחר כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר נראה לי דאתתא שריא לינשא וראיה מפ"ק דבבא מציעא (י"ח) ההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא ומסיק התם דאף על גב דשכיחי שיירתא כיון שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון שמחזירין הגט לזה התובע ולא חיישינן שמא עיר אחרת יש ששמה שוירי ויש שם איש ששמו יוסף בן שמעון וממנו נפל גט זה הכא נמי לא חיישינן למכלוף בן מלול אחר כיון שלא הוחזקו ואפילו אי שכיחי שיירתא במקום שנמצא הרוג האיש הזה וכי תימא שאני הכא שאיש אחד ששמו יוסף בן שמעון וממנו נפל גט זה עומד לפנינו ואומר שכתב גט לאשתו בשוירי מתא דעל רכיס נהרא הלכך דין הוא שנחזיר לו את הגט דלא חיישינן למלתא דלא שכיחא שמא יטעו בעיר אחרת ששמה שוירי דעל רכיס נהרא ויש שם איש ששמו כשם האיש הזה ושם אשתו כשם אשתו אבל הכא דילמא כמה מכלוף בן מלול איכא בעולם כיון שלא היה בעיר שהיה בעל זה של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו לכן יש להביא ראיה ממקום אחר דלא חיישינן להכי דגרסינן ביבמות פרק האשה שלום (קט"ו) יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב וכו' מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דכתיב ביה בצד קלוניא מתא אנא אדרעלאי נהרדעא פטר ותריך פלוניתא אתתי ושלחה אבוה דשמואל קמיה דר' יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא כולה ורבא אמר אם איתא תבדוק כל העולם כלו מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח ליה הרי מה שהבאתי דומה לנדון זה שהרי העדים לא העידו כי אם על שמו אבל לא הכירו לא את מקומו ולא את אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן דאלו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אותה אשה בהא לא הוה אמר אביי חיישינן לתרי יצחק (אלא הוה אמר יבדק אותו מקום כדקאמר בתר הכי תבדוק כולי נהרדעא) אלא ודאי ההוא עובדא הוה דלא הוחזקו שני יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו לא הוה אמר אביי חיישינן דהא תנן בפ"ק דב"מ (י"ח) כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ולא חיישינן שמא מאחר נפלו וגם ליכא למימר דמיירי בשכיחי שיירתא והוחזקו דאם כן לא הוה אמר רבא לא חיישינן אלא ודאי מיירי בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ורבי זירא בפ"ק דב"מ (י"ח) רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרוייהו דשכיחי שיירתא והוחזקו ואביי ס"ל כר' זירא וכאיכא דאמרי דאף על גב דלא הוחזקו לא נהדר כיון דשכיחי שיירתא והלכתא כרבא וכרבה הלכך בנדון זה אפילו אי שכיחי שיירתא אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר אתתיה שריא לינשא וכאשר הבנתי מתוך ההלכה כך מצאתי בחבורו של רבינו משה ז"ל שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששין שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת ועוד כתב ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך וכך היו סימניו אין אומדין באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו והנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן ב[עריכה]

מעשה זה של מכלוף בן מלול אתמול הביאו לי העדות ולא רציתי להורות בו כי אפי' אותו של יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דהוה אזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב ואמר רבא דלא חיישינן וק"ל כרבא (יבמות קט"ו) התם איכא במה דמסריך חדא דהוה ריש גלותא ותרתי ריש גלותא לא ממני כאחד והוי ליה כידוע ועוד דקאמר דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ובאותו הפרק לא היה שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא ועוד כי אמר רבא לבדוק כולי עלמא היינו דוקא לומר שכל ארץ נהרדעא לא היתה צריכה בדיקה דהיינו כל היכא דאמרינן דאזיל קבא דנהרדעא אבל נהרדעא גופה וכל עיירותיה צריכה בדיקה אפילו אליבא דרבא והלכך מכל הני משמע דצריכין אנו לידע שום סרך שהוא זה שהיה בעלה של זו או שיצא מכאן ועוד כי רי"ף ז"ל פסק דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא (אף על גב דלא הוחזקו) ועוד דהאי דגיטין (כ"ז) הא איכא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא והכא ליכא מידי ומשום הכי לא פציתי פה וזה דעת רבינו ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ודעת רי"ף ז"ל ואף מה שהביא מר מדברי ר"ם ז"ל שבא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים לך אמור שמת יצחק בן מיכאל סמך על ההיא דיבמות (קט"ו) דיצחק ריש גלותא וכשיהיה ניכר שמת יצחק בן מיכאל באותו מקום ואין שם אחר והראיה ממה דאייתי מר מדבריו בא אחד ואמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני וכך וכך סימניו אין אומדין באומד הדעת הוא איש פלוני עד שיעיד העד הזה שהוא איש פלוני ולפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מינה שצריך העד שיכיר שהוא זה ואי משום טביעות עין של עד אינו מועיל כלום בכאן שהוא אינו יודע שהוא בעלה של זו גם היינו צריכים לידע תוך כמה ימים ראוהו כדי שתהא טביעות עינו ראיה עכ"ל.

תשובה אדוני אבי נראה על דבריו מטיבותיה דמר הבינני ברכותיך כי לא יכולתי להבינם מה שכתבת חדא דהוה ריש גלותא ותרתי ריש גלותא לא ממני כאחד והוה כידוע עכ"ל ותמהתי מאד איך עלה על לבך שהיה ריש גלותא היכי קאמר דחיישינן לתרי יצחק והלא לא היה לישראל אלא ריש גלותא אחד ועוד היה ראש גלות הולך יחידי בלא רכב ופרשים ועבדים שלא היה אחד מהם שב לבית להגיד על מיתת השר שהוצרכו לשלוח מאספמיא להתיר לאשתו ועוד מאי מייתי ראיה (יבמות קט"ו) מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה הכי אנא אדרעלאי פטר ותריך את פלוניתא אתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דר' יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא כולה שאני התם דאותו אדרעלאי לא היה ראש גולה הלכך חיישינן לשנים אבל ריש גלותא לא חיישינן לתרי ריש גלותא אלא שם כינוי או שם משפחה היה תדע לך שלא נמצא בגמרא שמזכיר ריש גלותא בשמו אלא ריש גלותא סתם ההוא טביא דאתציד בבי ריש גלותא בפרק מי שאחזו (ס"ז) שלח ריש גלותא מאי טעמא לא סעיד מר גבן ובב"ק (נ"ח) גבי ההוא גברא דקץ קישבא אתא לקמיה דריש גלותא וכהנה רבות בגמרא איני זכור בשום מקום שיאמר פלוני ריש גלותא כך הוא שם המלוכה והממשלה כמו פרעה מלך מצרים אלא ודאי זה לא היה ראש גולה אלא שם כינוי או שם משפחה ואזלא לה חדא סירכא.

ועוד כתבת וז"ל ועוד דקאמר דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ובאותו הפרק לא היה שם מי שהלך מקרטובא לאספמיא זולתו ולא חיישינן לאחר תמהתי איך פה קדוש יאמר זה וכי הושיבו שומרים על הדרך או סגרו שערי קורטובא שלא יצא משם אדם כל זמן היות שם נבדוק דליכא למידי ולמה נדחוק עצמנו למיעל פילא בקופא דמחטא להפך הסוגיא.

ועוד כתבת וז"ל ועוד כי אמר רבא נבדוק כולי עלמא היינו דוקא לומר שכל ארץ נהרדעא אינה צריכה בדיקה דהיינו דכל היכא דסגי קבא דנהרדעא אבל נהרדעא גופה ועיירותיה צריכה בדיקה אפילו אליבא דרבא מאי קבא דנהרדעא נפלא בעיני כדאמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא מה ענין קבא דנהרדעא לכאן גבי פלוגתא דרב ושמואל על אנשי יהודה וגליל שייך להזכיר קבא דנהרדעא ודקדק בסוגיא ותמצא דברים כנים דרבא לא מצריך בדיקה כלל דעל ההיא עובדא דיצחק ריש גלותא קאמר רבא לא חיישינן לתרי יצחק ולא מצריך בדיקה כלל ועוד דהוה ליה למימר תבדוק נהרדעא וכל פרווהא כדקאמר בפ' נערה (נ"ד) נהרדעא וכל פרווהא נהוג כשמואל אלא ודאי אביי הביא ראיה לדבריו שהעיר צריכה בדיקה ורבא השיב לו אם איתא יבדק כל העולם אלא ודאי אין צריך לבדוק כל העולם או אפילו העיר אינה צריכה בדיקה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל שלח הכי להצריך בדיקה שלא לצורך שלא יהא נחשב אבוה דשמואל לשואל דברים שאינן צריכים לו לשאול ואלו כדבריך דאביי מצריך לבדוק וכל פרווהא עד היכא דסגי קבא דנהרדעא ורבא אינו מצריך לבדוק כי אם העיר לבד למה שלח לו לבדוק בדיקה שלא לצורך ישלח לו שיבדוק את כל העיר שכך הלכה ודבר של צורך שלח אבוה דשמואל כי העיר צריכה בדיקה ולא פגם כבודו בשביל שאלה זו וצוה רבא הכי ועוד הביא רבא ראיה לדבריו מהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו הכי חכי בר נני ונני בר חכי ומגבי בהו רבא בר אבוה זוזי (יבמות קט"ו) והא חכי בר נני ונני בר חכי במחוזי שכיחי טובא אלמא מייתי ראיה שאין לחוש כלל ולא בעי שום בדיקה היכא דלא הוחזקו לגבי איסורא כמו לגבי ממונא ואף על גב (דלא הוחזקו) דהוחזקו.

ועוד כתבת וז"ל ועוד ההיא דגטין (כ"ז) הא איכא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא והכא ליכא מידי זה לא הבנתי כלל לכך לא יכולתי להשיב כי ההיא דשוירי מצריך רבא לבדוק משום דהוחזקו ושכיחי שיירתא והכא לא הוחזקו ורב הונא קאמר חיישינן לתרי שוירי ורבה קאמר אם הוחזקו בעיר חיישינן לתרי שוירי ואם לא הוחזקו לא חיישינן כלל ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבותא לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא לדבריך תיקשי לרי"ף ז"ל דידיה אדידיה שהרי פסק ביבמות הלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוספות הוכיחו דעל כרחין מיירי דשכיחי שיירתא ולא הוחזקו תרי יצחק כאשר כתבתי לך במכתב הראשון ורי"ף לא פסק בהדיא אלא כך כתב וז"ל הא מילתא כיון דלא איפסקא בהא הלכתא בהדיא עבדינן לחומרא ולא מהדרינן גט (מדומה) [לזמן מרובה] אלא במקום שאין השיירות מצויות [אבל במקום שהשיירות מצויות] לא מהדרינן ואף על גב דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר כלישנא בתרא דרבי זירא ונראה מתוך דבריו שבגט דאפשר לבעל לכתוב גט אחר אמרינן דעבדינן לחומרא אבל בפלוגתא דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות והתירוה בעד אחד בעד מפי עד וע"י אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ומפי עצמה וכל פסולין דרבנן כשרין לעדות אשה ואפי' פסולין דאורייתא אם מסיחין לפי תומן ואפילו שמע מן התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולבכות ולקבור איש פלוני משיאין את אשתו ומעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול ומעשה באחד שעלה לראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון שאמר אני פלוני בן איש פלוני נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ופריך בגמרא (יבמות קכ"ב) ודילמא צרה הואי ומשני התם תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין ופרש"י והאי נמי כשעת הסכנה דמיא כי צריכה להתעגן כל ימיה אם לא תאמינו ובירוש' איכא מ"ד מצאו בשטר כתוב איש פלוני מת או נהרג משיאין את אשתו הרי אתה רואה שכמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות וגם סמכו על זה שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומינסבא לכך לא רצה רי"ף ז"ל להחמיר בכאן וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ועוד אני אומר דאתתא דא לכו"ע שריא כי נמצאו הרוגים ואין דרך (המוצאים) [הרוצחים] לעמוד על אם הדרך (ולעמוד) [ולהרוג] אלא מוליכין אותם למקום ייחוד והורגין אותם ואין לדבר אלא מקומו ושעתו ואנו תולין אלו האנשים הלכו שמה ומצאום רוצחים שמה והרגום הילכך לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו ואינו קרוי שיירתא מצוי אלא בשווקים היכא דמזבני כיתנאי או בי דינא דרב הונא שהכל באים לדון ושלום לה"ר ברוך.

תלמיד אחד בא לכאן לעיר טוליטולה ללמוד לפני אדוני אבי שצ"ו והעתיק התוספות שחבר אדוני אבי שצ"ו ואח"כ יצא מכאן לשוב לארצו בא תלמיד אחד ממאיורקא והעיד זה העדות שלמטה והתיר אדוני אבי את אשתו על פיו.

וזה נוסח העדות כשהייתי במאיורקא ראיתי תלמיד אחד והראה לי אגרת פתוחה חתומה בחתימת מורינו רבינו אשר והיה כתוב באגרת ששמו של אותו תלמיד היה נקרא רבי אשר וספר לי שהיה בא מטוליטולה ושלמד לפני מורינו הרב הנזכר והראה לי תוספות מקצת מסכתות שחבר מורינו הרב הנזכר ולפי הדברים שהגיד ומצאתי אמת נתברר לי שבא מטוליטולה ויצא ממנה ללכת לארצו ואחר כך בא בחור אחד ושמו רבי שמואל שהיה דר בשיביליא באותו זמן ובא למאיורקא ומסיח לפי תומו בלא ששאלתי ממנו דבר על אותו התלמיד אמר תלמיד אחד חשוב אשכנזי שפירש מכאן ושמו ר' אשר ושלמד לפני ה"ר אשר נר"ו בא בשביליא לעיר שהייתי דר ונתאכסן עמי בבית יום או יומים ואחר כך נטל רשות ממני ללכת לו (ס"א ופטרתי) ושגרתי אותו בלויה וראיתי שנפל שדוד ואמרתי לו לך (ס"א בדרך תחזור) כיון שאתה חלוש ולא רצה והלך לעיר אחרת ואחר ימים מועטים בא אלי המגיד והגיד שאותו התלמיד היה חולה והיה נטוי למות ושכרתי בהמה והלכתי שם לבקרו והוא בראותי נתחזק מעט ומצא מנוחה ואמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ואני החזקתי אותו בדברים ממה שיכולתי ולא הועיל ואחר זמן מועט נפטר לבית עולמו ועשיתי לו כבוד במותו וקברנו אותו יראה לי שאשתו של רבי אשר הנזכר למעלה מותרת לינשא בעדות זו כההיא עובדא דבשילהי יבמות (קכ"ב) מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות אשה בפני חכמים אמרו לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר להם אני והוא היינו מהלכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה ביחור של תאנה זו ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו אמרתי לו יישר כחך אריה א"ל מנין אתה יודע שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיאו חכמים את אשתו אלמא אף על פי שלא הכירו אלא ע"י (שהזכיר להם) [שהגיד לו] שמו ושם מקומו התירו את אשתו וכן בנדון זה שהגיד להם את שמו ושלמד הנה אצלנו והראה להם תוספות שידוע לנו שהוליכה עמו מכאן הרי נתברר שאותו רבי אשר שהלך מכאן מת וידוע לכל חבורתינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ששמו רבי אשר ללמוד אלא אותו רבי אשר בר סיני הוא היה מארץ רוסיה ובא לכאן עם בחור ששמו רבי יהונתן וגם היה בכאן בחור אחר ושמו רבי ראובן והיה מארץ בייה"ם והיה מכיר לרבי אשר שנפטר שהיה מארץ רוסיא ועוד אמרינן בשילהי יבמות (שם קכ"ב) מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יקירי יהודי שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו והשיאו את אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם מהלכין בדרך מאנטוכיא ובא גוי ואמר חבל על קולר בני אדם שהיו מהלכין בדרך מאנטוכיא ומתו וקברתים והתירו נשותיהם ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום ביתר ובא גוי אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום ביתר ומתו וקברתים והשיאו את נשותיהם מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עגונה במעשה הראשון לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעין שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי ובאו לפני בית דין ואמרו שפלוני נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו בית דין לחקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו אלא כיון שאותו יהודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ולא מיבעיא זה שהיה יחידי אלא חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפילו הכי סמכינן אעדות גוי אף על פי שלא הכיר שום אחד מהם אלא שידע שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך ולא עוד אלא ששים בני אדם דאיכא קלא טובא אם מתו כולם הילכך בנדון זה שידוע לכמה אנשים שרבי אשר ברבי סיני בא מארצו ולמד הנה אצלנו והועד עליו שמת נראה לי שאשתו של זה מותרת יותר מזה הקלו בעדות אשה דתנן בפרק בתרא דיבמות משיאין על פי בת קול ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם שום אדם והשיאו את אשתו ופריך בגמרא ודילמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין, ובההיא עובדא הדרך רחוקה ואין השיירות מצויות ושעת הסכנה היא וכל שכן שהבאתי ראיות ברורות להתירה ואין לפקפק והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.


סימן ג[עריכה]

הנכבד החכם רבי נתן ס"ט על אודות האשה שאמר הגוי שטבעה הספינה שבעלה היה בה והיתה רחוקה מן היבשה כשלשים מיל ונסתפקת אם נקרא זה מים שיש להם סוף לפי שבים נראים ההרים ברחוק ל' מיל וגם היבשה נראית להם כדוגמא בעלמא ברחוק ל' מיל.

דע כי אין להסתפק בזה ומים שיש להם סוף כל שעומד ורואה מד' רוחותיו וכיון ששהה בכדי שתצא נפשו ונסתכל בד' רוחות סביב ולא ראהו עולה ודאי מת אבל הכא אם עלה ברחוק ל' מיל ממנו לא היה יכול לראות ועוד אם מצד אחד היה הספינה בתוך ל' מיל של יבשה היתה רחוקה משאר צדדים הרבה על כן איני יכול למצוא לה היתר.


סימן ד[עריכה]

וששאלת אשה ששמה רחל שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד והעיד לפני דייני העיר שכשהיה במאיורקא אמר לו פלוני דע כי סעדיה חדיד בעלה של רחל שהיתה דרה בטרטושא מת במרקוש ואני ובנו היינו על קברו וקברנוהו וכתבו בית דין עדותו ואחר זמן נסתלקו אלו הדיינים ונתמנו דיינים אחרים ועמדה רחל לפני הדיינים ובקשה מהם שיתירוה לינשא על פי העדות שהועד בפני הדיינים ואמרו לה תביאי העדות שנתקבל לפני הדיינים הראשונים והלכה לבקש העדות ולא נמצא ישבה לה עגונה עד שבאו עדים ממאיורקא והעידו האחד העיד שהיה עומד במדינת פאס שמע שהיו מספרים שסעדיה חדיד מת בעיר אנסה והאחר העיד שכשהיה במדינת פאס ראה שהגיעו כתבים ממרקוש לבנו של סעדיה כי אביו סעדיה מת ונהג בנו בפניו אבלות על סעדיה הנזכר והתירוה הדיינין לינשא ונשאת על פיהם ואחר כך בא שבוי שנשבה במדינת פאס והעיד שמצא סגי נהור אחד היום יש ששה חדשים אמר לו מכיר אתה את אשתי ואמר לו אותו שבוי איני מכירה ואמר ליה אינך יודע אותה אשה שהיתה אשת שלמון בתחלה ומת ונשאתיה אני אמר לו הן אמר לו בבקשה ממך שתאמר לה כי בקרוב אהיה עמה ושאלו לו הדיינים מה שמו של אותו סגי נהור ואמר איני זכור שאלו לו אתה מכירו שהוא בעלה של רחל אמר להם לא עוד שאלוהו אתה מכיר לפלונית רחל שהיתה אשתו ואמר לא ושאלו לרחל בעלך סעדיה סגי נהור אמרה לא אבל היה חולה מעיניו ואחר כך נמצאת העדות שנתקבל לפני הדיינין הראשונים ונסתפקת בשביל שיש קצת הכחשה בעדות העד הראשון שהעיד שבנו נתעסק בקברו וקברו ואחד מן השנים העיד שלא היה בנו על קברו של אביו אלא שכתב הגיע לו שמת אביו וגם עדות השבוי שהעיד שראהו חי.

דע שהאשה מותרת אף אם לא נשאת היתה מותרת לינשא כל שכן זו שנשאת כבר ולא מפקינן לה מבעלה דכיון דכולהו מעידים אמיתתו לא חיישינן אם יש הכחשה בדברים אחרים כדתנן בפרק האשה שלום (קי"ז) אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו היו מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו השתא אפילו התם דאיכא הכחשה בעיקר עדות המיתה הלכה כרבי יהודה וכרבי שמעון דאמרי ינשאו כל שכן בנדון זה שההכחשה היא במילי אחריני והעד שמעיד שהוא חי אין בעדותו כלום דתנן עד אומר מת ונשאת ועד אומר לא מת לא תצא ומפרש בגמרא דהא דקתני ונשאת לאו דוקא אלא אפי' התירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון.


סימן ה[עריכה]

וששאלת עד אומר מת ועד אומר לא מת קודם שהתירוה לינשא דקתני במתניתין לא תנשא אם עברה ונשאת מה דינה.

הא מילתא דפשיטא היא דתצא ואפילו נשאת לעד שמעיד שמת דאוקי חד לגבי חד ואתתא בחזקת אשת איש ואפי' למ"ד ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת אם נשאת לא' מעדיה לא תצא שאני התם דאיכא תרי סהדי דמפקי לה מחזקת אשת איש אבל הכא דליכא אלא חד סהדא מודה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ו[עריכה]

וששאלת על היהודים שנהרגו בדרך לסוף ט"ו ימים מצאום והכירו ראשו של אחד מהן שהיה עדיין שלם בסימנין מובהקין ושאר הגוף אכלוהו חיות דע כי אין עדות להתיר אשתו דתנן בפרק בתרא דיבמות (ק"כ) אין מעידין אלא על פרצוף עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו ואין מעידין אלא עד ג' ימים כי המת משתנה אחר ג' ימים ואותו שמצאו רגלו והכירו הבתי שוקים שהיו שלו סימן מלבושים לא הוי סימן דפעמים משאיל אדם מלבושיו לאחרים והגוי שאמר שהוא וגוים אחרים הרגום ואמר סימנין שהיו בכל אחד ושמותם לא ידע הא תנן דאין מעידין על סימנין שבגוף מיהו אם היה סימן מובהק כההיא דתניא אין מעידין על השומא רבי אליעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא ואמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן והכא בשומא סימן מובהק פליגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק ורבי אליעזר סבר שומא סימן מובהק הא חזינן אף על גב דסימנין דרבנן סימן מובהק הוי דאורייתא הלכך אם היה סימני גופו כגון ארוך וקטן חיור וסומק או שחור לא הוי סימן אבל אם היה חסר אחד מאיבריו או יתר בידיו או רגליו או שום שינוי באחד מאיבריו הוי סימן מובהק נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.