שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק כא
פרק כא[עריכה]
כתב הטור באה"ע סי' י"ז, מצאו הרוג ומכירין אותו בטב"ע ואין יודעין מתי נהרג, י"א שתולין שנהרג תוך שלשה ימים ומעידין עליו, ודעת המתירין הוא ר"ת ודעימיה, וס"ל דהא דתנן אין מעידין אלא עד שלשה ימים הא לאחר שלשה אין מעידין, [הוא] מחשש שמא תפח ואינו אלא מדרבנן, וכמבואר בריטב"א, והו"ל ספיקא דרבנן לקולא, ודעת הרשב"א והר"ן להחמיר בספק, משום דס"ל לאחר שלשה ימים מן התורה אין מעידין והו"ל ספיקא דאורייתא לחומרא.
ובט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הקשה בדעת האוסרין, דאמאי לא נימא אוקי אחזקתו חזקת חי והשתא הוא דנהרג והו"ל תוך שלשה, וע"ש שהעלה דגבי מת אזלא לחזקת חי, ואדרבא כיון שמצאוהו מת אית לן למימר שמתחילתו מת כיון שסופו לכך ע"ש, וכבר כתבנו מזה בשמעתא ג' פ"ח דגם במת אמרינן אוקי אחזקת חי והשתא הוא דמת, והא דאוסרין בספק תוך שלשה, כבר כתב שם בנקודת הכסף משום דאיכא כנגדו חזקת אשת איש, ע"ש.
והב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד הביא קושיית הט"ז שהקשה בספק שלשה אמאי לא נימא אוקמוהו אחזקת חי והשתא הוא דמת, וכתב עלה ז"ל, וי"ל כאן מיירי שראובן הלך מיכן ואינו ידוע היכן הוא ואוקמוהו לראובן בחזקת חי, ומת זה אעפ"י שנראה להם שהוא ראובן, אמרינן שהוא מת קודם שלשה ימים ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידענו אותו, ולא שייך לומר אוקי אחזקתו וראובן הוא חי, עכ"ל.
ובתשובת נודע ביהודה התפלא עליו וכתב עלה וז"ל, שותא דמר לא ידענא, דמה חזקת חיים יותר מלאיש אחר מן החיים שתאמר שראובן הוא חי עדיין משום דאוקמינן אותו אחזקתו וכו', אדרבא אני אומר תן לאותו אדם יהיה מי שיהיה עכ"פ חזקת חי שעדיין הוא חי, ומת זה הנמצא עתה אינו אדם אחר רק ראובן הוא שמת. וע"ש בסי' כ"א שהאריך בזה לומר משום חזקה שלא נתבררה והדר ביה לפי שלא נתבררה ע"ש.
ולדידי לא קשה מידי, דודאי אפילו היכא דהחזקות מנגדות זו לזו, מוקי כל חד וחד בחזקתו הראשונה, וכמבואר בכמה מקומות בש"ס, אמרו בשני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו בו שנים, דכל חד וחד מוקי ליה בחזקת טהרה, ושניהם טהורין אע"ג דהחזקות מנגדות זו לזו, וכן בשני כתי עדים המכחישין זו את זו, אע"ג דכת א' ודאי פסולין, מ"מ כל כת וכת באה בפני עצמה ומעידה ומשום דמוקי כל כת וכת בחזקת כשרות, אע"ג דחזקת כשרות דידהו מנגדות מזו לזו, וא"כ ה"ה הכא לא נפיק ראובן מחזקת חי דידיה בשביל האחר שיש לו ג"כ חזקת חי, ובפרט דאותו אחר שאנו אומרין עליו שמת, אינו לפנינו ואין אנו דנין עליו.
אלא שאני אומר דה"ה בשתי נשים שהלכו בעליהן למדה"י, ואמרו עדים מת בעלה של אחת מהן ואין יודעין אם בעלה של זו או של זו, דשניהן הו"ל ודאי בחזקת אשת איש, ומשום דמוקי בעלה של כל אחת מהן בחזקת חי, וכמו בשני שבילין, ואפילו באו לשאול בבת אחת דבשני שבילין טמא, אינו אלא לחומרא, אבל מן התורה אין לחלק בין באו לשאול בבת אחת או בזה אחר זה, ולהקל לא אמרינן במה שבאו לשאול בבת אחת, ולפ"ז אפילו נימא דחשש תפח שמא[1] לאחר שלשה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הריטב"א, מ"מ יש לאסור בספק תוך שלשה, משום דבמקום חזקה לא אמרינן ספיקא דרבנן להקל, והכא איכא חזקת חי לראובן, וכמ"ש הב"ש, וגם חזקת אשת איש כמ"ש הנקודת הכסף, ועמ"ש שמעתא א' פרק י"ט.
- ^ לכאורה צ"ל שמא תפח.